ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- רפואה ושמירת הנפש
- שיעורים נוספים ברפואה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
בשבוע הקודם עסקתי בערך שמירת הבריאות לפי ההלכה, ובבעייה הבריאותית שבאכילה מופרזת, וכפי שכתב הרמב"ם (הל' דעות ד, טו): "אכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות. והוא עיקר לכל החולאים". ואם כך כתב הרמב"ם בזמן שבו המזון לא היה בשפע כפי שהוא בדורנו, על אחת כמה וכמה שכיום, כאשר יש מזון בשפע, עתיר קלוריות ושומנים מעובדים, שצריך להיזהר מאכילה יתירה.
הבעיה המוסרית
עתה נוסיף לעסוק בבעיה המוסרית שבאכילה יתרה. אסור לו לאדם, שנברא בצלם אלוקים, להיגרר יתר על המידה אחר התאווה הגשמית, כי ההיגררות היתירה מדגישה את הפן החומרני שבחייו, ומונעת מן הפן הרוחני לקבל את המקום המרכזי הראוי לו.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
204 - תאכלו לבריאות
205 - אכילה בקדושה כיצד
206 - להוכיח אותו, לטובתו
טען עוד
ולא קבעה התורה שיעור לאכילה גסה, מפני שצרכי האנשים שונים זה מזה. יש אנשים שגופם גדול ויש שגופם קטן, יש אנשים שחילוף החומרים בגופם מהיר והם נצרכים ליותר מזון, ויש שחילוף החומרים איטי והם נצרכים לפחות מזון. ויש שהם שווים לחלוטין זה לזה, אבל אחד עובד בעבודה גופנית קשה ונדרש למזון רב, ואילו חברו עובד בעבודה קלה ונצרך לפחות מזון. לפיכך ההוראה היא "קדושים תהיו", היינו שתכוונו אכילתכם כדי שיהיה לכם כוח ושמחה לעשות מעשים טובים.
זהירות מסיגופים ודיאטה מדכאת
מנגד, צריך אדם להיזהר שלא לצער עצמו ולהתנזר ממאכלים טובים, וכפי שמובא בתלמוד במקומות רבים (תענית יא, א, נדרים י, א; נזיר יט, א; כב, א; ב"ק צא, ב), שמצד מסוים, הנזיר שמונע את עצמו מן היין נקרא חוטא, שנאמר (במדבר ו, יא): "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש". ואמר רבי אלעזר הקפר: "והלא דברים קל וחומר, ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר - על אחת כמה וכמה". ומכאן למד שמואל: "כל היושב בתענית נקרא חוטא". ואף שיש דעות נוספות, מכל מקום זוהי העמדה העיקרית, שרק לצורך תשובה או במקרים מיוחדים יש מקום לתענית והתנזרות, אבל בדרך כלל ראוי לאדם שייהנה מכל המאכלים הטובים והמגוונים שברא הקב"ה בעולם, ויודה לה' עליהם. ועל ידי כך יתרבה קידוש השם בעולם, הן בברכות שהוא מברך לה', והן בהרגשה הטובה שנובעת מהמאכלים הטעימים שיאכל, שמתוך כך יוכל להתבונן בתורה ובעולם בשלמות, ויהיה שמח וטוב לבריות.
וכן אמר רבא שבזכות הבשר שאכל והיין ששתה - נפקחו עיניו להבין יותר בתורה (ע' יומא עו, ב). וכן אמרו חכמים (ירושלמי קידושין ד, יב) שעתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל. אבל אם יגזים באכילה יתירה, יטבע בביצת הגשמיות, ולא יוכל לתת ליבו לרוח ולנשמה, ולבסוף גם יהיה חולה, עצוב ומדוכא.
זהירות מירידה מהירה במשקל
כאן המקום להעיר הערה חשובה מאוד: רבים מן הסובלים מבעיית אכילה והשמנה מחפשים דרכים מהירות וחריפות, כדי לרדת בבת אחת במשקל ולגמור אחת ולתמיד את הבעיה.
אולם בנוסף לכך שהירידה הקיצונית במשקל מסוכנת בריאותית, דיאטות אלו אינן מטפלות בבעיה השורשית, שהיא שינוי הרגלי האכילה, ושינוי אורח החיים לכיוון ערכי-רוחני יותר. לכן השינוי בהרגלי האכילה צריך לכלול גם את ההיבט הבריאותי וגם את ההיבט המוסרי.
זהירות משיטות קיצוניות
מעת לעת מתפרסמות שיטות בריאות חדשות, ולכל שיטה מאמינים וחסידים משלה, שבטוחים שרק היא הצודקת, וכל מי שינהג על פי הדרכותיה יחיה בבריאות ובאושר ויאריך ימים. חסידי אותה שיטה מנסים לשכנע את כל קרוביהם וחבריהם ושכניהם לאוטובוס, כי קבלתה תביא להם ישועה ומזור לחייהם.
