בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • משפחה חברה ומדינה
  • ×ĸם ישראל
  • היחס למי שאינו שומר מ×Ļוו×Ē
קטגוריה משני×Ē
undefined
9 דק' קריאה
לח×Ĩ להקדש×Ē ×Š×™×ĸור זה

לימוד השי×ĸור מוקדש לה×Ļלח×Ē

׊מ×ĸון בן מזל

לשון רמב"ם:
"מ×Ļוה ×ĸל כל אדם לאהוב א×Ē ×›×œ אחד ואחד מישראל כגופו ׊נאמר "ואהב×Ē ×œ×¨×ĸך כמוך" (ויקרא יט, יח). לפיכך ×Ļריך לספר בשבחו ולחוס ×ĸל ממונו כאשר הוא חס ×ĸל ממון ×ĸ×Ļמו ורו×Ļה בכבוד ×ĸ×Ļמו" (הל' די×ĸו×Ē ×¤×¨×§ ו ה"ג).


ודאי "דברי ×Ēורה ×ĸניים במקומם ו×ĸשירים במקום אחר" (ירושלמי רא׊ השנה, פ"ג ה"ה) כי מפורש כו×Ēב רמב"ם "יו×Ļא מן הכלל" ל×Ļיווי הנ"ל, בדבריו ×‘×Ą×•×Ŗ הל' רו×Ļח (פרק יג, הי"ד). ל×ĸנין מ×Ļו×Ē "כי ×Ēראה חמור שונאך רוב×Ĩ ×Ēח×Ē ×ž×Š××•, וחדל×Ē ×ž×ĸזוב לו? ×ĸזוב ×Ē×ĸזוב ×ĸמו" (שמו×Ē ×›×’, ה) כו×Ēב רמב"ם (ב×ĸקבו×Ē ×“×‘×¨×™ חז"ל בפסחים קיג ×ĸ"ב):

"השונא ׊נאמר ב×Ēורה הוא מישראל, לא מאומו×Ē ×”×ĸולם, והיאך יהיה לישראל שונא מישראל? והכ×Ēוב אומר "לא ×Ē׊נא א×Ē ××—×™×š בלבך"? אמרו חכמים, כגון שראהו לבדו ׊×ĸבר ×ĸבירה וה×Ēרה בו ולא חזר [בו מלחטוא] הרי זה מ×Ļוה לשונאו ×ĸד שי×ĸשה ×Ēשובה ויחזור מר׊×ĸו. וא×ĸ"פ ׊×ĸדיין לא ×ĸשה ×Ēשובה, אם מ×Ļאו נבהל במשאו, מ×Ļוה לפרוק ולט×ĸון ×ĸמו ולא יניחנו נוטה למו×Ē. ׊מא יש×Ēהה בשביל ממונו ויבוא לידי סכנה [של לסטים ×ĸוברים או חיו×Ē ×¨×ĸו×Ē]. וה×Ēורה הקפידה ×ĸל נפשו×Ē ×™×Š×¨××œ, בין ר׊×ĸים בין ×Ļדיקים, מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים ב×ĸיקר הד×Ē" ×ĸכ"ל ל×ĸניננו.


מניין יד×ĸו חז"ל ×ĸ×Ļמם שיש איזה "יו×Ļא מן הכל" ל×Ļיווי שב×Ēורה? אלא הביאו לכך פסוק (משלי ח, יג) "ירא×Ē ×”' שנאו×Ē ×¨×ĸ, גאה וגאון ודרך ר×ĸ ופי ×Ēהפוכו×Ē ×Š× ××Ēי". ואפשר כי מה שהרמב"ם ×”×•×Ą×™×Ŗ מלים "וה×Ēרה בו", מה שאינו מפורש בדברי חז"ל בפסחים, הוא מפני פשוטו של מקרא "ודרך ר×ĸ", כלומר אפילו אחרי ה×Ēראה הוא ממשיך באיול×Ēו. ואפשר שרמב"ם למד זא×Ē ×ž×¤×Š×•×˜×• של מקרא, כדברי "×Ēורה ×Ēמימה", כי המשך הפסוק הוא "לא ×Ē׊נא א×Ē ××—×™×š בלבבך [אלא] הוכח ×Ēוכיח א×Ē ×ĸמי×Ēך ולא ×Ē׊א ×ĸליו חטא" (ויקרא יט, יז). ורק בהמשך בפסוק הבא ממשיכה ה×Ēורה: "לא ×Ēקום ולא ×Ēטור א×Ē ×‘× ×™ ×ĸמך, ואהב×Ē ×œ×¨×ĸך כמוך" (יח, יח). הרי ׊×Ļריכים להוכיח או×Ēו לפני שמו×Ēר לשנאו×Ē ××•×Ēו.

