ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- חנוכה בראי דורנו
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אליהו בן הדרה
היום השתבשו לי כל התוכניות. כבר שבועיים, אני עובד לארגן את פעילות ומסיבות חנוכה. בתור רכז חברתי טרי, זו עבודה קשה בשבילי. ארגנתי שורת סדנאות והרצאות יפהפיות על חנוכה, שיתפסו את כל הבוקר. אבל היום באו כמה חבר'ה ואמרו, שחייבים שיהיה גם חלק "תרבותי" - הצגה, סרט או משהו כזה. כמובן, הכל ברוח היהדות. מה, אצטרך לארגן הכל מחדש? בעצם, בחנוכה לא נלחמנו כנגד ה"תרבות" הנוכרית? מה לקבל מהתרבות המערבית ומה לדחות?
בחיצוניות ולא בפנימיות
הרב יוסף טולידאנו שליט"א - רב המועצה המקומית גבעת זאב
את התשובה לדילמה, מה לקבל ומה לא לקבל מהתרבות המערבית-האירופית, נוכל לקבל מימי החנוכה. שנינו: "כשנכנסו יוונים להיכל - טמאו כל השמנים" (שבת כ"ב.). הצרה בימי מתתיהו הייתה, שרוח יוון ותרבותה חדרה להיכל, לשטח הפנימי, וטימאה כל השמנים שבהיכל. כלומר, גרמה טומאה לשמן הטהור של רוח ישראל.
זהו שורש המאבק בתקופת החשמונאים. היוונים ומשתפי הפעולה עימם, המתייוונים, ביקשו להחליף את מסורת התורה בתרבות יוון. טענתם הייתה, שעם כל ההערכה למסורת, אין עם ישראל צריך להתנגד לדרישות היוונים להשליט בישראל את התרבות "המתקדמת". לדעתם יש כאן מלחמת תרבות רגילה, שלא כדאי בשבילה לסכן את קיומו של עם ישראל ולהפסיד את ההטבות הרבות שהאימפריה היוונית עשויה להעניק לעם ישראל.
לעומתם, טענו החשמונאים, שיש כאן טעות בהבנת מהותו של עם ישראל. לא ככל העמים בית ישראל. בכל אומה ולשון אפשר להחליף תרבות בתרבות מבלי לגרום כל נזק לאומה עצמה. מה שאין כן עם ישראל, אין אומתנו אומה אלא בתורותיה, ואם חס ושלום תחדל אי פעם התורה להתקיים בעם ישראל, לא רק שלא ייווצר חלל ריק שאפשר למלאו בתכנים אחרים, אלא אם "מים אין בו - נחשים ועקרבים יש בו". העדר התורה יביא לחורבן בלתי הפיך והעם יִדרדר לשחיתות ולפורענות יותר מכל העמים גם אם יאמץ לעצמו את ה"מתקדם" שבתרבות האנושית. על כן המאבק עם היוונים אינה מלחמת תרבות אלא מלחמת קיום, מלחמה רוחנית לחיים או למוות.
אולם, בכל זאת ישנם חלקים שאפשר לקבל מהתרבות הכללית, שהרי שנינו "יפיפותו של יפת יהא באוהלי שם" (מגילה ט'), ברם זה רק באוהל, בשטח החיצון של הבית, לא כן ההיכל - הוא מיוחד לפנימיות, שם לא יקרב זר, שם צריך להישמר רוחו של שם, רוחו של ישראל בטהרתו.
בשטח המדע והטכנולוגיה יש מקום להיעזר על ידי חכמת הגויים ותרבותה, "יש חכמה בגויים"! (איכה רבה ב'). לא כן בשטחים הפנימיים של תורת ישראל, תורת המוסר והשקפת העולם, כאן גישת חכמי אומות העולם ותרבותם, יכולה לגרום נזקים חמורים, יסודות העולם הרוחני שלהם שונים לגמרי ומסוכנים הם לרוח ישראל, ומאותה חכמה יוונית הזהירונו חז"ל.
וכדברי מרן הנזיר בספרו הגדול קול הנבואה (עמ' ל"ז): "תורת ישראל ברורה ומיוחדת למחשבה העברית הדבקה בתלמודה וקיום מצוותיה. פריקת עול תורה, והספק בעיקרה הגדול, המצוי לכמה מצעירי בני הדור החדש, בא מתוך הסתגלות להגיון המערבי האלילי, הזר, הקורע נשמת חיי העם. לפיכך מי מבני ישראל השב לדעת כבוד חייו המבקש דעת אלוקים באמת, זקוק לתשובה לרוח חדש, רוח חכמה ובינה ממקור נשמת ישראל לתשובה, לתורה ולהגיון תלמודה, ההיגיון השמעי הנבואי".
"יפת אלוקים ליפת וישכון באוהלי שם" (בראשית ט', כ"ז), אומר המדרש (בראשית רבה ל"ו): "אף על פי שיפת אלוקים ליפת, שבנה כורש שהיה מבני יפת בית שני, לא שרתה בו שכינה". יופי בלי השראת שכינה, והיכן שרתה? במקדש ראשון שבנה שלמה, שהיה מבני שם (רש"י).
יפת - לשון יופי, אבל השראת שכינה וקדושה יש רק לישראל, שאין השכינה שורה אלא על המשולל מהכיעור ההוא, וקדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים.
