ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב
"וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"
העולם עומד לעלות ממעל למצב עבודת האדמה, בצורתה האומללה, שתואר קללה יש לה. הזריעה וכל עמלה, הזרייה, והניכוש שקדם לקצירה, כל אלה תוצאות של נפילה הן, מעקבות החטא, "בזעת אפך תאכל לחם". יעלה רוח האדם למעלה, ותענה הארץ לעומתו ברכה עליונה, ירעש כלבנון פריו, וגלוסקאות וכלי מילת מארץ יצמחו, ועבודת האדם – גם המעשית – תיקח לה תואר עליון יותר. מעין עלייה זו הוא אור המתגלה בשמיטה, בשבת הארץ, שנה של שביתה מכל עבודת הארץ, ודי לאדם בברכת האדמה, ממתת ד' עליה, וההִתחרות האנושית חדלה, והלב מתעדן עד כדי הכרת אחוות כל החיים כולם, "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל". אמנם גם יובל, גם שמיטה, רשמים הם של עולם חדש, שהעולם ההווה איננו מניח לקבוע את כל החותם כולו, אבל מבשרים הם טוב עליון, הבא מזריחה של רוחניות יותר עליונה [הראי"ה קוק, 'שמונה קבצים' קובץ א' פסקה תתסה].
"וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדֳּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת"
יסוד הכעס בא מצד חסרון היצירה הרוחנית. קיבוץ כוחות רוחניים, העומדים לצאת אל הפועל בציור ובתפארת מובלטים, דוחקים את הנשמה ומצערים אותה בקיצפון פנימי. כל מלחמות גויים, וכל רצח ושוד שבבני אדם, עד כל רוגז שבבעלי חיים, מארס הנחש עד עקיצת קטן שברמשים, בכוונה של היזק, בא מצד הכעס הכללי האצור בעולם, שמצד עיצור כוח היצירה. וכל מה שהיצירה הרוחנית מתרחבת, כל מה שהפלגים של הדעה הרחבה מסתעפים בעזוז מרוצתם, כל מה שהתורה תתגדל ותתאדר, השלום מתרבה בעולם, "אז יחזק במעוזי יעשה שלום לי, שלום יעשה לי" [הראי"ה קוק, 'שמונה קבצים' קובץ ח' פסקה רנא].
אגרות לראי"ה
"בעזה"י ח' לחודש אלול תער"ב לפ"ק.
עיר קודשינו ותפארתנו ירושלים תובב"א.
אור עינינו מחמד לבנו, אור ישראל וקדושו גאון עוזנו ותפארתנו צדיק יסוד עולם, קדוש ד' מכובד, מרן אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א.
אחד"ש כראוי מעבדו לרבו אור ישראל שליט"א, - עברו זמנים אשר לא זכיתי לשמוע זיקוקין דנורא וביעורין דאשא יוצאים בקדושה ובטהרה מפום ממלל רברבין מר גאונו מרן שליט"א, - ואני הנני נדרש ונצרך מאוד כעת לאיזה רסיסי נחמה וטל של תחיה. לזאת לא אתאפק מלחלות פני קדשו נענה כמותי. – מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה איזה ימים בצלו של אדמו"ר שליט"א, להשיב לי רוחי לטעום טעם לחֵיך בימים הקדושים הממשמשים ובאים. ההתגברות של הנפילות, הן הבאים מבפנים, והן המסתובבים מן החוץ מהחשדות הנמבזות של קצרי הדעת, מתרבים מיום יום, ודרוש לעינוגים עליונים היכולים להבליג על כל הנפילות ולעוף להתרומם ולהתנשא, - ואלה העינוגים מאין נקחם? אם לא מאת חנותו של בשם וכל חמדת קודש של מרן שליט"א. על כן יערב נא עתירתי לפניו שליט"א ליקח לו מועד ולהאירני אור עיני בגדולות השגותיו הנשאים. והשי"ת יזכנו לחיות תמיד ברוח החן והחסד חסדי ד' הנאמנים ובטיולים תמידיים בשדה המערכות של מוחין הגדלות והרוממות.
...אוסיף לחלות פני קדשו, לחזקני ולהרימני, יתן ד' שהשנה הבאה תהי' שנת הגאולה והישועה. ובספרן של צדיקים גמורים נכתב ונחתם לאלתר ולחיים טובים.
עבדו החרד ונפחד מפחד קדושתו המתאבק בעפר רגליו המצפה בכליון עיניים לתשובתו הרמה.
