ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- התורה והחיים
- צבא
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- צניעות
ציוויים רבים נאמרו עם היציאה לקרב (דברים כג): "כי תצא מחנה על אויביך"; מצוות התורה היא "ונשמרת מכל דבר רע", שהוא דיבור רע וניבול הפה; יציאת בעלי קרי מהמחנה עד שייטהרו וכיסוי ההפרשות כשאדם מתפנה, וכל זה "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך". ומכאן נובעת המסקנה: "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך". אנו למדים שנורמות הצניעות הנדרשות במרחב המקודש של המחנה הצבאי גבוהות בהרבה מאלו שבחיי החול האזרחיים. יתרה מכך, השראת השכינה במחנה והסיוע האלוקי לניצחון במלחמה תלויים בזה.
על כך מוסיף הרמב"ן (פס' י) שני נימוקים. בראשון הוא מסביר ששהייה במחנה צבאי או במלחמה מזמנת אווירה מחוספסת שמזמינה פריצה של גבולות: "הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו. והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי... לא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה... ועל כן הזהיר בו הכתוב...". ומסיק: "יוסיף לאו במחנה, שנישמר בו מכל אלו העבירות, שלא תסתלק השכינה מישראל...". ההחמרה של הגבולות מאזנת את הנטייה הזאת ומסייעת לשמור על קדושת המחנה. וייתכן שזהו גם הסוד לתופעה שעמדו עליה במחלקת מדעי ההתנהגות בצה"ל והתקשו להסביר אותה, כיצד דווקא בני הישיבות נכשלים הרבה פחות בהתנהגות פסולה כלפי אוכלוסייה אזרחית עוינת בזמן פעילות מבצעית ביהודה ובשומרון, וזאת למרות עמדותיהם הימניות המוצקות. השמירה היתרה על קדושת המחנה שומרת על עדינות הנפש ומטפחת את האישיות המיוחדת של הלוחם בן התורה, "עדינו העצני" (עי' מועד קטן טז, ב).
הנימוק השני של הרמב"ן נוגע בזכות הקיום שלנו בארץ: "שלא יגברו עלינו האויבים אם נעשה כמעשים הגורמים להם שיגלו מפנינו...". הקב"ה הוציא את עמי כנען מהארץ בגלל ההתנהגות המופקרת שלהם בענייני עריות. לעם ישראל ישנה זכות להתקיים בארץ רק אם הוא שומר על נורמות מוסריות גבוהות בתחום זה. ואם לא, נשמט השטיח מתחת לרגלינו (ויקרא כ, כא-כד). ייתכן שזהו המקור למתאם הגבוה שבין התמיכה בשירות מעורב לבין העמדה המערערת על זכותנו לריבונות בארץ מכוח התנ"ך.
לשמור על גבולות מוצקים בסביבה מאתגרת
בדברי חז"ל, בשולחן ערוך ובנושאי כליו לא נכתב שכל מפגש בין גברים לנשים אסור כשלעצמו. השולחן ערוך (אבן העזר כא, א) רק מציב הנחיה כללית, שאינה מנוסחת בלשון מחייבת ש"צריך אדם להתרחק מהנשים מאוד מאוד", וייתכן שאין הכוונה למידת המרחק אלא לעוצמת הצורך להתרחק. במובן זה אין הבדל מהותי בין מציאות החיים בצבא לבין האזרחות. ההלכה מציבה גבולות. מותר להיות בכל מקום שבו הגבולות יכולים להישמר ונשמרים, ואסור להיות בכל מקום שבו הם נפרצים. הגבולות שההלכה דורשת מוגדרים היטב בכל הנוגע לאיסור 'ייחוד' (שם סי' כב). בדברים האחרים ההנחיות הן כלליות יותר (שם, סי' כא): איסור על קרבה חברתית יתרה ועל התנהגות שיש בה 'חיזור', 'קלות ראש'; איסור לראות איברים מסוימים כשהם חשופים או מובלטים בתנועות הגוף (שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשע); איסור על מגע גופני. לגבולות אלה אין הגדרות הלכתיות חד־משמעיות, והיישום שלהם מושפע מאוד מן ההקשר (פתחי תשובה ס"ק ג על פי הריטב"א). הדבר מקשה מאוד על כל מי שמבקש לשמור על גבולות מוצקים בסביבה מאתגרת במיוחד.
דוגמה לכך נמצאת בשו"ת משפטי עוזיאל (ח"ד, חושן משפט סי' ו). הוא מתיר שם התכנסות של גברים ונשים לעיסוק בנושאים ציבוריים באווירה רצינית. אבל אז הוא מסייג את דבריו כשהוא מביא את דברי הגמרא (סוכה נא, ב) שאוסרת את העירוב בין המינים, ומוסיף: "לא נאמר זה אלא בכנסייה המונית גדולה של כשרים ופרוצים יחד, ובכגון זה חוששים למיעוטא דפרוצים, וביותר בהיותם עסוקים בשמחה ויצר הרע שולט בהם; אבל בכנסייה של נבחרים לא נאמר דבר כזה...". עירוב בין המינים כאשר יש ביניהם מי שאינם שומרים על הגבולות הראויים או כאשר האווירה היא קלילה - אסור.
דוגמה נוספת להבחנה בין הקשרים שונים נמצאת בפסיקתו של בעל 'אגרות משה' (אבן העזר ח"ב סי' יד), בדיון על נסיעה בתחבורה ציבורית צפופה שבה לא ניתן להימנע מנגיעה ודחיפה. הוא מכריע כי אין איסור בנגיעה בלתי מכוונת, שאינה "דרך תאווה וחיבה", אם האדם יכול להסיח את דעתו ממנה. עם זאת הוא מסייג שאם הדבר מוביל לתוצאות בעייתיות יותר, הנסיעה אסורה אפילו לצורך הגעה לעבודה. באופן דומה, ההלכה מתירה לרופא לבצע את מלאכתו הרפואית משום שהוא "טרוד בעבודתו" (ש"ך יורה דעה קצה, כ). מכאן אנו רואים שפעולה מסוימת עשויה להיות מותרת בהקשר מסוים, לפחות בתנאים של צורך ונחיצות, אך אסורה לחלוטין כאשר ההקשר משתנה.
כל מי שמכיר את מציאות החיים הצבאית מבין שבהקשר זה נדרשים גבולות מחמירים בהרבה מאשר במציאות החיים האזרחית, וזאת מעיקר הדין ולא כהידור במצוות. השירות המשותף מפגיש חיילים הנוהגים לפי נורמות שונות של צניעות. בתנאי צפיפות נפגעת הפרטיות ונוצר מגע גופני. תנאי הלחץ של האימונים או הפעילות המבצעית מבקשים להם פורקן. זמני השיעמום והבטלה יוצרים שיחות אינטימיות ומעודדים קלות ראש המלווה בניבולי פה. משך השירות והחוויות המשותפות יוצרים קרבה נפשית גדולה. הזמן הארוך, כשהוא מלווה בלחץ חברתי, שוחק את כוח העמידה של החייל. מציאות זו, לצד הגיל הצעיר והריחוק הממושך מהבית, מייצרים את ההקשר המורכב ביותר למפגש בין המינים. במצב כזה הסיכון לנפילה, החל מהרהורים אסורים ועד לעבירות חמורות ביותר, הופך לכמעט ודאי.
דילמות של פיקוח נפש
דיון זה משקף את המצב הנדרש לכתחילה, אילו היכולת לעצב את המציאות בצבא הייתה בידינו. אולם כאן עולה הטענה שכל זמן שאין בידינו לשנות את המצב, אסור לפגוע בצה"ל, ואנו חייבים לשרת גם תוך כדי עירוב המינים, מפני שבהימנעות מכך יש משום "פיקוח נפש". יש מי שירצה להיתמך בדברי מרן הרב קוק (משפט כהן סי' קמג), שלשם הצלת כלל ישראל מותרים אפילו איסורי עריות חמורים ביותר, והמקור לכך הוא אסתר שהלכה לאחשוורוש, למרות שלפי מסורת חז"ל הייתה אשת איש, ויעל שפיתתה את סיסרא. אולם אין דברים אלה אמורים אלא במקרה מיוחד במינו, שבו קיומו של עם ישראל עומד על כפות המאזניים. כל מצב אחר של פיקוח נפש, ואפילו של רבים, אינו מתיר לחצות קווים אדומים אלו.
כידוע, איסורי עריות גמורים הם ב"ייהרג ואל יעבור" (שולחן ערוך יורה דעה קנז, א). לדעת הרמ"א, בכלל זה גם איסורי תורה אחרים הכרוכים בעריות, אם כי יש החולקים עליו (שו"ת רדב"ז ח"ד סי' ב, ועוד).
ולאור זה עלינו לשאול: מה צריך לעשות חייל בעת לחימה, אם הציבו חיילת בנמ"ר או במבנה שבהם הוא שוהה? האם עליו לנטוש את העמדה, גם במחיר של סכנת חיים? שאלה דומה נדונה בשו"ת אגרות משה (אבן העזר ח"א סי' נו). תשובתו היא שמה שנאסר מפני שהוא גורם להרהורים אסורים אינו בכלל "ייהרג ואל יעבור". רוב דיני ההרחקה האחרים לא נאסרו מן התורה, ולכן מי שסומך על עצמו שלא ייכשל באיסורי תורה גמורים כתוצאה מן הסיטואציה הזאת, אינו רשאי לסכן חיים כדי לשמור על עצמו. גם כאשר מדובר באיסור 'ייחוד', שבהבנה הפשוטה ישנם תנאים שבהם הוא מן התורה, ניתן להסתמך על מה שכתבו פוסקים בדורנו להיתר (עי' שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פרק א). עם זאת, לא כל השתתפות בשמירה או בפעילות מבצעית היא פיקוח נפש ממשי, ולזה אין היתר.
יתרה מכך, במקרים רבים מצבים אסורים מעין אלה בפעילות מבצעית לא נובעים מן התנאים האובייקטיביים אלא משום שהמערכת הצבאית לא מביאה בחשבון את ההלכה. שמעתי מגורם בכיר בבית המדרש של הרבנות הצבאית שמסיבה זו אין מקום להקל באופן גורף במקרים מעין אלו. ולא זו בלבד שלא מושקע מאמץ למנוע מצבים אסורים, אלא לפעמים צירוף של חיילת לכוח הלוחם נעשה מתוך אג'נדה של קידום השוויון. יש שיראו בכך "העברה על דת", שיש למסור עליה את הנפש גם כאשר הכופה הוא יהודי (אגרות ראי"ה ח"א סי' רלז), אף שניתן להבחין בין המקרים.
על כן יש לשקול בזהירות ובאחריות מתי נכון "לעמוד על הרגליים האחוריות" גם בניגוד למשמעת המבצעית, מתוך הבנה שבלי זה המערכת לא "תתיישר", ומתי נכון להימנע מסיכון החיים.
נתפלל ונקווה שמפקדי הצבא יתעשתו בהקדם ולא יעמידו את חיילינו בפני דילמות בלתי אפשריות כאלה.
הכותב הוא רב היישוב עטרת ועומד בראש מחלקת 'אחווה' לחברה ומשפחה במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
