הורתו ולידתו של משיח | הרב דוד דב לבנון | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
חגים וזמנים
שבעתא דנחמתא

קטגוריה משנית

11792

7 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

מיכאל בן מזל טוב

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

כי ינטו צללי ערב, בערוב יום תשעה באב מתחילים לנהוג מנהגים המסמלים תחילתה של נחמה, משעת מנחה אין יושבים יותר על הקרקע ומניחים תפילין, הדברים מקבלים חיזוק מיד בשבת שאחרי תשעה באב, שנקראת שבת נחמו על שם ההפטרה "נחמו נחמו עמי", שבה הנביא קורא לנו להתנחם בכפלים, וממנה מתחילים שבעה שבועות של נחמה. וכבר מגיע יום חמישה עשר באב יום שמחה שאין אומרים בו תחנון, זכר לזמן המקדש לא היו ימים שמחים כמותו, ואין ספק שהוא מבטא את הנחמה שאחרי תשעה באב כפי שיבואר.
נשאלת השאלה הואיל ובית המקדש עדין עומד בחורבנו, ועם ישראל עדין לא שב בשלמות לארצו, וכל הסיבות לצום תשעה באה בעינן אומדות, עובדה שצמנו והתעננו וקוננו בתשעה באב גם עתה, מה משמעותה של שמחת הנחמה כל עוד לא התגשמה?
כמו כן יש לשאול על יום ט"ו באב, שמוזכר במגילת תענית כיום שאסור להתענות בו ונחשב ליו"ט גדול שרבה בו השמחה "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים", בגמרא נמנו כמה טעמים לשמחת היום. והוא נוהג גם בזמן הזה, כפי נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קלא סעיף ו) " נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב " 1 . ולכאורה קשה מדוע נוהגת השמחה בט"ו באב בזמן הזה הרי נפסק "בטלה מגילת תענית" לאחר החורבן, ומותר להתענות בכל הימים המוזכרים בה, כיון שכל אותם דברים הקשורים לגאולה ולבית המקדש חלפו ואינם, (חוץ מחנוכה ופורים שלא בטלו מטעם המוזכר בגמ'), וכנ"ל ראוי שגם ט"ו באב יתבטל ולא נציין את השמחה שבו.
ראיתי שהרב אביגדר נבנצל שליט"א מסביר זאת מפני שהטעם המוזכר במגילת תענית לקביעת ט"ו באב כיו"ט שהוא בגלל שבו הקריבו קרבן עצים, וכמבואר במגילת תענית:

"בחמשת עשר באב זמן אעי כהניא ודילא למספד. מפני שכשעלתה גולה בראשונה התקינו להם את יום תשעה באב שיהו מביאין בו קרבן עצים, אמרו חכמים כשיעלו למחר הגליות הן אף הן צריכין התקינו להם את יום חמשה עשר באב שיהו מביאין בו קרבן עצים, וכל המתנדב קרבן למקדש אפילו עצים פטור מן ההספד באותו יום".

ומנהג זה נהג גם אחרי החורבן. וראיה לכך מהמסופר בגמ' (עירובין דף מא ע"א)

"והתניא, אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: אני (הייתי) מבני סנאב בן בנימין. פעם אחת חל תשעה באב להיות בשבת, ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו, מפני שיום טוב שלנו היה".