יעקב משה בלאאמו"ר מוהר"ז זצ"ל חרל"פ".
['הד הרים' (אגרות הגרי"מ חרל"פ לראי"ה קוק) אגרת טז].
ותורה יבקשו מפיהו
הראי"ה קוק זיע"א והגה"צ ר' אריה לוין זצ"ל
בשבועות האחרונים סיפרנו בהרחבה על הערצתם של הגה"צ ר' אריה לוין, ובניו הגדולים – הגאון רבי חיים יעקב לוין זצ"ל והגאון רבי רפאל לוין זצ"ל, וחתניו – הגאון רבי שמואל אהרן יודלביץ זצ"ל ויבלחט"א הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א – כלפי הראי"ה קוק. השבוע נביא סיפורים נוספים על קשריו של ר' אריה עם הראי"ה, וגם נביא את דברי ההספד שנשא עליו ר' אריה, ובכך נחתום את הסיפור על קשריה של משפחה מופלאה וקדושה זו עם מרן הראי"ה.
מכתב המלצה
כשרצה ר' אריה להתקבל לישיבה הקדושה 'תורת חיים' בירושלים העתיקה (בשנת תרס"ה) היה זקוק למכתב המלצה. לשם כך כתב לו הראי"ה מכתב של שבח, וכך הגיע ר' אריה לישיבה [צדיק יסוד עולם עמ' 301].
מורא רבך – כמורא שמים
ר' אריה שימש כמשגיח ומלמד בת"ת 'עץ חיים' בירושלים. סח הרב יעקב רוזנטל (אב בית הדין הרבני בחיפה): זכורני כי פעם אחת הגיע ר' אריה לתלמוד תורה, כשכף ידו מוכתמת בדיו. סיפר ר' אריה לתלמידיו: "לבטח תמהים אתם מדוע הנני מגיע לשיעור כשכף ידי מוכתמת? ובכן מעשה שהיה כך היה: כבכל ראש חודש נוהג אני לערוך ביקור קבוע אצל מרן הראי"ה קוק. והנה היום, בעת שהותי בחדרו, נכנסה אשה וביקשה מהרב קוק שימליץ ויחתום על מכתב בקשה, שהיא עומדת להגיש לאחד המוסדות בעיר. הרב הוציא מיד את עטו והתכונן לחתום. ואולם, לאחר שעבר וקרא את הכתוב – לא נראה לו סגנון המכתב. נטל גליון נייר וכתב לאישה מכתב חדש ולאחר מכן חתם עליו. תוך כדי כתיבה, התהוו כתמי דיו רבים על ידיו של הרב. לאחר שהאישה יצאה – ביקשתי מהרב שירחץ ידיו בטרם ייבש הדיו ויקל יותר לנקותו, כי ידעתי שעוד מעט ירצה ליטול ידיו לסעודת ראש חודש ואז יקפיד וודאי בדיני 'חציצה' (בין כף היד והדיו למי נטילת הידים) כתוצאה מהדיו היבש שעל ידיו.
השיב לי הרב בפלפול ארוך על דיני 'חציצה' בעת נטילת ידים, וכי להלכה בדיו יבש אין שום חשש ל'חציצה'. אך אני, משום מה, המשכתי להפציר בו שירחץ ידיו. רק לאחר הפצרות מרובות ניגש לכיור ושטף ידיו.
לאחר צאתי מבית הרב – הרגשתי, כי נהגתי שלא כשורה בהפצרותי המרובות ברב, וכי הרב נראה מקפיד קמעא על שאיני מרפה ממנו. המשכתי בדרכי לבית החולים 'ביקור חולים'. ניגשתי למשרדים כדי לכתוב פתק כלשהו ולפתע נתקלתי בשולחן עבודה וקסת דיו שעמדה על שולחן זה נפלה וכל הדיו ניתז על ידי... תליתי מקרה זה בכך, שבאתי על עונשי כיון שהרהרתי אחר מורי ורבי בשאלתי הבוקר אודות הברכה, לפיכך החלטתי לבוא אליכם כשכף ידי מוכתמת, כדי להראותכם וללמדכם עד כמה חייב אדם להיות זהיר בכבוד רבו"... ['צדיק יסוד עולם' עמ' 58].
"הרחוב בו הלך הרב קוק!"
פעם אחת הלך הרב צבי יהודה (בנו של מרן הראי"ה) עם רבי אריה לוין בשבת ברחוב, וממולם עמד איזה אדם ועישן. רץ רבי אריה אל האיש ואמר: "איך אפשר לעשן בשבת ברחוב בו הלך הרב קוק?" [חוברת 'עטורי כהנים' טבת תשס"ח].
