ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- חנוכה בראי דורנו
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אליהו בן הדרה
היום השתבשו לי כל התוכניות. כבר שבועיים, אני עובד לארגן את פעילות ומסיבות חנוכה. בתור רכז חברתי טרי, זו עבודה קשה בשבילי. ארגנתי שורת סדנאות והרצאות יפהפיות על חנוכה, שיתפסו את כל הבוקר. אבל היום באו כמה חבר'ה ואמרו, שחייבים שיהיה גם חלק "תרבותי" - הצגה, סרט או משהו כזה. כמובן, הכל ברוח היהדות. מה, אצטרך לארגן הכל מחדש? בעצם, בחנוכה לא נלחמנו כנגד ה"תרבות" הנוכרית? מה לקבל מהתרבות המערבית ומה לדחות?
בחיצוניות ולא בפנימיות
הרב יוסף טולידאנו שליט"א - רב המועצה המקומית גבעת זאב
את התשובה לדילמה, מה לקבל ומה לא לקבל מהתרבות המערבית-האירופית, נוכל לקבל מימי החנוכה. שנינו: "כשנכנסו יוונים להיכל - טמאו כל השמנים" (שבת כ"ב.). הצרה בימי מתתיהו הייתה, שרוח יוון ותרבותה חדרה להיכל, לשטח הפנימי, וטימאה כל השמנים שבהיכל. כלומר, גרמה טומאה לשמן הטהור של רוח ישראל.
זהו שורש המאבק בתקופת החשמונאים. היוונים ומשתפי הפעולה עימם, המתייוונים, ביקשו להחליף את מסורת התורה בתרבות יוון. טענתם הייתה, שעם כל ההערכה למסורת, אין עם ישראל צריך להתנגד לדרישות היוונים להשליט בישראל את התרבות "המתקדמת". לדעתם יש כאן מלחמת תרבות רגילה, שלא כדאי בשבילה לסכן את קיומו של עם ישראל ולהפסיד את ההטבות הרבות שהאימפריה היוונית עשויה להעניק לעם ישראל.
לעומתם, טענו החשמונאים, שיש כאן טעות בהבנת מהותו של עם ישראל. לא ככל העמים בית ישראל. בכל אומה ולשון אפשר להחליף תרבות בתרבות מבלי לגרום כל נזק לאומה עצמה. מה שאין כן עם ישראל, אין אומתנו אומה אלא בתורותיה, ואם חס ושלום תחדל אי פעם התורה להתקיים בעם ישראל, לא רק שלא ייווצר חלל ריק שאפשר למלאו בתכנים אחרים, אלא אם "מים אין בו - נחשים ועקרבים יש בו". העדר התורה יביא לחורבן בלתי הפיך והעם יִדרדר לשחיתות ולפורענות יותר מכל העמים גם אם יאמץ לעצמו את ה"מתקדם" שבתרבות האנושית. על כן המאבק עם היוונים אינה מלחמת תרבות אלא מלחמת קיום, מלחמה רוחנית לחיים או למוות.
אולם, בכל זאת ישנם חלקים שאפשר לקבל מהתרבות הכללית, שהרי שנינו "יפיפותו של יפת יהא באוהלי שם" (מגילה ט'), ברם זה רק באוהל, בשטח החיצון של הבית, לא כן ההיכל - הוא מיוחד לפנימיות, שם לא יקרב זר, שם צריך להישמר רוחו של שם, רוחו של ישראל בטהרתו.
בשטח המדע והטכנולוגיה יש מקום להיעזר על ידי חכמת הגויים ותרבותה, "יש חכמה בגויים"! (איכה רבה ב'). לא כן בשטחים הפנימיים של תורת ישראל, תורת המוסר והשקפת העולם, כאן גישת חכמי אומות העולם ותרבותם, יכולה לגרום נזקים חמורים, יסודות העולם הרוחני שלהם שונים לגמרי ומסוכנים הם לרוח ישראל, ומאותה חכמה יוונית הזהירונו חז"ל.
וכדברי מרן הנזיר בספרו הגדול קול הנבואה (עמ' ל"ז): "תורת ישראל ברורה ומיוחדת למחשבה העברית הדבקה בתלמודה וקיום מצוותיה. פריקת עול תורה, והספק בעיקרה הגדול, המצוי לכמה מצעירי בני הדור החדש, בא מתוך הסתגלות להגיון המערבי האלילי, הזר, הקורע נשמת חיי העם. לפיכך מי מבני ישראל השב לדעת כבוד חייו המבקש דעת אלוקים באמת, זקוק לתשובה לרוח חדש, רוח חכמה ובינה ממקור נשמת ישראל לתשובה, לתורה ולהגיון תלמודה, ההיגיון השמעי הנבואי".
"יפת אלוקים ליפת וישכון באוהלי שם" (בראשית ט', כ"ז), אומר המדרש (בראשית רבה ל"ו): "אף על פי שיפת אלוקים ליפת, שבנה כורש שהיה מבני יפת בית שני, לא שרתה בו שכינה". יופי בלי השראת שכינה, והיכן שרתה? במקדש ראשון שבנה שלמה, שהיה מבני שם (רש"י).
יפת - לשון יופי, אבל השראת שכינה וקדושה יש רק לישראל, שאין השכינה שורה אלא על המשולל מהכיעור ההוא, וקדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים.
