ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אמונה
- מאבני המקום
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
דוד ונאווה אפלבוים הי"ד
טעם שתקנו ח' ימי חנוכה
ביום ה' ויחי נסע דרך פה חתני אהוב לבבי הרב ר' אברהם יצחק הכהן שליט"א, האבד"ק זיימל, אמר לי טעם נכון על קושית המפרשים מאי טעמא תקנו חז"ל ח' ימי חנוכה ולא שבעה 1 , כדי שלא יעשו מנורה בת ז' קנים שהוא אסור מהתורה כדקיימא לן בראש-השנה כ"ד, א'. ובזה אתי שפיר דברי המגילת-תענית שכתוב שם שתקנו ח' ימי חנוכה נגד ח' שיפודין שהכניסו במקדש, דהכוונה מפני הטעם הזה, ומשום שאילו היו גביעים וכפתורים מעכבין אז לא היה חשש בגזירה זו דודאי לא היו עושים מנורות עם גביעים וקנים, אבל מכיון שגוף המנורה לבד דיו למצות מנורה בבית-המקדש [וגם של עץ] 2 אם כן שפיר יש לגזור, ולכן תקנו שמונה נגד ח' שפודין, ר"ל גוף המנורה, עד כאן דבריו הנחמדים.
איסור עשיית מנורה
ובאותו ענין אמרתי לו מה שהוגד לי כי במאסקווא בבית תפלת המתחכמים הועמדה מנורה בת ז' קנים, ואמר ידיד נפשי הגר"ח ברלין שליט"א, שהיה האבד"ק שם רבות בשנים, כי ברבים ליכא חשדא, ואמרתי תוך כדי דיבור שהוא דבר בטל, ולא אאמין שיצא כן מפי ידיד נפשי הגאון הנ"ל, שאינו שייך כלל ענין חשדא בזה, רק בהלאו דלא תעשון אתי שהוא כדמות המשמשים לפני במרום 3 . שאפילו למאי דמשני שם, דאחרים עשו לרבן גמליאל, שמשום הלאו ליכא, בכל זאת יש לאסור משום חשדא, על כן מהני מה דברבים ליכא חשדא, אבל באיסור עשיית מנורה מה שייך חשדא בכך, וזה פשוט וברור. וצריך לעיין בלאו הזה אם עשה מנורה ועזרה כו', אם לוקה.
צער בעלי חיים בשור הנסקל שנגמר דינו
עוד שאלני, אם שייך צער בעלי חיים בשור הנסקל שנגמר דינו כבר. השבתיו, דיש לעיין כהאי גוונא גם כן באדם הנגמר דינו, והרי מצינו דעינוי הדין שייך ודווקא אם כבר נגמר דינו, כסנהדרין לה, א 4 , מועד-קטן יד, ב 5 , ובבא-קמא צא, א 6 , וכמה מקומות, ואם כן מה בין צער בעלי חיים לעינוי הדין 7 .
ואם יש להסתפק, הא קא מסתפקנא במה שמבואר במכילתא פרשת יתרו והובא בתוספות שבת קכב, א 8 , דמותר להניח לבהמה לתלוש מתלוש באכילתה משום דאין זה נייח אלא צער, שלפי זה יש לומר דבשור הנסקל שנגמר דינו לא שייך זה ואסור להניחו לאכול מן המחובר דמה לנו אם אינו נייח לו.
אלא די"ל דבשור שנגמר דינו, להתוספות בכמה מקומות 9 דאסור בהנאה תיכף מחיים לא שייך כלל מצות שביתה בדידיה דהרי אין לו בעלים, רק לענין הריגתו בלבד כמש"ש בבבא-קמא צא, ב.
ויש להקשות שם לג, ב, דאמרינן שם, מכרו מכור למאי, מאחר שחוזר וגובה, ומאי טעמא לא נאמר דמכל מקום הוא מכור לענין שהוא שלו, וחייב הוא על שביתתו ולא הניזק, וכמו כל החב לחבירו, דאפילו למאן דאמר שעבודא דאורייתא, מכל מקום בודאי הלוה חייב בשביתת בהמותיו ולא המלוה.
