ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אורות ישראל
- פרק א'
כנסת ישראל מנצחת את העולם בכחה הרוחני, שיסודה העליה המוסרית המוחלטת, העולה על הנטיות שברוח האדם, גם על הטובות והיותר יפות שבהן. מגלה היא את כחה בידיעת הנהגת העולם למעלה מדרך הטבע, מסברת היא בניסים ונפלאות את מהותה העצמית, והאמת הזאת היא בעצמה מגבירה את העז הרוחני בקרבה ובעולם. אי אפשר לאדם היחידי והקיבוצי שיתעלה על טבעו, בזמן שהוא תמיד חושב שכל המוטבע בטבע אין עליו כח עליון להחליפו בעילוי. על כן אין מנוס משפלות המוסר שבעומק הרוח - לא לעובדי עבודה זרה ולא לכופרים מוחלטים, והמחשבה שהיא מעצמת את הרוח, להעלותו מכל המגרעות שבטבע הבהמי הפראי של האדם, היא רק המחשבה האמונית, המבררת את פעולותיה על ידי שלטון שם ד' בעולם בהתגלות רצונית אידיאלית, שזהו גילוי שם ההויה שבתורת ישראל.
הרב מברר כאן נקודה בעלת חשיבות רבה. הכוח המבטיח לכנסת ישראל ניצחון בעולם, המסוגל להעמיד אומה קטנה ומשועבדת, במרכז התרבות העולמית, הוא לא כוח גשמי, או כזה הנובע מריבוי כמותי, אלא הכוח המוסרי. יסודה העליה המוסרית המוחלטת, העולה על הנטיות שברוח האדם, גם על הטובות והיותר יפות שבהן. ברוח האדם יש מחשבות ונטיות מצפוניות יפות וטובות, המתעוררות באופן טבעי אצל אנשים שונים במקומות שונים בעולם ובתרבויות שונות, אצל כל אחד מתוך נפשו והווייתו החברתית. בכל זאת, מחשבות ונטיות אלה אינן מסוגלות לנצח את העולם, והיחידה המסוגלת לכך, היא כנסת ישראל בכחה הרוחני . כדי לבאר את הדברים, נקדים שהמופת המוסרי הגדול שברוח האדם, הוא הטרגדיה - לא כענף במחזאות, אלא כתפישת עולם. הטרגדיה היא המצוקה המהותית שבין השאיפות, הרצונות, הנטיות הטובות והכמיהה לעולם אידיאלי לפרט ולכלל, לבין המציאות האכזרית. ההתנגשות יוצרת מצוקה, ומתוכה נוצרת השלמה שבייאוש (שהיא נקודת הטרגיות) עם העובדה שגם הרצונות הטובים ביותר לא יכולים להתממש. מצד אחד, האיש הנעלה אינו מסוגל לוותר על השאיפות הנעלות שלו. אם היה מסוגל לעשות זאת ולהסתגל למציאות האכזרית - הרי היה מפסיק להיות איש נעלה מבחינה מוסרית. ומצד שני, הוא גם לא יכול להילחם עם המציאות; לא זו הפנימית, הכוללת יצרים ופיתויים חזקים שגורמים לו להיקרע, ולא מול ההתנגדויות החיצוניות. הוא לא יכול לעמוד בזה, זו מצוקה שאין לה פתרון. טרגדיה גדולה, מציבה את הגיבור כבעל הכוונות הטובות ביותר, הרצונות הטובים ביותר והרגישויות המוסריות הנעלות ביותר, אל מול המציאות הנפשית שלו, ולחילופין (או בנוסף לכך), מול מציאות חברתית או טבעית שמחוצה לו. כך או כך, הוא לא מסוגל להתגבר עליה. זהו שיא הטרגיות, והיא מפעימה את האדם, מפני שהוא מרגיש הזדהות עמוקה עם התחושות שהיא משדרת.
