ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- בעקבות הגירוש
- דרכים מעשיות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
נפתלי בן גילה
שלוש שנים לגירוש. מבחינה היסטורית זו תקופה זניחה, אך למי שמצוי בלב המאורעות זה פרק זמן משמעותי. לילדי הגוש הצעירים, הזמן שחלף מעמעם את הזיכרונות מהבית והדיונות. ולמבוגרים, זהו העיתוי לעבור מההתמקדות בתחושה הטבעית שחובה 'לזכור', לעיסוק בשאלה - כיצד ולשם מה?
האם העיקר הוא זיכרון העבר או שמא עלינו להפוך את הזיכרון לכוח שיפעל ויחיה מחדש את הגוש?
האם העיקר הוא זיכרון העבר או שמא עלינו להפוך את הזיכרון לכוח שיפעל ויחיה מחדש את הגוש?
מצרה לרווחה
הרב אברהם יעקב שרייבר שליט"א - רב היישוב כפר דרום ת"ו
את מהות ודרך הזיכרון על אשר הסתלק מעמנו, אנו לומדים בתורה בפרשת ראה: "בנים אתם לה' אלוקיכם, לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת". ומבאר רש"י את כוונת התורה בציוויים אלו: "לא תתגודדו כדרך שהאמוריים עושים, לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראויים להיות נאים, ולא גדודים ומקורחים". כלומר - עם ישראל בניו של מקום, מתאפיינים גם בשעת אבלם בדרך אצילית הראויה להם.
אך הרמב"ן מקשה על פירוש רש"י, שאם כך הוא הפירוש, היה צריך להיות הציווי תמידי ולא רק באבל על המת. לכן מביא הרמב"ן את פירוש רבינו האבן עזרא: "אחר שתדעו שאתם בנים לה' והוא אוהב אתכם יותר מן האב לבנו, לא תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל מה שיעשה לטוב הוא. ואם לא תבינוהו, כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו, כי עם קדוש אתה ואינך כשאר כל הגויים ועל כן לא תעשה כמעשיהם". לפי פירוש האבן עזרא, הפסוק גם נותן לנו את הנימוק לצורת האבל השונה הנדרשת מאתנו - כיון שאנו בניו של מקום, ואנו יודעים שהוא אוהב אותנו יותר מאהבת האב לבניו, בודאי כל מה שעושה עמנו הוא אך לטוב לנו, גם אם הדבר לא מובן לנו בשכלנו מייד.
הרמב"ן עצמו מפרש בדרך נוספת - הפסוק רומז על השארות הנפש, ועל כן אין ראוי להתגודד ולהיקרח על נפש. ומטעם זה לא אסר הכתוב את הבכי, שהרי "הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודם אף בחיים". אלא שמטעם זה אסרו להתאבל על נפש יותר מדאי. וכן כתב אור החיים הקדוש בפירושו לפסוק, שהמיתה דומה למי ששלח בנו לסחורה לעיר אחרת, ולימים שלח האב אחר בנו, ואין העדר הבן אלא מן המקום שהלך משם, אבל על כל פנים ישנו, ואדרבה לטוב לו שחזר הבן אצל אביו שהוא מקור החיים. מה שאין כן הגויים שלא נקראו בנים לה', שאצל הגויים באמת "ידוו הדוויים ביום מיתתם, שמתים מיתה שאינם עוד בנמצא בין החיים".
כך גם אצלנו. אנו יודעים ומובטחים שההתיישבות בגוש קטיף חיה וקיימת, ושעמלנו לא היה לשווא. כשם שבעבר חזר עם ישראל מגלות ארוכה ויישב מחדש את ארצו, כך גם גוש קטיף, צפון השומרון, חבל סיני ועמם כל חבלי ארצנו האהובה ישובו ויבנו לנצח. כל בית שנבנה, כל שתיל שנטע חיים וקיימים מבחינת ההשגחה האלוקית עלינו.
