^ 1 ואינו סומך אף על הבטחת הקב"ה שישיב אותו בשלום לבית אביו שמא יגרום החטא, על פי "שפת אמת" גם זה מדרכם של צדיקים שאינם רוצים לקבל משמים דבר שהקב"ה כביכול מוכרח לתת להם בגלל הבטחתו, ולכן יעקב מעורר רחמי שמים על כך.
^ 2 דברים פרק ג פסוק כג "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר", ומפרש רש"י "ואתחנן - אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם. אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם".
^ 3 בראשית רבה (וילנא) פרשה עו ד"ה ו " 'הצילני נא פן יבא והכני אם על בנים', ואתה אמרת (דברים כב) 'לא תקח האם על הבנים', ד"א 'פן יבא והכני אם על בנים', ואתה אמרת (ויקרא כב) 'ושור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד' ". ולכאורה קשה, מהמשנה "האומר עד קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו"? תחילה יש להעיר שלפי הרמב"ן "שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות", היינו שהקב"ה לא ציווה עלינו בגלל שהוא מרחם על בעלי החיים, אלא כדי ללמד אותנו רחמים, ונראה שגם לי המהר"ל שאין טעם למצוות, נלע"ד שבא לשלול את הטעם היחיד הזה למצווה, אבל ביסוד הדבר טעם זה ללמד אותנו רחמים גם כן שייך. ואם כן אולי אפשר לחלק בין אומר זאת כטרוניה על הקב"ה, ותובע ממנו לנהוג כן, שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות - עלינו! לבין יעקב שמבקש רחמי שמים, ומעורר על פי מידת הרחמים הרמוזה במצוות אלו.
^ 4 רמז נוסף לכך "עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו" ואין גישה אלא למלחמה.
^ 5 מובא (חולין דף צא ע"א) "דאמר ר' יהושע ב"ל: מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד, כתיב הכא 'בהאבקו עמו', וכתיב התם (נחום א') 'וענן אבק רגליו' ". ובמהרש"א שם, שנשמותיהם שלישראל חצובות תחת כסא הכבוד. וא"כ המאבק הגיע אל שורש בחירת ישראל.
^ 6 וכך אפשר לפרש "יעקב אבינו לא מת", היינו שיכול להתקיים גם בחו"ל אבל שם ישראל יכול למות כאשר ישראל גולים מארצם.
^ 7 מאה ועשרים המלאכים מזכירים את מאה ועשרים המלאכים שעטרו את ישראל בשני כתרים כנגד נעשה וכנגד נשמע, והנה בזהר הק' נאמר שישראל לקחו את כח הנעשה מעשו, וזהו "הקול קול יעקב והידים ידי עשו", וזה פשר שני מחנות המלאכים שבאו ללוותו לארץ.
^ 8 "וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱ-לֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ", חנן – נופל על לשון מחנה.
^ 9 בראשית רבה (וילנא) פרשה עז ד"ה ב "ר' חוניא אמר נדמה לו בדמות רועה לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים, אמר לו העבר את שלך ואחר כך אני מעביר את שלי, העביר יעקב אבינו שלו אמר נחזור ונחמי דילמא אנשינן כלום מן דחזר ויאבק איש עמו, ורבנן אמרי לארכילסטים נדמה לו לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים אמר לו העבר את שלי ואני אעביר את שלך, העביר המלאך את של אבינו יעקב כהרף עין והיה אבינו יעקב מעביר וחוזר ומשכח מעביר וחוזר ומשכח כל הלילה א"ל פרקמוס (נ"א פרמקוס)".
^ 10 מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק לב "ויותר יעקב לבדו. ולמה נשאר לפי ששכח פכים קטנים ללמדך שמחבבין הצדיקים ממונם יותר מגופם".
^ 11 כמה מקורות להוכיח שעשו היה חמדן: א. "בגדי החמודות של עשו, מפרש רש"י (בראשית פרק כז פסוק טו) "שחמד אותן מן נמרוד". ב. שמות רבה (וילנא, פרשה לא ד"ה יז) " 'נבהל להון' זה עשו. בשעה שמת יצחק באו יעקב ועשו וחלקו את הכל אמר יעקב רשע זה עתיד הוא ליכנס הוא ובניו למערת המכפלה ויהא לו חלק ודירה עם הצדיקים הקבורים בתוכה, מיד עמד ונטל את כל הממון שהיה בידו ועשה אותו כרי ואמר לעשו אחי חלק שיש לך במערה זו תרצה או הכסף והזהב הזה, באותה שעה אמר עשו הרי זה בית קבורה מצוי בכל מקום ובשביל קבר אחד שיש לי במערה אני מאבד כל הממון הזה מיד עמד ונטל כל אותו הממון ונתן לו חלקו, הוא שיעקב אומר ליוסף (בראשית נ) בקברי אשר כריתי לי קניתי אין כתיב כאן אלא כריתי אמר להן כרי של דנרין נתתי לעשו, הוי 'ולא ידע כי חסר יבואנו' ומהו חסר שלא נכנס במערת המכפלה". ג. במדבר רבה (וילנא, פרשה יא ד"ה א) "(משלי ג) 'אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו' איש חמס - זה עשו הרשע". ד. ולעומת זאת הצדיקים דרכם לתת (משלי פרק יב פסוק יב "חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּן".