ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- שיעורי אמונה נוספים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
הרב אליעזר בן בתיה
הַשָּׂפָה, מִתּוֹךְ שֶׁהִיא נוֹבַעַת מֵרוּחַ הָאֻמָּה, פּוֹעֶלֶת הִיא לְהַטְבִּיעַ יָפֶה אֶת חוֹתַם הָאֻמָּה עַל-יְדֵי הִתְגַּבְּרוּתָהּ וְשִׁלְטוֹנָהּ בַּחַיִּים וּבַסִּפְרוּת. (אורות ישראל ז, יא)
השפה העברית שהיא שפת הקודש איננה כלי שימושי בלבד הרב מלמד אותנו "שהיא נובעת מרוח האומה", מקורה בחלק הנשמתי-הרוחני של עם ישראל, ולכן ככל שמשתמשים בה יותר בחיים ובכתיבה - כך היא משפיעה קדושה בחיים הגלויים. בחודש טבת אנו נקראים לחיזוק לשון הקודש. בחודש זה תורגמה התורה ליוונית בימי תלמי המלך (מגילה ט, א) והדבר מבטא את תחילת תהליך התבוללות ישראל בעמים, וכך כותב הרב על חודש טבת: "בתחית שפת קודש תנוב דעת אלוהים, ואך בדעת אלוהים תמצא השפה נשמתה" (מאמרי הראי"ה, ב, עמ' 500), שפת הקודש מביאה אותנו ל"דעת אלוקים", וקרבת אלוקים נותנת לשפה את תכנה הפנימי, ומגלה את עובדת היותה שפת הקודש.
הלשון היא צורת ביטוי המתארת את המציאות מתוך נקודת המבט של האדם המדבר, "כל לשון נובעת מהשקפה מיוחדת על המציאות. השקפה של קודש על המציאות כולה היא ההשקפה הישראלית" (אורות ישראל ז, יב). עם ישראל מתבונן על המציאות במבט של קדושה. התבוננות מיוחדת זו מבוטאת בשפה העברית, "וזאת ההשקפה המיוחדת חוללה את הלשון העברית" (שם). חיי החול הרחוקים מהקדושה מרחיקים את העם מאהבת השפה, והשפה מאבדת את חינה המיוחד:
"הריחוק מההשקפה הקדושה נוטל את זיו השפה, ואע"פ שיטיפו הטפות רבות לחבב אותה, מפני כמה טעמים, שנראים הגונים, מכל מקום בתוך המגמה של החיים, הפונים אחור למגמת ההשקפה המלאה קודש, מסתתרת שם שנאה לרוח השפה" (שם).
השימוש בשפת הקודש, כשם שנתבאר לעיל, מפתח "דעת אלוקים". השפה פועלת על המשתמש בה, שהרי היא שפת הנבואה: "זיו העולם מתגלה על ידי לשון הקודש, זאת היא השפה הברורה, המכוונת להשקפת העולם של אספקלריא המאירה, הכוללת בתוכה את סגולת הדעת בתור כח פועל, לא רק כח סוקר ומצייר את היש, כי אם כח מחולל ומוליד, מוציא את ההוויות לאור עולם, מן האין אל המציאות. העולם, בלשון הקדש נברא" (שמונה קבצים ו, ז). "אספקלריא מאירה" היא לשון התורה; נבואת משה רבינו קרויה בפי חז"ל בשם זה. השימוש בלשון הקדש משפיע על האדם, ונוטע בו את הכח לחדש. לא מדובר כאן רק בכלי שמתאר את המציאות הקיימת, את "היש", אלא בכח שעשוי לברוא "יש", כשם שהקב"ה ברא את העולם בלשון הקדש. אנו מתארים את הבריאה על ידי כח הדיבור: "בדבר ה' שמים נעשו" (תהלים לג, ו), "בעשרה מאמרות נברא העולם" (אבות ה, א), ובתפלה "ברוך שאמר והיה העולם". הרמב"ן בפירושו לתורה (שמות ל, יג) מבאר את מעלתה של לשון הקודש שבה נברא העולם, בה נתנה התורה ובה ה' מדבר עם נביאיו. (ועיין שם גם בדבריו על דעת הרמב"ם).הרב עודד את מוסדות החינוך שילמדו בעברית. במכתב ל"תלמוד תורה" בלונדון הוא משבח אותם על ההוראה בעברית, במיוחד בגלות: "המוסד אשר נטעתם בו גפן אדרת בתוך הגולה, להחיות על ידו את לב הדור הצעיר בחינוך היהודי מורשת קהלת יעקב. כאשר הורו לנו חכמינו הקדושים, את חובת איש מישראל לבניו "כשהתינוק מתחיל לדבר, אביו מדבר עמו לשון הקודש, ומלמדו תורה" (ספרי, עקב, פס' ו). ובתוך הסביבה ההומיה, אשר קול יעקב תורתו ושפתו כמעט שלא נשמע, מפני קול המונה של הכרך הגדול בירת הממלכות אשר אתם יושבים בה" (אוצרות הראי"ה ח"א עמ' 457).
