ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל ז"ל
במסכת שבת 1 מובאת ברייתא העוסקת במצוות הדלקת נר חנוכה:
"תנו רבנן מצוות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין - בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך".
הביטוי 'נר איש וביתו' עורר דיון באחרונים, האם החיוב הוא ישיר על האדם, או שהוא תלוי בבית. אנו מכירים שני סוגי מצוות. רוב המצוות הן חובות ישירות על האדם: שופר, ארבעה מינים, תפילין וכו'. במצוות כאלו שייך הכלל "שומע כעונה", ואם נבין את מצוות נר חנוכה כך, אז גם כאן כאשר אדם אחד מדליק - הוא למעשה מוציא ידי חובה את שאר השומעים. אולם, ניתן להבין שזו חובה על הבית, בדומה למצוות מזוזה, שיש מצווה שבבית תהיה מזוזה.
השפת אמת הסתפק בשאלה זו, ואילו הפני יהושע הבין מהלשון 'נר איש וביתו' שהמצווה היא על הבית. הוא שואל מדוע תיקנו חובה זו באופן זה ולא תקנו על כל אחד ואחד, ומבאר שכיון שהמצווה היא לפרסם את הנס - קבעו חכמים את המצוה על פתח הבית, ששם מתפרסם הנס ביציאה ובכניסה.
נר איש וביתו - נר איש ובני ביתו
אולם לעניות דעתי, נראה פשוט שהלשון 'נר איש וביתו' כלל אינה מכוונת לבית הפיזי, כהבנת הפני יהושע, כי אם לבני הבית - נר איש ומשפחתו. אכן, המצוה קשורה לבית, אך אין הדבר שייך ללשון חז"ל 'נר איש וביתו'.
כך למשל מבואר בגמרא 2 שהרואה נרות ואינו מדליק בעצמו - מברך. ומבארים התוספות שטעם התקנה הוא שגם מי שאין לו בית יוכל לברך, ומבואר מדבריהם שחובת ההדלקה שייכת עקרונית גם במי שאין לו בית. אלא שעדיין יש להסתפק בגדר המצוה: האם מצווה זו הוטלה באופן אישי על כל אדם, ובפועל אחד מוציא את השאר ידי חובתם, או שמראש שהמצוה הוטלה על בני הבית?
במספר מקומות מצאנו שהתורה מטילה מצווה על ציבור, והמצווה צריכה לצאת מביניהם, כמו אכילת קדשים, שכל כהני המשמר מצווים על אכילתם, ולמרות שלא כולם חייבים לאכול בפועל - אם הקדשים לא נאכלים כולם ביטלו עשה. וכן מצות יבום וחליצה מוטלת על כלל אחי המת, אך אין חיוב אישי על כל אחד שיעשה בפועל. ומעתה יש לשאול, האם חכמים תקנו שיהיה נר דולק ליד הבית, וזו חובה על הציבור שבבית, או שזו חובה על כל אחד ואחד באופן פרטי.
אם נאמר שזו חובה אישית, יהיה עלינו לומר שעל המדליק לכוון להוציא את שאר בני הבית ידי חובה. אך אם זו חובה ציבורית על כל בני הבית - כיון שאחד מהם הדליק, ממילא אין חיוב על השאר.
מחלוקת הרמב"ם והרמ"א
ובפשטות, נחלקו בדבר הרמב"ם והרמ"א. הרמב"ם 3 (חנוכה ד, א) כתב:
"כמה נרות הוא מדליק בחנוכה? מצוותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שלא היה בו אלא אדם אחד בלבד. והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד, בין אנשים בין נשים. והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד".
מבואר בדבריו שהגדרת החיוב היא שאדם אחד מדליק כמספר בני הבית. אולם, הרמ"א כתב שמנהג אשכנז שהמהדרין מדליקים כל אחד נר, ובפשטות לדבריו גם במהדרין מן המהדרין כל אחד מדליק, שלא כדברי הרמב"ם.
באופן פשוט ניתן לומר שמחלוקתם נעוצה בשאלה ששאלנו, בהגדרת "נר איש וביתו". אם יש חובה אישית על כל אחד, אף שאחד יכול להוציא את כולם ידי חובה - ברור שמצוה לכל אחד להדליק את הנר שלו, כמו שמצאנו 'מצוה בו יותר מבשלוחו', וכן בהלכות ברכות מצוה על כל אחד לברך בעצמו ולא לשמוע מאחר. וכך סובר הרמ"א. אבל, אם זו חובה ציבורית של בני הבית מסתבר לומר שאחד ידליק עבור כולם, כי מראש אין חובה אישית על כל אחד, ואין הוא צריך לצאת ידי חובה בהדלקתו של האחר, כשם שבמזוזה לא כל אחד קובע מזוזה לעצמו, דבר שהוא ברכה לבטלה.
וכן מצאנו בדין אכסנאי, הרמ"א פוסק (על פי המהרי"ל ותרומת הדשן) שלמרות שמדליקים עליו בביתו - הוא יכול להדליק בברכה, כי הוא יכול לכוון שלא לצאת בהדלקת ביתו. מבואר ברמ"א שחובת ההדלקה היא חובת הפרט, וממילא הפרט יכול לכוון שלא לצאת ידי חובה ולהדליק בעצמו.
