ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- בראשית
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד
במסגרת הכנתו לדפוס של כרך בראשית מחיבורו של האדר"ת "סדר פרשיות", ע"י ידידנו הרב בנימין זלצמן, הננו מביאים כאן מעט מהגליונות הראשונים תוך השלמת עריכתם. מילה בלתי מפוענחת מכתי"ק סומנה בסוגריים מרובעים כך: [ ].
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א, א)
בדברי רש"י [ד"ה בראשית], אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל מבראשית, ומכל מקום פתח בבראשית כו' 1 . לכאורה כפל לשון הוא.
ונראה, דהרמב"ם כתב [הלכות תרומות פרק א, ה, והלכות בית הבחירה פרק ו, טז], דהיינו טעמא דקדושה שניה קידשה לעתיד לבוא יותר מקדושה ראשונה, דקדושה ראשונה נכבשה בכיבוש, לכן בא כיבוש וביטל כיבוש, מה שאין כן בשניה, שהיה ברצון כורש וקנאוה בחזקה שאני. והתוספות יום טוב הקשה [עדויות ח, ו, ד"ה שקדושה ראשונה], דהא גם בראשונה היה בחזקה, עיין שם. ותירץ, דשם היה בעל כרחם, מה שאין כן בשניה, היה ברצון הנותן, עיין שם. ולכאורה יש לומר בפשיטות, על פי מאי דאיתא בשבת פח, א 2 , מודעה רבה לאורייתא, ואחר כך הדר קיבלוה בימי אחשוורוש. אם כן יש לומר דה-א' היה בתנאי, וה-ב' בודאי, ולכן קדשה לעתיד לבוא 3 (ועיין שם במר[ ] מה שכתב בזה), ולא קשה מידי.
והנה להרמב"ם היה נתינת כורש יותר טובה משל הקב"ה, להבדיל, ואם כן שפיר יש פתחון פה לאומות, דליכא למימר דהקב"ה ברצונו נתן, דאם כן מאי טעמא קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא. מה שאין כן לתירוץ ה-ב' 4 הרי אמרו חז"ל [שם], ארץ יראה ושקטה - בתחילה יראה ולבסוף שקטה, אם כן מתחילה היה בתנאי ולבסוף באמת, ואם כן אין פתחון פה כלל.
והנה חז"ל אמרו [ראש השנה לב, א], בראשית מאמר הוא, ולכאורה מאי טעמא לא אמרו ויאמר. אבל כבר אמרו חז"ל, תנאי התנה עם מעשה בראשית כו', ואם כן, אם היו אומרים ויאמר, היה כבר זה מוחלט, ואי אפשר עוד בתנאי, לכן אמרו בראשית. ואם כן, מוכח דהבריאה היתה בתנאי, ואם כן, צריך לומר כטעם ב' 5 .
לכן כתב רש"י, ומכל מקום פתח בבראשית, רצה לומר ולא בויאמר, דלפי זה שוב אין פתחון פה להאומות, וכאמור.
בראשית (שם)
במכילתא [דרשב"י בא, א] דרש מדכתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ [א, א], ואחר כך אמר ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים [ב, ד], מלמד ששניהם שקולים זה כזה.
ויש לומר בפשוטו על פי זה, שיש לפרש מה שאמרו [תהלים סב, יב וראה סוף מכות וברש"י שם], אחת דבר אלוקים שתים זו שמענו. דהנה פרשו חז"ל [בראשית רבה יב, טו], מתחילה עלה רצון לברוא במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים, שיתף מידת הרחמים. ויש לומר, מאי טעמא אינו מתקיים במידת הדין, דאמרו ז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ולא מחשבה רעה [קידושין מ, א], וזהו מצד מידת הרחמים, אבל מידת הדין [ ] הם והרי אין אדם ניצול מהרהורי עבירה בכל יום [בבא-בתרא קסד, ב], אם כן אי אפשר להתקיים במידת הדין לבד. והנה אמרו ז"ל [בראשית רבה יז, א], בעשרה מאמרות נברא העולם וחד מינייהו בראשית.
וזהו שכתוב אחת (מאמר הראשון) דבר אלוקים (מידת הדין), שתיים (דכתיב אחר כך ביום עשות ד' אלוקים, גם מידת הרחמים) זו שמענו, לפי שעוז לאלוקים, ואי אפשר להתקיים, רק לך ד' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו [תהלים סב, יג], ועל כן נברא במידת הרחמים.
וזהו שכתב המכילתא הנזכר, דמצד השכל הארץ חשובה מן השמים, דבארץ נמצא האדם שהוא במדריגת מהלך, חשוב יותר ממלאכי השרת שהוא עומד בשמים, וכמו שאמרו חז"ל 6 , חביבים צדיקים כו', אבל אם נברא במידת הדין, אז מלאכי השרת חביבים, דאי אפשר להיות צדיקים כלל. ועל כן בראשית ברא רק במידת הדין, על כן שמים קודם, אבל ביום עשות ד' אלקים - היה ארץ ושמים, שלפי מידת הרחמים הוא להפך (ובזה י"ל סמיכת התורה לעכו"ם משבירת הלוחות, מה שאמרו חז"ל [שבת פז, א], ישר כוחך ששברת, ודוק).
(שם)
עיין רש"י ז"ל [שם ד"ה ברא אלקים], מה דכתב המדרש רבה 7 , שיתף הש"י מידת הרחמים כו'. ותמוה, איך שייך שינוי רצון בבורא חס ושלום. אבל יש לפרש, דעיקר הבריאה בשביל הצדיקים, והם יכולים להתקיים אף במידת הדין, אבל אי אפשר דכל העולם יהיו צדיקים, והרי כתיב [ישעיה מה, יח], לא תהו בראה לשבת יצרה, לכן שיתף גם כן מידת הרחמים עבור כל העולם. וזה שאמר 8 [ ] [ ] על שאלתם 'זו תורה וזו שכרה': כך עלה במחשבה לפני [מנחות כט, ב], רצה לומר, צדיקים כאלו יהיו נידונים על פי מידת הדין, וכחו"ה ש'.