ידיעות מערביות ולא תרבות
הרב שמחה שטטנר שליט"א - מיתר
"אם יאמר לך אדם יש חכמה בגויים תאמין. יש תורה בגויים אל תאמין, דכתיב מלכה ושריה בגויים אין תורה..." (איכה רבה ב').
שואל ה'שם משמואל' בפרשת וישלח: למה לא הזכיר המדרש, אם יש דעת בגויים? ועונה - כי בגויים אין דעת. ומבאר את טעם הדבר: הדעת עניינה (כפי שמבואר בספרים הקדושים), חיבור השכל שבמוח במדות שבלב שיהיו מאוחדים כאחד. כלומר, שבעקבות השכלת השכל יש לנו הרגשות והתפעלות בלב. מידה זו לא קיימת באומות העולם, מפני שגם אם יש חכמה אצל הגויים, מכל מקום זו לא חכמה שמשפיעה על המידות והרגשות שבלב.
מתוך דבריו נשמע, כי מאומות העולם אפשר לקחת רק ידיעות בלבד. כלומר כל התפתחות מדעית או טכנולוגית ודאי שאפשר לקחת מהם, כי הם שייכים לבחינת השכל. אולם תרבות הרי איננה רק שכל טהור, היא לא רק עניין של ידיעות בעלמא. תרבות זוהי מהות של חיים, תרבות זה תוכן פנימי של חיים, תוכן המותאם למהות הנפשית הפנימית בתפיסה שלימה וכוללת של אותה האומה.
תרבות חייבת לחבר את כל מידות הלב והשכל. חיבור זה יכול להיעשות רק על ידי הדעת, שהיא המידה המחברת ומקשרת את מידות הלב עם מידות השכל. אולם, אומות העולם שמשוללות יסוד זה של דעת, כלל אינן מסוגלות לייצר תרבות.
ממילא צריך לומר כי עצם הביטוי תרבות המערב, הוא ביטוי מוטעה, שהרי לא שייך כלל לדבר במושגים של תרבות אצל אומות העולם. הנהגת אומות העולם אינה מבטאת תפיסה שלימה של כל המהות הפנימית של אותה האומה. זו הנהגה פרטנית ומקרית, הנובעת משום חסרון הדעת. יתר על כן, כיון שאין שום יחס התאמה או קשר בין האומה הישראלית שמקורה בקודש לבין אומות העולם שמקורן בטומאה, ודאי הוא שאין מה להעתיק או לקחת מאומות העולם במה שמכונה תרבות, אלא רק ידיעות יבשות בעלמא.
המפתח לאיזון נכון
הרב שלמה בן אליהו שליט"א - רב המועצה האזורית מטה אשר
על הפסוק "יפת אלוקים ליפת וישכון באוהלי שם", דורשים חז"ל - "יפיפותו של יפת תשכון באוהלי (=בתי הכנסת) של שם", והכוונה לאומנות ולקישוט הלקוחים מתרבות יוון. מכאן אנו למדים שישנה אפשרות לקבל ולהשתמש בתרבות שאיננה שלנו.
אולם, הבא ללמוד מהתרבות המערבית, חשוב שיזכור שחיינו בנויים על איזונים נכונים בכל פרט בחיים. מחד - עלינו ללמוד מניסיונו הכושל של אלישע בן אבויה, שעליו מספר התלמוד הירושלמי שבשעה שהיה קם מן הלימוד, ראו תלמידיו כי "ספרי חוכמה יוונית נושרים מכיסו". אלישע בן אבויה למד מספרי התרבות הנאורה בזמנו, וסופו שכפר. לעומתו, על תלמידו האהוב רבי מאיר בעל הנס, נאמר: "רימון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק". רבי מאיר למד מאלישע בן אבויה, אך ידע להפריד בין החלקים הטובים לחלקים המקולקלים, ויהי רצון שנזכה ללכת בדרכו ולאורו המאיר של רבי מאיר, ונדע לבור מהתרבות המערבית רק את הדברים הטובים.
לא משה מזיכרוני מהלומה תרבותית מצמררת, שפקחה לי את העיניים בהיותי רב צעיר הבא מעולם הישיבות. פעם נדרשתי להשתתף ולהספיד בהלוויה, אך לא מצאתי שום מילים להספיד ולדבר על רוחה של הנפטרת, כאשר כל המספידים שלפניי דיברו על יופיה של הנפטרת, הבלורית, הקוקו והסרפן. בחברה שהאדם נמדד לפי גופו וכספו בלבד, קשה מאוד לדבר על הרוח והנשמה.
תרבות המערב האֵדירה את החומר בצורה קיצונית, והאדם נמדד לפי חיצוניותו או חשבונו בבנק. לצערנו, חלחלה אט אט תודעה זו לכל שכבות הציבור, כאשר הולכת ונדחקת לה רוח הקדושה והטהרה הנובעת ממקורות היהדות, שהיא התרבות שלנו.
אם כך, המפתח לקליטה נכונה של החלקים הטובים בתרבות המערב, הוא איזון נכון בין יחסנו אל החומר ויחסנו אל הרוח. את סוד האיזון יגלו לנו רבותינו שבכל דור, היודעים להניח את המסנן והמחיצה בפני התרבות החיצונית . כך נזכה ללכת בדרכו של רבי מאיר, ש"רימון מצא, תוכו אכל וקליפתו זרק ".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
