ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ... וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה [כב, ב].
מרן הראי"ה עסק הרבה בפרשה מופלאה ונשגבה זו של העקדה, ובבאורו 'עולת ראיה' (על סדר התפילה) האריך רבות לבארה.
וכך כותב שם על השפעתה של העקדה לדורות עולם:
"אותה הפעולה, שכל חמדת אהבת הקודש, בכל שלהבתה האלוקית, יצאה על ידה לאור עולם בחיים ובפועל, היא העקדה, שהאהבה הגמורה והמסירות האלוקית העליונה, המופיעה מקדושת הנשמה [...]. זהו המפעל הנצחי, אשר יעמוד לנס עולם - העקדה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח, שמתוך יסוד מפעל מלא אש אהבה העליונה הזאת, יונקות הן כל הקדושות של כל הקרבנות כולם, לכל עבודותיהם העליונות, העמודים ברום עולם [...]" ['עולת ראיה' ח"א עמ' פד].
וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים [כב, ג].
"היה אפשר לסמוך למצוא עצים באחד היערות, וק"ו שהיה אפשר לקחת את גזרי העצים בלתי מבוקעים, ולהכשירם להבערה בעת אשר יהיה כבר מוכן הצורך להשתמש בהם. אבל האהבה האלוקית העליונה, העוברת כל טבע אנושי, היא שבערה בלב האב הקדוש, כדי לזרזו להכין גם את ההידור והסדר של תשמישי קרבן אלה, כמו העצים, בהקדמה זריזה ומתונה גם יחד. כאן כבר חדר הרעיון, שהנהו עומד לפני חזון עליון ופעולה קדושה, העולה ממעל לכל התכונות האנושיות הרגילות, כדי להראות שאור ד' אלוקי אמת בעולם הוא עומד למעלה מכל מה שיוכל הלב האנושי בטבעיותו לחשב ולהעריך. ומזה בא הקשר של הופעתם של הניסים בעולם, למן דעת כי ד' אלוקי עולם הוא רם ונישא מעל כל קישור של טבע, רוחני וחומרי: "בשכר ויבקע עצי עולה, זכה שיבקע הים לפני ישראל" (מדרש רבה נח פסקה ח')" [שם].
יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ [כב, טז].
"הפלא הנצחי של נסיון העקדה, והשפעתו על העולם בכלל, הוא מפני שהארת החיים באה שמה בכל מילואה. לא היה אצל האב שום רגש טבעי של המית אב שנכחד, להיפך, הכל היה פורח והכל חי. אבל בידיעה הברורה, שכל החי וכל המתעלה, הכל נכון ומוכרח הוא להיבטל, ולהיקשר קשר עליון, ברצונו ודברו של אל עליון קונה שמים וארץ [...] שכל מעשה וכל מצוי כלא הוא נחשב מצד עצמו, וכל שיווי ערכו וגדלות מציאותו איננו כ"א מצד מציאותו באלוקי עולם קונה הכל, בשביל כך גם הרחמים כלפי הבן היחיד, שיש להם כ"כ ערך עדין מוסרי ומפואר, עם כל חזקת מציאותם, הם מוכרחים היו להיכבש כדי למלא את דבר ד' ולעשות רצונו בלב שלם. ובזה הרחמים בעצמם קנו להם את המקום היותר עליון, את מקומם במציאות העליונה, ברצונו של מקום, ששום דבר משם לא יכחד ולא יעדר" [שם].
אורות הראי"ה
הראי"ה ותורת הגר"א מוילנא (ו')
פרק ו' : דרכי לימוד
בשבועות האחרונים אנו עוסקים בהשפעת תורת רבינו הגר"א על מרן הראי"ה, בהלכה, אגדה והשקפה. הבאנו את עדותו של הגה"צ ר' יצחק הוטנר זצ"ל, תלמידו של הראי"ה, שהתבטא: "מרן הראי"ה היה איש הגר"א" ['שיחות הראי"ה' עמ' קצז] וכן עדויות נוספות של תלמידיו שהתייחסו להשפעה גדולה זו [ביניהם הגאון רבי יהושע קניאל זצ"ל, ראב"ד חיפה].
השבוע נעסוק בהדרכותיו של הגר"א בדרכי לימוד תורה, כפי שבאו לידי ביטוי בהנהגתו של מרן הראי"ה. כמו כן נסביר את חשיבות ההבנה כי תורת הראי"ה מבוססת על דברי רבותינו שבכל הדורות, וממשיכה אותה.