במסכת שבת (יב, א) מסופר על רבה בר בר חנה שהלך אחר רבי אלעזר לבקר חולה. רבי אלעזר התפלל עליו עתים בלשון הקודש ועיתים בארמית, ושואלת הגמרא: כיצד נהג כך, והרי רב יהודה אמר שאדם לא ישאל צרכיו בארמית? ורבי יוחנן אמר שמלאכי השרת אינם נזקקים ללשון ארמית? עונה הגמרא שחולה דינו שונה, כיוון ששכינה עמו.
בספרו "עין אי"ה" (שבת א עמ' 31): מסביר הרב : "יש חיבה גלויה ללשון הקודש בישראל מפני שהיא שפתנו הלאומית", ולכן קיימת עדיפות ללשון הקודש, וראוי להתפלל על חולה בלשון הקודש, ובמיוחד
"בשאלת צרכיו ראוי לשום לבו אל היסוד הכללי של כלל האומה, כי מכל מקום סוף כל סוף אין דרך אחר לכל חמדת התכלית הגדולה לבא בעולם כ"א ע"י גדולתם של ישראל" (שם).
ראוי לבקש מה' בקשות דרך עם ישראל שהקב"ה משפיע עליהם טובה, אבל לעיתים צריך לדעת שהתוכן הפנימי נעלה מן השפה, ולכן בביקור חולים כשהשכינה עם החולה אין צורך באמצעי הלאומי של שפת הקודש, כיוון שהשכינה היא המטרה: "כשאדם עסוק ברושם דעה זו הנעלה, איננו מקפיד על הלשון כי אם על התכן, שיהיו דברי חפץ מלאים זיו אור תורה ויראת ד', ואינו צריך לסיועם של מלאכי השרת כ"א לפני ד' ישפך שיחו. 'שמע', בכל לשון שאתה שומע" כשאדם כה קרוב אל ה' כמו בביקור חולים, הוא יכול להתפלל בכל לשון, וכמו בקבלת עול מלכות שמים שמותר לומר "שמע ישראל" בכל לשון.
לשון הקודש הוא אחד מן הביטויים הלאומיים המרכזיים של עם ישראל, על כן יש להקפיד לדבר בה וללמוד אותה: אין ספק כי בדורנו, תחייתה של השפה היא אחד מחזיונות המופלאים אשר זכינו לו. לעיתים, אמנם ניתן להשתמש גם בשפות אחרות כמו בתפלה על חולה ששכינה עמו או כדי לתקשר עם אומות העולם ש"הרי שאין אנו מתגדרים בהלאומיות הפרטית שלנו בתור תכלית האחרונה, כי התכלית האחרונה היא קדושת שם השם ית' שימלא כבוד ד' את כל הארץ" (שם).
לשון הקודש הוא אחד מן הביטויים הלאומיים המרכזיים של עם ישראל, על כן יש להקפיד לדבר בה וללמוד אותה: אין ספק כי בדורנו, תחייתה של השפה היא אחד מחזיונות המופלאים אשר זכינו לו. לעיתים, אמנם ניתן להשתמש גם בשפות אחרות כמו בתפלה על חולה ששכינה עמו או כדי לתקשר עם אומות העולם ש"הרי שאין אנו מתגדרים בהלאומיות הפרטית שלנו בתור תכלית האחרונה, כי התכלית האחרונה היא קדושת שם השם ית' שימלא כבוד ד' את כל הארץ" (שם).
לתגובות, הארות ופניות: [email protected].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
