ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- היחס למי שאינו שומר מצוות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
תמר בת ר' אשר ז"ל
ראשית עלי לציין, כי הדברים שאכתוב כאן הם על פי מה שקלטתי מדברי מורי ורבי הרצי"ה קוק זצ"ל, ועל פי מה שנתברר לי מתוך עשרות שנים של ניסיון בתחום זה.
הכותרת שנתתי למאמרי, הפותחת במילה - 'הדרך', מעידה שקירוב זה בנוי מדרך שלימה הדורשת תהליכים ושלבים כמו גם את הסבלנות הנדרשת אליה.
תחילת הדרך היא באמונה שלנו שאין יהודי שהוא באמת רחוק בפנימיותו . כל אחד הוא קודם כל קדוש מיצירתו, כפי שאומרת התורה שבכתב ושבעל-פה. בנוסף, בכל יהודי יש טבע שנמשך אלינו מהאבות במשך אלפי שנים של - רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים ומאמינים בני מאמינים, וטבע זה לא יכול להיפסק לעולם.
מתוך כך אין להתייחס לשום יהודי בחשדנות וחלילה לא בשנאה . עלינו לדבר עימו בשפה של אמונה ולא להתייחס לאמירותיו כאילו אין הוא מאמין, אמנם יש לומר את דברי האמונה במילים ורעיונות שמתאימים לשומע. אחרי האמונה, עלינו להתאמץ ולהשתדל להבין כל יהודי - להבין כיצד התרחק מאלוקים, וכמה קשה לו להתקרב. גם אם אנו מבקשים ממנו לקיים מצוה מסוימת, עלינו להבין עד כמה קשה לו הדבר נפשית וחברתית ולבטא כלפיו את הבנתנו כלפיו ואת העובדה שאיננו כועסים עליו גם אם לא יעשה את אשר אנו מבקשים ממנו.
בשלב הבא, עלינו להזמין אותו להיפגש עם חוויות אמוניות, לדוגמא - קידוש בשבת או תפילת קבלת שבת במקום ששם עובדים את ה' בדרך בריאה ומשמחת.
בשלב נוסף, אפשר להפגיש את אותו 'רחוק' עם דברי חז"ל מרוממים. הקל ביותר הוא הרמב"ם ועל פי הצעת הרצי"ה זצ"ל צריך ללמוד בתחילה את הלכות דעות. אם הוא צעיר ומבין אפשר לקרוא עימו גם מאמרים של הרב קוק זצ"ל כמו - צימאון לא-ל חי, ייסורים ממרקים, הדור ועוד.
אם כל זה מלווה ביחס אוהב ומקרב, מאמין משתף ומשתתף אין ספק שהקרבה תבוא מאליה. נוסף לכל האמור, אנו מאמינים בדברי חז"ל ש"דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב", ועל כן עלינו להשתדל שדברינו ייצאו מן הלב . יש להעיר כי דרך זו אפשרית הן ביחס ליחיד והן ביחס לרבים וסוף האמת לנצח.
הרב שלמה שושן שליט"א - עין טובה
חז"ל באים בביקורת על נח שלא קירב את בני דורו ולא הצילם מן המבול. הסיבה שנח נהג בדרך זו, כי במהותו היה 'איש צדיק תמים', כלומר - אדם שצדקותו לא מניחה לו להתחבר לכל הרשע שסביבו, והתוצאה הייתה - "ותמלא הארץ חמס". נח גם לא התפלל על בני דורו ולא ביקש עליהם רחמים, כי ראה את ההשחתה והחמס שבהם וחשב שתפילתו לא תישמע.
אכן, לא מנח יצא עם ישראל אלא מאברהם. לעומת נח, אברהם אבינו עזב את אור כשדים - מקום שבו זכה לאהדה גדולה כשניצל מכבשן האש, והלך לארץ כנען, בה אף אחד לא מכיר אותו, ובשממה הרוחנית הזו החל לקרא בשם ה'. אברהם הולך ונוסע ממקום למקום, נוטע אשל ומכניס אורחים, ואפילו ערבים עובדי עבודה זרה, כדי לחברם לבורא עולם. כשהוא שומע שה' עומד להחריב את סדום ועמורה בגלל רשעותם, הוא מתפלל ומבקש להצילם.
אנו בניו ותלמידיו של אברהם אבינו זכינו לעין טובה, עין שרואה גם בחושך וגם ברשעות את נקודות הטוב. אנחנו לא מדמיינים ולא הוזים, אנחנו מאמינים ויודעים שבכל יהודי יש נשמה אלוקית גדולה מאוד, ונקודות הטוב שאנו מזהים בכל יהודי, הן הצהר שדרכו נשמה קדושה זו מתגלה. לכן אנו מתפללים מעומק הלב על עצמנו ועל כל יהודי ויהודי, שנזכה להארה אלוקית שתסיר את כל הקליפות העוטפות את הנשמה הטהורה ששוכנת בקרבינו.
דורנו מיוחד בכך שאינו מסתפק בתשובות טכניות וחיצוניות. רק תורה גדולה ופנימית שמחיה את הנפש ומרוממת את כל החיים תרווה את צימאוננו.
המציאות שבה אנו חיים מחייבת אותנו לחשיבה מעמיקה - אם אנו כל כך שמחים ומרוצים מדרכנו, מדוע לא כל עם ישראל מצטרף לדרך זו?
