ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- חולין
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
טובה בת הילה
משנה
כיסוי הדם נוהג:
א. בארץ ובחו"ל .
ב. בזמן שביהמ"ק קיים ושאינו קיים.
ג. בחולין אבל לא במקודשים [בגמ' משום שאי אפשר לכסותו (ועי' בגמ'( או למר בר רב אשי משום דא"ק "חיה או עוף" מה חיה לא קרבה למזבח אף עוף יפטרו גם בתורים ובני יונה שקרבים שלא חילקו בעוף (שפטור) כמו שלא חילקו בחיה (שחייב)]
ד. בחיה ובעוף (אבל לא בבהמה).
ה. במזומנים (חיה ועוף הגדלים בבית ומזומנים לשחיטה) ובלא מזומנים (שצריך לצודן).
ו. בכוי מפני שהוא ספק (ספק חיה ספק בהמה ויש להחמיר) ואין שוחטין אותו ביו"ט (כיון שביו"ט אין מכסין דמו) ואם שחט- אין מכסין.
גמרא
ר' זירא: השוחט צריך שיתן עפר למטה ולמעלה שנא' "וכסהו בעפר" .
לא מכסים דם קדשים כיון שאי אפשר:
1. להניח עפר (על קיר המזבח) ולבטלו שהרי מוסיף על בנין וכתוב "הכל בכתב מיד ה' ".
2. להניח עפר ולא לבטלו- משום דהוי חציצה (וצריך שהדם יתמצה על קיר המזבח).
3. לכסותו רק מלמעלה שכיון שאי אפשר לכסותו מלמטה נתבטלה מצות הכסוי.
4. לגרור (דם הקורבן לקרקע) ולכסותו שהרי מדובר בקדשי בדק הבית (שאסורים בהנאה כל זמן שלא נפדו ואם שחטן לא הותרו באכילה) אבל קדשי מזבח (כגון חטאת העוף) חייבים [ובהמשך הגמ' מעמידה שגם בהם פטורים].
5. לפדות קדשי בדק הבית (להוציאן לחולין) ולכסותן שהרי צריך להעמידן לפני הכהן להערכה (ואחרי השחיטה הבהמה אינה יכולה לעמוד) ורב יוסף (פד.) הסביר שרבי שנה את משנתינו ע"פ ר"ש שסובר ששחיטה שאינה ראויה לא נחשבת שחוטה ופטור מכסוי הדם וגם כר"מ שצריך להעמיד הבהמה ע"מ להעריך אותה. ואב"א כל המשנה כר"ש (ואף שאפשר לפדותן לאחר שחיטה לא חייבים בכיסוי שהרי נאמר "ושפך וכיסה" שחייב רק מי שאינו מחוסר אלא שפיכה יצא זה שמחוסר שפיכה ופדיון והגמ' מוסיפה שלפ"ז אפשר להעמיד משנתינו גם בקדשי מזבח שגם הם פטורים .
תנן (פד.) דם הניתז ושעל הסכין- חייב לכסותו.
תניא: השוחט חיה ואח"כ בהמה- פטור מלכסות (דם החיה) ולהיפך חייב לכסות מלמעלה.
דף פד.
הטעם של מר בר רב אשי שקדשים פטורים מכסוי הדם כיון שהוקש עוף לחיה (ועי' במשנה אות ג').
רבא: אף שחיה היתה בכלל בהמה לסימנים לא אומרים שבהמה בכלל חיה לכסוי שהרי נאמר "על הארץ" תשפכנו כמים אבל אעפ"כ אי אפשר לטמא לטבול במקווה של דם בהמה כי יש בפס' שלושה מיעוטין :"מעין מים"- למעט שאר משקין זוחלין, "בור מים"- למעט שאר משקין מכונסים, "מקווה מים"- למעט דם בהמה שינו מטהר.
הדרכות שלא להרבות באכילת בשר:
א. ת"ר "אשר יצוד"- לא יאכל אדם בשר אלא כשמזדמן לו (כמו בציד שאינו מזומן תמיד) שלא יבוא לידי עניות, "ציד"- גם בע"ח שניצודין ועומדים חייבים בכסוי.
ב. ת"ר 1. כי ירחיב ה' ... את גבולך (ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר)- לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל בשר אלא לתאוה (כשהוא שבע שאינה אכילה מרובה).
2. "וזבחת מבקרך ומצאנך"- שלא יקנה בשר מהשוק ויאכל (אלא מעדרו) שלא יאכל כל בקרו או צאנו.
