^ 1. כמבואר ברמב"ם בפירושו למשניות בפאה (ה, ח) ובשבת (ז, ב)
^ 2.וכן הקשה הגרי"ז (סולובייצ'יק) בחידושיו שם.
^ 3."אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה או על הזמירה ועל הקצירה או על הבצירה , ... שאין אסור מן התורה אלא אותן שני אבות ושתי תולדות שלהם ...". (הלכות שמיטה ויובל; א, ב-י).
^ 4.וכן הקשו רבים על דברי הרמב"ם הללו.
^ 5.וכפי שמבואר במסכת נדרים (דף נג, ב) ונפסק להלכה (רמב"ם נדרים ט, ט; שו"ע יו"ד ריז, כ), שהמשמעות של אכילת "חִטִּים" היא לכסוס אותם בפה כפי שהם - בלא לטחון אותם וכדו'
^ 6.ועיין בחידושי הגרי"ז סולובייצ'יק למסכת מנחות לדף עא א ולדף עב, א.
^ 7.ההבדל בין "מחשבת התורה" לבין "דין התורה" מופיע במקומות נוספים ברמב"ם. הרמב"ם כותב בהלכות אישות (כד, טז) " שהכתובה תקנת חכמים היא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה". ומאידך הוא כותב בספר המצוות (מצות לא תעשה שנ"ה) " שהזהירנו שלא לבא על אשה בלא כתובה ובלא קדושין". אולם אין סתירה בדבריו, מפני שבספר המצוות הוא מדבר על "מחשבת התורה" שרואה צורך גדול ב"כתובה", ואלו בהלכותיו הוא מדבר על הדברים כפי שהם מ"דין התורה". וה"כתובה" אינה מ"דין תורה" - אלא מ"דברי חכמים".
^ 8.הרמב"ם למד מדברי רבי עקיבא במשנה בשביעית, שרבי עקיבא מאחד בין מצוות השמיטה לבין מצוות הבאת העומר, ורבי עקיבא רואה בהם מצוות מלחמה ב"עבודת הארץ" לעשיית ה"לחם"; וכמו כן, ששיטת רבי עקיבא נפסקה להלכה במשנה. ההבנה הזו השפיעה על הפרשנות של הרמב"ם במקומות נוספים. במסכת מועד קטן (דף ג, ב) מובאת דרשה של רבי עקיבא שלמד מן הכתוב - שאסור לחרוש את הקרקע כבר בערב השביעית. ומייד בסמוך מובאים דברי רב אשי שהאיסור הזה אינו אלא מהלכה למשה מסיני. הרמב"ם סבור שרב אשי לא יצא לחלוק על שיטתו המיוחדת של רבי עקיבא ב"עבודת הארץ"; אלא שרב אשי מגלה שלמרות שרבי עקיבא מתייחס לדרשתו כאל דרשה רגילה, - ידוע במסורת הדורות שרבי עקיבא עצמו מודה שאיסור זה אינו אלא "הלכה למשה מסיני". כמו כן, כאשר במסכת מנחות (דף סח, ב) מובאת דרשה של רבי עקיבא שלומד מן הכתוב - שמנחת העומר באה דווקא מן השעורים; הרמב"ם מביא את הדרשה בפירוש המשנה (מנחות י, משנה ד) אולם הוא מדגיש שם, וכן בהלכות תמידין ומוספין (ז, יא), - שבסופו של דבר הדין הזה אינו מהכתוב אלא מהלכה למשה מסיני. הרמב"ם מרמז לנו, שקיימת שיטה אחידה של רבי עקיבא ב"מחשבת התורה" ביחס ל"עבודת הארץ" לעשיית ה"לחם". לרב אשי ידוע במסורת, שלמרות שרבי עקיבא לומד אותה מן הכתובים - רבי עקיבא עצמו מודה שמדובר ב"הלכה למשה מסיני"; ולכן הרמב"ם משליך את דברי רב אשי למקומות נוספים שהוא לא אמר זאת במפורש.
^ 9.סנהדרין דף צד, ב