שמא הדבר בא ללמדנו, שעלינו לרומם את אמונתנו ולפתח את הנקודות הפנימיות והעמוקות שבחיינו ובתורתנו ולא להסתפק בקיום המצוות הטכני והחיצוני בלבד . זוהי הציפייה מדורו של משיח, שידע להפוך מר למתוק על ידי מציאת התוכן הפנימי בכל דבר בחיים. באותה דרך עלינו גם ללמוד להתבונן על עומק נפשם של אלו שלא מקיימים את המצוות המעשיות, וכך נגלה שאצל כל יהודי מצוי צימאון גדול לחיים גדולים ומשמעותיים. זו תהיה שמחת הגאולה השלימה שבה נגלה כולנו עד כמה אנו מקבלים ומתגדלים זה מזה. הנגזרת מתפיסת עולם זו היא - הערכה וכבוד לכל טוב שאנו מגלים אצל זולתנו וחיפוש פנימי ועמוק אחר משמעות חיינו.
זכינו בארבע שנותיה של הישיבה הגבוהה בבית שאן ליצור קשרים של אהבה והערכה עם ציבור מגוון בעיר בית שאן, ובסביבותיה, כולל בקיבוצים החילונים. למדנו להכיר ולהעריך את הטוב שיש בכל אחד ואחד מישראל, וכל מה שהארנו פנים לאחר זכינו להארה כפולה ומכופלת בתגובה . יש כיום נכונות ופתיחות ברוב העם לשמוע, ללמוד ולהפנים. ברוב הזה עלינו להתמקד, ובלבד שתהיה אצלם תחושה של הערכה וכבוד אמיתיים והדדיים.
הרב אברהם וסרמן שליט"א - כבוד לזולת וכבוד עצמי
ההגדרות הרווחות - "דתי" ו"חילוני" - יוצרות בעיית ניכור בין חלקי העם השונים, ולעתים אף איבה של ממש. על מדוכה זו כבר ישב מרן הראי"ה קוק זצ"ל במאמרו "למסע המחנות" (מאמרי-הראי"ה עמ' 76), שם הוא מביע את צערו על הגדרות אלה, המפרידות בין חלקים שונים בעם וגורמות לכל צד להתבצר בעמדתו, שהרי הוא "שייך" למחנה מסוים. הפרדה זו גורמת גם לקיפאון מחשבתי ומעשי, שכן כל צד חושב את האחר לפגום ואת עצמו למושלם.
הגדרות אלו גם אינן משקפות כלל את המציאות, שהרי רבים מאלו שמוגדרים חילוניים שומרים חלק זה או אחר של מצוות התורה - כגון שבת, כשרות ועוד. חלקם הגדול אף מאמין בה' ובהשגחתו. באותה מידה יתכן ונמצא מי שמגדיר עצמו דתי וחובש כיפה, אך בפועל מקיים פחות מצוות מרעהו ההולך גלוי ראש. רק בלית-ברירה ובהעדר טרמינולוגיה אחרת, אנו נאלצים עדיין להשתמש במושגים בעייתיים אלה.
פוסקים רבים סבורים שהחילוני בימינו דומה לתינוק שנשבה. כלומר, דינו כתינוק יהודי שנשבה לבין הגויים ואין להאשימו בכך שאינו יודע את תורת ישראל. לפיכך אינו אלא כשוגג, ואולי אף כאנוס.
אלא שהגדרה זו לא נותנת מענה לכל המקרים, למשל: אם חילוני אומר על מוצר שהוא כשר ואינו מבין בעצמו כשרות מהי, לא יועיל אם נגדיר אותו כתינוק שנשבה. מאידך - רבים סבורים שאפשר לצרפו למניין (כשהוא מבין מה הוא עושה וכשאינו כופר בתפילה וערכה), וכן להעלותו לתורה. ידיעת ההלכה בסוגיות המצויות בנושא זה חשובה מאוד, כיון שכך אנו צועדים על הקרקע הבטוחה של רצון-ה', ולא נופלים לגחמות אנושיות מוטעות .
מערכת היחסים עם החילוניים צריכה להיות מושתתת על שני עקרונות: כבוד לזולת וכבוד עצמי. כבוד לזולת גם כשאינו שומר מצוות, מעצם היותו אדם ויהודי, ומשום תכונות טובות שלעולם יש למצוא באדם. על אחת כמה וכמה אם הוא מסור לעם ישראל ולשיבת ציון. כבוד עצמי, שלא להתחנף ולאבד את הזהות העצמית כדי למצוא חן בעיני הזולת. לא להתפעל משבח בסגנון "אם כל הדתיים היו כמוך", שאינו אלא הוצאת לעז על הציבור אליו אתה משתייך, יותר משהוא מהווה מחמאה עבורך.
מתוך כבוד כפול זה, אפשר גם לנסות ולהשפיע על החילוני מן המאור שבתורה ומצוותיה, כפי שאמרו חכמים: "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". יש לאהוב את הבריות ומתוך כך לרצות בטובתם, ועיקר הטובה היא חיי הרוח, על כן יש להשתדל לקרבם לתורה ולהיטיב להם בעולם הזה ובעולם הבא.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.










