ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מאמרים נוספים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
יישוב ארץ ישראל
קראתי את בירור ההלכה שנכתב בעניין מה שקרוי הסכם המאחזים. אך לענ"ד הראיות שהובאו אינן נוגעות למצב הנוכחי בו אנו נמצאים, וממילא המסקנות צריכות להיות אחרות.
במאמר הובאו דברי מו"ר הרב שפירא זצ"ל שבמקום שמסירות נפש אינה מונעת את העבירה - אין דין מסירות נפש. ומזה הוסק שכיוון שהממשלה נחושה בהחלטתה להרוס יישוב ואין בידינו למנוע את הריסתו, אין אנו מצווים למסור את הנפש, ויש מקום למשא ומתן כדי להציל מה שניתן להציל, והראיה מר' יוחנן בן זכאי שאמר תן לי יבנה וחכמיה.
גם ריב"ז לא ויתר
אילו הדיון היה על מקום יישוב אחד, ועומדות לפנינו שתי אפשרויות: האחת למסור את הנפש על אף שהיישוב בוודאי ייחרב, והשנייה לא למסור את הנפש ולהציל את שניתן להציל, יש מקום לדון האם יש ללמוד ממעשה ריב"ז. אך המציאות היא אחרת.
א. המאבק על יישוב אחד, גם אם לא יצליח למנוע את החרבתו, ככל שיהיה נחוש יותר בגבולות האפשר, יש סיכוי סביר שימנע החרבת יישובים אחרים.
ב. גם אם נניח שאין אפשרות למנוע החרבת יישוב, ואזי אין חובה למסור את הנפש אם בלאו הכי נעשית העבירה, עדיין יש חובה למחות להתנגד ולהיאבק בכל החריפות כדי לבטא שאין אנו מסכימים לעבירה זו.
ג. גם אם נאמר שאין חובה למסור את הנפש, אין ללמוד מריב"ז שמותר לחתום על הסכם שיש בו ויתור על משהו מארץ ישראל שיהפך לשממה, על מנת למסרו בעתיד לנכרים. ריב"ז לא עשה משא ומתן, הוא לא ויתר על ירושלים ח"ו, לא היה לו מה להציע, הוא לא יכול היה לשכנע את הלוחמים להיכנע. ריב"ז רק ביקש שלא יהרגו את כולם ו"תן לי יבנה וחכמיה". זה לא היה תמורת ויתור על משהו, וח"ו לומר עליו כדבר הזה שהסכים לוותר על ירושלים. אפילו שהיה במצב של חוסר ברירה, הוא לא הסכים לשום ויתור, רק ביקש בקשה.
אבל על ויתור על חלק מארץ ישראל בהסכמה, על מנת לקבל חלק אחר בארץ, ואף אם וכאשר לא יסכימו לוותר יפסידו את הכול - על זה התקיים דיון בין חכמי ישראל בשנת תרצ"ז. ומו"ר פסקו שאין לוותר. הרב חרל"פ זצ"ל אמר: עדיף לקצוץ את היד ולא לחתום על ויתור, ומו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל חזר על הדברים, ועוד רבנים גדולים וביניהם הרב עמיאל שאמר: ויתור קבוע על מצווה, על כל מצווה, מחויבים למסור את הנפש ולא לעקור אותה.
ואמנם היו גם דעות אחרות, אך זו דעת רבותינו הגדולים שקיבלנו אותם עלינו. ומו"ר הרב צבי יהודה אמר שאין זה משנה מי הכופה עלינו לעבור על התורה, יהודים או נכרים. ובעלייה לחווארה עמד מו"ר והחזיק בגדר ולא הסכים לזוז, ואמר תירו בי, אף שהיו הצעות מצד הממשלה לתת מקום חלופי - לא הסכים.
עקירת יישוב, גם אם המקום לא ניתן לנכרים, אסורה כי יש מצווה שלא נניחנה שממה. וכל שכן אם זה נעשה מתוך כוונה למסור מקום זה לנכרים בעתיד.
על כן המסקנה מכל האמור היא, שמוטלת חובה על הרבנים לפרסם דעת תורה שיש איסור תורה לנטוש יישובים ולהחריבם. וכפי שמו"ר פרסם בקריאות 'למען דעת' ו'לא תגורו'. וחובה על כל מי שיש בידו - לפעול למנוע עבירה חמורה זו.