3. ר' אלעזר בן עזריה [ורב אמר שצריכים לחוש לדבריו] :מכאן שמי שיש לו מנה יקנה למאכלו ירק,ומי שיש לו עשרה מנה יקנה ליטרא דגים, ומי שיש לו חמישים מנה יבשל בשר בכל יום, והאחרים (יקנו הדברים שמנה ר' אלעזר בן עזריה) מע"ש לע"ש (אבל במשך השבוע יסתפקו במאכלים פשוטים). ור' יוחנן אמר שרב שהיה ממשפחת בריאים היה יכול להסתפק במאכלים קלים אבל כגון אנו מי שיש לו פרוטה יקנה בה מזון כפי רצונו שהרי אם יסגל עצמו יחלה ואמר רב נחמן כגון אנו (שחלשים) מוטב שנלווה כסף לקנות מזון כפי הצורך.
ג. ביאור הפס' משלי כז' כד'- כז':
"כבשים ללבושך"- יהא מלבושך מגז כבשים ( ולא משי).
"וחמור שדה עתודים"- מכאן אמרו לעולם ימכור אדם שדה ויקנה עדרי צאן ולא ההיפך כי עדרי צאן מתערבים במהירות וגם מתפרנס מהם לצורכיו (חלב, צמר).
"ודי חלב עיזים" שלא ישחט צאנו לאכול בשר אלא יגדלם ויסתפק מחלבם
" ללחם ביתך" הזן את עצמו תחילה כדי שתוכל לעבוד ולזון את בני ביתך.
"וחיים לנערותך" מ"ז בריה דר"נ :ילמד את בני ביתו שלא להתרגל לבשר ויין.
דף פד:
ר' יוחנן: הלכות דרך ארץ
א. הרוצה שיתעשר- יעסוק בבהמה דקה ורב חסדא דרש כן מהפס' "ועשתרות צאנך "שמעשירות את בעליהן.
ב. עדיף לשתות כוס שהוכנו ע"י מכשפות ולא כוס פושרין והגמ' מבארת דהיינו כשהוחמו בכלי מתכת וגם הניח בתוכם עשבים ותבלינים וגם כשלא הורתחו תחילה .
ג. דברים המאבדים את הממון שהניח לו אביו:
1. ללבוש בגדי פשתן המיובא מרומא (שהוא יקר ומתבלה מהר)
2. להשתמש בכלי זכוכית לבנה (יקרה ונשברת בקלות).
3. לשכור פועלים המנהיגים את השוורים ולא להשגיח עליהם שהפסדם מרובה.
רב עוירא משמיה דר' אמי/ ר' אסי -מהפס' "טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט" לומדים:
א. שיאכל וישתה אדם פחות ממה שיש לו.
ב. יתכסה במה שיש לו (ולא יצמצם יותר מדי שלא יתבייש בין הבריות).
ג. ויכבד אשתו ובניו (שילבשם בגדים מכובדים) יותר ממה שיש ל מפני שהן תלויים בו והוא תלוי בה'.
כיסוי הדם בשבת השוחט לחולה (מסוכן) בשבת :
- לרב עינא חייב לכסות הדם.
- רבה [תמה על רב עינא ואמר] אסור שהרי א"ר יוסי בברייתא "כוי אין שוחטים אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו" ור' יוסי רצה ללמד בק"ו ממילה שדוחה את השבת ואין הספק שלה (שנולד בין השמשות) דוחה יו"ט ואפילו כיסוי הדם לא דוחה שבת וק"ו לכיסוי דם הכוי שחיוב כיסויו מוטל בספק, שלא ידחה יו"ט.
הגמ' מנסה לפרוך את הק"ו של ר' יוסי:
א. מחכמים הסוברים שתקיעת שופר מחוץ לביהמ"ק לא דוחה שבת ובכל זאת תוקעים לטומטום ואנדרוגינוס שהם ספק ור' יוסי (פה.) לא קיבל הפירכא כ' לדעתו גם אשה תוקעת שהרי היא רשאית גם לסמוך על קורבנה (ולא נחשב עבודה בקדשים שלא לצורך) ולרבינא יש לדחות את הראיה של רבנן מתקיעת שופר שמותר לכסות דם הכא ביו"ט כי תקיעת שופר דוחה שבת לפחות במקדש אבל כיסוי הדם לא דוחה בשום אופן שבת.
ב. מר' אלעזר הקפר ברבי הסובר שמילה לא נוהגת בלילות אבל כיסוי הדם נוהג ולר' אבא זו אינה פירכא.
.
דף פה.
משנה
א. מצות כיסוי הדם (בשחיטה שאינה מתרת בבשר לאכילה:) כשנמצא טריפה, בשוחט לע"ז, בשוחט חולין בפנים וקודשים בחוץ, בשוחט חיה ועוף הנסקלים:
- לר"מ: חייב [בגמ' רשב"ל: ר"מ למד גז"ש שפיכה משחט חוץ שרק בשחיטה ראויה שמה שחיטה (והנשחט חוץ לעזרה אסור בהנאה) "ובשר אשר יאכל " היינו למעט רק עוף טמא (שאין חייבים לכסותו)].