מדוע נגזר עלינו להתייסר בגלות זו, אין אנו יודעים. מדוע חרבו ישובים מלאים בתורה, עבודה וגמילות חסדים אין אנו מבינים. אך אנו יודעים שכל מה שעושה ה' לטוב הוא עושה . אנו סמוכים ובטוחים שהתיישבותנו במקומות קדושים אלו, מקרבת את בניינם הנצחי שיבוא בעז"ה בקרוב. כאברהם ויצחק אבותינו שחפרו את בארות המים בגרר ולא התייאשו לחזור ולחפרם גם כשסתמום פלשתים, גם אנו צריכים להתחזק באמונה ובביטחון באבינו שבשמים ומתוך כך לשוב לבנות ולנטוע.
מצוה עלינו לומר בקול ברור שאנו עוד נשוב בעז"ה, על אף כל המכשולים. הבכי, הצער והיגון, טבעיים הם כדברי הרמב"ן ואין בהם פסול. אך עלינו לשמור שלא יהיה זה בדרך של "גידוד וקרחה", אלא דווקא בחיזוק אמונתנו העמוקה בבורא עולם, בדבקותנו ביתר שאת בתורת חיים, שכל הפורש ממנה מגיע למעשים נוראים ומזעזעים כאלו, ובחידוש הכוחות לשוב ולהיאבק על דרכנו הסלולה מאבותינו של ישוב ארצנו הקדושה על כל מרחביה מתוך קדושה וטהרה. ובלב הכל, בנין בית ה' החרב מזה כאלפיים שנה, שיבנה במהרה בימינו אמן.
עבר הווה ועתיד
הרב אברהם וסרמן שליט"א - רב קהילת 'גבורת מרדכי' גבעתיים ור"מ בישיבת רמת גן
השאלה - כיצד עלינו להרגיש ביום השנה לגירוש, נגזרת מהתחושה אותה הרגשנו בזמן הגירוש, אך אינה תלויה רק בה. גם מי שבאותו זמן ניסה לסנגר על מתכנני הגירוש ומבצעיו, נוכח עם הזמן לדעת, שלא הייתה זו אלא מזימה שפלה ללא כל הצדקה משום סוג שהוא, לבד מכניעה מבישה לאויבינו ורצון לרסק את המחנה הכתום. לגודל אסוננו הם אכן הצליחו במזימתם הנפשעת.
אך - האם למדנו לקח מאז? האם נוכל לומר לעצמנו שהשתנינו? זו השאלה. צרת הגירוש דומה היא לכל צרה, שאסור להיתקע בצער עליה, אלא עלינו להתמקד ברצון לתקן ולצמוח ממנה.
ממילא - ביום השנה לגירוש, עלינו להדגיש שלשה עניינים מתוך רבים נוספים:
האחד - הבנה והפנמה שבזמן הגירוש צעדנו בדרך שגויה. שהכישלון אינו יתום, ואבותיו הם העקרונות לפיהם פעלנו, והמנהיגות שהובילה אותנו אליו. ממילא מובן, שיש להציב דרך אחרת והנהגה אחרת לקראת המבחנים הבאים.
השני - זעם!! מותר ואף חובה לזעום על כל מי שעשה את העוול המוסרי-אנושי-יהודי הזה. ביום כזה מותר ואף חובה להצביע על האשמים, על המתכננים והמבצעים, על המסייעים בעידוד או בשתיקה.
בראש הזועמים יעמדו כמובן מי שנושאים את הפצעים והצלקות, המגורשים עצמם, שחלקם הגדול טרם מצאו מנוח לכף רגלם, ואף אלה שמצאו מנוח לרגלם - לנפשם טרם מצאו מנוח. יחד עימם יעמוד המחנה הכתום, שיצא לדרך חדשה של עמידה תקיפה על זכויותיו האנושיות הבסיסיות.
ביום כזה מותר וגם חובה לומר בקול רם - אמרנו לכם. אמרנו שהבורח מהטרור - הטרור ירדוף אחריו. אמרנו שהקסאמים יגיעו לשדרות ואשקלון. ראינו את הכישלון במה שנקרא מלחמת לבנון השנייה, את הכניעה לחיזבאללה ואת הטרור המתגבר בעיר הבירה.