דרכי לימוד
ניתן היה להבחין יפה בהדרכותיו של הגר"א, בסדרי לימודו של הראי"ה. במשך שנים למד ח"י פרקי משנה ליום, ומדי יום ביומו לימד בציבור פרק משניות מיד אחרי תפילת שחרית ['שיחות הראי"ה' עמ' ר]. וכך נמסר לנו בשם הגר"ח מוולוז'ין ז"ל: "סגולה להתמדה ולהבין הפשט, ללמוד ח"י פרקים (משניות) בכל יום" ['אורחות חיים' סי' נ"ה]. ובמקום אחר: "ללמוד (אחר התפילה) פרק משניות ולחזור היטב" ['מעשה רב' סי' סא].
וכיוצא בזה תשומת ליבו המיוחדת של הגר"א ללימוד הרי"ף, ככתוב ב'מעשה רב' [סי' ס"א]: "ללמוד רב אלפס בכל יום ולחזור היטב". וכן: "ציווה לי בפיו הקדוש, ללמוד האלפסי תחילה עם פירוש רש"י ולחזור אותו תמיד, עד שיהיה שגור בפי, ובשקידה רבה, ולנהוג כך שנה תמימה ויותר, ואז יתראה התכלית והפעולה הנפלאה" [תלמיד הגר"א, הרב פנחס ב"ר יהודה זצ"ל, ספר 'ראש הגבעה'].
וכך מספר הרב שמעון גליצנשטיין זצ"ל - שהיה מזכירו של הראי"ה בלונדון - שספר רי"ף קטן היה תמיד בידי הרב בשעה שיצא לטיולים לפי הוראות הרופאים ['שיחות הראי"ה' עמ' ר].
בהדרכות המעשיות שנותן מרן הראי"ה לבני תורה צעירים, ליישר אורחות לימודם, הוא כותב:
"אחרי שיבוא למידה של הבנה טובה בעומקה של הלכה בידיעת צורתא דשמעתתא על ידי שימוש תלמידי חכמים [...], צריך שתהיה ראשית השתדלותו להקיף את כל הלכות הרי"ף כפשוטן בבקיאות הגונה, וזה נקל מאוד להשיג על ידי קביעות מתונה.
העובדה הזאת היא נעימה מאוד מצד עצמה ומצד הציור המענג של ההקפה הכללית של כל ההלכות, לפי הקירוב היותר גדול למקורן בש"ס [...]. וכשיסגל לו בקיאות מקפת בהלכות הרי"ף, תיוולד בקרבו תשוקה לדעת את ההלכות על בוריין, וירבה לעסוק בתלמוד בבלי וירושלמי ובתוספתא, מתוך הכרה פנימית בנחיצות ההרחבה והביאור" ['אורות התורה' עמ' מא - מב].
חזרות ושינון
עניין נוסף בו באה לידי ביטוי אצל הראי"ה, הדרכתו של הגר"א, הוא הענקת חשיבות רבה לחזרות מרובות על הלימוד.
וכך מובא בייחס לגר"א:
"סיפר לנו רבינו (הגר"ח מוולוז'ין), כשבא לפני הגר"א ז"ל, והיה אז כבן תשע עשרה, ואמר לרבו הגר"א ז"ל, חזרתי על סדר מועד ארבע עשרה פעמים, ועוד אין הדברים מחוורים וברורים בפי. והשיבו הגר"א בתמיה: וכי מארבע עשרה פעמים רצונך שיהיו הדברים מחוורים וברורים אצלך? חזר ושאלו אלא מאי - מאה ואחת פעמים? והשיבו: אין לדבר זה שיעור כלל - וכל ימיך ב"עמוד והחזר קאי" [ספר 'אורחות חיים' סי' נ"ז].
וכך כותב הראי"ה בהיותו רב בבויסק, לאחיו הצעיר ר' שמואל הכהן קוק זצ"ל:
"שמחתני כי הודעתני מלימודך, אף כי מאוד נבהלתי ממה שראיתי שהנך חוזר רק שלוש פעמים על לימודך. דע לך אחי יקירי, כי הנני יודע ועד על פי הנסיון, כי אי אפשר כלל לזכות בחזה על ג' פעמים, ואבקשך מאוד אחי יקירי להרגיל עצמך לחזור לכל הפחות עשר פעמים על כל פרק, קודם שתתחיל פרק אחר, כי אין תועלת כלל בלימוד שנשכח מיד אחר הלימוד" ['אגרות הראי"ה' ח"א עמ' ט']. ודאי פעלה כאן אצל הרב, ההדרכה המסורה מבית מדרשו של הגר"א ['שיחות הראי"ה' עמ' נג].
