ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ל"ג בעומר
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד
אנו בשבוע שבו חל ל"ג בעומר, בו נהגו ישראל להרבות בשמחה ובעשיית מדורות. על מה ולמה המדורה בל"ג בעומר?
נשאל, מה מאפיין את הימים שבין פסח לשבועות? ניתן ללמוד ממצות ספירת העומר, על הערך המיוחד של ימים אלו. הספירה מכניסה אותנו לאוירה של ציפיה דרוכה לבאות. הספוֹרנו מבאר, שהדבר מאפיין את התקופה החקלאית, תקופת מעבר מהחורף הקפוא אל הקציר ותקופת הקטיף. תקופת מעבר זו, הינה תקופה, שיש בה סכנות רבות לתבואה, שעדיין לא הגיעה זמן קצירתה. שינויי מזג אויר בתקופה זו עלולים לגרום לקלקול התבואה. ספר-החינוך מוצא כאן רמז להתכוננות שלקראת מתן תורה. מחג הפסח אנו יודעים, כי לאחר חמישים יום עומד להיות מאורע מיוחד. ימי הספירה הינם ימים של ציפיה דרוכה, המלוּוה בספירת כל יום ויום. זו תקופה שבין הבחירה הכללית בנו, כעם, בפסח, לבין יצירת מסגרת מעשית ומשמעות רוחנית לברית זו, וכפי שניתן לנו מסיני.
ב. חלומות שהתנפצו
במהלך הדורות, הפכו ימי הספירה לימים, שבחלקם אנו נוהגים מנהגי אבלות ובחלקם ימי שמחה ואור. הימים הללו, בהם אנו מטפחים את חלומותינו ואת ציפיותינו, הביאו ברצף הדורות דברים גדולים, אך גם אכזבות מרות.
המדורה מחזירה אותנו לתקופה מאד מיוחדת, שחווה עם ישראל לאחר חורבן בית שני. תקופה שחורבן ובנין משמשים בה בכריכה אחת. בר כוכבא מורד ברומאים, ומנסה לחזור לירושלים ולבנות בה שוב את בית המקדש. רבי עקיבא - שאת כל עוצמתו התורנית והמנהיגותית משעבד לחיזוק כל בדל של חזון גאולה ותחיה לישראל ולארצו - תומך במהלכו של בר כוכבא. אולם המהלך נכשל. הרמב"ם אומר שבר כוכבא מת בחטאיו, אך אינו מפרט מה היו חטאיו.
ג. מלחמה אינה זמן מתאים לויכוחים
ישנם, התולים את כשלון המרד במגיפה הפוקדת את תלמידי רבי עקיבא, על שלא נהגו כבוד זה בזה. יתכן שמה שהיה פשוט לרבי עקיבא, לא ראה צורך להדגיש לפני תלמידיו, ומתוך רצון "ללכת בגדול", היה בזמן רבי עקיבא מיעוט בדרך ארץ שקדמה לתורה. אולם מכל מקום, ניתן לראות כאן תביעה לאחדות בעת מלחמה ומאבק. תלמידי רבי עקיבא לא נהגו כבוד זה בזה בעת מלחמה. יתכן שהיה זה סביב שאלות, הקשורות לצורת ניהול המאבק ברומאים. עת מלחמה אינו עת לספקות וויכוחים פנימיים. המלחמה היא חומר מצרף ומלכד, חומר המאחד את כל העם כולו להיות אחד.
ד. ודאות הגאולה
על הכשלון במרד בר כוכבא, כתב הרב קוק במכתב לבני עקיבא:
"דווקא מפני שהחזון בשעתו נכשל, ובר כוכבא נפל... בטוחים אנו כי תורת אמת אשר בפה קדוש יבוא תור לה, והתור הולך ובא, ולא תקום פעמים צרה, ולא לחינם לחם ישראל מלחמת קיומו ונצחו עד דור אחרון ועד בכלל".