- חכמים [בגמ' א"ר יוחנן: רבי ראה את דבריו של ר"ש ושנה אותן בלשון חכמים: פטור] [בגמ' שנא' "אשר יאכל " וכשם שעוף טמא לא מכסים משום שאינו בר אכילה כך בטריפה] [בגמ' (פה:) א"ר אבא ומודה ר"ש שבחולין בעזרה שחיטת הטריפה מטהרת אותה מטומאת נבילה ולא אומרים שהשחיטה לא חשובה בכלל] .
ב. השוחט ונתנבלה בידו בנוחר ובמעקר- פטור מלכסות.
גמרא
דין אותו ואת בנו שחיטה שאינה ראויה:
- לר"ש: שנא' "וטבוח טבח ובכן" האיסור רק בשחיטה ראויה ודנין חולין מחולין ולא מקדשים.
- לחכמים והיינו לר"מ :חייב למד גז"ש שחיטה משחוטי חוץ ודנים שחיטה משחיטה ולא מטביחה וכיון שאותו ואת בנו נוהג בקדשים יש ללמוד גז"ש משחוטי חוץ.
תנא דבי ר' ישמעאל: "ושב הכהן" "ובא הכהן" לשון "שיבה" "וביאה" זהות ואפשר ללמוד מהן גז"ש [ולר"מ היינו רק בדדמי לה].
ר"י א"ר וי"א שזה ברייתא: "וכי ימות מן הבהמה" וגו'- טריפה ששחטה לא מטמאה.
דף פה:
ברייתא. השוחט את הטריפה, השוחט ונמצאת טריפה:
א. זו"ז חולין בעזרה.
ב. לענין איסור הנאה :לר"ש –מותרים, ולחכמים -אסורים.
תנן (תמורה לג:) ר"ש: חולין או חיה שנשחטו בעזרה ישרפו באש (שלא יחליפו בניהם לבין בהמת קרבן שנפסלה אחרי השחיטה להטריף עוף כך שלא יתחייבו בכ"א דמו ואח"כ לשחטו או לחתוך בסימנים שלא שבשחוטה (ובברייתא אפשר גם לעקור ביד).
רב [ע"פ רב דימי ורבי הציע לר' חייא שפשתנו נתנגע בעש- לשחוט עוף לתוך חריץ המים שהפשתן שרוי בו (והעש שסולד מריח דם העוף יעזוב את הפשתן).
תניא רבי כאשר ציויתיך- מלמד שנצטוה משה על שחוטת הושט והקנה ועל רוב אחד בעוף ורוב שניים בבהמה .
דף פו.
זכותם של ר' חייא ובניו הועילה לאחרים שלא יתנגע פשתנם ולהם עצמם זכותם לא עמדה כדר"י א"ר שבכל יום מכריזה בת קול שהעולם ניזון בשביל ר' חייא והוא עצמו די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש.
רבין בר אבא וי"א ר' אבין בר שבא :משעלו בני הגולה (בדורו של רבי לא"י) פסקו כוכבי השביט, רעידות האדמה, רוחות, רעמים, לא החמיץ יינם ולא לחה פשתנם בזכות ר' חייא ובניו.
משנה
חרש שוטה וקטן ששחטו:
א. כשאחרים ראו אותם- הרואה הדם חייב לכסותו ואסור לשחוט את בנו אחריהם באותו יום.
ב. כששחטו בניהם לבין עצמם:
- ר"מ: [וכן הורו בגמ' לבסוף] אין חיוב לכסות הדם ומותר לשחוט אחריהם את בנו [בגמ' הסביר ר' אמי: הואיל ורוב מעשיהם מקולקלים (נבילה)] [בגמ' אע"פ שר"מ חושש למיעוט יש לסמוך המיעוט לחזקה (האיסור שהבעל חיים חי ואיתרע (נחלש) הרוב המורה שמעשיהם מתוקנים דתנן תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו :לר"מ- טהור משום רוב תינוקות מטפחין ומיעוטן לא ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת וצריך לסמוך המיעוט לחזקה ואיתרע הרוב הרי זה לא דומה כי כאו מדובר בספק איסור ומה שר"מ דיבר זה בספק טומאה לטהר].
- חכמים: יש חובה לכסות הדם ואסור לשחוט את בנו אחריהם [בגמ' דאז לענין לחומרא] ואם שחט לא לוקה.