ידיעות מערביות ולא תרבות
הרב שמחה שטטנר שליט"א - מיתר
"אם יאמר לך אדם יש חכמה בגויים תאמין. יש תורה בגויים אל תאמין, דכתיב מלכה ושריה בגויים אין תורה..." (איכה רבה ב').
שואל ה'שם משמואל' בפרשת וישלח: למה לא הזכיר המדרש, אם יש דעת בגויים? ועונה - כי בגויים אין דעת. ומבאר את טעם הדבר: הדעת עניינה (כפי שמבואר בספרים הקדושים), חיבור השכל שבמוח במדות שבלב שיהיו מאוחדים כאחד. כלומר, שבעקבות השכלת השכל יש לנו הרגשות והתפעלות בלב. מידה זו לא קיימת באומות העולם, מפני שגם אם יש חכמה אצל הגויים, מכל מקום זו לא חכמה שמשפיעה על המידות והרגשות שבלב.
מתוך דבריו נשמע, כי מאומות העולם אפשר לקחת רק ידיעות בלבד. כלומר כל התפתחות מדעית או טכנולוגית ודאי שאפשר לקחת מהם, כי הם שייכים לבחינת השכל. אולם תרבות הרי איננה רק שכל טהור, היא לא רק עניין של ידיעות בעלמא. תרבות זוהי מהות של חיים, תרבות זה תוכן פנימי של חיים, תוכן המותאם למהות הנפשית הפנימית בתפיסה שלימה וכוללת של אותה האומה.
תרבות חייבת לחבר את כל מידות הלב והשכל. חיבור זה יכול להיעשות רק על ידי הדעת, שהיא המידה המחברת ומקשרת את מידות הלב עם מידות השכל. אולם, אומות העולם שמשוללות יסוד זה של דעת, כלל אינן מסוגלות לייצר תרבות.
ממילא צריך לומר כי עצם הביטוי תרבות המערב, הוא ביטוי מוטעה, שהרי לא שייך כלל לדבר במושגים של תרבות אצל אומות העולם. הנהגת אומות העולם אינה מבטאת תפיסה שלימה של כל המהות הפנימית של אותה האומה. זו הנהגה פרטנית ומקרית, הנובעת משום חסרון הדעת. יתר על כן, כיון שאין שום יחס התאמה או קשר בין האומה הישראלית שמקורה בקודש לבין אומות העולם שמקורן בטומאה, ודאי הוא שאין מה להעתיק או לקחת מאומות העולם במה שמכונה תרבות, אלא רק ידיעות יבשות בעלמא.
המפתח לאיזון נכון
הרב שלמה בן אליהו שליט"א - רב המועצה האזורית מטה אשר
על הפסוק "יפת אלוקים ליפת וישכון באוהלי שם", דורשים חז"ל - "יפיפותו של יפת תשכון באוהלי (=בתי הכנסת) של שם", והכוונה לאומנות ולקישוט הלקוחים מתרבות יוון. מכאן אנו למדים שישנה אפשרות לקבל ולהשתמש בתרבות שאיננה שלנו.
אולם, הבא ללמוד מהתרבות המערבית, חשוב שיזכור שחיינו בנויים על איזונים נכונים בכל פרט בחיים. מחד - עלינו ללמוד מניסיונו הכושל של אלישע בן אבויה, שעליו מספר התלמוד הירושלמי שבשעה שהיה קם מן הלימוד, ראו תלמידיו כי "ספרי חוכמה יוונית נושרים מכיסו". אלישע בן אבויה למד מספרי התרבות הנאורה בזמנו, וסופו שכפר. לעומתו, על תלמידו האהוב רבי מאיר בעל הנס, נאמר: "רימון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק". רבי מאיר למד מאלישע בן אבויה, אך ידע להפריד בין החלקים הטובים לחלקים המקולקלים, ויהי רצון שנזכה ללכת בדרכו ולאורו המאיר של רבי מאיר, ונדע לבור מהתרבות המערבית רק את הדברים הטובים.
לא משה מזיכרוני מהלומה תרבותית מצמררת, שפקחה לי את העיניים בהיותי רב צעיר הבא מעולם הישיבות. פעם נדרשתי להשתתף ולהספיד בהלוויה, אך לא מצאתי שום מילים להספיד ולדבר על רוחה של הנפטרת, כאשר כל המספידים שלפניי דיברו על יופיה של הנפטרת, הבלורית, הקוקו והסרפן. בחברה שהאדם נמדד לפי גופו וכספו בלבד, קשה מאוד לדבר על הרוח והנשמה.
תרבות המערב האֵדירה את החומר בצורה קיצונית, והאדם נמדד לפי חיצוניותו או חשבונו בבנק. לצערנו, חלחלה אט אט תודעה זו לכל שכבות הציבור, כאשר הולכת ונדחקת לה רוח הקדושה והטהרה הנובעת ממקורות היהדות, שהיא התרבות שלנו.
אם כך, המפתח לקליטה נכונה של החלקים הטובים בתרבות המערב, הוא איזון נכון בין יחסנו אל החומר ויחסנו אל הרוח. את סוד האיזון יגלו לנו רבותינו שבכל דור, היודעים להניח את המסנן והמחיצה בפני התרבות החיצונית . כך נזכה ללכת בדרכו של רבי מאיר, ש"רימון מצא, תוכו אכל וקליפתו זרק ".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
