^ 1 "אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. כיצד, יאמר ראש בית דין הגדול לפלוני ופלוני מן הסנהדרין - 'היו מזומנין למקום פלוני שנחשב ונראה ונדע אם שנה זו צריכה עיבור או אינה צריכה'..." (קידוש החודש ד, ט)
^ 2 והתבאר שהמעשים ב"רועי בקר" - "שעברו את השנה" מרמזים, שמנהיגי הצבור של משיח בן יוסף נוטים לקבל "היתרים" שונים כדי להקל במצוות השמיטה; והם סבורים ש'חודש אדר' של הגאולה עדיין לא הגיע; ומצבו הכלכלי של עם ישראל אינו מאפשר לו להקפיד בשמירת השמיטה. ולעומתם, מנהיגי הצבור של משיח בן דויד נוטים לדחות את ה"היתרים" האלו; והם סבורים ש'חודש אדר' של הגאולה הגיע כבר; ומצבו הכלכלי של עם ישראל מחייב אותו להקפיד בשמירת השמיטה; ואת הזמן שיתפנה מעבודת הקרקע בשנת השמיטה צריך להשקיע בעבודת התורה.
^ 3 ר' שמואל בר נחמן אומר בתלמוד הירושלמי (מגילה פ"א הי"ב) שהמנה הכילה את כל מה שנמצא 'על' השוק, את הירך וגם את מה ש'על' הירך, שהוא "כף הירך" ('שופה'='שופי'); כלומר את ה'על' וגם את מה ש'על' ה'על'.
^ 4 וזו הדגשה נוספת של ה"קריאה". בתחילה שאול יושב בראש "שלושים הקרואים" שיושבים במעלה הבמה; ולאחר מכן הוא "קרוא" לבדו לעלות אל הגג. במעשה שבירושלמי (סנהדרין פ"א ה"ב) נאמר: "מעשה ברבן גמליאל שאמר יקרוני (קראו לי) שבעה זקינים לעלייה", בירושלמי המילים "קראו לי" מחליפות את המילה "השכימו לי". והמילים "קראו לי" מרמזות שם לפרשיית המלכת שאול ול"קרואים". המספרים שבעה ושלושה (שלושים) הם בעלי משמעות דומה, ולכן האגדות מחליפות בין "שלושים הקרואים" לבין ה"שבעה" שהיו "קרואים". אגדת הירושלמי מדגישה בהמשך את המספר "שנים", שהוא המספר ששמואל מדגיש בפני שאול כאשר הוא מושח אותו למלך.
^ 5 וכאשר הרציתי את עיקרי הדברים בפני ידידי הרב מרדכי אברהמי, העירני שהראי"ה קוק כבר הדגיש את הנקודה החשובה הזו בתהליך המלכתו של שאול (סידור עולת ראיה, ר"ח רגלים וחגים, מגילה): "שאול... 'וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ' - שקיבל מלכותו על הגג, שדיבר עמו שמואל שם..."
^ 6 שאול הוא "רועה הבקר" ש"משכים", אך צריך לגלות הכנעה בפני ה"ראש" הרוחני ש"מאחר". וחוסר היכולת שלו להמתין ל"ראש" שמאחר - מהווה חזרה על חטא ה"עגל" ("בקר") (שמות לב, א-ז):
"וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים ... וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה ... וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַה' מָחָר: וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק:"
במאמר "מלחמת בית הילל ובית שמאי" התבאר שחטא ה"עגל" מסמל אצל חז"ל את תליית הביטחון בהשתדלות טבעית ולא בהשתדלות באמונה ובתורה. ולפי מה שהתבאר, אפשר לומר שאהרון ניסה למצוא מקום להשתדלות הזו - בתנאי שאלו שעוסקים ב"עגל" יגלו הכנעה בפני מי שאוחז ב"תורה" ו"מאחר". אולם הם שיבשו את התוכנית של אהרון ו"השכימו" ולא המתינו למשה ש"מאחר". שמואל רצה לחזור על המהלך של אהרון; ולפעול לכך, שאלו שעוסקים ב"עגל" יגלו הכנעה בפני מי שעוסק ב"ראש" הרוחני. אולם גם כאן - שאול "השכים" ולא המתין לשמואל, ולא תיקן את חטא העגל.
^ 7 במאמר "המעגל של חוני" התבאר שהמעשה בחוני ה"מעגל" דן בהעדפת עולם הטבע שהסמל שלו הוא הקו ה"עגול" (עגל=עגול) - על פני עולם התורה והרוחניות שהסמל שלהם הוא הקו ה"ישר". חז"ל קושרים את הנבואה הזו של חבקוק למתח שקיים בין הקו העגול לבין הקו הישר. והם מרמזים (תענית דף כג, א) שחבקוק הנביא הקדים את חוני המעגל, וגם הוא "עג עוגה". והקב"ה הודיע לו שה"מועד" של הקץ "מתמהמה" אך "לא מאחר".
^ 8 "הקטן" הוא ה"שמיני" שמתאים לתפקיד יותר מה"שבעה"; ושמואל "הקטן" סבור שאפשר להמליך את ה"שמיני" ה"קטן" עוד לפני שממליכים את שאול ואת אלו ששייכים ל"שבעה" (שמואל א טז י-יב): "וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי לֹא בָחַר ה' בָּאֵלֶּה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה: וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא:"