ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- תולדות
הברית עם הפלישתים - מוסריותה ותקפותה
אנו מוצאים שהאבות אברהם ויצחק, שניהם כרתו ברית עם הפלישתים, כיצד יש להתיחס לברית הזאת, האם כך היו צריכים לנהוג עם יושבי הארץ המובטחת לזרעם? והאם הברית הזאת מחייבת אותנו עד היום?
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
שאלה זו קשה במיוחד לפי הכלל שלמדונו חז"ל שמעשה אבות סימן לבנים, וכפי שהזכיר הרמב"ן במקומות רבים בספר בראשית, והראה כיצד מעשה האבות היו כנבואה למה שעתיד לקרות לבנים, והוסיף הרמב"ן לפרש מדוע האבות היו צריכים לעשות מעשים להוראת העתיד, כדי לחזק את קיום הנבואה בעתיד 1 . ואם כל מעשיהם כנבואה לעתיד, אעכו"כ שעלינו ללמוד ממעשיהם כיצד עלינו להתנהג עם האומות שבארץ.
והנה לברית שהאבות כרתו עם הפלישתים, חז"ל בקרו אותם על כך, ואמרו שבגלל זה לא יכולנו לנצח את הפלישתים במשך הדורות, ושמונה מלכים שלנו מתו על ידם, ונשבה ארון הברית שמונה חודשים ע"י הפלישתים, ולדעת הרשב"ם כל הנסיון של העקדה היה בגלל הברית הזאת 2 . האם לפי זה אפשר לומר, שהברית הזאת היתה חטא גמור, ואסור היה להם לכרות ברית עם הפלישתים, ואף אנו מצווים להימנע מהנהגה שכזאת עם יושבי הארץ?
אולם הרי ידוע שהאבות "הן הן מרכבה", וכל מעשיהם היו מכוונים לשם שמים, וכפי שהביאנו לעיל שמעשיהם סימן לבנים, ואיך אפשר לומר שחטאו חטא גס כל כך, לכן נראה שבעקרון הם נהגו כהוגן, אלא שהיה בברית הזאת חטא דק, ולפי גודל מעלתם של האבות, נחשב לחטא חמור, שאנו שילמנו ומשלמים עליו מחיר כבד.
מצאתי במשך חכמה חידוש, שממנו אפשר ללמוד מדוע האבות חשבו לנכון לכרות ברית עם יושב הארץ, המשך חכמה בפרשה עומד על השאלה מדוע יצחק לא הקים מזבח להודות על הבשורה שהקב"ה הבטיחו לתת לו את "כל הארצות האל", כפי שנהגו האבות להקים מזבח להודיה ולפרסום הנבואה, ורק כאשר אמר לו הקב"ה "וברכתיך" הקים מזבח? ומתרץ: א. מפני שיצחק לא עשה מלחמה מעולם, ולא רצה להתגרות ביושבי הארץ. ב. " ועוד, כי היה נגד דרכי המוסר אשר אנשי הארץ, שלמים הם אתו, יביט לנחול ארצם ".
ולכאורה דבריו בתירוץ השני אינם מובנים, הרי ה' הבטיח לו את הארץ, ואם כן היא שייכת לו ולזרעו בדין, שהארץ כולה של הקב"ה ברצונו נטלה מאתנו, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, כפי שכתב רש"י בתחילת בראשית 3 . וא"כ מדוע חשב יצחק שאין זה מוסרי לנחול את הארץ מידם?
ונראה לחדש, ש"משפטי ה' אמת צדקו יחדו", ולכן אע"פ שיעוד הארץ שתהיה שייכת שלנו, זה לא יהיה על חשבון העמים היושבים בה. ולכן אע"פ שיצחק האמין בה' שלבסוף זרעו ינחול את הארץ, אבל כיון עתה עוד לא הגיעה השעה לכך, כיון שהם יושבים עמנו בשלום, ולכן לעת עתה אין זה מוסרי לנחול אותם, עד "עת לחננה כי בא מועד", וזו הסיבה שהוא כורת עמם ברית.
למרות החידוש הגדול שבדברים הללו, יש לכך סמוכים בתורה, שכך נאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים (בראשית פרק טו) "ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עוון האמורי עד הנה". וכתב רש"י שם "כי לא שלם עון האמורי - להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקב"ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה, שנאמר (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה". וכן מצאנו שמשה שלח מרגלים לראות "אם יש בה עץ אם אין" ופירשו חז"ל (רש"י) "צדיק שיגן עליהם". נמצא, שכל זמן שמבחינתם של האומות שבארץ לא מגיע להם שנכרות אותם, "היא לא תצלח".
ולפי זה אפשר להסביר את המובא בגמרא (כתובות דף קיא עמוד א):
