ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- נסיונות, קשיים והתמודדויות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב
בוקר. השעון מצלצל בקול גדול - "קום לעבודת הבורא". כהרגלי בקודש, אני מכבה את השעון בטפיחה עזה. די לעצבן, תן לישון.
קול לוחש בלבבי - קום! זו חובה!
ומנגד, קול שני - קום רק כשיתחשק לך ותרגיש שאתה 'מתחבר' לתפילה. אם כך תעשה, תראה איזה 'אורות' יהיו לך בתפילה.
ולי רק נותר להחליט - איזה מהקולות הוא קולו של יצר הטוב ואיזה של יצר הרע?
קול לוחש בלבבי - קום! זו חובה!
ומנגד, קול שני - קום רק כשיתחשק לך ותרגיש שאתה 'מתחבר' לתפילה. אם כך תעשה, תראה איזה 'אורות' יהיו לך בתפילה.
ולי רק נותר להחליט - איזה מהקולות הוא קולו של יצר הטוב ואיזה של יצר הרע?
נעשה ונשמע
הרב אריה הנדלר שליט"א - סגן ראש ישיבת ההסדר שעלבים
דרך סלולה היא לנו מאז עמדו רגלי אבותינו תחת הר סיני: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כ"ד) - ה"נעשה" הוא הציות, ה"נשמע" הוא ההתחברות.
ובכן, ראשית לכל - ציות, ורק לאחר מכן, התחברות. וביתר פירוט - הציות שייך אל המעשה, אל דפוסי ההתנהגות. ההתחברות שייכת אל ההרגשה, המחשבה, התחושה. הציות הוא אובייקטיבי, ניתן למדידה, לביצוע. ההתחברות היא סובייקטיבית ותלויה בגישתו של כל אדם ואדם .
אמור מעתה, המהלך נעשה כסדר הזה - בתחילה 'נעשה' ורק לאחר מכן 'נשמע'. ראשית עבודתו של האדם את קונו, היא מתוך מחויבות, מתוך התבטלות. האדם פונה מלמטה אל אלוקים, שומע את קולו ושומע בקולו. מקבל עליו דפוס התנהגות. קבלה שיסודה בהכנעה בפני מי שהאדם והעולם, שלו.
רק בהמשך הדרך - מתוך עשייה זו שראשיתה בקבלה מעשית של מצוות התורה, הולך ומתברר גם הקול הפנימי, התחושות, ההרגשות, כי אכן טוב ה'. התחושות הסובייקטיביות ימצאו את מקומן רק לאחר זמן של מחויבות מעשית. או אז תהיינה הרגשות אלו, הרגשות אמיתיות, הרגשות הקשורות ביסודן לחיי המעשה של התורה.
עד כאן באשר לקביעה הרעיונית העקרונית. באשר להנחיה המעשית ולשיטה החינוכית היומיומית, הרי שטוב יהיה אם נצמיד לעשייה ולציות גם את החוויה הדתית, וזאת - כדי לחזק את העשייה ואת הציות. אולם צריכים אנו שנאמר כי בראש ובראשונה עבדי ה' אנו, 'נעשה'. ורק לאחר מכן, 'נשמע' .
ואולי מן הדין שנוסיף כאן עוד מילה אחת - דרך זו של ציות ורק אחר כך התחברות, טובה היא לא רק בקיום המצוות, טובה היא גם בכל הליכותיו של אדם. לא הכול בחיים הוא התחברות. לא תמיד מה שמוטל עלינו לעשות, גם "מאיר" לנו... צריכים אנו לדעת שהחיים ומערכות היחסים שהם מביאים עימהם, מורכבים הם, ומיומנות הציות עשויה להועיל לנו לעבור רגעים קשים, רגעים בהם לא הכול מתחבר.
הציות מביא להתחברות
הרב דוד סמסון שליט"א - ראש ישיבת 'לך לך'
היום חושבים שההתחברות מביאה לציות, אולם הרמח"ל כותב שההפך הוא הנכון - דווקא הציות מביא להתחברות. עיקרון זה נלמד מהסדר המיוחד על פיו סידר הרמח"ל את ספרו מסילת ישרים. ספר זה מסודר בסדר חינוכי עולה ממדרגה אחת לחברתה, כך שכל פרק מביא לפרק הבא. והנה - הציות העיוור מובא בתחילת הספר ואילו ההתחברות מובאת רק בשער החסידות (פרק י"ט). כלומר הציות העיוור קודם להתחברות ולא להפך.
יתרה מזאת - בהלכה מובא שגם כוונת המצוות, שנתפסת אצלנו בדרך כלל כשייכת ל'התחברות', היא למעשה חלק מהציות. כך מצינו בהלכה שמצוות צריכות כוונה (שו"ע או"ח ס') אך הכוונה הנצרכת היא - "לצאת ידי חובה בעשיית אותה המצוה". המושג "לצאת ידי חובה" שייך לעולם של ציות וקבלת משמעת ואין לה מן ההתחברות מאומה.
וכן אנו מצווים לקרוא ולהתכוון בפרשת קריאת שמע פעמים ביום כל יום ויום. "הקורא את שמע ולא כיוון את לבו... לא יצא ידי חובתו" (רמב"ם הלכות ק"ש ב', א'), אך הכוונה שאנו מצווים בה מן התורה היא לקבל על עצמנו "עול מלכות שמים" ו"להיות נהרג על קידוש השם" (משנ"ב ס"א ס"ק ג'). כלומר - המצוה הזאת היא קבלה צייתנית של המצוות ללא כל קשר להתחברות אליהן.