"רועה נאמן לכל אחד מישראל"
כשנפטר הראי"ה קוק, הספידו ר' אריה לוין הספד מופלא שניתן ללמוד ממנו מעט מגדלותו של הראי"ה, וכה דיבר:
"ואני אם אינני כדאי כלל לדבר ולספר בשבחו של רבינו הגדול לתאר גאון עוזו וצדקתו, אמנם במקום גדולתו הייתה ענוותנותו להתקרב אלינו כ"כ להשפיע לכל אחד כפי ערכו שיוכל לקבל, ובפרט אשר הגאונים הצדיקים אשר ידעו את ערכו הגדול תארו לנו מעט מערכו הגדול, יכולים גם אנו לפי הרגשותינו לספוד ולבכות יחד מבלי הפוגות על שריפת בית אלוקינו, כי נשבה ארון ה' [...] כל רז לא אניס ליה [...] ועליו אפשר לומר משמת רבי עקיבא בטל כבוד תורה וכו' [...] כי תורת אמת הייתה בפיהו מתחילת "מאימתי קורין" עד סוף עוקצין, ועולה לא נמצא בשפתיו.
אמרו חז"ל: "משמת רבן יוחנן בן זכאי – בטל זיו החכמה, שהיה דורש את המקראות כמין חומר". שהשתדלו המינים למצוא מגרעות במסורת הק' שלנו, וריב"ז השתדל להראות את המאור שבתורה לאלה שעינם לא הבחינה בין אור לחושך. על רבנו יש לומר, שהוציא את זיו התורה מנרתיקה, הן בפיו המפיק מרגליות, הן בעטו המהיר והמזהיר, ותחת השפעתו התחילו אף הם לראות את המאור שבה. אמרו חז"ל: "משמת בן עזאי בטלו השקדנים", וכך אפשר לומר על רבינו זצ"ל אשר שקידתו בתורה לא היה לנו דוגמתו. לא פסק פומיה מגירסא ולא הלך ד' אמות בלא תורה. לא ישן יותר מארבע שעות במעת לעת, וכל תורתו הייתה נקנית לו בכל מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם. שקידתו העצומה בתורה לא הפריעה אותו מלהשתתף כל ימיו בצערן של ישראל, ומסר נפשו עליהם במסירת נפש ממש, כרועה נאמן השליך את נפשו מנגד בעד כל אחד ואחד מישראל. אלה אזכרה בחרדת קודש הרגעים הנוראים המזעזעים את כל נימי הלב וישאר דבר זה חקוק בלבבי. בעת שהלכתי עם רבנו זי"ע בשנת תרפ"ט בימי המאורעות לבית החולים 'הדסה' להיוודע ע"י טלפון משלום אחינו בחברון, ויהי כשהזכירו לפניו את ארון האלוקים הריגת קדושי חסידי עליון, ויפול אחורנית ארצה ויתעלף. ואח"כ כאשר שב רוחו אליו בכה בכי מר וקרע את בגדיו כמו על ספר תורה שנשרף ועל בית ישראל ועל עם ה' כי נפלו בחרב. ומשך איזה זמן אח"כ היה לחמו לחם דמעה ומשקהו דמעות שליש ולא שם כר לראשו. ומעת ההיא זקנה קפצה עליו והתחיל להרגיש יסורים קשים. אולי זה היה הגורם למחלתו האנושה.
צדקתו וחסידותו ופרישותו, לו דומיה תהילה. לא הכיר בצורתא דזוזי כלל. היה מסור בכל רמ"ח אבריו לאהבת המקום, לאהבת ישראל ולארץ ישראל, לקרב את ישראל לאביהם שבשמים. במקום גדולתו שם ענוותנותו, ענוותן מאוד, מהנעלבים והסולחים אף לאלו שהעציבו את רוחו הטהורה. ושמעתי כמה פעמים מפיו הקדוש שהיה מתפלל בכל יום עליהם שלא ייענשו חלילה בסיבתו וסולח להם. לא שח שיחה בטילה מימיו בלי תועלת, והשיחת חולין שלו היתה צריכה לימוד, אשר בדבריו היו אוצרות של יראת שמים ומדות טובות.