המקורות לתורת הרב
בעקבות הדברים שכתבנו בשבועות האחרונים, בדבר המקורות של תורת הראי"ה, עולה השאלה מדוע חשוב כל כך לברר עניין זה.
ידועה אמרתו של הראי"ה: "אין שום עניין בספרי, שאין לו מקור בכתבי האריז"ל". משמעות הדבר היא, ששיטתו הרוחנית של הראי"ה מבוססת על ספרי רבותינו שבכל הדורות, והיא המשך ישיר לתורתם.
אמת הדבר, כי רובם של בני אדם אינם נזקקים להוכחות בדבר אמיתות תורתו המעידה על עצמה, וכמות האנשים שעוסקים בתורת הראי"ה - גדלה והולכת במשך השנים ועומדת כיום על רבבות רבות. עוד ועוד אנשים זוכים להיחשף ולהיפגש עם הגודל העצום והנדיר של תורה זו, ולהתעמק בפרטיה.
אך לצערנו, אנשים רבים מפחדים עדיין לפתוח את ספרי הראי"ה. אנשים אלו, שלא זכו להיחשף לדמותו של הראי"ה, סבורים כי דעתו ותורתו של הראי"ה היא בבחינת 'דעת מיעוט', לעומת השקפתם של שאר גדולי ישראל.
האחראים לתמונה מוטעית זו, הם אותם קנאים ואנשי בליעל, שעשרות שנים ערכו מסע הכפשה וביזוי כלפי מרן הראי"ה, החל מכתיבת פשקווילים וכרוזים בגנותו, וכלה בהשלכת אבנים ובנסיונות התנקשות בחייו. אותם קנאים ניסו כל הזמן לטעת בקרב הציבור תחושה, לפיה תורתו של הראי"ה היא 'תורה חדשה' שמנוגדת להעתקת השמועה מדור דור. כמובן, אותם אנשים שטחיים לא למדו מעולם את תורת הראי"ה באמת, כפי שגם לא למדו את ספרי האמונה של רבותינו הקדמונים, ומשום כך עמדה בפניהם בעיה: כיצד למנוע מההמון התמים ללמוד את תורת הראי"ה. לשם כך עשו אותם אנשים עבודה מסורה, של עריכות, שינויים והוספות לגזרי דפים מספרי הראי"ה. את התוצאות הם נהגו לפרסם מפעם לפעם בתור 'כרוזים' הבאים להציל את נפשות ישראל מ'הסכנה הנוראה' שבתורתו של הראי"ה.
גדולי ישראל למדו תורת הראי"ה
כמובן, שרוב תלמידי החכמים בדורו של הראי"ה, לא התייחסו ברצינות לאותם קנאים. ת"ח רבים היו באים ללמוד אצל הראי"ה, מן הידועים שבהם הם האדמו"ר מזוויעהל זצוק"ל, הגרש"ז אויערבך זצוק"ל, הגר"ש מטעפליק זצ"ל, ועוד רבים. לא רק שלא התייחסו ברצינות לטענותיהם של הקנאים, אלא אף נלחמו נגדם ביד חזקה, ומחו נגד חוצפתם ועלילותיהם. גדולי הדור באותה תקופה, כמרן ה'חפץ חיים' זצ"ל, הגרא"ז מלצר זצ"ל והגרצ"פ פרנק זצ"ל, מחו בחריפות רבה נגד אותם קנאים שקרנים.
כל זה היה באותו דור, כשדמותו הנפלאה והטהורה של מרן הראי"ה הייתה מוכרת וידועה בקרב הציבור, וממילא לא יכלו דברי הקנאים להתקבל בקרב ההמון.
אך מאז פטירתו של הראי"ה ועד ימינו, אותם אנשים שהכירו את מרן הראי"ה ואת גדולתו, הסתלקו ברובם מן העולם, ובמקומם גדל דור חדש אשר לא הכיר את הראי"ה. מנגד, המשיכו הקנאים את מלאכתם ביתר שאת, ואליהם נלוו והתווספו עתונאים ועסקנים למיניהם, והחדירו לציבור את התחושה שהראי"ה קוק הוא 'בחוץ', ואינו נכלל ב'עולם התורה' ח"ו.
