ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- חודש אלול
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- יראת ה'
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' יוסף יצחק בן חיים שלמה
והנה בימים אלו של אלול אנו קוראים בספר דברים, תוכחות שהוכיח משה את ישראל, ושם נאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דברים י, יב), מסגנון דבריו ניתן להבין שהקב"ה לא שואל מאתנו דבר קשה "כי אם ליראה", ומי כמשה יודע פשר דבר , שהתורה נקראת על שמו, שיודע מה הקב"ה דורש מאתנו, והוא טוען ש"מילתא זוטרתא היא"! האם אכן כך הם הדברים? חז"ל לא קבלו הנחה זאת כפשוטה, והקשו (ברכות לג, עמוד ב) "אטו יראה מילתא זוטרתא היא?" ותרצו שם "אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא".
הקשו המפרשים: הרי משה אומר זאת לישראל, ואם להם קשה הדבר לבצוע, משלה אותם ש"יראה" דבר של מה בכך הוא? מובא בספרי חסידות שכוונת חז"ל לומר "לגבי משה" היינו למי שסמוך למשה ונמצא בקרבתו, נעשת היראה דבר קל מכח השראת הקדושה שהצדיק מאציל עליו.
אמנם נראה לעניות דעתי לפרש כפשוטו שמשה רבינו אכן האמין שהיראה היא דבר קל גם עבור ישראל, ובענותנותו האמין שכל אחד מישראל מסוגל למה שהוא יכול לעשות בעצמו. והנה העובדה שהתורה כותבת זאת מלמדת אותנו שלא היה בכך נאיביות מצידו, ותמימות שאין לה שחר. אלא כן ראוי לכל רב ומחנך להאמין בתלמידיו שיכולים להעפיל להשגים רוחניים, ורק הוא יוכל להצליח להעלותם לדרגה זו!
ועתה נבאר כיצד באמת היראה מילתא זוטרתא היא כפשוטו, ומדוע היא נראת לנו כדבר קשה עד למאד. הגמרא שם מבארת מדוע היראה היא מילתא זוטרתא כלפי משה: "דאמר ר' חנינא: משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו, דומה עליו ככלי קטן , קטן ואין לו -דומה עליו ככלי גדול". לכאורה הנמשל הוא למשה שיש לו יראת שמים ודומה לכלי שיש לו, ולכן נחשב בעיניו כקטן. אבל ישראל שעדין לא השיגו יראת שמים נראה בעיניהם כדבר גדול. ולפי זה נמצא שמשה חס וחלילה לא הבין את דורו שבשבילם היראה היא דבר גדול. אך אם נתבונן בגמרא שם מובאת מימרא נוספת של ר' חנינא על אותו פסוק :"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דברים י, יב), ולפי זה הדבר היחיד שהוא באמת בידיו של אדם הוא להיות ירא שמים, ולא יאמר אדם איני יכול להשתנות, כך נבראתי, החברה מכרחת אותי לנהוג כך או אחרת, כי באמת בידיו להשתנות, עד שמצאנו ברמב"ם הלכות תשובה (פרק ה, הלכה ב) "כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו!", לפ"ז ניתן להסביר מדוע הרמב"ם כתב את כל הענין של בחירה חופשית בהלכות תשובה, כדי להפריך את המחשבה שאין בכחו של אדם לחזור בתשובה ולהשתנות, אלא הדבר נתון לבחירה החופשית.
נמצא שיראת שמים היא "ככלי גדול שיש לו" אע"פ שהיא בודאי "ככלי גדול", שאין להקב"ה באוצרו אלא יראת שמים בלבד, שנאמר "יראת ה' היא אוצרו", אבל הרי היא בידו של האדם, וראוי שתדמה לו ככלי קטן. לעומת זאת העושר והכבוד תלוים בידי שמים וממילא אינם בהשגתו וראוי לחשוב אותם ככלי שאין לו, שאינו ניתן להשגה בלא סייעתא דשמיא.
ואם כן, מדוע באמת אנו מרגישים שיראת שמים היא דבר קשה להשגה מפני שנדמה לנו שזה לא בידנו, שכן לא נולדנו כמשה רבינו, ולא דברנו עם השכינה פנים בפנים, ולעומת זאת העושר והכבוד הרי הם בשליטתנו ואנו משקיעים מאמץ רב כדי להשיגם, בא משה רבינו ומלמד אותנו שהיראה תלויה רק בנו ולא בידי שמים, ונותן בנו אמון שאנו יכולים להשיג אותה, ואל ייאשו אותנו האומרים לנו כי בשמים היא "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו".
אפשר לומר שזו משמעות הרמז של חודש אלול ראשי תיבות "א ני ל דודי ו דודי ל י", היינו שההתקרבות אל הקב"ה ה"דוד" תלויה בנו , קודם "אני לדודי" ומסוגל אני לכך, ואח"כ "דודי לי". מובא בספרים שחודש ניסן הוא בסימן הפסוק "דודי לי ואני לו", היינו שההתקרבות אל הקב"ה מתחילה בהתערותא דלעילא בדרך חסד ורחמים שהוציאנו ממצרים ממ"ט שערי טומאה, ורק אח"כ אנו עשינו מעשה להתקרב אליו. ולפ"ז גדולה האמונה שהאמין בנו הקב"ה בחודש אלול, יותר מחודש ניסן, והיא שאנו יכולים בכחנו בהתערותא דלתתא, לעשות מעשים להתקרב אליו יתברך.
"לולא האמנתי לראות בטוב ה'"... (תהילים כז), מובא בספרים "לולא" - אותיות אלול, והרמז בכך הוא שאלול הוא חודש האמונה בכוחנו לתקן. כמו שאמר ר' נחמן מברסלב על תיקון החטא כמו שהאמנת שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן, (עומק דבריו: שקשה להאמין שאפשר לקלקל נגד רצון ה', והרבה יותר קל להאמין שאפשר לתקן).
סגולה נוספת שיכולה לחזק בלבנו את היכולת בתשובה היא בזכרון המטרה הפנימית של קיום כל פרטי המצוות שהיא קרבת אלקים "ואני קרבת אלקים לי טוב", וזהו "אני לדודי ודודי לי". ואז כל עבודת ה' הופכת להיות קלה "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".
וכך נראה במדרש תהילים כז: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש- אמר הקב"ה לדוד: בתחילה אמרת אחת שאלתי... שבתי בבית ה' , וחזרת ואמרת: לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו. אמר לפניו: רבונו של עולם! לא יהא עבר שווה לרבו, בתחילה לא באת לנו באחת, שנאמר: ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, ואח"כ פתחת לנו במצוות הרבה, שנאמר: ללכת בכל דרכיו ולשמור מצוותיו ולדבקה בו, הוי דיו לעבד להיות כרבו".
וצריך להבין מדוע באמת הקב"ה הערים עלינו בדרך כזאת שפתח באחת וסיים במצוות הרבה, וכאילו בפיתוי בא אלינו? אלא כאשר ישנה אהבה כל הטרחות להשיגה אינם נחשבות לכלום "ואם יתן איש כל הון ביתו באהבה...", כמו שדוד היה חפץ בקרבת אלקים, ולכן פתח בה "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי", וממילא כל השאר מובנים מאליהם וכלולים במשאלת לב ראשונה, כך בקשת הקב"ה מאתנו שנחפוץ בו, וממילא יבואו כל המעשים, וימשכו אחר משאלת לב זאת. והכל יהיה כמילתא זוטרתא באהבתנו אותה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
