ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
- משפחה חברה ומדינה
- חינוך ילדים ותלמידים
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
מרן הרב קוק זצ"ל מדגיש שעניינו של החינוך הוא העתיד. פעמים שאנו עושים פעולות חינוכיות שאין מטרתן בעצמן וזמנן, אלא להכשיר את האדם לקראת העתיד. אף מצות חינוך קטן נועדה להרגיל את הקטן לקיים מצוות לכשיגדול בשנים. ואלה דברי מרן הרב:
"אמנם ערך החינוך הוא, שהוא משפיע על יתר השנים של הגדלות, שהרי אין ידוע לנו עד כמה תגיע פעולתו של החינוך... אלא שכל הרגל טוב מועיל ופועל עליו להכשירו יותר לדרכים טובים... ונמצא שהחינוך הוא כח פועל על יתר הזמנים... ואין פעולת התחלתו בעלת מציאות מלאה בעצמה, אלא שהיא מכינה את ההשפעה אל העתיד".(עולת ראי"ה ח"א, עניני חנוכה, עמ'' תל"ג)
כיצד בונים לנער המתחנך, לעצמנו ולאומה, עתיד נכון? מהן הפעולות שאנו צריכים לעשות בהווה, כדי שהעתיד יהיה ראוי?מספר פסוקים בספר משלי מעמידים אותנו על התוכן העמוק של החינוך; אליבא דהרב:-
בִּרְבוֹת רְשָׁעִים יִרְבֶּה פָּשַׁע וְצַדִּיקִים בְּמַפַּלְתָּם יִרְאוּ.
יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ.
בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ.
בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד כִּי יָבִין וְאֵין מַעֲנֶה.
חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.
(פרק כט, טז-כ'')
יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ.
בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ.
בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד כִּי יָבִין וְאֵין מַעֲנֶה.
חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.
(פרק כט, טז-כ'')
הפסוקים מעמידים זה מול זה את הבן ואת העבד. "יסר בנך", מול: "בדברים לא יוסר עבד". שתי בחינות לפנינו, בן ועבד. את הבן יש לייסר, ולעבד - לא יעזרו הייסורים.
הבן מסמן את ההמשכיות ואת העתיד. ביחס לבן מופנה המבט אל העתיד, ולא להווה. אין האב מבקש מבנו תפוקה ותועלת. אין הוא מבקש אלא שיהיה בן נאמן לאומה ולמשפחה. כל הפעולות מכוונות לעתיד, ועל כן יש צורך בסבלנות. "איש אץ" לא יצליח בחינוך בניו.
כאשר אב מייסר את בנו נראה הדבר כלפי חוץ כנתק בין האב לבן. אולם, הפסוק מבטיח: "יסר בנך - ויניחך". עם כל הכאב בהווה, היסורים הם נוחים לבן, והם יגרמו לנחת גם לאב. העתיד, סופו של התהליך, הוא: "ויתן מעדנים לנפשך" - הבן יאהב את אביו ויהיה לו קשר עמוק איתו.
הפסוק הבא עוסק גם הוא באותו ענין, אך במבט לאומי.
"באין חזון - יפרע עם". החזון הוא המחשבה על העתיד, על האידיאלים, על הדרך בה צועדים ועל האתגרים אותם רוצים להגשים. החזון הוא אשר מדבק את חלקי העם ונותן לו קיום. באין חזון – הרינו בלא מבט על העתיד, כל אחד צועד לעצמו, והעם נפרע - מתפרק ומתפרד. אובדן החזון גרם לנפילתם של עמים רבים במהלך ההיסטוריה.
גם אם ההווה טוב ומצליח, יש צורך בחזון, ובלעדיו לא יכולה האומה להתקיים.
כשעוסקים בבן ובעם - עוסקים בנצח, בעתיד. למען עתיד גדול ונראה שיש "לשלם מחיר" בהווה. יש להקריב את הנחת בהווה בשביל הנחת שתבוא בעתיד. מי שאיננו מוכן להקריב עבור העתיד, ומעוניין רק בהווה מצליח - יכול להצליח בצורה זמנית, אך "צדיקים במפלתם יראו" - זוהי דרך שעתידה ליפול, ואין לה קיום.
עבד שונה הוא מבן. כשעוסקים בעבד מצפים לתוצאות בהווה, ולא לעתיד גדול ומבטיח. על כן "בדברים לא יִוּוָסר עבד", אין זמן להסברה ולשיחות מוסר. כאן יש צורך בדרך המהירה ביותר המביאה לתוצאות.
"עבדא-בהפקירא ניחא ליה" (גיטין דף יג, א). העבד אינו חפץ באחריות, והוא רוצה רק את ההווה. "אחריות" היא גם לשון "אחר" - מה יהיה אחר כך. העבד איננו מעונין במה שיהיה אחר כך. גם אם יבין את מה שאומרים לו - "ואין מענה", אין בכך תוצאות מעשיות ומיידיות.
הפסוקים חוזרים לעסוק בבן ובאומה. "חזית איש אץ בדבריו" - מי שממהר ואין לו סבלנות - "תקוה לכסיל ממנו" - העתיד שהוא התקוה לא יכול להבטיחו כי אם כסיל.
הפסוקים מעמידים זה מול זה את הבן מול העבד, כשתי תפיסות חינוכיות מנוגדות.
כל אדם צריך לשאול את עצמו, במעגלים שונים של חייו, במה הוא עוסק: בבן או בעבד?
האם אדם מתייחס לעצמו כבן או כעבד. אם הוא בן, הרי שמבטו מופנה אל העתיד, והוא מוכן לסבול יסורים וקשיים בהווה כדי שבעתיד יהיה בדרך נכונה. אדם מחנך את עצמו והוא מצוי בתהליך. אין רואים תוצאות ביום אחד, אך הוא הולך בדרך שהציב לעצמו, והוא מוכן להקריב בשביל היעד.
כך גם בחינוך בניו. המתייחס לבניו כבנים, מבין כי הוא בונה את עתידם, והוא מוכן לייסר אותם בהווה כדי לבנות להם עתיד נכון. המחשבה על העתיד מניעה את האב להקריב את הנחת המדומה בהווה, למען נחת אמיתית בעתיד.
כך הדבר גם בתפיסה הלאומית. אנו צועדים לקראת עתיד גדול, ועל כן אנו מוכנים לקבל ייסורים בהווה. שכן כדי לבנות את הנצח יש להקריב בהווה.
אמנם, איננו בוחרים בקשיים וביסורים, אך כאשר הם מגיעים אלינו, אנו מבינים כי
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