ויש לשאול, מפני מה חז"ל ×ĸ×Ļמם לא פירשו ×Ēנאי מוקדם זה של ×Ēוכחה לפני ששונאים או×Ēו? ×ĸונה ×ĸל כך "חפ×Ĩ חיים" (הל' לשון הר×ĸ, כלל ד, באר מים חיים, פץקא יד) כי ב×ĸוונו×Ē ××Š×¨ הם ידו×ĸים לכל כלל ישראל, כמו מ×ĸשה ×ĸריו×Ē ×Š×—×–"ל הזכירו בפסחים ׊ם, אין ×Ļורך לה×Ēראה. והוא הדין לכל חטא מפורסם כמו כפירה ב×Ēורה וכיו"ב. ורמב"ם הזכיר ל×ĸנין ×ĸבירו×Ē ××—×¨×•×Ē, לכן פירט.

(במאמר מוסגר יש לה×ĸיר כאן ×ĸל מה שמובא ב"חזון איש" (×ĸל יורה ד×ĸה, ×Ą×•×Ŗ סי' ב) שבימינו אין לשנוא הרש×ĸ, כי כיון שאין בדורנו מי שיוד×ĸ להוכיח (×ĸרכין טז ×ĸ"ב), ואין לשנוא ×ĸד שמוכיחים, כבר אין מ×Ļוו×Ē ×Š× ××” אפשרי×Ē. אבל באמ×Ē ××™×Ÿ "דרשה" זו נכונה כלל, כי מ×Ļוו×Ē ×Ēוכחה מובא×Ē ×ĸ"י כל הפוסקים, ראשונים ואחרונים (×ĸיין שו"×ĸ או"ח סי' ×Ēרח) ולא הוזכר ×ĸ"י אחד מהם כי בימינו אין אפשרו×Ē ×œ×§×™×™× מ×Ļוה זו, אדרבה, אם אין מי שיוד×ĸ להוכיח, הרי מביישים א×Ē ×”×ž×•×›×— ללא ×Ēו×ĸל×Ē ×•×™×Š בזה איסור חמור להוכיח או×Ēו! וגם ה"משנה ברורה" שהביא היסוד של חזו"א ב"מרגני×Ēא טבא" שההדיר ×‘×Ą×•×Ŗ "אהב×Ē ×—×Ą×“", לא סמך ×ĸל כך וכ×Ēב דיני "שנאה לאפיקורסים" ב"ביאור הלכה" (או"ח סי' א). ומה ׊נאמר ב×ĸרכין הוא רק דברי זירוז, אבל לא מני×ĸ×Ē ×”×ž×Ļוה בכללה).

סיכום ביניים: ראינו מהנ"ל שיש חוב מה×Ēורה לשנוא לאדם ה×ĸובר ×ĸבירה בזדון, או אחרי שה×Ēרו בו, או אם מדובר ב×ĸבירה א׊ר כלל ישראל יוד×ĸ שזא×Ē ×”×™× ×ĸבירה יש לשנוא גם בלי שהוכיחו או×Ēו. וכל ×ĸוד שהרש×ĸ בו מדובר מאמין ב×ĸיקרי הד×Ē, מ×Ļוה ל×ĸזור לו וגם לה×Ļיל א×Ē ×—×™×™×•, כדברי רמב"ם ×‘×Ą×•×Ŗ הל' רו×Ļח. אבל אם גם איננו מאמין ב×ĸיקרי הד×Ē, אסור ל×ĸזור לו ולה×Ļיל א×Ē ×—×™×™×• (×ĸיין רמב"ם, פירוש המשנה, מסכ×Ē ×Ą× ×”×“×¨×™×Ÿ, פרק חלק, ×‘×Ą×•×Ŗ י"ג יסודו×Ē, מחלק חלוקה ז).

