ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- הלכות כלליות
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
שמעון בן מזל
אין לזרוק את הסכך ואת ארבעת המינים לפח האשפה יחד עם שאר הדברים המטונפים, מאחר ויש בזה ביזוי למצווה. אבל מותר להניחם ליד פחי האשפה, ולאחר מכן עובדי הניקיון כבר יפנום. ואם הסכך יישאר עד חג הפסח, מנהג יפה הוא לשרוף בו את החמץ בערב החג
חג הסוכות - מסיבת סיום השנה
חג הסוכות הוא חג האסיף, שבו החקלאים מסיימים לאסוף את כל הפירות שגידלו במשך השנה, ושמחים בהם. וכמו החקלאים כך כל יהודי צריך לסכם בחג הסוכות את כל הדברים הטובים שהספיק לעשות במשך השנה החולפת. אלא שהואיל ומן הסתם גם חטאנו במשך השנה, צריכים תחילה להיטהר ולהזדכך בימים הנוראים - ימי התשובה. ואחר שחזרנו בתשובה והפקנו לקחים מהטעויות של השנה החולפת, נוכל לשוב ולסכם את השנה העוברת במבט חיובי, ולשמוח בכל המעשים הטובים שזכינו לעשות בחסדי ה' במשך השנה.
הבל הבלים אמר קהלת
למנהג אשכנז קוראים בשבת של סוכות את מגילה קהלת. ולפי מנהג הגר"א יש לקוראה מן הקלף ולברך על קריאתה (מ"ב תצ, יט).
ויש לשאול מה ראה קהלת לבטל את מעלתם של כל הדברים שבעולם, עד שאמר "הבל הבלים אמר קהלת, הבלים הבלים הכל הבל"? וכי אין ערך לחכמה, לכבוד, לעושר, ליופי ולכל מה שהאדם עושה בעולם?
אלא שכל הדברים הללו בלא יראת ה' אינם שווים מאומה, הם ריקים מתוכן, ולכן חולפים כלעומת שבאו. נדמה לאדם שאם ישיג מהם יותר יהיה מאושר, אבל בפועל, המלך שלמה שזכה לחכמה, עושר, כבוד ונוי ברמה הגבוהה ביותר, מלמדנו שכל המעלות הללו כשלעצמן הן הבל. "סוף דבר הכול נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". אבל לאחר שהאדם זוכה ליראת ה', כל המעלות הללו מקבלות את ערכן.
משל נאה שמעתי על זה מדודי הרב אברהם רמר ז"ל: כל אחת מן המעלות הללו כשלעצמה היא אפס. החכמה לעצמה אפס, העושר אפס, היופי אפס, הכבוד אפס, ויראת שמיים היא האחד. וכשיש בתחילה יראת ה', אזי על ידי החכמה נהיה עשר, ועל ידי העושר מאה, ועל ידי היופי אלף, וכן הלאה.
חג הסוכות הכנה לחורף
לפני שמתחיל החורף, בו האדם מתכנס בתוך ביתו כדי להתגונן מקור ומטר, צריך לזכור את ה' המעניק לנו את חיינו ואת כל הנצרך לקיומם. וזו אחת הכוונות במצוות הסוכה, שיתבונן אדם בארעיותו בעולם, ייצא מביתו הקבוע אל סוכת ארעי, ויפתח את ליבו להתבוננות בהשגחת ה' בעולם. ואז באמת יהיה יותר מוגן. שכן הבית יכול אמנם להגן מקור ומטר, אבל הסכנה העיקרית הנשקפת לאדם היא שישכח את ייעודו, שיינזק מדעות רעות וכפרניות. ולכן דווקא על ידי ישיבתו בסוכה, שהיא מצווה קדושה, הוא זוכה להגנה העמוקה ביותר. ואת זה צריך לזכור לפני החורף.
ומתוך ההגנה הרוחנית שהסוכה מעניקה, יהי רצון שנזכה להמשיך שלום לתוך בתינו, שלום בין איש לאשתו, שלום בין הורים לילדיהם, שלום בין כל ישראל, שלום בין כל הרצונות השונים שלנו, ושלום בין ישראל לאביהם שבשמיים. והקב"ה ישרה שכינתו בתוכנו, וכמשוש חתן על כלה ישיש עלינו, ויבנה עמנו את ירושלים עיר הקודש ובליבה את בית מקדשנו.