"ג' שבועות הללו למה? אחת, שלא יעלו ישראל בחומה; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי".
מה משמעות השבועות האלו? נראה שהם מלמדות על העיכוב משמים לכבוש את הארץ, בגלל גזירת הגלות. שבועות אלו הן מעין השבועה שנשבע ה' בזמן המרגלים "חי ה' וימלא כבודי את כל הארץ אם יראו איש מהאנשים האלו הדור הרע הזה את הארץ", ומשה מזהיר אותם שאם יעפילו לעלות "והיא לא תצלח", ואכן כאשר הם עברו על השבועה והעפילו לעלות ההרה, הוחרמו ע"י אויביהם. וזו היא גם כן משמעות השבועה שקשורה לכל הגלויות, שמעכבת אותנו מלעלות לארץ. ונראה על פי הנ"ל, שהעיכוב הזה מושפע לא רק מזה שאנו לא ראויים עדין להכנס לארץ, אלא גם ממה שלא שלם עוון העמים הנמצאים בה, לגרשם ממנה.
ואע"פ שבודאי השאלה אם שלם עוונם היא שאלה שאין אנו יכולים לדעתה, והיא בבחינת "כבשיה דרחמנא למה לי", ואין לנו לעשות חשבונות של מקום, אבל מצד שני, כל זמן שהם בשלום עמנו, אין זה נכון מבחינה מוסרית לפגוע בהם בלא צווי מפורש מאת ה', ואפילו בזמן שה' צווה את יהושע לרשת את הארץ, אנו מוצאים שהוא לא יצא להלחם בהם עד שקרא להם לשלום, ואלו היו מסכימים לשלום, לא היה נלחם בהם, ובודאי שלא היה מקיים בהם את המצווה "לא תחיה כל נשמה", שכל הדין הזה הוא רק לאחר שסירבו להשלים עמם 4 . וכך כתב הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ו הלכה א):
"אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס, שנאמר יהיו לך למס ועבדוך".
משמע שאפילו אם עמלק אין עושים מלחמה עד שקוראים לו לשלום!
ויתרה מזאת, מצאנו שגם כאשר הקב"ה צווה את משה בפירוש להתגרות מלחמה בסיחון, אעפ"כ משה לא עשה כן והקדים וקרא לו לשלום, ואמרו חז"ל (במדבר רבה, יט):
"זה אחד מג' דברים שאמר משה לפני הקב"ה, ואמר לו למדתני !... כשאמר לו הקב"ה עשה מלחמה עם סיחון אפילו הוא אינו מבקש לעשות עמך את תתגר בו מלחמה שנאמר (דברים ב) קומו סעו ועברו את נחל ארנון ומשה לא עשה כן אלא מה כתיב למעלה ואשלח מלאכים א"ל הקב"ה חייך שאני מבטל דברי ומקיים דבריך שנאמר (דברים כ) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום".
חידוש גדול למדונו כאן חז"ל שהקב"ה מצפה מאתנו לרדוף שלום, ואף להבין שזהו פנימיות רצונו, ושמח על כך שמשה הבין זאת ואמר לו למדתני! 5 .
ולפי זה נבין מדוע האבות הקדושים כרתו ברית עם יושב הארץ הפלישתים, וחששו לפגוע בהם, כל זמן שלא עשו להם רעה, וזה לא היה עדין מעשי לרשת אותם.
אולם חז"ל למדונו, שהיה בזה נדנוד של חטא, מפני שכריתת ברית עמם היתה מחווה מוגזמת מצדם, וזה גרם לדורות הבאים להתעכב בכניסתם לארץ, מעבר למה שהיו צריכים להתעכב מצד עצמם בגזרת ברית בין הבתרים. והסיבה לכך היא לא רק כעונש על מעשה האבות, אלא בגלל הכלל שאמרו חז"ל "מעשה אבות סימן לבנים", שהבנים למדו מהאבות, והמסר שקבלו מהברית הזאת הביא לידי חולשה וחוסר יכולת להלחם בשעת הצורך ולרשת את ארצם.
וכך אנו מוצאים שהפלישתים, העמונים והמואבים, השתמשו בברית הזאת, לגרום לישראל יסורי מצפון שימנע מהם להלחם בהם ולנצחם. מובא במדרש (בראשית רבה, עד):
"בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים ולארם צובה פגע באדומיים בקש לזנבן הוציאו לו אפיסטולי שלהם (דברים ב) רב לכם סוב את ההר..., פגע במואביים בקש לזנבן והוציאו לו אפיסטולי שלהם (דברים ב) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, באותה שעה שלח יואב אצל דוד א"ל פגעתי באדומיים ובקשתי לזנבן הוציאו לי אפיסטולי שלהם רב לכם, במואביים והוציאו לו אפיסטולי שלהם אל תצר את מואב".