העובדה שנהגו בימי רבי אלעזר ברבי צדוק להתענות בתשעה באב מוכיחה שחי לאחר החורבן, וידוע שהוא חי בימי רבן גמליאל דיבנה, שנהג נשיאותו לאחר החורבן, ואעפ"כ נהגו יו"ט ביום שאבותיהם הביאו קרבן עצים. משמע שגם לאחר החורבן, חגגו את היום שבו משפחתם נדבה עצים למקדש. והואיל ושאר משפחות שאינן זוכרות את היום הקביע להם להבאת העצים היו מביאות את נדבת העצים בט"ו באב, הפך יום זה ליו"ט לכלל ישראל 2 . וכמו שרבי אלעזר ברהי צדוק נהג יו"ט בעשרה באב לאחר החורבן, כך כלל ישראל המשיך לנהוג יו"ט בט"ו באב יום כללי להבאת עצים למזבח גם לאחר החורבן, וזו הסיבה שאנו נוהגים ביום ט"ו באב כיו"ט.
ויש להעיר על דבריו, לפי הרמב"ם גם בזמן בית שני התענו בתשעה באב כאשר התגברו הצרות, ואם כן אין בעובדה שהתענו בתשעה באב ראיה שמדובר לאחר החורבן. וכן אין ראיה שעדותו של רבי אלעזר ברבי צדוק היא על אחרי החורבן, אפשר שהוא מספר על תקופת צעירותו שהיתה בזמן הבית, לכן נהג יו"ט ביום הבאת העצים. זאת ועוד, גם אם נפרש, שרבי אלעזר אומר שיו"ט זה על נדבת העצים נוהג לאחר החורבן, עדין אין זה פותר את השאלה מדוע המשיכו לחגוג יום הבאת עצים לאחר החורבן לאחר שנפסק שבטלה מגילת תענית.
ונראה לומר שט"ו באב הוא יו"ט מיוחד ששואב את כוחו מכוח העתיד, היינו מן האמונה והבטחון שיבנה המקדש.
וכך מפרש רבי צדוק הכהן מלובלין את המשנה בתענית (תענית דף כו ע"ב)

"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, וכו' " והמשנה מסיימת בסיבה לשמחת הימים הללו "וכן הוא אומר (שיר השירים ג') 'צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו', 'ביום חתנתו' - זה מתן תורה, 'וביום שמחת לבו' - זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו".

פירש רש"י " זה מתן תורה - יום הכפורים, שניתנו בו לוחות האחרונות ".
וכן פירש ר' עובדיה מברטנורא " זה מתן תורה - יוה"כ שבו נתנו לוחות אחרונות ", והוסיף לפרש " זה בנין בית המקדש - שנתחנך ביוה"כ ", זהו בית המקדש שבנה שלמה המלך ע"ה 3 .
לפי זה לא נמצא במשנה הסבר לט"ו באב, ועיקר חסר מן הספר והוא תמוה!?
ומפרש רבי צדוק " 'וביום שמחת לבו' - זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו". הכוונה לבית המקדש שעתיד להבנות לעתיד לבא, כפי שמדויק במשנה שהוסיפה "שיבנה במהרה בימינו". 4 שלפי המדרש עתיד להיבנות בחודש אב, ומסתמא יבנה בזמן מילוי הלבנה היינו בט"ו באב.
אולם עדין קשה בעת אבל אבל ובעת שמחה שמחה, ואיך אפשר לשמוח עתה בזמן החורבן את בנין בית המקדש שעוד לא נבנה?
הדבר קשור עם הבנת התהליך שאנו עוברים בתשעה באב. מקובל אצלנו שמשיח נולד בתשעה באב, וכך מובא במדרש (איכה רבה פרשה א) (בתרגום לעברית):

"מעשה היה ביהודי אחד שהיה חורש געתה פרתו לפניו. עבר ערבי אחד ושמע קולה. אמר לו: בן יהודים התר שורך והתר מחרשתך שהרי נחרב בית המקדש. געתה פעם שניה אמר לו: בן יהודים אסור פרתך ואסור מחרשתך, שהרי נולד מלך המשיח. אמר לו מה שמו אמר לו: מנחם שמו".

מסמיכות הדברים של חורבן ולידת משיח נראה שיש קשר ביניהם, רבי צדוק ב"פרי צדיק" דברים י"ג מסביר את הדברים לעומקם:
נאמר בספר איכה (פרק א) "כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ", על מה הוזלו בעיני אויביה? מפורש בגמ' (יומא דף נד ע"ב)

"אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו? מיד הזילום, שנאמר 'כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה' ".