פרק ב -
נבאר כאן חילוקי לימודים מלשונו×Ē ×”×ž×§×¨×: ×ĸמך, ×ĸמי×Ēך, אחיך, ר×ĸך: א׊ר חז"ל (יבמו×Ē ×›×‘ ×ĸ"ב: בבא קמא ×Ļד ×ĸ"ב; בבא מ×Ļי×ĸא סב ×ĸ"א: סנהדרין פה ×ĸ"א) מי×ĸטו מכך מי ׊"אינו ×ĸושה מ×ĸשה ×ĸמך".

× ×Ēחיל במה שנוג×ĸ לבירורנו הנ"ל, ואח"כ נזכיר ׊אר הופ×ĸו×Ē. אמרו חז"ל באבו×Ē ×“×¨' × ×Ēן
(×Ą×•×Ŗ פרק טז):

"ושנא×Ē ×”×‘×¨×™×•×Ē ×›×™×Ļד? מלמד שלא יכוין אדם לומר אהוב א×Ē ×”×—×›×ž×™× ושנוא א×Ē ×”×Ēלמידים, אהוב א×Ē ×”×Ēלמידים ושנוא א×Ē ×ĸמי האר×Ĩ. אלא אהוב א×Ē ×›×•×œ× ושנוא א×Ē ×”××¤×™×§×•×¨×Ą×™×Ÿ והמסי×Ēין והמדיחין [ה×ĸרה: ×ĸ"פ כ×Ēבי יד קדמונים, לא הוזכרו "מסי×Ēין ומדיחין"] וכן המסורו×Ē. וכן דוד הוא אומר "הלוא משנאיך ה' א׊נא וב×Ēקוממיך א×Ēקוטט ×Ēכלי×Ē ×Š× ××” ׊נא×Ēים, לאויבים היו לי' (×Ēהלים קלט, כא-כב) (וחז"ל מקשים) הלא הוא אומר "ואהב×Ē ×œ×¨×ĸך כמוך:? (ויקרא יט, יח) וכו' (ו×ĸונים) ואם ×ĸושה מ×ĸשה ×ĸמך א×Ēה אוהבו. ואם לאו, אי א×Ēה אוהבו" ×ĸכ"ל.


רואים מלשון חז"ל הנ"ל כי יש ק׊ר ישיר בין לאו "לא ×Ē׊נא" לבין קום ו×ĸשה של "ואהב×Ē ×œ×¨×ĸך", כי הרי הקישו חז"ל מזה ×ĸל זה שהם ×ĸנין אחד. ומניין למדו א×Ē ×”×“×™×•×§ "×ĸושה מ×ĸשה ×ĸמך"? ממה שכ×Ēבו באמ×Ļ×ĸ ובאו×Ēו מקרא, בין ׊×Ēי מ×Ļו×Ē ×”×œ×œ×• נכ×Ēב: "לא ×Ēקום ולא ×Ēטור א×Ē ×‘× ×™ ×ĸמך", הרי הביטוי מוסב גם לפניו וגם לאחריו. וכאשר האדם הוא אפיקורוס או מהמוסרים, כבר י×Ļא מכלל "×ĸמך" וכך מפורש ברמב"ם (הל' ×ĸדו×Ē, ×Ą×•×Ŗ פרק יא): "המוסרים והאפיקורסים והמומרים לא ה×Ļריכו חכמים למנו×Ēם בכלל פסולי ×ĸדו×Ē, שלא מנו אלא ר׊×ĸי ישראל. אבל אלו המורדים הכופרים פחו×Ēים הם מן הגוים" וכו'. וכדברים הללו כ×Ēב וביאר מהר"ל בביאורו ב×Ēחיל×Ē ××‘×•×Ē "כל ישראל יש להם חלק". כי הללו אינם נמנים בכלל ישראל. (ויש להביא לזא×Ē ×ĸוד הוכחו×Ē ×ž×“×‘×¨×™ חז"ל, ואכמ"ל).

"×ĸמי×Ē"
(א) "הוכח ×Ēוכיח א×Ē ×ĸמי×Ēך" (ויקרא יט, יז) דרשו חז"ל: "×ĸמי×Ēך שהוא אוהבך ושהוא ×ĸמך ב×Ēורה ובמ×Ļוו×Ē ××Ēה חייב להוכיחו, אבל לרש×ĸ שהוא שונאך אין א×Ēה חייב להוכיח או×Ēו" (×Ēנא דבי אליהו רבה, פרק יח). ומובא ×ĸ"י הגר"א (אדר×Ē ××œ×™×”×•" ×ĸל הפסוק הנ"ל) וכן ×ĸ"י "משנה ברורה" (ביאור הלכה, לסי' ×Ēר"ח ד"ה אבל אם מפורש).

