ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- המאבק על הארץ
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת שמחה
המילים כבר עמדו לי על קצה הלשון. הייתי מוכרח לענות לשכני לספסל האוטובוס על טענותיו, שהישיבה ביהודה ושומרון מסכנת חיילים ואזרחים. התכוונתי להסביר לו את העובדה הפשוטה, שכל עיוור רואה, שאם לא נשלוט בראשי ההרים, כל מישור החוף בסכנה. אבל ברגע האחרון אמרתי לעצמי, הרי דעותיי נובעות מצו התורה, שעלינו לשלוט בכל חלקי ארץ ישראל, אם כך - אולי עדיף שאסביר את האמת ולא אתחבא מאחורי טענות בטחוניות?
הסברים מעשיים מתוך קישור פנימי
הרב מרדכי גרינברג שליט"א - ראש ישיבת 'כרם ביבנה'
הכלל היסודי בהסברה הוא השכנוע העצמי. השאלה "איך" להסביר באה רק אחרי הידיעה "מה" להסביר. אי אפשר לשכנע אחרים כאשר קיימת מבוכה רעיונית וספק בצדקת הדרך אצל המסביר. "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" - קודם לכל יש להגיד לעמו מדוע קיבל נחלת גויים, ורק אחר כך לפנות לטענת אחרים האומרים "ליסטים אתם".
השכנוע הפנימי יבוא רק מתוך הסברה אמיתית, פנימית ומהותית, ולא מנימוקים חיצוניים ופרקטיים. דבר זה לימדנו הרב קוק זצ"ל במאמר הראשון שבספר אורות, שאי אפשר לעמוד על טיבה וייחודה של ארץ ישראל בהשכלה רציונאלית אנושית - "ארץ ישראל אינה רק קניין חיצוני לאומה, אמצעי לאיזו מטרה, תהיה גדולה ככל שתהיה. לא מקלט בטוח לעם היהודי, ואפי' לא מרכז רוחני". כל הסברה כזאת "אין לה הפרי הראוי לקיום, כי היסוד הזה הוא רעוע בערך איתן הקודש של ארץ ישראל", וזאת כיון שכל אמצעי יש לו תחליף.
"ארץ ישראל קשורה בקשר של חיים עם האומה". רק הבנה כזאת של התאמה בין סגולת העם וסגולת הארץ, מביאה לשכנוע שכשם שאדם אינו מסוגל לחיות במקום שאין אויר, ודג לא יכול לחיות מחוץ למים, כך עם ישראל לא יכול לחיות בשלמות כי אם בארץ ישראל.
רק לאחר השכנוע העצמי ובהירות המחשבה על ייחודה וערכה האמיתי של הארץ, אפשר לפנות אל החוץ, ובזה יש מקום להשתמש גם בנימוקים אחרים. ה'לב אליהו' בפרשת ויצא, מדבר על הצו האלוקי ליעקב לצאת מחרן ולחזור לארץ, ומפליא הדבר, שכשיעקב פונה אל נשיו, אינו מסתפק בהעברת המסר האלוקי, אלא מקדים ומסביר להן שפני לבן איננו כתמול שלשום, ושהוא התל בו והחליף את משכורתו עשרת מונים, ורק לבסוף מגלה להם שהקב"ה אמר לו לשוב לארץ ישראל. ואף הן ענו לו באותה מטבע, ראשית - "ויאכל אכול גם את כספינו"', ורק אחר כך - "ועתה כל אשר יאמר אלוקים אליך עשה". "ועתה", אחרי כל הטענות שיש לנו כלפיו, כדאי לשמוע בקול ה'. וקשה - אילולא החליף המשכורת, לא היה להן לשמוע בקול ה'?!
מכאן יש ללמוד, שגם אחרי הציווי האלוקי, יש לנסות להבין ולתת טעם ולהשתכנע, שאכן הציווי
האלוקי הוא ראוי וטוב גם מבחינתנו בעולם הזה, אף שבוודאי היינו מקיימים ציוויו גם בלא טעם.
לכן יש מקום להסברת חיוניותה של הארץ לעם ישראל גם בנימוקים שכליים הנשאבים מן התנ"ך, מההיסטוריה הישראלית, וכן נימוקים כלכליים וביטחוניים, נימוקים המדברים גם לאנשים שאין שיחם ושיגם במונחים של בית המדרש, אלא בהשכלה רציונאלית אנושית. אמנם אין לזנוח את הנימוקים הפנימיים שה' בחר בציון ושהיא נחלה לנו מאבותינו, ולא תהא כוהנת כפונדקאית, ואיך יתכן שאויבינו ישתמשו בנימוקים רוחניים ואנו נתבייש בהם?!
ארץ ישראל מקור הטוב
הרב חיים ירוחם סמוטריץ שליט"א - רב הישוב בית יתיר וראש הכולל בישיבת קרית ארבע
"אמר ר' לוי כל הברכות והטובות והנחמות שמביא הקב"ה על ישראל, כולן מציון מביאן: תורה מציון, שנאמר 'כי מציון תצא תורה'. ברכה מציון, שנאמר... הופעה מציון... סעד מציון... חיים מציון... השמחה מציון... הברכה מציון... גדולה מציון... ישועה מציון... ותקיעת שופר שבו מקרב גאולתם של ישראל מציון, שנאמר 'תקעו שופר בציון הריעו בהר קדשי כי בא יום ה' כי קרוב'" (מדרש שוחר טוב י"ד).