יחד עם זאת, את החשיבות של ההתחברות אנו מוצאים בספר החסידים (סימן מ"ו, מובא במשנ"ב ה', א') - "...וכשהוא נוטל ידיו ומברך או כשמברך על הפירות או על המצוות השגורות בפי כל האדם, יכווין לבו לברך לשם בוראו, אשר הפליא חסדו עמו ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם וציווהו את המצוות. ולא יעשה כאדם העושה דבר כמנהג ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב, ועל זה חרה אף ה' בעמו ושלח לנו את עבדו ישעיהו ואמר: 'יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה'... באים בביתי ומתפללים לפי תפלות הקבועות כמנהג אבותם בלא לב שלם. הם מנקים את ידיהם ומברכים על נטילת ידיים, ובוצעים ומברכים ברכת המוציא, שותים ומברכים, כמו שהדבר שגור בפיהם, אך בעת שהן מברכין אינן מתכוונין לברכני...".
אם כך - הבסיס חייב להיות קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות, אמנם בשלב ב' אנו מצווים גם להתחבר אל המצוות ולא לעשותן כמצוות אנשים מלומדה. חלילה וחלילה להפוך את הסדר, כי כל מי שהופך את הסדר מבטל בעצם את מצוות קריאת שמע וקבלת עול מלכות שמים.
ויהי רצון שמתוך קבלת עול מלכות שמים נזכה כולנו להרגיש - "כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים".
שניים ביחד וכל אחד לחוד
הרב מרדכי גנירם שליט"א - ראש ישיבת הר-שלום, (חומש) מצפה אשתמוע
ההתחברות חשובה היא, שהרי האידיאל הוא לקיים את המצוות מתוך חיבור נפשי והזדהות, וכפי שלימדונו חכמים שיש קשר בין חובת האברים לחובת הלבבות. עיקרון זה נכון בכל סוגי המצוות:
במצוות שבין אדם למקום, לדוגמא - אדם שנכנס לסוכה מתוך שמחה על כך שהוא זוכה לחסות בצילו של הקדוש ברוך הוא, מקיים מצות סוכה יותר בהידור ממי שנכנס לסוכה כמי שכפאו שד. מצוות שבין אדם לחברו הם חלק מהמצוה הכללית של "ואהבת לרעך כמוך". לכן המצוה מתקיימת בשלמותה, כאשר האדם מסייע לרעהו מתוך אהבה, ולא ששונא את רעהו אך עוזר לו בעל כורחו. הדבר בולט במיוחד במצוות לא תעשה, בהם אנחנו מחנכים את האדם לסלוד בנפשו מפריצות, גזל, אכזריות ועוד, ולא שיהיה האדם להוט בלבבו אחריהם אך נמנע לעשותם רק בגלל הציות למצווה.
בנוסף - חשוב להדגיש שהחיבור למצוות הוא טבעי. הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם, כך שהתורה מתאימה לאדם ולעולם. הדבר בא לידי ביטוי אצל אברהם אבינו, שלפי המדרש קיים את כלל התורה על ידי התחברות טבעית אליה - "נעשו שתי כליותיו כמין שני רבנים, והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה" (בראשית רבה ס"א), וכך יכול להיות אצל כל אחד ואחד מישראל אם ילך לפי טבעו.
מצד שני אנחנו חייבים גם את הצייתנות, כי הרבה פעמים החיבור לדבר יבוא רק על ידי הרגל מלאכותי אליו. לדוגמא - על ידי נתינה מאולצת נוכל להגיע לאהבת האחר ולתת לו מתוך אהבת ישראל. הדרך להזדהות וחיבור למצוות עוברת דרך כבישת היצר.
בנוסף - לצייתנות יש עוד ערך גדול מאוד מצד עצמה, כי יש בה ביטוי של היחס הנכון שלנו כלפי הקב"ה, שהוא מְצווה ואנחנו עושים ללא שום קשר להבנה או להתחברות שלנו. תכונה זו היא מעלה גדולה מאוד שעלינו לשאוף אליה. מעלה זו השיגו ישראל במעמד הר סיני בשעה שהקדימו "נעשה" ל"נשמע", ובזכותה זכו שבאו שישים ריבוא מלאכי השרת וקשרו שני כתרים לכל אחד ואחד מעם ישראל (שבת פ"ח). מדרגה זו של ביטול גמור לציווי הקב"ה היא גם חיוב עלינו וגם מדרגה גבוהה של עבודת ה' . ואולי אפשר לומר שמצוות פרה אדומה ושאר החוקים שנצטווינו ללא טעם, באו להאיר את עינינו ולזכותנו במדרגה זו.
נמצינו למדים שהצייתנות והחיבור למצוות - בחינת "נעשה" (הצייתנות) "ונשמע" (החיבור), הם שני דברים המשלימים זה את זה, ועלינו לקנות את שניהם . נציית למצוותיו של ריבון העולמים, כאילו אין לנו שום אפשרות של הבנה וחיבור אליהם, ובמקביל נשתדל להבין ולהתחבר לתוכן הפנימי שהקב"ה הנחיל לנו במצוותיו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