לעומת זאת, הכוח המוסרי של כנסת ישראל עולה על הנטיות שברוח האדם, גם על הטובות והיותר יפות שבהן , בכך ש מגלה היא את כחה בידיעת הנהגת העולם למעלה מדרך הטבע, מסברת היא בניסים ונפלאות את מהותה העצמית. בדרך כלל, איננו רגילים לקשור את תפישת הנס של היהדות עם התפישה המוסרית שלה. כאן, אומר הרב שהעוצמה המוסרית מתעצמת ומתחזקת על ידי הפנמת מציאות הנס והפלא, מפני שהנס מוכיח ששום טבע - הנפשי, הגופני, הגשמי או החברתי, אינו סוף פסוק ולא חומה מוחלטת. הטבע נמצא בשליטת הבורא, ולפיכך הוא נמצא בתהליך מתמיד של שינוי. על כן, האדם - בנטיותיו הגדולות והיפות, ובקישורו אל הבורא, שהוא לא רק על ידי ודרך הטבע, אלא גם קישור ישיר - מסוגל לשנות את הטבע. השינוי הזה נקרא נס, והמשמעות המוסרית שבניסים, היא היכולת לגבור על הטבע. בנס יציאת מצרים, למשל, מודגשת מאד גם המשמעות המוסרית - גאולה והצלה של עבדים שנידונו להשפלה, לרצח ולשוד, ועונש למשעבדים שסמכו על כוחם הגשמי והמספרי המרובה, וחשבו שאין מי שיכול להעניש אותם. והנה - התהפך הגלגל: החלשים והמסכנים, העבדים המשועבדים, יוצאים לחירות, ואילו צבא המשעבדים ושליטם טובעים בים. לפתע, אותו הטבע שהם ידעו לנצל אותו ולהסתגל אליו, פנה נגדם. זה השינוי הניסי, ויש לו גם משמעות מוסרית גדולה. חזון אחרית הימים, הוא חזון מוסרי המתקומם כנגד הטבע האנושי החמדני, האלים והשפל, בנטיותיו השונות, ואומר שאפשר לתקן אותו, והוא אכן יתוקן וינוצח. הדבר שינצח את הטבע הזה (והוא גם המאפשר לחזות את החזון מלכתחילה), הוא האמונה, שהיא הקשר עם אלוהים.
והאמת הזאת של ידיעת גבולות הטבע, הבאה לנו על ידי הנס, היא בעצמה מגבירה את העז הרוחני בקרבה ובעולם. העוז הרוחני המופלא הזה, הוא העוז המוסרי. אין בעולם סיפור טרגי יותר מהסיפור היהודי. זהו סיפור שיש בו כניעה לפיתוי, חורבן האנשים על ידי חטאי עצמם, פיזור, גלות והשפלה, המתפרשים על פני עולם ומלואו, בנהרות של דם ודמע. ובכל זאת, התפישה היהודית לא מרשה לעצמה להתדרדר לתפישת העולם הטרגית, של השלמה עם המצוקה מתוך ייאוש. למרות הכל, ישנו ניצחון - בעצם ההישרדות, ביצירה ובהשפעה ובהקניית חזון אחרית הימים לרוב העולם כשאיפה מרכזית יסודית.
אי אפשר לאדם היחידי והקיבוצי שיתעלה על טבעו, בזמן שהוא תמיד חושב שכל המוטבע בטבע אין עליו כח עליון להחליפו בעילוי. שהרי, איך יוכל להתעלות אם הוא מאמין שאי אפשר, שרק מה שהוא מכיר אכן ישנו, ואין למעלה הימנו? על כן אין מנוס משפלות המוסר שבעומק הרוח - לא לעובדי עבודה זרה , גם אם הם לא רוצים להיות שפלים, ולא לכופרים מוחלטים, גם אם יהיו אנשים רגישים ויפי נפש ביותר. המקסימום שהם יכולים להגיע אליו הוא תפישה טרגית. לכל היותר, הם ילכו וישליכו עצמם מן הצוק, מפני שהם לא מסוגלים עוד לשאת את המציאות הזאת. אבל הם לא מאמינים שאפשר לשנות אותה, ולכן הם בכלל לא שואפים לשנות אותה. הם מוצאים את עצמם במבוי סתום. אין מנוס מכך, עקב אבדן האמונה הטהורה האלוהית, כלומר האמונה בנוסח היהודי שלה. אבדן זה הוא אסון נורא ואיום שאין נורא ממנו, לכל אדם פרטי ולכל קיבוץ אנושי שהוא, מפני שהוא מביא איתו ייאוש, מוות וקץ, אפילו לאנשים יפי הנפש וטובי הנטיות. על אחת כמה וכמה שהוא אסון לאנשים שאינם כאלה, שכן הם משלימים מראש עם האבדן, ואפילו לא נרתעים מן העוול המוסרי הכרוך בהשלמה זו.