והקשה הריטב"א הלא המצב בזה של כרובים מעורים זה בזה מראה על זמן שיראל עושים רצונו של מקום, ואהבה שאויה ביניהם, וזה היה קורא בזמן הרגל כמבואר בגמ' (יומא דף נד ע"א)

"אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה" 5 .

ומתרץ רבי צדוק: שמיד כשראו ישראל את התגשמות דברי הנביאים וחורבן הנורא הרהרו בתשובה והתעוררה אהבה של מעלה כלפיהם כימים קדמוניות כמו במועדים, וכך נראו הכרוכים כמעורים זה בזה.
מוסיף רבי צדוק שמזיווג עליון זה נולד המשיח!
אפשר לומר שזה מקביל לתוצאות המפגש עם הקב"ה ברגלים, שבהם ראו את הכרובים מעורים זה בזה, ולאחרי זה בשעת פרידתם מן המקדש היה המלך מברך את העם, וכך אמר להם: (מועד קטן דף ט ע"א) "דתני תחליפא: (מלכים א' ח') "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ", לאהליהם - שהלכו ומצאו נשיהם בטהרה, שמחים - שנהנו מזיו השכינה, וטובי לב - שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בבן זכר, על כל הטובה - שיצתה בת קול ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא ". וכמו שלאחר הרגל נתבשרו בפריה ורביה, כך גם מכוח ההתקשרות לשכינה בשעת החורבן נולד משיח.
מופלא הדבר להתבונן איזה עם צחק על ישראל כשראה את הכרובים מעורים זה בזה, מובא במדרש (איכה פרק א) "כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ". ואמרו חז"ל (איכה רבה (וילנא) פתיחתות ד"ה ט)

"רבי יצחק פתח: (ירמיה נ"א) 'בושנו כי שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית ה', את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לירושלים נכנסו עמהם עמונים ומואבים שנאמר (איכה א') 'ידו פרש צר על כל מחמדיה כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבאו בקהל לך', נכנסו לבית קדשי הקדשים ומצאו שם שני כרובים נטלו אותן ונתנו אותן בכליבה והיו מחזירין אותן בחוצות ירושלים ואומרים לא הייתם אומרים שאין האומה הזאת עובדת עבודת כוכבים ראו מה מצינו להם ומה היו עובדים, הא כל אפיין שוין".

הנה דוקא עמון ומואב שהיו פרוצים בעריות הם אלו שצחקו עלינו והוזילו אותנו שכביכול אנו גם כן כך ועוד שאנו "מקדשים" את טומאת העריות בבית קדש הקדשים... ואפשר שלא במודע הפריע להם, שמאהבה זו בין כנסת ישראל והקב"ה שהעמיקה בשעת החורבן נולד משיח בן דוד שבא מרות המואביה...
הרי לנו, התופעה הזאת של לידת משיח בן דוד היא שהיא בבחינת מציאה שבאה בהיסח הדעת, ואין לך היסח הדעת ממשיח כשעת החורבן, וכך מובא במדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשה נ ד"ה י) " אמר רבי יצחק (תהלים פט) 'מצאתי דוד עבדי', היכן מצאתי אותו בסדום". וכי יש מציאה גדולה מזו למצוא נשמה עליונה כל כך כנשמת דוד בסדום הרשעים והחטאים!? הא כיצד? " 'ואת שתי בנותיך הנמצאות וגו', א"ר טוביה בר רבי יצחק שתי מציאות, רות המואביה, ונעמה העמונית ", ומרות המואביה יצא דוד.
מוסיף רבי צדוק ואומר שסוד זה של לידת משיח בתשעה באב לא חזו אף הנביאים, וכך מובא במדרש על פי הפסוק (איכה פרק ב) "גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה' ", ודרשו חז"ל (איכה רבה (וילנא) פרשה ב יג) " 'נביאיה' - אלו נביאי שקר, 'גם נביאיה' - אלו נביאי אמת, אלו ואלו לא מצאו חזון מה' " 6 .
ממוצא בדברים, הורתו ולידתו של משיח בא מתוך חבלי לידה, שקושרים את כנסת ישראל עם הקב"ה בקשר אמיץ יותר אפילו מזמן רגיל של שמחה, חבלים ויסורים אלו מפרים את תהליך הגאלה, לכן מיד אחרי תשעה האב מתחילים ימי נחמה שהמופלא ביניהם הוא ט"ו באב יום שמחת לבו על בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן.