תו קשיא לי, דהא נפקא מיניה אם הזיק עוד דהלוקח חייב ולא הניזק, וכמו כל מי שנכסיו משועבדים לאחרים למאן דאמר שיעבודא דאורייתא, וצריך עיון קצת.
הישן בבית יחידי
חתני הרב ר' אברהם יצחק הכהן שליט"א, הגאבדק"ק זוימעל העירני על-דבר מה שכתב בספר שדי-חמד 10 , דהישן בבית יחידי 11 כמו ההולך בדרך יחידי 12 מלשון הזוהר הקדוש 13 דבליליא, וביממא בביתא דמייחדא, שמכפל הלשון משמע שגם בביתא דלא מייחדא ואפילו ביממא אסור, עיין שם.
והשבתיו, דאדרבה, לפי זה אין לחוש לדברי הזוהר שהוא נגד דברי הגמרא בשבת קנא, ב', דאמר רבי חנינא: הישן בבית יחידי כו', וסתם דבריו שיש לפרש יחידי על הבית, וגם נ"ל דכוונת הזוהר הקדוש כהך דברכות סב, א', וקדושין כט, ב', דהוה בית-הכסא דגם ביממא הוו מתזקי וכמש"ש בברכות ג, ב', דבמקומן חיישינן, וע"כ הוא דאמר דבכהאי גוונא במקומן חיישינן גם ביממא, אבל גם-כן רק כשהבית יחידי.
והאידנא נ"ל דדרך דדשו בה רבים מותר וכהא דשבת קכט, ב', יבמות עב, א', נדה לא, א', וכמה מקומות כהאי גוונא.
ויותר נ"ל דכיון שאמר רבי חנינא הישן בבית ולא אמר היושב וכיו"ב, מכלל דכשהוא ער, אין לחוש לזה כלל, ואם-כן י"ל דכ"ש על-פי מה דאיתא בחולין קה, ב', דבמידי וצייר וחתים לית לן רשותא, ע"כ י"ל דכשינעול הבית אין חשש כלל ורק דקודם שישן ידליק נר ובמקום שיש נר לא חיישינן כמש"ש בברכות מג, ב', ואחר שידליק נר ינעול במנעול את הדלת, ויוכל לראות את הנר, וכמו שנוהגים באמת כן, ואף שבספר "שדי-חמד" שם, כתב שגם להתעכב יחידי אסור כדמשמע לשון הזוהר, על זה י"ל כדברינו למעלה, שזהו נגד הגמרא 14 , דלא אמרינן, רק הישן.
עוד נראה לי פשוט מאד, שאין לחוש כלל בבית שחייב במזוזה, דאף שהר"מ כתב סוף הלכות מזוזה שאסור לומר דבר זה שהמזוזה היא לשמירה, ודאי הצדק איתו: לומר שעיקר המצוה היא לשמירה, חס-ושלום לומר כן, אבל מכל-מקום, האמת יורה דרכי שכן הוא, וכמבואר ברש"י פסחים ד, א', ותוספות שבת כב, א', ובעבודה-זרה יא, א', ובתוספות בבא-מציעא קא, ב', ועיין דברים-רבה סוף פרשת עקב, ובמנחות מג, ב', ובירושלמי פרק קמא דמגילה, וכמה מקומות בדברי חז"ל, ואם-כן ודאי שאין לחוש כלל לזה, ורק בבית של הפקר שפטור ממזוזה, או של עצים וכיו"ב הוא שאמרו חז"ל הישן בבית יחידי.
ועוד נראה לי פשוט, דלבתר דאמר אביי בפסחים קיב, ב', גוזרני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם, אין לחוש לזה, ורבי חנינא והזוהר-הקדוש היו קודם אביי, מה שאין כן בזמנים שאחר אביי, אין לחוש כלל.