חומרת העלה העליון שבלולב
הבעיה הנפוצה ביותר בלולבים היא בעיית 'נחלקה התיומת' על פי שיטת הרמ"א. כדי להבין את העניין צריך לבאר תחילה שכל עלי הלולב גדלים בזוגות, שניים שניים, כשמצד אחד שני העלים מחוברים ומן הצד השני נפרדים. כדי להבחין בכך כדאי לקחת פעם לולב ישן ולתלוש ממנו עלה, ולאחר מכן לראות שאותו עלה, שיוצא כעלה אחד מהשדרה של הלולב, מורכב בעצם משני עלים המחוברים זה לזה בגבם, ובקלות אפשר לפצלם זה מזה. לחיבור שבין שני העלים קוראים 'תיומת', מלשון תאומים. ואם אותו חיבור נפרד ברוב העלים, הרי הלולב פסול. ובהלכה נקרא פסול זה בשם 'נחלקה התיומת'.
למעשה אין כמעט לולב שרוב העלים שלו נפרדו, אבל בהרבה לולבים דווקא העלה המרכזי נפרד מעט בסופו. ובדיוק לגבי אותו עלה המרכזי ישנה מחלוקת עקרונית החורצת את גורלם של לולבים רבים.
לדעת הרמ"א (או"ח תרמה, ג) כשם שמדקדקים ומחמירים בחלק העליון של האתרוג הקרוב לפיטם, כן יש להחמיר לגבי העלה המרכזי של הלולב, שכל פסול קל שבו פוסל את כל הלולב. ולכן לדעת הרמ"א אם נחלקה התיומת של העלה המרכזי - הלולב פסול. ולדעת השולחן ערוך אין הבדל בין העלה המרכזי לשאר העלים, ולגבי כל הדינים הולכים תמיד אחר הרוב ללא התחשבות מיוחדת בעלה המרכזי, ולכן גם אם נחלקה התיומת של העלה המרכזי, כל זמן שלא נחלקה תיומתן של רוב העלים - הלולב כשר.
הלכה למעשה
לסיכום: לדעת השולחן ערוך, כמעט ולא נמצא לולב שיהיה פסול מצד 'נחלקה התיומת', מפני שקשה למצוא לולב שרוב העלים שבו יתפצלו. וכך נוהגים רוב יוצאי ספרד.
אולם לדעת הרמ"א, שמחמיר לגבי העלה המרכזי, בלולבים רבים ישנה בעיה. וככל שהלולב יותר גדול ויפה, כך יש יותר חשש שהעלה המרכזי התחיל להיפרד. ולכתחילה כדי לקיים מצווה מן המובחר, לדעת הרמ"א יש להקפיד שאפילו הקצה העליון של התיומת של העלה המרכזי לא תיפרד, וכל שרובו מחובר, הרי הוא כשר. ובשעת הדחק, כל שנשאר משהו ממנו מחובר - כשר (שו"ע או"ח תרמה, ג; מ"ב שם).
חשוב לציין שכל זה אמור לגבי היום הראשון בלבד, אולם בשאר הימים גם הרמ"א מודה שאפילו אם העלה האמצעי נחלק כולו, הלולב כשר ואפשר לברך עליו (מ"ב סקי"ז).
איזהו לולב עקום פסול
לכל לולב יש גב ופנים. בגב אנו רואים כמין גזע, שהוא השדרה של הלולב שממנו העלים מתפצלים, ובפנים רואים בין זוגות העלים כמין חריץ. אם הלולב התעקם לכיוון השדרה הרי הוא כשר, מפני שזהו דבר טבעי בלולב שהוא נוטה אחורה לכיוון השדרה. אבל אם הוא התעקם קדימה, או לאחד מצדדיו, הרי הוא פסול. ודווקא אם התעקם הרבה עד שהוא מכופף כמו מגל, אבל אם התעקם פחות - כשר (שו"ע תרמה, ח; מ"ב לג).
ואם לקחו לולב שהתעקם ונפסל, ושמו אותו מתחת למכבש עד שהתיישר, כתב השדה חמד שאם לא ניכר על הלולב שפעם היה עקום ופסול - הרי הוא כשר (מע' ל' אות ב').