(ב) "ולא ×Ēונו איש א×Ē ×ĸמי×Ēו" (ויקרא כה, יז) כלומר אונא×Ē ×“×‘×¨×™× (הלבנ×Ē ×¤× ×™×). מפורש בשו"×ĸ חו"מ (סי' רכח ץ×ĸ×™×Ŗ א, רמ"א) שהרש×ĸים אינם בכלל. ×ĸיי"׊ סמ"×ĸ ץ"×§ ג: "×ĸם ׊א×Ēך ב×Ēורה ובמ×Ļוו×Ē".

(ג) "וכי ×Ēמכרו ממכר ל×ĸמי×Ēך או קנה מיד ×ĸמי×Ēך, אל ×Ēונו איש א×Ē ××—×™×•" (ויקרא כה, יד) ומדובר באונא×Ē ×ž×ž×•×Ÿ, להרויח ×ĸליו יו×Ēר מששי×Ē × ×•×Ą×Ŗ ×ĸל ×ĸרך המחיר בשוק. והב"ח (טור חו"מ סי' רכח) פץק כי גם ל×ĸניני אונא×Ē ×ž×ž×•×Ÿ (להרויח ×ĸליו יו×Ēר מששי×Ē) אין איסור אם איננו ×ĸמך ב×Ēורה ובמ×Ļוו×Ē. [×ĸ"×ĸ שו"×Ē ×—×§×¨×™ לב, של ר' רפאל ×™×•×Ą×Ŗ חזן, שאלוניקי, ׊נ×Ē ×Ēקמ"ז, חו"מ סי' קלט; וכן שו"×Ē ×—×Ē"ץ חו"מ סי' קלד ד"ה איברא]. ומה שהפסוק סיים כאן "אחיו" הוא מפני זירוז חינוכי, כדברינו להלן בפרק ×ĸל "אחיך".

(ד) "ב×Ļדק ×Ēשפוט ×ĸמי×Ēך" (ויקרא יט, טו) למדו מכך חז"ל (שבו×ĸו×Ē ×œ ×ĸ"א) מ×Ļוה לדון כל איש (ולא רק הדיינים) א×Ē ×¨×ĸהו ×œ×›×Ŗ זכו×Ē, אבל הגדירו ו×Ļמ×Ļמו "×ĸם ׊א×Ēך ב×Ēורה ובמ×Ļוו×Ē". וכ×Ēב נימוקי ×™×•×Ą×Ŗ" (×ĸל בבא מ×Ļי×ĸא, ×Ą×•×Ŗ פרק הזהב, ברי"×Ŗ דת לב ×ĸ"ב) כי מי שאין בו ירא×Ē ×”' מו×Ēר להונו×Ē ××•×Ēו. וזה מובא בסמ"×ĸ הנ"ל וכן בגר"א ("אדר×Ē ××œ×™×”×•", ויקרא יט, יז) וכן "חפ×Ĩ חיים" (לשון הר×ĸ, כלל ד ץ×ĸ×™×Ŗ ז).

(ה) "וכחש ב×ĸמי×Ēו בפקדון וכו' או ×ĸ׊ק א×Ē ×ĸמי×Ēו" (ויקרא ה, כא) "ואל א׊×Ē ×ĸמי×Ēך לא ×Ē×Ēן שכב×Ēך" (ויקרא יח, כ)."ולא ×Ēשקרו איש ב×ĸמי×Ēו" (ויקרא יט, יא) "כי י×Ēן מום ב×ĸמי×Ēו" (ויקרא כד, יט). ×Ļריכים אנו ל×Ē×Ē ××Ē ×”×“×ĸ×Ē ×ž×Š×•× מה שינ×Ēה ×Ēורה בארב×ĸה פסוקים אלו? מה באה ה×Ēורה למ×ĸט או לרבו×Ē? ׊מא אפ׊ר ל×Ēר×Ĩ ×ĸ"פ דברי שו"×Ē ×‘× ×™×ž×™×Ÿ זאב (סי' רפז ד"ה ונראה) כי בא ביטוי "×ĸמי×Ē" לרבו×Ē ×’× גר, ולא רק ×Ļא×Ļאי האבו×Ē.