בדורו של רבי עקיבא לא בשלו התנאים להשלים את מהלך הגאולה, אולם כותב הרב, כי לאחר אלפיים שנות גלות ועיכוב כל כך גדול בגאולה, לאחר דורות רבים של מסירות נפש עילאית, אין ספק כי הגאולה ודאית. הספקות בוודאות הגאולה, נובעות, בדרך כלל, מאי הבנת תהליכי הגאולה. לכל המעיין בדברי הנביאים ובדברי חז"ל, נגלית התאמה מופלאה בין מה שאנו רואים מול עינינו, לבין מה שנכתב לפני אלפי שנים. עובדה זו כשלעצמה, גורמת לחיזוק האמונה בכל דברי נביאינו וחכמינו.
ה. ר' עקיבא מייסד הגאולה בדרך הארוכה - מהפנים אל החוץ
רבי עקיבא, הרואה את תלמידיו נופלים בזה אחר זה במלחמה (שלפי אחת המסורות, נפסקה בל"ג בעומר) - אינו מתיאש. דוקא רבי עקיבא, שנכשל בהבאת הגאולה בדרך קצרה, הוא יוצר את התשתית לעתיד לבוא, לגאולה שתבוא בדרך הארוכה. כל התעסקות בסדרי הגאולה בפועל - שמטבע הדברים מכרחת את המתעסק בה, לעסוק גם בפעולות חיצוניות מגושמות – הנה, כאשר חסר ההכשר הפנימי לכך, עלול הדבר לגרום לנפילה גדולה באומה. על כן מוכרחת היא הגאולה הגשמית, להיות הולכת שלובת זרוע עם הגאולה הרוחנית, עם ההתעסקות הליבית, הפנים-פנימית, ממקור האור והתורה.
לשם כך, בוחר רבי עקיבא ארבעה מתלמידיו, בעלי כשרון פנימי, שהם יחלו את התיקון הגדול. רבי שמעון בר יוחאי הוא גדול תלמידיו, שכל עניינו הוא פנימיות התורה. מעשה בריחתו למערה, הוא ביטוי לזניחת כל התיקונים החיצוניים, החומריים, "שמחוץ למערה", והתמסרות מוחלטת לתיקון המערה פנימה.
רק לאחר שתם שִכלול כל ההשגות של אורות פנימיים ונסתרים שבתורה, יוצא רבי שמעון בר יוחאי מהמערה, ומתחיל לגלות מקצת מן האורות הפנימיים שבתורה.
ל"ג בעומר מבטא את היום, שבו תורתו של רבי שמעון בר יוחאי מתחילה להתפשט בעולם. לפי חלק מן הדעות, זהו יום היציאה מן המערה, ולפי דעות אחרות זהו יום פטירתו, שמיום זה ואילך ניתנה רשות לגלות את תורתו של רבי שמעון בר יוחאי.
ו. שמַח בתורתו ונתעצב במיתתו
השבר שידע רבי עקיבא במרד בר כוכבא, הוא זה שהוליד את האורות הפנימיים, שהחלו להתגלות דרך תלמידו המיוחד. המדרש מתאר במשפט אחד כל מסכת חייו המופלאה של רבי עקיבא:
"אמר ריש לקיש מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו וכו' כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו".
היכולת והכוח לשמוח בתורתו, יכולים לבוא רק במיצוי העצב שבמיתתו. מיתתו היא שגרמה את הופעת התורה הפנימית.
כך הוא מהלך כל הגלות הארוכה, בה זונח עם ישראל על כורחו את ההתעסקות הלאומית בהופעה הנגלית, וכל זאת כדי ליהפך ברבות הימים לעם שכל כולו עַם-הפְנים - פנימה, אל הלב הטוב.
בימי ספירת העומר שהם ימי צפייה לגאולה שלמה, אנו נזכרים בכל האכזבות, בכל המיתות והגזירות שליוו אותנו בגלות. אולם דווקא הקשיים הללו, הם אלו שיולידו תורה גדולה ושמחה.