אולם כעבור מספר שנים מתברר שאף כי היו באותה שיטה צדדים נכונים, שיכולים אכן להועיל לאנשים מסוימים, מכל מקום היו בה גם טעויות חמורות. לפיכך ההדרכה הנכונה לפי ההלכה, לנהוג על פי הדרכת רוב הרופאים (עיין שו"ע או"ח סי' תריח). ומי שמרגיש ששיטה מסוימת טובה עבורו, יכול ללכת על פי הדרכותיה, ובתנאי שלא תהיה מנוגדת לעמדה המקובלת על רוב הרופאים המומחים. ובתנאי נוסף, שלא ינהג על פיה בקיצוניות, שכן גם הקיצוניות עלולה להיות מסוכנת.
שלא לדון שמנים לכף חובה
עוד צריך לדעת, כי בשום פנים אין לקבוע כי אותם אנשים שסובלים ממשקל יתר הינם נוטים יותר אחר התאווה הגשמית. מפני שהיצר הטבעי לאכול שונה מאוד מאדם לאדם. יש מי שאחר מעט מזון נעשים שבעים, ויש שאינם חשים תחושת שבע בלא שיאכלו הרבה מאוד. להם קשה מאוד לרדת במשקל.
בעבר הועילה נטייה כזאת לבריאותם של בעליה, מפני שהם יכלו לאגור בגופם עודפי שומן, שסייעו לגדילתם ולשרידותם בזמני רעב. כיום נטייתם מגבירה אצלם את הסכנה למחלות קשות.
קרוב להניח כי אותם הדנים לכף חובה את חבריהם הסובלים ממשקל יתר, היו מגיעים לאותו משקל לו היו צריכים להתמודד עם דחף טבעי מוגבר לאכילה יתרה. לפיכך גם מי שמתוך אחריות רוצה לעודד את חברו או קרובו לאכילה נכונה, צריך לעשות זאת מתוך התחשבות וכבוד.
דברי תורה בסעודה
האכילה עלולה לגרום לאדם להיגרר אחר הצד הגשמי שבו, ועל כן נצטווינו לומר את ברכת המזון, כדי לתת ביטוי לצד הערכי והרוחני שבאוכל.
וכאשר שלושה אוכלים יחד, הרי שבזכות הצוותא אכילתם מקבלת חשיבות יתירה, וכדי לתת מקום גם לצד הרוחני, עליהם לומר דברי תורה בסעודה. וכמובא במשנה (אבות ג, ג): "רבי שמעון אומר: שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר (ישעיה כח, ח): "כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום". אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר (יחזקאל מא, כב): "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה' ".
סעודה שאין בה דברי תורה הרי היא כגוף מת, שיש שם גוף בלא נשמה, וזוהי המיתה - הפרדת הנשמה מהגוף. ולכן המאכלים שמגישים לשולחן שאין אומרים עליו דברי תורה נחשבים אז כזבחי מתים. אבל כשאומרים דברי תורה, הנשמה נעשית קשורה בגוף ומשפיעה עליו, והאדם מוסיף על ידי כך חיים ושמחה.
ויש אומרים שמוטב שגם יחיד שאוכל יעסוק מעט בתורה על השולחן.
עצה למניעת אכילה יתירה
כמדומה שזו עצה טובה במיוחד לסובלים מהשמנה. אם יקפידו ללמוד תורה על השולחן, ולא יסתפקו בלימוד שטחי וקצר כדי לצאת ידי חובה, אלא ילמדו דבר בעל ערך בכל סעודה, ועוד לפני שישבעו יפסיקו כדי ללמוד, יש סיכוי גדול שאחר הלימוד, הרצון להמשיך לאכול יחלש מעט. ואם משך הלימוד יהיה למעלה מעשרים דקות, קרוב לוודאי שאח"כ תאבונם יפחת. כי בעוד האדם עוסק באכילה, תאבונו גובר. אבל אם הוא מפסיק לאכול עשרים דקות, תחושת השבע מגיעה למוח, והחשק הגדול להמשיך לאכול מתפוגג.
האם מותר לדבר בשעת הסעודה
שאלה: אמרו חכמים (תענית ה, ב): "אין משיחים בשעת הסעודה, שמא יקדים קנה לוושט". כלומר, שמא האוכל יכנס לצינור הנשימה, והאוכל ייחנק. וכך נפסק בשולחן ערוך (או"ח קע, א). ומדוע אנשים רבים, וביניהם יראי שמיים, אינם מקפידים בזה, ותוך כדי שהם אוכלים הם מדברים.
תשובה: נחלקו בזה הפוסקים. יש סוברים שהאיסור היה כאשר אכלו בהסבה, היינו בחצי שכיבה, שאז אכן היה חשש שאם ידברו ותוך כך צינור הנשימה יפתח, ייכנס אליו האוכל והאדם יסתכן. אבל כאשר אוכלים בישיבה אין בזה סכנה (פרישה, ברכ"י). אמנם מנגד, יש סוברים שגם כיום צריך להחמיר בזה (פמ"ג א"א א, וע' ערוה"ש ב).
ולמעשה, כיוון שלפי המקובל כיום כאשר אדם יושב על כסא אין סכנה בכך שידבר בעת האכילה, וכן מצינו רבים וטובים שמקילים בזה, הרוצה להקל, רשאי לדבר בעת אכילתו. ובכל אופן יקפיד על הנימוס, שדיבורו יהיה בצורה נאה, שלא יראו הסועדים את האוכל שבתוך פיו, וקל וחומר שלא יינתזו מפיו שיירי מאכל תוך כדי דיבורו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