כלומר, אותם עמים הראו את הברית שכרתו אתם האבות, ובכך הביכו את יואב, ונמנע מלעשות עמם מלחמה. ולכאורה מה יש לענות להם? מובא במדרש שם שדוד פתר את הבעיה הזאת:
"באותה שעה לא נהג דוד כבוד מלכות בעצמו אלא עמד והעביר פיפורין מעליו ועטרה מעל ראשו ונתעטף בטליתו והלך לו אצל סנהדרין אמר להם רבותי לא באתי לכאן אלא ללמד אם נותנים אתם לי רשות אני מלמד, שלחתי את יואב לארם נהרים ולארם צובה ופגע באדומיים והוציאו לו אפיסטולי שלהן רב לכם, והלא הם פרצו את הגדר תחלה".
כלומר דוד ידע לענות על השאלה שהתעוררה, שאלה שאף הסנהדרין לא ידעו את פתרונה, והתשובה היתה בתחלית הפשיטות, שכל הברית הזאת אין לה תוקף בגלל שהם הפרו אותה תחילה. היושר של הסנהדרין והמצפון העודף שלהם, מנע מהם מלהבין שאין הם בעלי בריתנו כלל, ויש לנהוג עמם לפי הכלל "אם חסיד תתחסד ועם עקש תתעקש..." 6 .
וכך מצאנו שהברית הזאת עכבה את ישראל מלכבוש את ירושלים. נאמר בשמואל ב ה, ו-ח:
"וילך המלך ואנשיו ירושלם אל היבסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים לאמר לא יבוא דוד הנה. וילכד דוד את מצדת ציון היא עיר דוד. ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבסי ויגע בצנור ואת הפסחים ואת העורים שנאו שנאי נפש דוד על כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל הבית"
לפי הפשט העיוורים והפסחים הם אלילים שהכתוב מכנה אותם בלשון גנאי, אולם רש"י שם פרש "לפי שכרת להם אברהם ברית כשלקח מהם מערת המכפלה. ולא יבוסים היו אלא חתיים היו, אלא על שם העיר ששמה יבוס [נקראים יבוסים]. כך מפורש בפרקי דרבי אליעזר. והוא שנאמר (שמואל ב' ה, ו): "כי אם הסירך העורים והפסחים, צלמים שכתבו עליהם את השבועה ". ודוד הסיר את טענת הברית והשבועה ע"י כך שהראה כיצד הם הפרו את הברית תחילה ואין אנו מחויבים להם כלל.
והנה במציאות שאנו מתמודדים בא היום עולות גם כן השאלות המוסריות של נישול עם שגר בארץ ישראל שנים רבות, ואע"פ שהערבים שגרים כאן בארנו שקראוה פלשתינה, לא היה להם ישות של עם אלא שבטים נודדים שנתקבצו כאן, וכן לא היה להם שלטון מדיני משלהם בארץ, ותמיד היו נשלטים ע"י אומה אחרת, ולכן במאבקנו עמם נתקיים בנו (דברים פרק לב) "ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם". ופירש רש"י שם "בלא עם - באומה שאין לה שם", עדין היה מקום לטעון שאין זה מוסרי לשלוט עליהם, אבל הם פטרו אותנו מספיקות אלו, הואיל והם לא הסכימו לתוכנית החלוקה בקום המדינה ויצאו כנגדנו במלחמה, וכן בכל מלחמות ישראל, הם יזמו את המלחמות האלו, ואז כבשנו את הארץ, וכן גם בימינו הם עברו על כל ההסכמים שחתמו עמנו, ולכן אנו פטורים מלדון על מוסריות המלחמה עמם. מובא בגמרא (כתובות דף קיא עמוד א) שהקב"ה השביעה שבועות הדדיות אותנו ואת האומות: "ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי", והואיל והם עברו על השבועה גם אנו פטורים מלקיים את חלקנו בה.
וכך מצאנו גם אצל שמשון שלחם כנגד הפלישתים, שידע לטעון שהם עברו על השבועהולכן אנו איננו מחוייבים כלפיהם כלל 7 .
ואנו מצפים למשיח בן דוד, ולמי שידון עמו כאחד שבטי ישראל (שמשון), שיסיר את המסוה של השקר שבברית, כפי שעשה דוד המלך ע"ה וכך יביא את הגאולה לישראל.
^ 1 רמב"ן בראשית פרק יב פסוק ו:
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם - אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו:
ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון, תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים. ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמיהו שצוה לברוך והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל... (ירמיה נא סג סד). וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת (מ"ב יג טז - יז), ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם. ונאמר שם (פסוק יט) ויקצוף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם:
^ 2 רשב"ם בראשית פרק כב פסוק א:
אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן וחרה אפו של הק' על זאת שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל והק' ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל, לכן והאלהים נסה את אברהם קינתרו וציערו כדכת' הנסה דבר אליך תלאה, על נסותם את י"י, מסה ומריבה, בחנני י"י ונסני. כלומר נתגאיתה בבן שנתתיו לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך. וכן מצאתי אחרי כן במדרש של שמואל ויהי ארון י"י בארץ פלשתים שבעה חדשים. כת' את שבע כבשות הצאן תקח מידי. אמר לו הק' אתה נתתה לו שבע כבשות, חייך שבניו עושים שבע מלחמות עם בניך ונוצחין אותן. ד"א חייך שבניו הורגים שבע צדיקים מבניך ואילו הן שמשון חפני ופנחס שאול ושלשה בניו. ד"א חייך שבניו מחריבים שבע משכנות, ואילו הן אוהל מועד וגלגל נוב ושילה [וגבעון] ובית עולמים [תרין]. ד"א שארון מחזיר בשדה פלשתים שבעה חדשים. נסה קונטרארי"אה:
^ 3 כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:
^ 4 ילקוט שמעוני תורה פרשת מצורע רמז תקסג:
א"ר שמואל בר נחמן שלש פרוזדגמאות שלח יהושע אצלם הרוצה לפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה, גרגשי עמד מאליו ופנה ולפיכך נתנה לו ארץ יפה כארצו הה"ד עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם זו אפריקי, גבעונים השלימו הה"ד וכי השלימו יושבי גבעון, שלשים ואחד מלכים עשו מלחמה ונפלו.
^ 5 תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נד עמוד א:
והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם… ואומר: +תהלים קי"ט+ עת לעשות לה' הפרו תורתך. רבי נתן אומר: הפרו תורתך משום עת לעשות לה'. רש"י שם: ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך - פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה', אף זה, המתכוין לשאול לשלום חברו זה רצונו של מקום, שנאמר בקש שלום ורדפהו, מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור.
^ 6 כעין זה מצאנו שאבימלך פחד שזה שהפר את הברית, שגם האבות לו מחויבים לו, עיין ברמב"ן בראשית פרק כו פסוק כט "וענין היראה הזאת אשר פחדו ממנו אינו נראה שירא מלך פלשתים שלא יבא עליו יצחק למלחמה, אבל הבטיחם אברהם לו ולנינו ולנכדו (לעיל כא כג), ועתה אמרו בלבם בעבור שהפרנו אנחנו את בריתנו עם יצחק ושלחנוהו מעלינו, גם הוא יפר את בריתו עמנו ויגרש זרעו את זרעינו מן הארץ, ולכן עשו עמו ברית חדשה, והתנצלו לאמר לו שלא הפרו הברית הראשונה, שלא עשו עמו רק טוב". וכיון שאנו יודעים שהם הפרו גם את הברית עם יצחק היא לא מחייבת אותנו.
^ 7 תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ט עמוד ב "והוא יחל להושיע את ישראל - אמר רבי חמא ברבי חנינא: הוחל שבועתו של אבימלך, דכתיב: (בראשית כא) אם תשקר לי ולניני ולנכדי… וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים - מאי שנא שועלים? אמר רבי איבו בר נגדי א"ר חייא בר אבא, אמר שמשון: יבא מי שחוזר לאחוריו, ויפרע מפלשתים שחזרו בשבועתן".
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם - אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו:
ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון, תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים. ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמיהו שצוה לברוך והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל... (ירמיה נא סג סד). וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת (מ"ב יג טז - יז), ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם. ונאמר שם (פסוק יט) ויקצוף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם:
^ 2 רשב"ם בראשית פרק כב פסוק א:
אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן וחרה אפו של הק' על זאת שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל והק' ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל, לכן והאלהים נסה את אברהם קינתרו וציערו כדכת' הנסה דבר אליך תלאה, על נסותם את י"י, מסה ומריבה, בחנני י"י ונסני. כלומר נתגאיתה בבן שנתתיו לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך. וכן מצאתי אחרי כן במדרש של שמואל ויהי ארון י"י בארץ פלשתים שבעה חדשים. כת' את שבע כבשות הצאן תקח מידי. אמר לו הק' אתה נתתה לו שבע כבשות, חייך שבניו עושים שבע מלחמות עם בניך ונוצחין אותן. ד"א חייך שבניו הורגים שבע צדיקים מבניך ואילו הן שמשון חפני ופנחס שאול ושלשה בניו. ד"א חייך שבניו מחריבים שבע משכנות, ואילו הן אוהל מועד וגלגל נוב ושילה [וגבעון] ובית עולמים [תרין]. ד"א שארון מחזיר בשדה פלשתים שבעה חדשים. נסה קונטרארי"אה:
^ 3 כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:
^ 4 ילקוט שמעוני תורה פרשת מצורע רמז תקסג:
א"ר שמואל בר נחמן שלש פרוזדגמאות שלח יהושע אצלם הרוצה לפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה, גרגשי עמד מאליו ופנה ולפיכך נתנה לו ארץ יפה כארצו הה"ד עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם זו אפריקי, גבעונים השלימו הה"ד וכי השלימו יושבי גבעון, שלשים ואחד מלכים עשו מלחמה ונפלו.
^ 5 תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נד עמוד א:
והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם… ואומר: +תהלים קי"ט+ עת לעשות לה' הפרו תורתך. רבי נתן אומר: הפרו תורתך משום עת לעשות לה'. רש"י שם: ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך - פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה', אף זה, המתכוין לשאול לשלום חברו זה רצונו של מקום, שנאמר בקש שלום ורדפהו, מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור.
^ 6 כעין זה מצאנו שאבימלך פחד שזה שהפר את הברית, שגם האבות לו מחויבים לו, עיין ברמב"ן בראשית פרק כו פסוק כט "וענין היראה הזאת אשר פחדו ממנו אינו נראה שירא מלך פלשתים שלא יבא עליו יצחק למלחמה, אבל הבטיחם אברהם לו ולנינו ולנכדו (לעיל כא כג), ועתה אמרו בלבם בעבור שהפרנו אנחנו את בריתנו עם יצחק ושלחנוהו מעלינו, גם הוא יפר את בריתו עמנו ויגרש זרעו את זרעינו מן הארץ, ולכן עשו עמו ברית חדשה, והתנצלו לאמר לו שלא הפרו הברית הראשונה, שלא עשו עמו רק טוב". וכיון שאנו יודעים שהם הפרו גם את הברית עם יצחק היא לא מחייבת אותנו.
^ 7 תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ט עמוד ב "והוא יחל להושיע את ישראל - אמר רבי חמא ברבי חנינא: הוחל שבועתו של אבימלך, דכתיב: (בראשית כא) אם תשקר לי ולניני ולנכדי… וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים - מאי שנא שועלים? אמר רבי איבו בר נגדי א"ר חייא בר אבא, אמר שמשון: יבא מי שחוזר לאחוריו, ויפרע מפלשתים שחזרו בשבועתן".
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים

תולדות סגולת יעקב, צמאון ולימוד תורה
שיחת מוצ"ש פרשת תולדות
השיעור עוסק בהבדל המהותי שבין הטבע הרוחני של יעקב לבין החיצוניות של עשיו, וכן במשמעות הפנימית של חפירת הבארות של יצחק כרמז לבתי המקדש. בנוסף, הרב מדגיש את הצורך בצמאון אמיתי לדבר השם, וקורא לתלמידים להמשיך ולהתמיד בלימוד התורה מתוך שמחה גם בימי החנוכה.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א שורש הכעס וזיכוך מידת הקנאה
טהרת הנפש והמידות י"ד - ט"ז
השיעור עוסק במקור הכעס הנובע מחוסר מימוש של כוחות רוחניים ובדרכים להתגבר עליו באמצעות איפוק, עבודה עצמית והרחבת הדעת. בהמשך נבחנת מידת הקנאה וההבחנה בין קנאה שלילית לאדם אחר לבין קנאת השם טהורה המביאה לשלום ולתיקון העולם

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.

תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.

רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו

תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?

אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.

אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.

תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.

הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.

עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.

שם משמואל על הפרשה אש התורה וזיכוך מידת הדין
שם משמואל על הפרשה - תולדות (תרע"ג)
השיעור מבאר על פי תורת ה"שם משמואל" כיצד ניתן לטהר חלקי רע המושרשים באדם, אם על ידי הארה אלוקית ואם באמצעות "אש התורה" ולימוד בהתלהבות השורפים את הרע במקומו, בדומה להכשרת כלים בליבון. בהמשך מוסבר מדוע נושאי מידת הדין, כיצחק ורבקה, נדרשים לשמירה יתרה מפני כעס ודינים, וכיצד התאמצות יתרה בתפילה פותחת שערי שמיים למעלה מן הטבע.

תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.

שם משמואל על הפרשה עיקר וטפל בעבודת ה' ובחיי האבות
שם משמואל על הפרשה - תולדות (תרע"א, תרע"ג)
השיעור מבאר את משמעות הקשר שבין עיקר וטפל בעולם, ומסביר כיצד דווקא ההיטפלות אל הקדושה והצדיק מעניקה ערך ושלמות גם לדברים הטפלים, בניגוד לגסות הרוח של עשו שסירב להיכנע ליעקב. בהמשך נבחן ההבדל שבין לידת אברהם ללידת יצחק, ומוסבר מדוע בלידת יצחק, שנולד צדיק בן צדיק בקדושה מלאה, האירה השמחה בכל העולמות הרוחניים והגשמיים כאחד.

בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.