"×ĸמך"
(ו) "ונשיא ב×ĸמך לא ×Ēאור" (שמו×Ē ×›×‘, כז) דרשו חז"ל (ב"מ מח ×ĸ"ב: ב"ב ד ×ĸ"א) "ב×ĸושה מ×ĸשה ×ĸמך:
(ז) "לא ×Ēלך רכיל ב×ĸמיך" (ויקרא יט, טז) כלומר איסורי לשון הר×ĸ. אבל ר׊×ĸ החוטא חטא בקבי×ĸו×Ē ×Š×›×œ בני ×ĸמו יוד×ĸים שזה חטא, מו×Ēר לדבר ×ĸליו לשון הר×ĸ ("חפ×Ĩ חיים", לשון הר×ĸ, כלל ד' ץ×ĸ×™×Ŗ ז)

"אחיך"
נדון כאן בכמה מ×Ļוו×Ē ×Š×”×Ēורה הגדירה יחס כל יהודי ×ĸם יהודי אחר בשם "אחיך"
(ח) "לא ×Ē׊נא א×Ē ××—×™×š בלבבך" (ויקרא יט, יז)
(ז-ח) "כי ימוך אחיך" (ויקרא כה, כה) ויקרא כה, לה) מ×Ļוה לפדו×Ē ××•×Ēו מ×ĸבדו×Ēו
(ט) "וחי אחיך ×ĸמך" (ויקרא כה, לו) ל×ĸנין איסור לקיח×Ē ×¨×‘×™×Ē
(י) "כי ×Ēראה א×Ē ×Š×•×¨ אחיך או שיו נדחים בדרך" (דברים כב, א)
(יא) "לא ×Ēראה א×Ē ×—×ž×•×¨ אחיך או שורו נופלים בדרך" (דברים כב, ד)

בכל אחד מ׊׊ מ×Ļוו×Ē ×”×œ×œ×•, מפני מה לא ניסחה ה×Ēורה דבריה "ר×ĸך" או "×ĸמי×Ēך"? ×ĸנו חז"ל "אין לי אלא שור אחיך (דברים כב, א) שור אויבך מניין? ×Ēלמוד לומר "שור אויבך" (שמו×Ē ×›×’, ד) מכל מקום. אם כן למה נאמר 'אחיך' [כיון שזה פשוט אחרי שכבר כ×Ēוב 'אויבך'?. אלא] לא דיברה ×Ēורה אלא כנגד הי×Ļר [הר×ĸ]" (ספרי, ×Ē×Ļא, פץקא רכב). כלומר כאשר יש ×Ļורך ל×ĸורר חמל×Ē ×”×œ×‘, לרחם ×ĸל השני, ה×Ēורה מק×Ļינה לקרוא לו "אחיך". ובזא×Ē ×ž×Ļאנו ביאור לאו×Ēו ביטוי הקשה שה×Ēורה קורא×Ē ××Ŗ לאומה נכריה כמו "אדום": "אחיך" כדכ×Ēיב "כה אמר אחיך ישראל" (במדבר כ, יד).

"לא ×Ē×Ē×ĸב אדומי כי אחיך הוא" (דברים כג, ח). כי כיון שבאופן טב×ĸי יש לנו ה×Ēנגדו×Ē ×œ×”×, חינכה או×Ēנו ה×Ēורה ×ĸ"י הטי×Ē ×ž×Š×§×œ נגדיי. אבל באמ×Ē ××™×Ÿ שינוי הלכה למ×ĸשה מפני או×Ēו הביטוי "אחיך" ל×ĸנין להו×Ļיא א×Ē ×”×¨×Š×ĸים מהכלל.

ויש לה×ĸיר כאן ה×ĸרה נפלאה. או×Ēם ר׊×ĸים גמורים א׊ר חוטאים גם למרו×Ē ×”×”×Ēראה ׊מ×Ēרים בהם ואח"כ בי×Ē ×“×™×Ÿ מלקה או×Ēם ל"ט מלקיו×Ē, אמרה ×Ēורה: "ארב×ĸים יכנו לא ×™×•×Ą×™×Ŗ, פן ×™×•×Ą×™×Ŗ להכו×Ēו ×ĸל אלה מכה רבה, ונקלה אחיך ל×ĸיניך" (דברים כה, ג) אמרו חז"ל: "כיון שלקה, הרי הוא כאחיך" (מכו×Ē ×›×’ ×ĸ"א). מ׊מ×ĸ מזה כי לפני הלקא×Ēו, איננו נחשב "אחיך". אבל רק אחרי שקבל ×ĸונשו, חוזר הוא להיו×Ē "אחיך".