ות"ל שאחר זמן רב מצאתי שכיונתי בסברא זו לכאאמו"ר הגאון ז"ל בלקוטיו שכתב ליישב בכהאי גוונא קושיית הגרי"ב ז"ל בחומר השכחה למה השמיטו הפוסקים הך דברכות נד, ב', דד' צריכים שימור, ש[י]"ל דלבתר אביי אין צריך שימור עוד.
ומכ"ש שמותר בכל האופנים ביחד שזכרנו בס"ד, היינו להדליק נר ולנעול אחר-כך בבית שיש בה מזוזה ואינה מיוחדת הבית רק שישן יחיד, נ"ל שהוא היתר גמור ופשוט. והשם יתברך ישמרנו בכל דרכינו.
^ 1.. קושיית הבית יוסף באו"ח, סימן תרע. ראה תשובות מהראי"ה במועדי-הראי"ה עמודים קסו-קסז, שמועות ראיה עמוד קיא, מצות ראיה אורח חיים סימן תרע.
^ 2.. מנחות כח, א. ועיין שו"ת דעת כהן סימן נז (ובהערות שם); מצות-ראיה, או"ח תרע, א; לנתיבות ישראל ב מאמר עט "אל טהרת מחננו", סעיף ד.
^ 3.. עבודה זרה מג, א-ב. ועיין שו"ת דעת-כהן סימן סה. אוצרות הראי"ה ב, עמוד 1281 (מהדו"ב: א, עמוד 491).
^ 4.. "דיני ממונות - גומרין בו ביום, בין לזכות בין לחובה. דיני נפשות - גומרין בו ביום לזכות, וביום שלאחריו לחובה. לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב (משנה לב.). ליגמריה לדיניה בשבתא, וליקטליה בחד בשבתא? נמצא אתה מענה את דינו".
^ 5.. "רבי עקיבא אומר: מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כל אותו היום - תלמוד לומר 'לא תאכלו על הדם'. אלא - לעיוני בדיניה... אמר ליה: אם כן נמצאת מענה את דינו! - אתו מצפרא ומעייני בדיניה, ועיילי ואכלי ושתו כולי יומא, והדר אתו בשקיעת החמה וגמרינן לדיניה, וקטלו ליה".
^ 6.. "...כיון דגמר דינא לקטלא, לא משהינן ליה לאומדנא דבי דינא ולא מענינן לדיניה".
^ 7.. עיין תוספות סנהדרין פ, א ד"ה בשור שלא נגמר דינו.
^ 8.. ד"ה מעמיד אדם בהמתו.
^ 9.. תוספות סנהדרין פ, א ד"ה בשור שלא נגמר דינו; זבחים עא, א ד"ה אפילו באחת.
^ 10.. חלק ה סימן פה, בחלק "דברי-חכמים" עמודים 410-411, וכן בקונטרס-הכללים מערכת השי"ן כלל צה עמודים 322-323 [שם יש ט"ס, ומיד אחרי כלל צד, מד"ה "שינה" צריך להתחיל כלל צה].
^ 11.. שבת קנא, ב. בגמרא שלפנינו: "אמר רבי חנינא: אסור לישן בבית יחידי וכל הישן בבית יחידי - אחזתו לילית". וגירסת הרא"ש פרק כג כלל יג "אמר ר' חנין: אסור לו לאדם לישן בבית יחידי בלילה, דאמר רב: כל הישן יחידי בלילה - אוחזתו לילית". וברי"ף כברא"ש אלא שגרס "לישן בבית בלילה יחידי".
^ 12.. אבות ג, ד "המהלך בדרך יחידי".
^ 13.. תזריע מה. "ויותר יעקב לבדו מכאן אוליפנא מאן דאשתכח בלחודוי בביתא בליליא או ביממא בבית' מיחדא כ"ש בליליא, מאי מיחדא מיחדא משאר ביתין או מאן דאזיל בלחודוי בליליא יכיל לאתזקא".
^ 14.. ראה דברי האדר"ת בהסכמתו לספר חשבון פרטי המצוות (ירושלים ה'תרס"ד ובהערות שבראש הספר אות ה) במחלוקת התיקוני זוהר והמשנה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