^ 1 מבאר מגן אברהם "בט"ו באב - אי' בב"ב דף קכ"א הרבה טעמים שהיה יו"ט גדול בזמן המקדש".
^ 2 הואיל ולאחריו לא הביאו עצים, שתשש כוחה של חמה ויש חשש שתהיה תולעת בעצים.
^ 3 וכך נמצא גם כן ברש"י על עין יעקב.
^ 4 רעיון זה חוזר במשנתו של רבי צדוק ביחס לראש חודש שנקרא "מועד" כמבואר במסכת פסחים (דף עז עמוד א) "קא משמע לן דראש חדש איקרי מועד, כדאביי. דאמר אביי: תמוז דהאי שתא מלויי מליוה, דכתיב (איכה א) 'קרא עלי מועד לשבר בחורי' ". (חז"ל קוראים גם לתשעה באב מועד), הנה ראש חודש אינו חג על מה שאירע בעבר, אלא על ההתחדשות של החודש, וכיון שהתחדשות זו היא מכוסה "בכסה" גם המועד הזה מכוסה ואין גומרים בו את ההלל. וגם ט"ו באב הוא יו"ט בהתכסיא ששואב את כוחו ששמחתו מן העתיד, כאשר יבואר בהמשך.
^ 5 "מתיב רב חסדא: (במדבר ד) 'ולא יבאו לראות כבלע את הקדש' ...- אמר רב נחמן: משל לכלה, כל זמן שהיא בבית אביה - צנועה מבעלה, כיון שבאתה לבית חמיה - אינה צנועה מבעלה". ישראל במדבר היו ככלה בבית אביה, וכשנכנסו לארץ היו ככלה בבית בעלה, קשר קרוב יותר. וכך היה גם בזמן החורבן.
^ 6 האדמו"ר מבלז רבי אהרן רוקח זצ"ל אמר "ואנכי הסתר הסתיר פני" הסתר כפול, מן כלל העם ואף מן הצדיקים.

שבעתא דנחמתא

הרב דוד דב לבנון

ראש בית הדין הרבני באשקלון, רב בית הכנסת "קהילת נעם" בקרית משה, ירושלים.

פסח שני
ירח זיו
ר"ח אייר תשס"ג
והגדת לבנך
מצות זכירת יציאת מצרים בליל הסדר ובכל ימות השנה
פסח תשנ"ח
מחיית עמלק
כבדות הידים במלחמת עמלק
זכור תשס"ה
קרבן פסח
חג האמונה
פסח תשס"ה

שבעתא דנחמתא

שבעתא דנחמתא
אם כל הנחמות
הרב נתנאל יוסיפון | אב תשע"ב
ואתחנן
שבעתא דנחמתא
הרב דוב בערל ויין זצ"ל | אב תשס"ח
שבעתא דנחמתא
אחרי הצום
הרב דוב בערל ויין זצ"ל | אב תש"ע
שבעתא דנחמתא
פרשת עקב - מפרשיות "שבעה דנחמתא"
הרב משה ארנרייך | אב תשס"ט

שבעתא דנחמתא

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
רחל אמנו
יום פטירת רחל אמנו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"א חשון תשנ"ז
תפילת העמידה
הזכרת גשמים ובקשתם
הרב אליעזר מלמד | תשס"ה
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יוסף צבי רימון
הרב חגי לונדין
הרב ש. יוסף וייצן
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
הרב חיים דרוקמן
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב הלל גפן
הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל
הרב ינון גרוסברג

52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
נח
מאמר נח פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ז
הרב אלי סטפנסקי | ד' חשוון תשפ"ז
47 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
הרב משה בר ציון | ב' חשוון תשפ"ז