ומזה נבוא לבאר ×ĸנין נשגב, א׊ר חז"ל הזהירו שכאשר ממי×Ēים מי שבי×Ē ×“×™×Ÿ גוזר ×ĸליו כך (כלומר אחרי ה×Ēראה, והוא מ×Ēח×Ļ×Ŗ במפורש: "×ĸל מנ×Ē ×›×š!") יש לבחור ×ĸבורו מי×Ēה שהיא ללא סבל מיו×Ēר. "ואהב×Ē ×œ×¨×ĸך כמוך, ברור לו מי×Ēה יפה" (סנהדרין מה ×ĸ"א). הרי כי×Ļד נחשב איש זה "ר×ĸך" ויש ×ĸלינו מ×Ļוה אפילו לאהוב או×Ēו? אבל ברג×ĸים של מי×Ē×Ēו ומ×Ēכפר אז ×ĸונו, הרי הוא חוזר להיו×Ē "אחיך" וכן הוא "ר×ĸך". אבל לפני זה הוא היה מופק×ĸ מהאהבה לרי×ĸים, מפני דברי אבו×Ē ×“×¨' × ×Ēן הנ"ל, שאינו "×ĸושה מ×ĸשה ×ĸמך" מהפסוק הסמוך לו "לא ×Ēטור א×Ē ×‘× ×™ ×ĸמך".

"רי×ĸ"
ביטוי "רי×ĸ" כולל כל אחד מישראל, בין ×Ļדיק ובין ר׊×ĸ, כמבואר בכל המ×Ļוו×Ē "לא ×Ēחמוד בי×Ē ×¨×ĸך" (שמו×Ē ×›, יד) "לא ×Ē×ĸשוק א×Ē ×¨×ĸך" (ויקרא יט, יג) "לא ×Ē×ĸמוד ×ĸל דם ר×ĸך" (ויקרא יט, טז) "לא ×Ēסיג גבול ר×ĸך" (דברים יט, יד) "כי ×Ēבוא בכרם ר×ĸך" (דברים כג, כה) וכו'. אבל אין הגויים בכלל "ר×ĸהו" (כדברי חז"ל בבבא קמא לז ×ĸ"ב ×ĸל פי שמו×Ē ×›×, לה, "שור ר×ĸהו" ולא ×ĸכו"ם). ומה שה×Ēורה קראה למ×Ļריים "וישאלו איש מא×Ē ×¨×ĸהו" (שמו×Ē ×™×, ב) כבר ביאר ׊ם רבנו בחיי שמדובר רק לפני מ×Ēן ×Ēורה ולפני שייחד ה' או×Ēנו להיו×Ē ×œ×ĸם הנבחר.

וא×ĸפ"כ מה שהו×Ļאנו מהכלל הזה א×Ē ×¤×Ą×•×§ "ואהב×Ē ×œ×¨×ĸך כמוך" (ויקרא יט, יח) למ×ĸט א×Ē ×”×¨×Š×ĸים הגמורים, איננו מפני "ר×ĸך" אלא מפני הביטוי "לא ×Ēקום ולא ×Ēטור א×Ē ×‘× ×™ ×ĸמך" (באו×Ēו פסוק) כדברי חז"ל באבו×Ē ×“×¨' × ×Ēן (×Ą×•×Ŗ פרק טז).