תנן (טהרות ג' ח') דין עיסה שתינוק שנמצא בצידה ובצק בידו:
- ר"מ העיסה טהורה (אע"פ שהתינוק נגע בה) והגמ' מסבירה דס"ל רוב תינוקות מטפחין ומיעוטן אין מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת סמוך מיעוט לחזקה ואיתרע לה רובא.
- חכמים: טמאה דרכו של תינוק לטפח.
ר' אמי :אין לעמוד מחוץ ביהמ"ד בזמן שיש שיעור בביהמ"ד שמא ירצה אחד הלומדים לברר שמועה בהלכה ולא ימצא לה פיתרון ומחמת כך יטרד שהיה אפשר שדוקא הם יוכלו לענות לו ממה ששמעו) ור' זירא נכנס ואמר לא נתתם לי אפשרות לשאול מה שאתם דנים מר' אבא הזקן שעמד בחוץ שמא שמע מר' חייא בר אבא שהיה חוזר על תלמודו כל ל' יום לפני ר' יוחנן (והיה בקי בשמועותיו).
משנה
א. שחט מאה חיות/ עופות במקום אחד- כיסוי אחד לכולן בברייתא שנא' "חיה או עוף" בין מרובה בין מועט.
ב. הרוצה לשחוט חיה ועוף במקום אחד:
- רבנן: יכסה כיסוי אחד לכולן בברייתא שנא' "חיה או עוף" ו"או" נצרך לחלק (ללמוד שגם על אחד מהם צריך לכסות) ו"דמו" משמע דמים של כמה בעלי חיים דכתיב "כי כל בשר דמו בנפשו".
.
- ר' יהודה: ישחט החיה ויכסה ואח"כ ישחט העוף [בברייתא שנא' "חיה או עוף" והלימוד לחלק הוא "מדמו"] בגמ' א"ר חנינא: ר' יהודה מודה שלענין הברכה מברך רק ברכה אחת והגמ' מבארת שאף שאומרים כרב שכיון שאמר מזוג לי יין לברך עליו ברהמ"ז אסור לו לשתות עוד עד שיברך לפניו כאן לא אומרים שכיון שהתחיל להתעסק בכיסוי דם החיה הרי הפסיק לשחוט וממילא התחייב בברכה נוספת על שחיטת העוף שאח"כ- שהרי אי אפשר לשתות ולברך ברהמ"ז ביחד ולכן האמירה לברך היא כהחלטה על סיום הסעודה משא"כ בשחיטה וכיסוי הדם שיכול לשחוט ביד אחת ולכסות בידו השניה וא"כ גם שעת כיסוי הדם הוא זמן כשר לשחיטה ולכן כיסוי הדם אינו הפסק.
דף פז.
משנה
א. שחט ולא כיסה וראהו אחר- (הרואה) חייב לכסות [בברייתא שנא' "ואמר לבני ישראל"- אזהרה לבנ"י].
ב. כיסהו ונתגלה- פטור מלכסות [בגמ' רב אשי הסביר שאין החיוב כמו בהשבת אבידה אפילו 100 פעמים שהרי באבידה לא כתוב מיעוטא וכאן כתוב מיעוטא "וכסהו" (ולא נאמר "וכיסה").
ג. כיסהו הרוח- חייב לכסות [בגמ' ארבב"ח א"ר יוחנן: לא שנו אלא שחזר ונתגלה אבל לא חזר ונתגלה פטור. מהחיוב לחזור ולכסות כשמתגלה למד ר"פ שאין דיחוי אצל מצוות והגמ' מסבירה שהחיוב בברייתא "השוחט ונבלע הדם בקרקע חייב לכסות" היינו כשרישומו ניכר (אבל משנתינו בכגון שנתכסה הדם לגמרי ע"י הרוח)].
גמרא
בברייתות הלימוד מסמיכות הפס' "ושפך" "וכסה" :
א. מי ששפך- יכסה , ובברייתא אחרת חייב ר"ג אדם שחטף המצוה מחבירו לכסות הדם לשלם 10 זהובים לשוחט והגמ' מסיקה שהוא על שכר הברכה וא"כ אם יחטוף לחבירו מצוות ברהמ"ז שיש בה 4 ברכות יצטרך לשלם לו 40 זהובים וכן אמרו רבי והבת קול ששווי ברכה ברהמ"ז 40 זוז.
ב. במה ששפך (בידו) יכסה שלא יכסנו ברגל יהיו מצוות בזויות עליו.
רבי השיב לכופר שאין ללמוד מהפס' "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח" שמי שיצר את ההרים אינו מי שברא את הרוח שהרי סוף הפס' אומר "ה'...צבאות שמו" והצדיקו שביקש זמן להקשות עליו ולא מצא הפיל עצמו מהגג מבושה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.