זכרתי ימים מקדם, כאשר זכיתי לעלות לא"י בשנת תרס"ה, שיחרתי את פני רבינו זי"ע ביפו וקיבלני בסבר פנים יפות, כדרכו בקודש לכל אחד. אח"כ הלכנו לשוח מעט בשדה. בדרך קטפתי איזה פרח, והתחלחל רבינו זצ"ל ואמר לי בחיבה: תאמין לי שמימי נזהרתי לא לקטוף שלא לקטוף עשב או פרח אשר יכול לגדול עוד או לצמוח, כי אין עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה ומכה אותו ואומר לו: גדל! ובפרט בארה"ק. הדברים האלו שיצאו מלב טהור וקדוש נכנסו עמוק בלבבי, והתחלתי להרגיש ביותר מידת החמלה על כל דבר.
"שפכי כמים לבך", כמו שפיכת המים שלא נשאר בכלי מאומה, כן צריך לשוב מכל העבירות הן בן אדם למקום הן בן אדם לחבירו לכבד את התורה ולומדיה להתפלל מלב טהור שיתקיימו בנו חכמי ישראל, לגדל את בנינו לתורה ויראת שמים שזה היה משאת נפשו של רבינו זי"ע, אשר כמה פעמים שמעתי מפיו הקדוש לשון המדרש וכו' אם התינוקות מצפצפים בפיהם מה שלומדים בחדר אלף בית עם הנקודות והטעמים קמץ א' פתח סגול וכו' אשר זה הבל פיהם שמקדש אותם, מטהר ומכשיר להיותם אח"כ מורי הוראה בישראל" [מובא בספר 'אוהב ישראל בקדושה' (על הראי"ה קוק) ח"ה עמ' 126– 128].
אורות ארץ ישראל
חז"ל אמרו על הפסוק "ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם" [יחזקאל יא טז], – "אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבל" [מגילה כט.]. וממאמר זה בא הכינוי המקובל על כל בית כנסת: 'מקדש מעט', אבל ראוי לדייק בפסוק ובדברי חז"ל, שהתואר הזה ניתן לבתי כנסת שבחו"ל.
ונראה, שלא רק מפני שבהני איירי קרא, שהנביא יחזקאל מדבר על חו"ל, ועל פסוק זה נאמרו דברי חז"ל, אלא שבאמת תואר זה, 'מקדש מעט', שייך רק לבתי כנסת שבחו"ל, ואילו בתי כנסיות שבארץ ישראל הם כחלק מבית המקדש, שהנביא מכנה אותו בשם "בית תפילה" [ישעיהו נו, ז], כי בזמן שבית המקדש היה קיים, וישראל היו מחולקים לכ"ד מעמדות, הנה במקביל לאנשי המעמד שהיו גרים בירושלים, היו ישראל שבאותו מעמד (הגרים בשאר מקומות) מתכנסים לעריהם (ומתענין ומוציאין ספר תורה) וכו' [תענית כו.] ותפילתם מתקשרת עם תפילת אחיהם העומדים בירושלים על קרבנות הצבור, וכאילו הם עומדים בבית המקדש ממש.
בחוץ לארץ רק בתי כנסת זכו לתואר 'מקדש מעט', ואילו בארץ ישראל כל בית יהודי הוא מקדש מעט! [מפי הראי"ה קוק, קובץ תורה שבעל פה חוברת כז עמ' י'].
בסוד שיח
נַפְשִׂי כְּמֵהָה לְאוֹר עֶלְיוֹן, לְאוֹר אֵין-סוֹף, לְאוֹר אֱלֹהִים אֱמֶת, אֱלֹהֵי חַיַּי, אֱלֹהִים חַיִּים, חֵי-הָעוֹלָמִים. וְהַכִּמָּהוֹן אוֹכֵל אֶת כֹּחִי הַחָמְרִי וְהָרוּחָנִי, כִּי אֵין לִי כִּשְׁרוֹן וְלֹא הֲכָנָה רְאוּיָה, אֵיךְ לְסַפֵּק אֶת הַמִּלּוּי שֶׁל הַכִּמָּהוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה. וְהִנְנִי מָלֵא הִתְנַפְּלוּת לִפְנֵי מֶלֶךְ עוֹלָמִים, הַפּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. הַשְׂבִּיעַ נָא רְצוֹנִי וְהַשְׂבִּיעֵנִי בְּאוֹר יִקְרָתֶךָ, וּמַלֵּא אֶת צִמְאוֹנִי לְאוֹרֶךָ. "הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה" [הראי"ה קוק, 'חדריו' (פרקים מיומנו האישי)].
יוצא לאור ע"י ארגון אור האורות. לפרטים והערות: [email protected].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