השלישי - בניית הרצון. יום זה צריך לבנות בנו את הרצון לשנות את כל הלך הרוח במוקדי השלטון והכוח, את העצמה הפנימית לרצות לנצח ולהתחיל את המהלך הזה, ואת ההבנה שמליון חוגי בית לא יובילו לשום מקום אם מושכות השלטון יישארו אצל הגורמים הנכחיים, שרצון העם אינו מעניין אותם.
רק כשנאחז בהגה השלטון, נוכל לשנות את הכיוון אליו אנו מובלים כרגע, מהרס לבניה, מכיליון לחיים.
על חילול ה' כזה לא שוכחים ולא סולחים
הרב ניסים מזרחי שליט"א - רב היישוב גן אור ת"ו
גוש קטיף איננו דבר חיצוני לתושבי גוש קטיף, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומם החומרי או אפילו הרוחני, גוש קטיף היא חטיבה עצמותית, קשורה בקשר חיים עם תושבי הגוש בפרט ועם עם ישראל בכלל. מתוך כך, לא כל אחד יכול לעמוד על התוכן של סגולת קדושת המקום ועל עוצמתם ומסירותם של תושבי גוש קטיף (על פי - "אורות").
שלוש שנים מלאו לחורבן הנורא. שממו על חבל קטיף אויבינו, ואנו זועקים לריבונו של עולם - זכור ה' מה היה לנו, הביטה חרפתנו, נחלתנו נהפכה לזרים, בתינו לנוכרים.
אנו מצווים לזכור את מעשה הגירוש, כשם שמצאנו בתורה שעם ישראל לדורות מצווה לזכור את מעשה עמלק - "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים". מעשה עמלק הוא מעשה חמור ולכן מחובתנו לזכרו. עם ישראל נגאל ממצרים בכוח גדול וביד חזקה, הקב"ה התגלה לעיני כל העמים דרך הגאולה העצומה הזו, העולם כולו קיבל משמעות חדשה, והנה בשיא ההתגלות הזו מופיע עמלק ורוצה לכבות את אור הגאולה ולרמוס את השכינה. הוא רוצה ליצור חלל במציאות, כך שיראה שכביכול אין הקב"ה ח"ו נמצא בעולם. אין לך חילול ה' גדול מזה, ולכן "זכור את אשר עשה לך עמלק".
ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון עקרה את תושבי גוש קטיף מאדמתם. הזוהר הקדוש בתיקונים, מסביר את מהות האיסור של עקירת חפץ בשבת - שאדם העוקר חפץ ומוציאו מרשות לרשות כאילו עוקר את אילן החיים, וזה מפני שכאשר אדם מחלל שבת במזיד, הוא יוצר חלל במקום העבירה, ומכריז כי כאן כביכול הקב"ה לא נמצא. עונשו של אותו אדם, שנעקרת נשמתו ומונחת במקום אחר, לא עלינו. (לשונו: "מאן דאעקר חפץ מאתריה ואנח ליה לבר מאתריה ומרשותיה, כאלו אעקר אילנא דחיי דאיהו אות ברית, ואנח ליה ברשו נוכראה, מאן דעביד דא גרים דאעקר נשמתיה מרשות דילה, ואנח לה ברשו אחרא").
עקירת יהודים מאדמתם במהותה היא אותה עקירה שנעשית בשבת. עקירת גוש קטיף נעשתה במזיד - צה"ל ומשטרת ישראל, בשליחות ממשלת ישראל, החריבו ועקרו את הגוש, ויצרו בכך "חלל גדול" בארץ ישראל. השיממון הרוחני והחורבן יוצר חלל ח"ו, שכביכול עתה אין גילוי ה' יותר בחבל קטיף. הם סילקו את השכינה, וניתקו לא רק את היהודים מאדמתם אלא גם את השכינה. איזה חילול ה' נוראי, ועל חילול ה' כזה לא שוכחים ולא סולחים.
כנגד מעשה נפשע זה תפקידנו הוא לקדש שם שמים. לצאת מהמדרגה של: 'איש באמונתו יחיה' למדרגה של "צדיק באמונתו יחיה", לגלות את אמונתנו הגדולה ולהחיות בה את עם ישראל, את ארץ ישראל, ובזכות זאת נזכה שמהרסינו ומחריבנו ממנו יצאו.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