אמנם, יש אנשים בודדים בדורנו, שזכו לפגוש פנים אל פנים את מרן הראי"ה. מהם הנחשבים כגדולי הדור בקרב הציבור החרדי, ועם זאת הם עוסקים בתורת הראי"ה, מי בהלכה ומי באגדה. אחד מהם הוא מרן פוסק הדור, הגרי"ש אלישיב שליט"א, שמשפחתו הייתה קשורה מאוד למרן הראי"ה. כידוע, מרן הראי"ה היה זה ששידך את הגרי"ש עם זוגתו - ביתו של הגה"צ ר' אריה לוין זצ"ל, וערך את הקידושין בחתונה. מתוך הכרותו האישית, מתייחס הגרי"ש בהערצה רבה ובכבוד גדול לדמותו ותורתו של מרן הראי"ה, ועל כך נספר בהרחבה באחד העלונים הקרובים. לדוגמא אחת נספר, כי כשנולד בנו הבכור של הגרי"ש, כיבד הגרי"ש את מרן הראי"ה ב'פדיון הבן'.
כנגד כל העתונות המנסה למחוק ולהעלים את דמותו של מרן הראי"ה, ולטשטש את מעמדו המרכזי בעולם התורה, עומד ניצב העלון 'שבת הראי"ה', בהביאו את דעתם של גדולי ישראל שהכירו את הראי"ה, והתייחסו אליו בכבוד ובהערצה מופלגים. עלון חשוב זה, שזכה לברכתם ועידודם של גדולי ישראל מכל הזרמים, שם לו מטרה אחת מול עיניו: להגיש לציבור הרחב את המידע שהקנאים מנסים להסתיר עד היום. ואידך - זיל גמור. אנו סומכים על הקורא ישר הלב, שידע כיצד לנהוג בעקבות הדברים.
מכתבו של הגרצ"פ פראנק זצ"ל:
"כבוד ידידי מחותני הרב הגאון המפורסם מוה"ר חיים הירשענזאהן שליט"א רב בהובאקען יצ"ו. אחדשה"ט באהבה רבה כראוי.
... הנה הגאון מוהרא"י הכהן קוק שליט"א נתקבל פה לרב מרוב מנין של קהלת הקדש דפה, ובני כולל אונגרין כבר ידוע כי עינם צרה באחינו גולי רוסיא ופולין, וביותר שכדי שתגדל הכנסתם המיוחדת דווקא לבני אונגרין לא טוב להם שהרב הכולל של עה"ק יהיה שלא מבני אונגרין, ומה עשו אחדים מבני כולל אונגרין נתלקטו מתי מספר מהם [...] ובראשם הנער הזקן [...] ועשה תעמולה לייסד ועד אשכנזי, והנער הזקן הזה הוא מומחה גדול לסדר בחירות בדעות נעלמות מכל, וגלויות אליו, לכל סדר הבחירה שהוא עושה בבחינת רואה ואינו נראה, וקשה לתאר בכתב כל חריצותו בענין זה באופן שהוא מסדר לו רשימה של ועד גדול וגם ועד הפועל הכל בסדר נאה מבחוץ ומקור משחת מבפנים, כי מבני אונגרין וגאליציען הוא בוחר בצעירים [...] ביותר, ומשאר הכוללים הוא כמלקט שבלים בראש ההר כאשר הוא רואה איזה זקן או שוטה שלא יבין מעשה תעתועיו הוא מכניסו בתוך הועד, ובכן יוצא הבחירה הסתומה מן העין שהוא המזכיר הראשי ואברך צעיר [...] יו"ר, והם כותבים וחותמים לאלפים ולרבבות בכל אמעריקא ובכל העולם בשם כל האשכנזים שבירושלים [...] כי הרב ר' חיים זאננפעלד הוא הרב בפֹה, במקום שהכל רואים ויודעים כי ר' חיים זה לא היה מעולם רב ולא יהיה, כי הוא איש זקן וחלוש ואי אפשר לו להתערב בעניני העיר כלל, ורק זה הנער הזקן משתמש בו ובשמו לכלי חפץ להחריב עיר ומלואה, את הגאון קוק שליט"א יבזה הוא ואחוזת מרעיו ריקים ופוחזים בראש כל חוצות בחציפות נוראה מאד תצלנה אוזניים משמוע, והנער הזקן הנז' נתחבר אל סופרים צעירים באי בית הישיש הרב ר' יצחק ירוחם דיסקין נ"י, כי על הזקן הזה רובצת השפעת נערים סופרים שהם עם [...] יטוהו לכל אשר יחפצו ומקבלים ממנו חתימות על כל תעלוליהם, ולפי השערתי אין הוא אשם כלל כי הוא אינו רואה בכתב, וגם החתימה קשה לו, והסופרים עשו לו חתימת ידו בדפוס של חותם ממש בכתיבת ידו והם כותבים וחותמים כל מה שירצו, ואוי לו לדור אם סופרים ונערים כאלה ושועלים קטנים המה מנהיגיו, זה