(שם)
בשינוים שכתוב, השמים והארץ, ואחר כך להיפוך [ב, ד]. הנה עיקר הבריאה בשביל התורה, וכמו שכתוב בשמות רבה פרשה מח [פסקא א], שאו מרום עיניכם וראו כו'. והנה עיקר קיומה הוא בתחתונים, ואם כן הארץ תחילה במחשבה, ולכן אחרונה במעשה, וכמו שכתוב, סוף מעשה במחשבה תחילה, ואתי שפיר סתירת השינוים.
ורק מה שכתוב, ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים [ב, ד], קשה 9 . אבל באמת לפי מחשבת הש"י בקיום התורה עוד לא נתקיימה בעולם הזה, דיצר הרע מעורב בכל דבר, ורק לעתיד לבא כשיבוטל היצר הרע מהעולם, אז יקויים קיום התורה כראוי, ואז נוכל לקרותו מעשה הבריאה. וזהו שכתוב בראשית, היינו בעת העולם רק בבחינת מחשבה השמים קודמים. וזהו שכתוב, אלא תולדות השמים והארץ, רק בהבראם, אבל ביום עשות, הוא ארץ ושמים. וזהו שכתוב, הללו את ד' מן השמים [תהלים קמח, א], ואחר כך מן הארץ [שם, ז], אבל לעתיד, כאשר נשגב שמו לבדו [שם, יג], הוא להיפוך 10 .
וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך (א, ד)
מה שכתב שם השפתי חכמים, בערבוביא, היינו אם אור כו' במקומות כו', זהו גם עתה כן כנודע 11 .
^ 1. ברש"י לפנינו: ומה טעם פתח וכו'.
^ 2. שם: "מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם, אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש".
^ 3. כלומר על פי הרעיון שבגמרא בשבת שהיו שתי קבלות תורה ניתן לומר שהיו שני קנינים לארץ ישראל, הראשון בתנאי מהקב"ה, כמו מתן תורה, והשני בימי כורש בודאי, כמו קבלת תורה של הדור קיבלוה בימי אחשוורוש, ולכן השניה טובה יותר.
^ 4. לדעה שניה בגמרא שם, אחרי הדרשה של הדור קיבלוה: "אמר חזקיה: מאי דכתיב 'משמים השמעת דין, ארץ יראה ושקטה', אם 'יראה' למה 'שקטה'? ואם 'שקטה' למה 'יראה'? אלא בתחילה 'יראה' ולבסוף 'שקטה'. ולמה 'יראה'? כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב 'ויהי ערב ויהי בקר יום הששי', ה"א יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". ומבין רבנו שדעה זו חולקת על הדעה הראשונה וסוברת שקבלת תורה בהר סיני שהיתה כבר קבלה שניה, היתה מוחלטת וברצון.
^ 5. כטעם ריש לקיש בגמרא, הסובר שמתן תורה היה מוחלט ולא בתנאי.
^ 6. עיין חולין צא: "חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה...".
^ 7. עיין שם יב, טו; יד , טו שיש מעין זה. אך מקור דברי רש"י במדרש ילמדנו.
^ 8. ד' למשה.
^ 9. ר"ל "עשות" דייקא, ואיך נאמר שמדבר פסוק זה המחשבה ולא במעשה. ומתרץ שמדובר על המעשה בהשלמת העולם שאז יקויים מחשבתו והוא המעשה השלם.
^ 10. "יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים".
^ 11. ר"ל, היום רואים כך, שבמדינה זאת יום, ובאותו זמן במדינה אחרת לילה.
^ 2. שם: "מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם, אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש".
^ 3. כלומר על פי הרעיון שבגמרא בשבת שהיו שתי קבלות תורה ניתן לומר שהיו שני קנינים לארץ ישראל, הראשון בתנאי מהקב"ה, כמו מתן תורה, והשני בימי כורש בודאי, כמו קבלת תורה של הדור קיבלוה בימי אחשוורוש, ולכן השניה טובה יותר.
^ 4. לדעה שניה בגמרא שם, אחרי הדרשה של הדור קיבלוה: "אמר חזקיה: מאי דכתיב 'משמים השמעת דין, ארץ יראה ושקטה', אם 'יראה' למה 'שקטה'? ואם 'שקטה' למה 'יראה'? אלא בתחילה 'יראה' ולבסוף 'שקטה'. ולמה 'יראה'? כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב 'ויהי ערב ויהי בקר יום הששי', ה"א יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". ומבין רבנו שדעה זו חולקת על הדעה הראשונה וסוברת שקבלת תורה בהר סיני שהיתה כבר קבלה שניה, היתה מוחלטת וברצון.
^ 5. כטעם ריש לקיש בגמרא, הסובר שמתן תורה היה מוחלט ולא בתנאי.
^ 6. עיין חולין צא: "חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה...".
^ 7. עיין שם יב, טו; יד , טו שיש מעין זה. אך מקור דברי רש"י במדרש ילמדנו.
^ 8. ד' למשה.
^ 9. ר"ל "עשות" דייקא, ואיך נאמר שמדבר פסוק זה המחשבה ולא במעשה. ומתרץ שמדובר על המעשה בהשלמת העולם שאז יקויים מחשבתו והוא המעשה השלם.
^ 10. "יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים".
^ 11. ר"ל, היום רואים כך, שבמדינה זאת יום, ובאותו זמן במדינה אחרת לילה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