ז. המשימה, לבנות את החוץ לאור הכח הפנימי
לאחר אלפיים שנות גלות, מעיד ספר הזוהר על עם ישראל שכבר הזדכך וב"ה, הוא "טב מלגאו" - טוב מבפנים. ושוב, כימי עולם וכשנים קדמוניות, אנו נקראים להשלים את המשימה הלאומית, ולתקן בעם ישראל לא רק את הפנים, אלא גם את ה"חוץ" . המשימה העומדת לפנינו עתה, היא לשקם את כל הכוחות החיצוניים, שיעמדו כראוי, ואיך יעמדו הכן? על ידי שייבנו לאור כוחנו הסגולי הפנימי.
במבט שיטחי, מרוב עיסוק בבניית הכוחות החיצוניים, יש שאנו תוהים: והיכן הוא התוכן? היכן הנקודה היהודית הפנימית? מה יהא על העיקר? אך אנו מאמינים שכל זה קיים. משימתנו, משימת קודש, היא לגלות ולחשוף אותו פְנים, אותו תוכן נשמתי - אמנם לא על ידי כפייה חיצונית, אלא דווקא מתוך חירות גדולה, תוך כדי עיסוק גם בכוחותינו הנגלים והפשוטים.
ח. ההיעדר קודם להויה
לאחר יובל שנים, בהם בנה עם ישראל מסגרות לאומיות נפלאות בתחומים רבים, בא תור התביעה הפנימית, היוצאת מיראי ה', בתור תחושה נאמנה, כי עתה, סוף סוף, הגיע הזמן לגלות, אשר כל המפעל הגדול שהתרקם כאן - הוא ביטוי לתוכן גדול. בשנה זו, שנת תשס"א, הולך ומתברר, כי ללא גילוי הסוד הלאומי שלנו, אין בנו כוחות אפילו לשמירת הקיים. המצב אינו יכול להשאר בקפאונו, ובודאי זהו מעצת ה' העליונה, ההולכת ורוקמת את אור הגאולה, ותובעת מאתנו לטפס מדרגה נוספת בסולם הגאולה.
המהר"ל בספרו נצח-ישראל מסביר, שדרך הופעתם של דברים גדולים כך היא, באופן שההיעדר קודם להויה. כך גם, לפני גאולת עם ישראל, יהיה מצב של היעדר גדול. הסיבה לכך, "כי הדבר שיש בו הויה לא יתהוה כמו הביצה והיא שלמה" (שם פרק כ"ו). כל עוד המציאות סבירה ונסבלת, לא נדחפים לחפש דברים חדשים. טבע הבריות להסתדר עם הקיים. רק כשנמצאים בפני קשיים התובעים פתרון, נדחפים למחשבות יצירתיות.
אנו מקוים שהשואה האיומה שקדמה ללידת המדינה, הוציאה אותנו ידי חובת "ההיעדר הקודם להויה". אולם לצערנו, גם בעת הזאת, לפרקים, אנו נפגשים דרך פיגועים וקורבנות ציבור, בסילוק חיים, הדוחף אותנו ביתר עוז להיולד מחדש. מתוך הצער על סילוק נשמות קדושות, אנו מבשילים למהפך שצריך לבוא. אנו מתפללים לקב"ה, שנזכה בימים אלו לחשוף את כוחותינו הפנימיים ושמחתנו בתורה, לאו דוקא מתוך פגישה בצער המיתה, אלא מתוך פגישה בתורה ואמונה, מתוך זרימת חיים ובנין. שמחה בתורה מתוך שמחת חיים.
הרב ש. יוסף וייצן
רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל.
נתיבות עולם - הרב ש. יוסף וייצן אהבת הדומה והשונה - הרחבת החיים והעשרתם
נתיב אהבת ה' למהר"ל, פרק א' (2)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
