ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רבי יעקב בן אברהם ועיישה סבג
"מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל יְקֹוָק וְהוּא יַעֲנֵם" (תהלים צ"ט ו).
לא נעסוק השבוע בשאלת נקיון הכפים המודגשת גם בפרשה וגם בהפטרה אלא בנקודה המודגשת בסיפא של פסוק זה "קֹרִאים אֶל יְקֹוָק וְהוּא יַעֲנֵם" = הם זוכים לסייעתא דשמיא מיוחדת. היכולת לקבל סיוע שכזה היא זו שהופכת את המנהיג לסמל לדורות.
פן זה מודגש בדרך אחרת גם בדברי הגמרא במסכת מכות וז"ל:
"א"ר אלעזר, בג' מקומות הופיע רוח הקודש: בבית דינו של שם, ובבית דינו של שמואל הרמתי, ובבית דינו של שלמה.
בבית דינו של שם, דכתיב: (בראשית ל"ח) "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני", מנא ידע? דלמא כי היכי דאזל איהו לגבה, אזל נמי אינש אחרינא לגבה! (כיצד ידע בודאות יהודה כי התינוק ברחמה של תמר הוא אכן בנו, אולי כשם שחיה עמו חיה גם עם אחרים) יצאת בת קול ואמרה: ממני יצאו כבושים (רש"י: דברים נעלמים הללו מאתי יצאו שלפי שיהודה היה מלך והיא זכתה לצאת ממנה מלכים מתוך שהיתה צנועה בבית חמיה יצאתה גזירה זו מלפני שיצא זרע משניהם) .
בבית דינו של שמואל, דכתיב: (שמואל א' י"ב) "הנני ענו בי נגד ד' ונגד משיחו את שור מי לקחתי ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ויאמר... עד ד'... ועד משיחו... כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד", ויאמר - ויאמרו מיבעי ליה! (היה צריך להיות כתוב) יצאת בת קול ואמרה: אני עד בדבר זה.
בבית דינו של שלמה, דכתיב: (מלכים א' ג') "ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו היא אמו", מנא ידע? דלמא איערומא מיערמא (כיצד ידע שלמה בודאות כי אכן זו האם האמיתית, אולי היא הצליחה להערים עליו) יצאת בת קול ואמרה: היא אמו" (כג עמוד ב).
שלשת הדוגמאות הללו עוסקות בסייעתא דשמיא מיוחדת הקשורה למנהיגות והנהגה בתולדות העם. מיהודה ותמר יצאה שושלת בית דוד האמורה להנהיג את העם לדורות. שמואל הרואה הוא שהוציא אל הפועל את ברכת יעקב שהבטיחה את ההנהגה ליהודה וצאצאיו. מלכות שלמה התבססה בעקבות ההצלחה ב"משפט שלמה" ובכך הפכה את מלכות דוד לשושלת, מה שלא קרה עד אז. כיצד זוכים לכך?
מצינו במדרש:
"ויקח קרח זהו שאמר הכתוב "אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן" (משלי י"ח יט) אח נפשע מקרית עז זה קרח שחלק כנגד משה ומרד וירד מן כבוד שהיה בידו, ואין נפשע אלא לשון מרידה" (תנחומא פרשת קרח סימן א).
המדרש איננו מסביר מה היא "קרית עז". לכן בעל ה"שפת אמת" מבאר:
"כי קרית עז הוא הִתְכַּלְלוּת כְּללוּת בני ישראל לקבל התורה שנקראת עז" (קרח תר"מ) ומוסיף ומבאר "וגם זאת מתת אלקים הוא כמו שכתוב "עז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום" (תהילים כ"ט יא) ...והכלל כי בעולם הזה חוסר השלימות וסוף הכל צריכין לסייעתא דשמיא כמו שכתוב "לאל גומר עלי" ".
נשתדל לבאר את דבריו. קרח שהיה בעיניו כליל השלמות, מרד במשה וחלק על ההבנה כי התורה היא האמצעי להגיע לשלמות ולתקן את העולם. דווקא בטענתו "כל העדה כלם קדשים" הוכיח שאיננו מבין "כי הכלל בעולם הזה חוסר השלימות" והדרך היחידה להשלים את החסרון היא באמצעות "סייעתא דשמיא". ענותנות המשולבת במנהיגות מאפיינת את התנהלותו של משה בפרשת קרח וזהו הלקח הראשון לדורות. רצונך בסייעתא דשמיא, פעל תמיד בהתבסס על הנחת יסוד כי היא הכרחית אבל בלתי מובטחת.
נוסיף אנחנו בשולי גלימתו של ה"שפת אמת" כלל נוסף הנלמד מן הכלל שהוא קבע "כי קרית עז הוא התכללות כללות בני ישראל לקבל התורה שנקראת עז". כאשר עוסקים בשאלות ציבוריות, גם מבחינה הלכתית יש לקחת בחשבון לעתים לחומרא ולעתים לקולא שיקולים ציבוריים, הכל מתוך אחריות הלכתית ומתוך ההבנה כי תורה בכללות=בשלמות "ד' יברך את עמו בשלום", היא תורה של כלל העם. רק כלל העם יכול לקיים את כל התורה בשלמות ורק הנהגה שלוקחת בחשבון את צרכי כלל העם היא מבטאת תורה בשלמות. הנהגה מסוג כזה היא שזוכה בסופו של דבר לסייעתא דשמיא בזכות הכלל - הציבור.
דווקא בשבוע שחל בו יום השנה להסתלקותו של מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל - מי שהיה מ"סוללי דרך הכלל",
נאחל לעם ישראל ולמדינת ישראל כי נזכה בקרוב להנהגה פוליטית ורוחנית
שתלך בדרכם של משה, אהרון ושמואל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