והמחשבה שהיא מעצמת את הרוח, להעלותו מכל המגרעות שבטבע הבהמי הפראי של האדם, בין אם זה טבע נפש עצמו, ובין אם זה הטבע שסביב לו - זה החברתי של אנשים אחרים, או זה של העולם בכלל, היא רק המחשבה האמונית, המבררת פעולותיה על ידי שלטון שם ד' בעולם, ולא אמונה סתם. יש היום מין מנהג, על פיו נפגשים אנשי הדתות השונות 'בשם האמונה'. כלומר, לא כל כך חשוב אם זה הדלאי לאמה, הרב הראשי, האפיפיור או הבישופ הפרוטסטנטי. העיקר שכולם מאמינים ואנשי דת, וכל אחד בא בגלימתו ו'תלמודו בידו'. אמת שכל אמונה שהיא מעניקה משהו לאדם, אבל זה לא מספיק, כי המפתח לגאולת האדם מן ה טבע הבהמי הפראי הוא רק המחשבה האמונית, המבררת את פעולותיה על ידי שלטון שם ד' בעולם בהתגלות רצונית אידיאלית . כל מילה כאן דורשת שיעור בפני עצמו. כל מונח - רצון, אידיאל והתגלות, הוא מושג פילוסופי וקבלי. אף על פי כן, כשרואים את זה כמשפט אחד - וחשוב מאד לראות אותו כך, כרצף מושגים ומילים, זאת המחשבה האמונית הגואלת. אסור לטשטש את ההישגים האדירים של המחשבה היהודית, ולצערנו זה מה שקורה כשמכנסים אותה לתוך אותו הצ'ולנט הבלתי טרי של כל מיני דתות ואמונות מעורפלות.
המחשבה האמונית הזאת, היא גילוי שם ההויה שבתורת ישראל. הרצי"ה סידר את הפרק כך, שנפגשנו תחילה עם המושגים 'לשם ייחוד' ו'זיווגא שלים' של 'קודשא בריך הוא' ו'שכינתיה'. לאחר מכן, בפסקה זו, אנו נפגשים עם שם ד' בעולם , שם הויה , שהוא למעלה מקודשא בריך הוא ושכינתיה. הוא עליון כל כך, מפני שהוא הרומז למקור כל ההוויה. 'קודשא בריך הוא' ו'שכינתיה' הם חלק מהעולמות הקיימים, עוד רבדים של עולם הממשי. לעומתם, שם ההויה הוא השם השורשי, המקורי, הרומז אל מה שלמעלה מן הטבע. במונח שם ההויה , אין הכוונה להוויה עצמה, אלא למקור המהווה אותה. שם זה, המושג הזה שאליו אנו מכוונים, הוא השם היסודי שבתורת ישראל , ואסור למשכן אותו ולטשטשו בתוך שמות אחרים, תמורת טובות הנאה חברתיות ואחרות. זה הכוח הגדול של כנסת ישראל בעולם - הכוח המנצח, יוצר החזון, שבכוחו לאגד את כל האנושות לטובה. התאגדות עם אישים מעמים שונים אפשרית רק אם לא תתבצע מתוך שום אינטרסים מלבד האינטרס של החזון הגדול. מבחינת מבנה הפרק, הדבר משלים את הפסקאות הקודמות שדיברנו בהן על 'לשם ייחוד'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
