ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בשבוע שעבר הזכרנו את היות אברהם מנהיג, המנהל משאים ומתנים פוליטיים עם מלכים ומנהיגים. גם השבוע אנו פוגשים דוגמא מעניינת לפעילות זו ששימשה ככלי להפצת שם ד' בעולם. הפרשיה העוסקת בכריתת הברית עם הפלשתים פותחת בהכרזתם של אבימלך ופיכל:
"אֱלֹקים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה"
וכך היא מסיימת:
"וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְקֹוָק א-ֵל עוֹלָם"
אף על פי כן, מצינו דעות חלוקות בשאלה, האם ברית זו מהווה דוגמא חיובית ליחסי ישראל עם אומות העולם או שההפך הוא הנכון.
מה הביא את אבימלך לפנות אל אברהם?
הרשב"ם מסביר כי הנסים שארעו לאברהם גרמו לאבימלך לרצות בקרבתו של הצדיק וז"ל:
"משנולד יצחק משרה וידע אבימלך ניסים שעשה לו הקב"ה, לכן באו עתה לכרות ברית עמו".
אומנם ניתן להסביר זאת גם מבחינה פוליטית. הפסוקים הקודמים לפרשה זו עוסקים בגירושם של הגר וישמעאל, מבית אברהם ושרה. כפי שכבר הסברנו הגר הייתה בתו של פרעה. גירושם בוודאי גרם למשבר ביחסי מחנה אברהם עם מצרים. הפלשתים, מתחריהם של המצרים בשלטון על הדרך הבין לאומית העוברת בארצם, מנצלים את המשבר כדי לחזק את הקשרים עם אברהם. אברהם מנצל את המהפך כדי להגביר את הפעילות הרוחנית בדרום הארץ ומקים בבאר שבע מרכז רוחני גדול, המשמש להמשך הפעילות הרוחנית שלו ושל שרה, פעילות רבת שנים שהחלה עוד בחרן.
למרות זאת, הרשב"ם מבקר את אברהם ביקורת קשה מאוד על כריתת ברית זו. וז"ל בהקדמה לפרשת העקידה המופיעה בפרשיה הבאה:
"ויהי אחר הדברים האלה - כל מקום שנא' אחר הדברים האלה מחובר על הפרשה שלמעלה ... אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן וחרה אפו של הק' על זאת שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל והק' ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל, לכן והאלהים נסה את אברהם קינתרו וציערו ... כלומר נתגאיתה בבן שנתתיו לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך"
הרשב"ם מחזק את שיטתו במדרש הבא:
"ויהי ארון י"י בארץ פלשתים שבעה חדשים. כתיב את שבע כבשות הצאן תקח מידי. אמר לו הקב"ה אתה נתתה לו שבע כבשות, חייך שבניו עושים שבע מלחמות עם בניך ונוצחין אותן. ד"א חייך שבניו הורגים שבע צדיקים מבניך ואילו הן שמשון חפני ופנחס שאול ושלשה בניו. ד"א חייך שבניו מחריבים שבע משכנות, ואילו הן אוהל מועד וגלגל נוב ושילה [וגבעון] ובית עולמים [תרין]. ד"א שארון מחזיר בשדה פלשתים שבעה חדשים".
אף על פי שבמבט ראשון הברית עם הפלשתים הביאה תועלת רוחנית, עצם כריתת הברית עם יושבי הארץ שנצטווינו להורישם, הינה פסולה ותוצאותיה לדורות חמורה מאוד.
כמה דורות מאוחר יותר, הרמב"ן רואה בכריתת הברית עם אבימלך מעשה חיובי ורואה בפרשיה זו דוגמא חיובית ליחסי ישראל עם מלכים המאפשרים להם לגור בארצם. וז"ל:
"בעבור היותו מלך והוא גר בארצו, ... כי אוהב נאמן היה לו לכבדו ולעשות כרצונו, הלא תראה שלא מצא בו דבר זולתי באר המים אשר גזלו עבדיו, והוא אומר לו כחסד אשר עשיתי עמך".
מה יענה הרמב"ן לטענותיו של הרשב"ם ולביקורת שהביא בשם המדרש?
כבר הסברנו בעבר כי לשיטת הרמב"ן, שחוזקה מאוד בימינו באמצעות ממצאים ארכיאולוגים, הפלשתים של ימי האבות אינם הפלשתים שעם ישראל נלחם בהם, לאחר היציאה ממצרים. הפלשתים של ימי האבות היו ממוצא חמי ואילו הפלשתים שעם ישראל פגש אחרי יציאת מצרים היו כפתורים שהגיעו מכרתים ודחקו את יושבי הנגב הצפוני מאזור גרר ועד באר שבע לאזור ההר. גם לשיטה זו סמך בדברי חז"ל במסכת חולין. וז"ל הגמרא:
"(דברים ב') והעוים היושבים בחצרים עד עזה, מאי נפקא לן מינה? מדאשבעיה אבימלך לאברהם (בראשית כ"א) אם תשקור לי ולניני ולנכדי, אמר הקב"ה ליתו (יבואו) כפתורים, ליפקו (ויוציאו) מעוים דהיינו פלשתים, וליתו (ויבואו) ישראל ליפקו (ויוציאו) מכפתורים" (דף ס ע"ב). אם כך, לא הייתה בכריתת הברית עם אבימלך כל סתירה לחיוב הורשת הארץ שהחל בימי יהושע בן נון.
הבה נתפלל כי הקב"ה יכוון ליבם ומעשיהם של מנהיגי ישראל בדורנו, שהקשרים המדיניים שהם קושרים,
לא יסתרו את המצווה לישב את מרחבי ארצנו כשיטת הרמב"ן המפורסמת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