כמין מקור בראשי העלים
לולב שראשי העלים שלו כפופים ויוצרים כעין צורה של מקור, כפי שמצוי בהרבה לולבים - מאחר וזוהי דרך גדילתם הרי הם כשרים. והרא"ש היה מהדר לקחת דווקא לולב שיש כמין כיפוף בראשי עליו, מפני שבאופן זה אין התיומת של העלים העליונים נפרדת. אבל האחרונים פסקו שלכתחילה עדיף יותר לקחת לולב שגם קצות העלים שלו ישרים (שו"ע תרמה, ט; מ"ב מב; שעה"צ מג).
פירוק הסוכה
רבים מתלבטים לאחר חג הסוכות בשאלה מה דינם של הסכך וארבעת המינים: האם יש להמשיך ולנהוג כלפיהם כבוד גם לאחר שנסתיים החג, או שמא מאחר שכלתה המצווה אין עוד שום הבדל בין סכך הסוכה והלולב לשאר ענפי אילנות? או במילים אחרות, האם מותר לזרוק לאחר החג את הסכך ואת ארבעת המינים לפח?
ראשית, יש להקדים ולומר שישנו חילוק עקרוני בין תשמישי מצווה לתשמישי קדושה. תשמישי קדושה, כגון תפילין מזוזות וספרי תורה, גם לאחר שבלו ונתיישנו עדיין נשארה בהם קדושה, שהרי השמות הקדושים כתובים בהם, ולכן צריך להקפיד להניחם בגניזה, ומשם ייקחום לקבורה. אבל תשמישי מצווה, כגון טליתות או ארבעת המינים וסכך הסוכה, אין בהם קדושה עצמית, וכל חשיבותם נובעת מכך שאנו מקיימים בהם מצווה, ועל כן שמם תשמישי מצווה.
ואם כן על פי הדין מותר לזורקם לאשפה, וכפי שפסק השולחן ערוך (או"ח כא, א) שחוטי הציצית שנקרעו יכול לזורקם לאשפה, מפני שהיא מצווה שאין בגופה קדושה, וכן הדין גם לגבי הסכך וארבעת המינים. אבל מוסיף השולחן ערוך (שם סעיף ב) שמכל מקום אין להשתמש בהם תשמיש מגונה, כמו למשל להפוך את הטלית לסמרטוט ריצפה. והרמ"א מוסיף (סעיף א) שגם אין לזרוק את תשמישי המצווה למקום בזוי.
ואם כן למסקנה, אין לזרוק את הסכך ואת ארבעת המינים לפח האשפה יחד עם שאר הדברים המטונפים, מאחר ויש בזה ביזוי למצווה. אבל מותר להניחם ליד פחי האשפה, ולאחר מכן עובדי הניקיון כבר יפנום. ואם הסכך יישאר עד חג הפסח, מנהג יפה הוא לשרוף בו את החמץ בערב החג.
רביבים - נישואין חינוך משפחה וקריירה
בשבח והודאה לה' ברצוני לספר לקוראי 'רביבים' המתעניינים, כי קובץ מאמרים מתוך מדור זה יצא לאור כספר בהוצאת 'מכון הר ברכה'. המאמרים קובצו לנושאים בענייני "נישואין, חינוך, משפחה וקריירה" ונערכו על ידי מחדש עם תוספות, כמתבקש בספר.
בין הנושאים שהספר עוסק בהם בהרחבה: ענייני שידוכים ונישואין - כמו גיל הנישואין, דרכים למציאת בן זוג, רווקות מאוחרת וקשייה, התגברות על קשיים כמו חיפוש מופרז אחר יופי. בתחום החינוך: היחס בין לימודי קודש וחול, 'קורסים לחינוך' לעומת חינוך אישי לפי אופי ההורים, עלות החינוך וכו'. בתחום המשפחה: מקומה של הקריירה, גודל המשפחה, דחיית הריון, האם מותר לבצע הפלה במקרים קשים, שירות לאומי לבנות, כיבוד הורים מול עמדת פסיכולוגים וכו'.
כאן המקום להודות לקוראים הרבים שפנו בשאלות ועודדו לקבץ את המאמרים לספר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