עד כאן הדיון העקרוני ההלכתי.
אך כיוון שהדיון התעורר סביב היחס למועצת יש"ע, המנהלת מו"מ עם הממשלה להסכם על המאחזים, אני רוצה להתייחס גם לזה. יש מקום לחילוקי דעות בין הנאמנים לארץ ישראל על הדרך הנכונה לשמור על ארץ ישראל בידינו. זו דרכה של תורה שיש בה דעות שונות, והדיון צריך להיות לגופו של עניין ולא לגופם של האנשים. יש לזכור שעיקר המאבק שלנו הוא נגד אלו הבאים לעקור את הישובים ולחלק את ארץ ישראל. ואפשר שיש מקום לשתי דרכים של מאבק נגד המחריבים, וכל אחד יילך בדרכו ומיניה ומיניה נגיע לתוצאות הטובות ביותר. מועצת יש"ע תלך בדרכה והחולקים עליה יילכו בדרכם. וכל זאת תוך הימנעות מהשמצות אלו את אלו, תוך הכרה שלשתי הדרכים יש אחיזה בציבור רחב, ולא ניתן לכפות דעה אחת על כל הציבור. אמנם מהלכי הממשלה נגד ההתיישבות מכאיבים ומצערים מאוד, וגורמים למתח במחנה הנאמנים לארץ ישראל, אך עלינו לנהל את המאבק בישוב הדעת ולא לתת לגורמים מבחוץ לקרוע אותנו, ולהפריד בינינו, בין נאמני ארץ ישראל לגווניהם השונים.
אני יודע שאנשי מועצת יש"ע יטענו שאם הם לא מייצגים את כל הציבור איך הם יוכלו לנהל מו"מ ולהבטיח הישגים, ולעומתם יאמרו החולקים עליהם שהמו"מ של מועצת יש"ע מחליש ופוגע במאבק ומסכן את הישובים. אך אבקש לקרוא את הדברים האמורים שוב ולהבין שגם על זה עניתי.
להודיע על הסירוב כעת
עליי להוסיף: כל הדיון תקף אם במציאות יהיה הסכם. אך אם לא יהיה הסכם ובכל זאת הממשלה תחליט לעקור את מגרון ח"ו, אזי רובם ככולם של הרבנים הגדולים סבורים שאין כל היתר לאזרחים, חיילים וקצינים להשתתף בעקירה. יש אמנם חילוקי דעות באיזה צורה עליהם להימנע מלהשתתף, האם להתחמק בתירוצים שונים או לומר במפורש: אני איני משתתף בעבירה חמורה זו. אבל רובם של הרבנים הגדולים, כולל רבותיהם של ראשי המכינות, דעתם ברורה והחלטית שאין להשתתף בפינוי ועקירה של יישוב.
ולאחר הגירוש והעקירה של גוש קטיף, המצב הביטחוני החמור בדרום והיחס המתנכר לעקורים, גם השכל הישר של אנשים הגונים מחייב לא להשתתף במעשה גירוש נוסף. על כן, מן הנכון שחיילים ומפקדים הגונים וישרים, וכל החיילים הדתיים, יאמרו כבר כעת למפקדיהם: תביאו בחשבון שאנחנו לא נשתתף בעקירת אחינו, לא ממאחז ולא מיישוב. אמירה זו חשוב שתישמע מראש, ויש סבירות מסוימת שאמירה זו של רבים, יכולה לגרום להרהור נוסף מצד הממשלה.
יש לזכור שכשלושים או ארבעים אחוז מהמפקדים הם דתיים. בלעדיהם כמעט לא ניתן להשתמש בצבא למעשה. יש להם את הכוח המוסרי לומר: אל תטילו עלינו את המשימה האסורה הזו, באנו לצבא ללחום באויב ולא באחינו.
חזק ונתחזק, ובטוחים אנו שלבסוף כל הארץ - לגבולותיה בתורה ובהבטחה לאברהם אבינו - כולה תהיה בידינו בגאולתנו השלמה ההולכת וקרבה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
