ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רחל רשלין בת אלגרה
"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נותֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נותֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אלוקיך לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: וּבָאתָ אֶל הַכּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אלוקיך כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבותֵינוּ לָתֶת לָנוּ." (דברים כו, א-ג)
על המלים "ואמרת אליו" כותב רש"י בקצרה: "שאינך כפוי טובה". מה הקשר? מדוע יש צורך להגיד הודאה זו דוקא בעת שמביאים הביכורים למקדש ה'? מפרש מהר"ל: "אף על גב שאין צורך לומר 'כי באתי אל הארץ' (פסוק ג) שהרי אני רואה שבא אל הארץ, ומה צריך לומר 'כי באתי אל הארץ'? [אלא] לומר שאינך כפוי טובה כאילו אינה חשובה הטובה לכלום. לפיכך אמר 'הגדתי כי באתי אל הארץ' והיא טובה אצלי, ואני מודה עליה" (גור אריה).
זאת אומרת אדם שיש לו שמחה בלב על שזכה לאשה טובה, ושה' העניק לו ילדים חמודים, ושה' חנן אותו בריאות טובה, ושה' זיכה אותו לפרנסה טובה, עליו לבטא זאת בדיבורו. אם איננו מזכיר את הענין בשפתותיו, אפשר לסבור שגם בלבו איננו ער להכרת מצבו. דוקא מי שעברה אצלו תקופה של חוסר, של דוחק וצער, הוא היודע להעריך את מצבו הטוב. אדם שבקש להתחתן שנים רבות, טרח ולא הצליח למצוא בת זוגו עד גיל מבוגר; אדם שלא נפקד בצאצאים עד שעברו שנים מספר ואחרי טיפולים רפואיים ממושכים, השיג; אדם שהיה חולה בליווי סבל וכאב, והבריא; אדם שהיה מחוסר עבודה והסתבך בחובות מעיקים, ונפתחו לו שערי שפע - כל אחד מהללו הוא היכול לשמוח על שיפור מצבו בהכרה מלאה. רק אדם שהיה בתחילה רעב, הוא השמח במזונותיו. רק אדם שהיה עייף ויגע, הוא הנהנה משינתו המרגיעה. רעיון זה מובא בזוהר (ח"ב עמ' קפד. שעבודת ה' ניכרת מתוך החושך, והטוב ניכר מתוך מצב הרע).
מקולקלים בממשלותינו מנסים לנשל ארצנו מידינו. לא די שנתקו מנחלתנו את חצי האי סיני (שלפי מקורותינו היא ממש חלק מארץ ישראל); לא די שנתקו מאתנו גוש קטיף כדי למסור לאויבינו הנוראים; אלא היום עולה בדעת "מנהיגינו" למסור תשעים ושלשה אחוז משטחי יהודה ושומרון לידי ההורגים בנו והשואפים לשלוט על כל מרחבי א"י. וגם לוטשים עינא בישא על הגולן. כלל הנאמנים לארץ ישראל השלימה סובלים מזה מצוקה נפשית איומה. מה יהיה איתנו? ושמא עונש כלל-ארצי זה בא מפני שאנו קצת כפויי טובה, או במלים אחרות אין לנו מספיק הכרת טובה להרגיש ולחוש: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נותֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ". זאת אומרת צריכים אנו לדעת כי ה' יתברך הוא שנותן לנו את הארץ; הוא שעשה לנו את כל הנסים והנפלאות שמאז מלחמת הקוממיות ועד היום הזה. אמנם שמחנו עם ישיבתנו בארצנו, אבל שמא לא הגדרנו יפה לעצמנו מי הוא זה הנותן לנו את הארץ, ולא קשרנו היטב בין המתנה לנותן המתנה?
מתי יש לנו הזדמנות להודות לה' על הארץ? הרי בימינו אין אנו מביאים ביכורים למקדש, וכיצד נבטא בפינו הודאה על "ארץ חמדה טובה ורחבה"? הציע לנו הרב יונה עמנואל (הכותב מאמר על כך בכתב-עת "המעיין", ניסן, תשמ"ג) שבברכת המזון, ב-"נודה לך" אז הוא הזמן לתת תודה לה' "על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה". הרי ברכה זו נתקנה ע"י יהושע בו ביום שהעביר אותנו את הירדן (ברכות מח ע"ב וסוטה לו ע"א ע"פ גירסת הגר"א, אדרת אליהו, דברים יא, כט. עיין בספרנו "דרישת ציון", עמ' 232). זאת אומרת כאשר התורה מצוה לנו "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" (דברים ח, י) יש לברך את ה' לא רק על המזון, אלא גם על מתנת הארץ הטובה אשר נתן לנו. ופלא הוא, גם יהודי הנמצא בלוס אנג'לס או ניו יורק, ומעולם לא ביקר בארץ, חובה עליו להודות לה' על שנתן לנו את ארצנו. ואם לא הודה, לא יצא ידי חובת ברכת המזון!