כששה שבועות דברתי עם הרב ר' חיים זאנענפעלד ובתוך הדברים שאלתו באיזה צדק הוא חותם על עצמו כי הוא רב לאשכנזים שבפעה"ק? [...] השיב לי כי בעצמו באמת אינו חותם כך רק הם עשו לו חותם וכתבו עליו כן. הנני מדלג מענין לענין [...] אבל שם באמעריקא עשו שגיאה גדולה כי משם הודיעו כי בתוך הועד שיבחר ע"י הרב אבראמאוויטץ יהי' גם אנשים מצד דיסקין וזאנענפעלד וזה היה פגיעה גדולה בכבודו של הגאון מהרא"י קוק שליט"א שהוא הרב בפה וכל המוסדות היותר גדולות המה תחת נשיאותו, והוא רב העיר ונושא עבודת הציבור, והמה שמו מרחוק פה אנשים חדשים שלא נסו כלל לשאת עליהם עבודת הצבור, ורק נותנים חרב פפיות ביד אלו החנפים ועזי פנים המתחככים להנאתם אצל הזקנים הללו ובפעולות אלו הם מחריבים הכל [...]. ובדברי חנף של הצעירים מן האונגארין והנלוים עליהם נמשך הרב אבראמאוויטץ להם והוא כנגד גאון עוזנו הרב קוק נ"י. הדברים האלה כתבתי בחפזי בלי סדר כי הוא לא לפי רוחי לטפל בדברים כאלה, והקיצור הוא אם יכול מע"כ להשפיע ולפרסם את האמת כי הזקנים הנזכרים כבודם במקומם מונח אינם אנשים ציבוריים ואין לעמוד כלל על חתימתם וכל עניני הצבור הירושלמי בכלל ובפרט הן מילי דמתא והן כל דבר הנוגע לדת והוראה אין שייך כלל לא להזקנים ולא לאנשיהם שברובם המה אנשים פשוטים שנתלבשו במסווה הצביעות ומכריזים כי מקנאים המה קנאת ה' ומשתמשים רק בשמות הזקנים לסמות העיניים וכל מבין רואה כי לא נוכח האמת דרכם, משתמשים בכתבי פלסתר להרבות מחלוקת בישראל. אם מע"כ יוכל להשפיע לפרסום האמת הזה יגולגל זכות על ידו ויעשה תיקון גדול לעיה"ק [...].
צבי פסח פראנק
דיין ומורה צדק בעיה"ק ירושלים תובב"א".
תשובת הגאון רבי חיים הירשנזון זצ"ל:
"לכבוד ידידי מחותני הרה"ג המפורסם מבי דינא רבא דארעא דישראל מוהר"ר צבי פסח פראנק נ"י, שלום רב!
... בדבר המצב מענייני ארץ ישראל, אשר מודיע כת"ר במכתבו, זה מצב מכאיב מאוד אבל לא חדש, כי מאז התיישבו [...] בארץ ישראל נתרבה מחלוקת והפירוד, אם שיש ביניהם ת"ח גדולים וצדיקים באמת, אבל יש בהם מחלה מדינית אשר לדאבון לבבינו הגלות בכל עם ומדינה הדביק את מחלותיו באחינו אשר גלו שמה, והמחלה המדינית של [...] מאז היא פירוד הכתות והרבות קרעים שאינם מתאחים [...] וישנם עזי פנים שבדור [...] המביאים דלטורים להתלמידי חכמים אמיתיים שבהם [...]. כאשר מתערבים גם אנשים אשר רק נטיות ופניות עצמיות של ענייני כסף אשר הזכיר כבודו במכתבו ואנשים קלי הדעת אשר כל מחשבתם להביא קטגוריא בין ת"ח, פשוט שזה אחת מחורבות ירושלים אשר השכינה מנהמת שם כיונה ואומרת "אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם". ואל יחשוב כת"ר שדבר זה נעלם מאחינו באמעריקא, שבאמת כל חכמי לב באמעריקא יודעים ומכירים את זאת, רק יש להם כח מיוחד באמעריקא מבני מדינתם פה, ומהזקן שבחבורה, אבל בדבר המכתבים וכתבי הפלסתר הנפוצים מהגרועים שבעם, אין איש שם לב עליהם כי כולם יודעים מבטן מי יוצאים ולא עושים שום רושם כלל והצטערתי מאוד על חלשות הדעת של מארי דארעא דישראל הגאון קוק נ"י מכל הדברים האלה, אבל לא צריך לפול לבו עליו כי עד ארגיעה לשון שקר ושפת אמת תכון לעד [...].
וה' ירחם על עמו ועל ארצו שישוב כבוד שבטינו כבראשונה [...] ויתרומם קרן תורתינו [...].
חיים הירשענזאהן".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