אמר בזה ר' לוי - כי כל חיינו בכל הופעותיהם, החל בתורה ועד סוף הגאולה, דרך כל הברכה, הסעידה, החיים והשמחה, הגדולה והישועה, כולם קשורים לציון ארץ חיינו, ובאים על ידה. והדברים מפורשים בתורה, שכך אמר ריבונו של עולם למשה רבנו ע"ה: "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש". וביאר הרמב"ן 'טובה' לאמור שהאוויר טוב ויפה לבני אדם, וכל טוב ימצא בה, ושהיא 'רחבה' שיעמדו בה כל ישראל במרחב. ועל דברי נעים זמירות ישראל דוד מלכנו בספר תהילים: "אתהלך לפני ה' בארצות החיים", ביאר הרד"ק "ונקראת ארץ ישראל 'חיים'... כי היא... והחיים בה הם חיים ובריאים...".
זו היא האמת וכך צריכה גם להיות ההסברה.
כל הסברתנו צריכה לבוא ממקור האמת התורנית-אלוקית על מעלת ארץ ישראל, אלא שזו גופה מתפשטת על פני כל ענייני חיינו. ממקור שייכותינו אליה בעצמיות, מכאן כל הברכה על ידה אלינו. ובאמת כל פגיעה ח"ו במשהו מקשורינו אליה יבוא לידי ביטוי גם בפגיעה בכל הטוב, הברכה והחיים.
מותר להשתמש בטיעון הביטחוני וכדומה, ויש גם עניין להשתמש בו מתוך המבט הנ"ל של אמת ההרמוניה החיונית שלנו עם ארץ קדשינו. ומשכבר הימים אמרתי, בעניותי, שעם ישראל המחפש 'פתרונות' לאפשרות של חיים בארץ החיים, ילך וילמד שישנה משוואה אחת ויחידה:
"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים - וְאֶת הַטּוֹב ... אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (דברים ל').
וככל שמשוואה זו תובן, ולוואי בדרך החיובית ולא ח"ו על ידי שלילת השלילה, כך מתעצמת גאולתינו בעז"ה, שזוהי בעצם הגדרתה - שיבה להופעת האמת ממקורה התורנית-אלוקית אל תוך גלוי חיינו ממש לברכה ולטוב, לחיים ולשמחה.
פדיונה של הארץ - פדיוננו
הרב עוזיהו שרבף שליט"א - ראש כולל 'שלהבת תחיית הארץ', חברון
על הפסוק "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם... וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה", מפרש אור החיים הקדוש: "פירוש, לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר קומו צאו ממנו" (במדבר ל"ג, נ"ה).
כלומר: ביטחון ישראל, נגזר ישירות ממצבה של ארץ ישראל. לכן לא יכול להיות שום ציור של שקט ביטחוני, כל עוד עיקר המאמץ הוא על הצלת עם ישראל, ללא מאמץ אמיתי להצלת וגאולת ארץ ישראל . זוהי קביעת התורה שסיכם אותה הרב דוד לידה במשפט אחד: "בגאולת הארץ תלוי גאולתנו ובשעבודה שעבודנו"! (ספר עיר מקלט מצוה של"ד).
כך גם קבע הרצי"ה קוק זצ"ל: "ריבונו של עולם הכין את הארץ הזאת בשבילנו, ואנחנו מחויבים במצות "וירשתם אותה וישבתם בה"... ועל זה מובטחת לנו ברכת ה'. נקיים את המצוה ונצליח, (שלא כמי שאומר שאין אפשרות להצליח בעניינה של ארץ ישראל, כיוון שהעם עדיין לא חזר בתשובה והוא אינו יכול להבין זאת)... זוהי העובדה של סדר הגאולה: בהיגאל כל הארץ כולה מיד הגויים, תסתדר גם הגאולה של כל העם כולו בשלמותה" (התורה הגואלת עמוד ל"ד).
אם לא נדע להחזיר לארץ ישראל את כבודה הראוי לה, חלילה גם בטחון ישראל וכבודו יהיה למרמס! כך מובא ברמב"ן (ספר המצוות מצווה רכ"ז): "והעניין הוא כי כאשר נצטווינו בגופותינו הנמכרים לגויים - שנוציא אותם מידם ... כן הוזהרנו בנחלת הארץ, ולא נניח אותה בידם...". ומבארו בספר אם הבנים שמחה (עמוד קצ"ה): "אם נשתדל להוציא את הארץ מידם, בזכות זה נזכה שגם גופינו יצא לחרות מידם, והוא טעם אמת וברור".
אותו סוג של כאב וצער והשתדלות להצלת השבויים, צריך להיות גם על אותם חלקים מארץ ישראל שעדיין נמצאים בשבי הגויים. בזכירת צערה של ארץ ישראל, ייזכר צערו של עם ישראל לפני הקב"ה, כבאור בעל הכפות תמרים על הפסוק "ציון היא דורש אין לה": "ישראל היו מתרעמים על צרותיהם, על כן שלח ה' דברו ואמר: מה אתם מתרעמים, הן לא קצרה ידי מלהושיע, אבל מה אעשה שעוונותיכם גרמו, שציון דורש אין לה, והיא צועקת לפני שאין אתם זוכרים אותה, אם כן איפה איך אזכור אתכם לגאלכם?!" ומוסיף אם הבנים שמחה (עמוד צ'): "אם אנו זוכרים את ציון לדרוש בשלומה, אז יפסקו הצרות". הוא אשר אמרנו: בפדיונה פדיוננו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