ונסיים בדיוק מסויים בפסוק זה של "כי ×Ēראה חמור שונאך רוב×Ĩ ×Ēח×Ē ×ž×Š××•, וחדל×Ē ×ž×ĸזוב לו? ×ĸזוב ×Ē×ĸזוב ×ĸמו" (שמו×Ē ×›×’, ה). מה פירוש "שונאך"? שהוא שונא או×Ēך, או ׊א×Ēה שונא או×Ēו? פשוטו של מקרא מדובר שהנך יוד×ĸ שהוא שונא או×Ēך (ויד×ĸ×Ē ×–××Ē ×Š×”×•× שונא או×Ēך בלבו מפני אופן דיבורו או מפני מ×ĸשיו המזיקים) וא×ĸ"פ כן ה×Ēורה הזהירה או×Ēנו "וחדל×Ē ×ž×ĸזוב לו?" אלא ×Ē×ĸלים ×ĸין מכך ו×Ē×ĸזור לו. אבל ברור ממאמר חז"ל בפסחים (קיג ×ĸ"ב) כי פירושו של מקרא להלכה הוא ׊א×Ēה באמ×Ē ×Š×•× × או×Ēו, מפני מ×ĸשיו הר×ĸים. ו×Ļ"×ĸ כי במקרא כולו מופי×ĸ ׊ם ×ĸ×Ļם של "שונא" שלושים וארב×ĸ פ×ĸם וכמ×ĸט בכולם מדובר במי שהוא שונא או×Ēך (פרט למי שהקב"ה שונא: שמו×Ē ×›, ה: דברים ה, ט: דברים ז, י). ולמה חז"ל הו×Ļיאו מהכלל פסוק זה שאנו דנים בו ולבאר או×Ēו שאני שונא או×Ēו? ונ"ל כי יד×ĸו זא×Ē ×ž×¤× ×™ ה×Ļורה המוארכ×Ē ×Š×œ "שונאך" . כי אם היה כ×Ēוב "כי ×Ēראה חמור שונא" היינו מבינים בפשטו×Ē ×Š×ž×“×•×‘×¨ ששונא או×Ēך. ולמה הוסיפה כאן ×Ēורה ך' סופי×Ē? ולכן למדו שמדובר כאן ׊א×Ēה אישי×Ē ×Š×•× × או×Ēו, והוא ׊ם פ×ĸל ולא ׊ם ×ĸ×Ļם. דייקו כאן חז"ל בלשון המקרא. ו×Ļ"ל כי הוא הדין בפסוק ×”× ×•×Ą×Ŗ והיחידי הדומה לו "אם ר×ĸב שונאך האכילהו לחם" (משלי כה, כא) מדובר ׊א×Ēה שונא או×Ēו. ובזה שבור א×Ē ×™×Ļרך, וכהמשך שכנו×ĸ הפסוק: "כי גחלים א×Ēה חו×Ēה ×ĸל ראשו".

ומה שיש להקשו×Ē, מה אנו נאמר ל×ĸנין פסוק שהוא דומה "כי ×Ēפג×ĸ שור אויבך או חמורו ×Ēו×ĸה בדרך" (שמו×Ē ×›×’, ד) מדו×ĸ לא כ×Ēוב ׊ם ץ×Ēם "אויב" אלא נוספ×Ē ×š' סופי×Ē? ×Ēשובה לכך היא ×ĸ"פ דברי מכיל×Ēא "אם הכה א×Ē ×‘× ×š או ׊×ĸשה ×ĸמך מריבה ונ×ĸשה אויב לש×ĸה". כלומר שלא נט×ĸה להבין שמדובר באויב נכרי, שגם הם נקראו "אויבים", אלא זה "אויב" פרטי שלך, שה×Ļיק לך .

ונ×Ļדק קודש.
ונביא כאן פרפר×Ē ×Š× ×Ēחדש לנו בס"ד ב×ĸ×Ē ×”×œ×™×ž×•×“ הזה. כ×Ēוב במגיל×Ē ××Ą×Ēר "א׊ר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא א׊ר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" (ט, א). וקשה מאד כי×Ļד פ×Ēח באויבים וסיים בשונאים, כאילו הם באו×Ēה המשמ×ĸו×Ē?! וזה ודאי לא יי×Ēכן. אלא נראה לי כי האויבים ×Ēכננו להרוג בפו×ĸל, ומפני זה הם נקראו "אויבים". אבל כאשר חסלנו או×Ēם בס"ד הרגנו גם הנשים ×•×”×˜×Ŗ, והם היו רק "שונאיהם" ולא "אויביהם", כי הלא אין להם גבור×Ē ×ž×œ×—×ž×”. ובזה הפירוש הוא פשוט ונכון. ו×ĸוד ×ĸיין ץפר "ביאור שמו×Ē ×”× ×¨×“×¤×™× שב×Ē× "כ", לרש"א ורטהיימר, ×ĸרך: אויב, שונא, חידושים לפסוקים נוספים בהם כ×Ēובים שני הלשונו×Ē.
סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il