חז"ל אמרו (ברכות מח ע"ב) שצריכים להודות לה' בברכת המזון "נודה לך" על ארץ ישראל, על ברית מילה, ועל התורה. ואם השמיט ולא הזכיר, מה דינו? אמר ר' אליעזר (וכך פסק הרמב"ם, הלכות ברכות פ"ב ה"ג) "כל שלא אמר 'ארץ חמדה טובה ורחבה' בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים, לא יצא ידי חובתו. וצריך להזכיר בה ברית ותורה ולהקדים ברית לתורה". משמע מדיוק דבריו שאפילו על דברים חשובים ביותר כמו ברית ולימוד תורה, אם שכח ולא אמר אינו צריך לחזור ולברך עוד פעם. אבל אם שכח ענין ארץ ישראל, הרי כל ד' ברכות שלו בברכת המזון היו לבטלה, ואדם זה חייב לברך פעם שניה. והדבר פלא. עיין דברי מהר"ל (נתיבות עולם, ח"ב עמ' קמא) שע"י מתן א"י זכינו לברית ותורה. וכן ר' יעקב עמדין, בסידורו, בביאורו לברכת "נודה לך" הסיבה הרעיונית לכך. (ולפי שאר פוסקים מלבד רמב"ם, גם אם שכח ברית ותורה, חוזר ומברך. אבל עיין דברי הגר"י קאפח בסיס מהגמרא לפסק של רמב"ם).
וכאן באה פנינה יקרה. מה דינו של אדם שבירך ברכת המזון, אמר כל מלה, אבל לבו לא היה עמו ולא כיוון בעת אמירת המלים? נדפסו דברי בני הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך, שנאמרו בהספד שערכו עליו אחרי מותו, כי הרבה פעמים שאכלו איתו שמו לב שהוא חוזר שתי פעמים על ברכת "נודה לך" בברכת המזון. שאלו אותו בניו מדוע חזר? ענה להם כי הוא חושש שבפעם הראשונה אמר הברכה כמס שפתיים ולבו לא היה מרוכז. מה שחייבים "להודות" זו היא עבודה שבלב, ולא בפה לבד. ושמא לא יצא ידי חובה? (מקור לרעיון זה יש בספרו "מנחת שלמה", ח"א סי' א ס"ק ב).
לכן אנו הכואבים את כאבה של ארצנו, ורואים מאמצים בלתי נלאים לחטוף אותה מידינו, עלינו לחשוב מה חלקנו (אפילו בעקיפין) בבגידה איומה זו? שמא לא הכרנו טובה להקב"ה שנתן לנו את הארץ? שמא בכל יום ויום שאכלנו ארוחותינו לא התרגשנו די הצורך על מתנת הארץ? והרי בפרשיות תפילין שאנו מניחים על ראשנו וזרועינו יום יום, כתוב "והיה כי יביאך ה' אל הארץ וכו' כאשר נשבע לך ולאבותיך, ונתנה לך" (שמות יג, יא) והביא רש"י דברי חז"ל: "תהיה בעיניך כאילו ניתנה לך בו ביום, ואל תהיה בעיניך כירושת אבות [בלבד]". מי מאיתנו שלא נולד בארץ, אלא עלה ארצה ממרחקים (ובמיוחד אם היו עיכובים והפרעות לעלייתו ארצה) כמה גדלה שמחתו ועליצות לבו באותו היום ששם רגל על אדמתנו הקדושה? ואותה ההתלהבות צריכה להיות איתנו בכל יום ויום שאנו ממשיכים להימצא כאן. הלא זה מה שאומרים בהבאת הביכורים "הגדתי היום וכו' כי באתי אל הארץ" (דברים כו, ג). מה תפקיד המלה "היום". אם היא קשורה למלת "הגדתי" הרי היא שפת יתר. אלא ודאי היא שייכת גם אל המלים "כי באתי אל הארץ". וזה ברור, כי הרי מצות בכורים היא לכל הדורות. ומה יעשה יהודי שנולד בארץ, מאה או מאתיים שנה אחרי ביאת יהושע, גם הוא יאמר "כי באתי אל הארץ?. כן, כי חובה עליו לראות את השלילה, שכאילו הוא בא מבין הגויים, ממאפל הגלות, וזכה "היום" לבוא ארצה.
הבה נתחזק ונברך ברכת המזון בהידור. ובמיוחד כאשר נגיע למלים "על ארץ חמדה טובה ורחבה" נביע זאת בהתרגשות של הכרת טובה. ובזה נהווה משקל נגדי הולם מול אותם הבוגדים המעוניינים לקצץ בארץ חמדה. ונטעים יפה את המלים "ארץ חמדה טובה ורחבה". כל רוחב ארצנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