שאלות על שיטת הרמ"א
אולם, הסבר זה בשיטת הרמ"א מוקשה הוא. לא מסתבר שיקבעו חז"ל שאחד יוציא את הרבים ידי חובה כחלק מהגדרת המצוה "נר איש וביתו". בשום מקום לא מצאנו שקבעו חכמים דין על ידי שליחות! עוד קשה, שלא מצאנו בדברי הפוסקים שכל אחד מבני הבית צריך כוונה לצאת ידי חובה, ולמנות את המדליק לשלוחו. כמו כן אדם יוצא ידי חובתו גם אם היה ישן בשעת ההדלקה, ורק משום חיבוב מצוה נוהגים כל בני הבית להיות נוכחים בשעת ההדלקה ולשמוע את הברכות.
הסבר שני בדעת הרמ"א: אדם יכול להפקיע את עצמו מ'נר איש וביתו'.
מכח שאלות אלו נראה, שגם הרמ"א מסכים שמצוות ההדלקה אינה אישית, אלא ציבורית על כל בני הבית. כיצד אם כן נבין את דברי המהרי"ל שיכול אדם לכוון שלא לצאת ידי חובה? נראה ששונה מצוות נר חנוכה ממצוות אכילת קדשים ויבום. במצוות אלו העיקר הוא התוצאה - שהבשר נאכל, ושהאשה התייבמה. אולם, במצוות נר חנוכה רצו חז"ל לתת מקום גם לעבודת ה' הפרטית של האדם, ולכן הם קבעו שיכול אדם להפקיע את עצמו מגדר 'איש וביתו', וממילא חלה עליו חובה פרטית.
זוהי אם כן משמעות הכוונה שאדם מכוון שלא לצאת ידי חובה - הפקעת עצמו מבני הבית, וממילא הוא חייב להדליק בעצמו. ואין לשאול מדוע לא תקנו חכמים את גדרי המצוה כמו במצוות דאורייתא של אכילת קדשים ויבום, שכן בהרבה מקומות מצאנו שבמצוות דרבנן קבעו חכמים פרטים לפי עניינה של המצוה.
משמעות ההשתתפות בפרוטה: הצטרפות לבני הבית
ולאור הדברים ניתן להבין את משמעותה של הלכה, שנתחבטו בה האחרונים.
למדנו בגמרא 4 :
"אמר רב ששת אכסנאי (אורח) חייב בנר חנוכה. אמר ר' זירא מריש כי הוינא בבי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא, בתר דנסיבי איתתא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדליקי עלי בגו ביתאי"
(תרגום: בתחילה כשהייתי בביתו של רב הייתי משתתף בפרוטה עם המארח, אחרי שנשאתי אשה אמרתי עכשיו כבר איני צריך, משום שמדליקים עלי בבית). וכן נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע, שאורח שלא מדליקים עליו משתתף בפרוטה.
ותמהו האחרונים על דין זה, השתתפות זו מה טיבה? הרי יכול אדם להדליק גם בשמן של הפקר, שבשונה ממצוות לולב למשל, אין במצוות נר חנוכה תנאי שהשמן יהיה של המדליק! אכן, הפרי מגדים אומר שאדם צריך שהשמן שלו יודלק. אבל דבריו הם חידוש גדול.
שאלה נוספת היא כיצד ניתן לקנות את השמן בפרוטה? הרי קבעו חכמים שמטלטלין כלל אינם נקנים בכסף 5 , שלא יאמר המוכר לאחר שקיבל את הכסף 'נשרפו חטיך בעליה'!
אמנם, הרמ"א מביא דעה שחז"ל לא הפקיעו קנין כסף מחפצי מצוה, אבל זו דעת יחיד, ואילו דין אכסנאי מוסכם על כולם, ועל כן אי אפשר להסתפק בהסבר זה כדי לבאר את הדין המוסכם. על כן נראה לבאר שאין הפרוטה מהווה קניין, אלא השתתפות. כשם שמצאנו שאדם יכול להפקיע את עצמו מכלל בני הבית, כך הוא יכול לצרף עצמו לכלל בני הבית, שאיתם הוא רוצה לצאת ידי חובה. ונמצא שיש הבדל בין הפקעה מהכלל להצטרפות לכלל, שכדי להצטרף צריך להשתתף בפרוטה, ואילו כדי לפרוש מספיקה כונה במחשבה בלבד. עיקרון זה ניתן לראות גם בדרך פעולת העולם בימינו, שהמאמץ הדרוש כדי להצטרף למסגרת גדול יותר מהמאמץ הדרוש להינתק ממנה.
מה הקשר בין מצות חנוכה לבין מספר אנשי הבית?
כפי שראינו, קבעו חכמים שהמהדרים במצוות נר חנוכה מדליקים נרות כמספר אנשי כל הבית. ויש לשאול, הידור זה מה טיבו? מה ההידור בכך שמדליקים נרות כנגד מספר אנשי הבית? נראה לומר, שההידור הוא עצם הריבוי בנרות. ענין המצוה הוא פרסומי ניסא, וככל שיש יותר אור הדבר בולט יותר, ויש בכך יותר הידור.
מדוע אם כן תלו חכמים את ההידור במספר בני הבית?
במבט ההלכתי הפשוט לא חייבים למצוא קשר בין מספר בני הבית לבין חובת ההידור. בכמה מקומות מצאנו, שכאשר חז"ל מתקנים דבר הם רוצים להסמיך זאת כנגד משהו, ובמקרה הזה כנגד בני הבית. כך למשל תיקנו 18 ברכות בתפילה כנגד 18 חוליות שבשדרה, 3 ברכות בברכת המזון כנגד תורה נביאים וכתובים או שלשת האבות, ועוד.
אכן, גדולי ישראל הסבירו שבאופן פנימי הנר רומז לנשמת האדם, כדברי הפסוק "נר ה' נשמת אדם", וממילא קל להבין את הקשר בין הדברים.
כידוע נוהגים לומדי התורה להתנועע בלימודם. פעולה זו היא פעולה טבעית, ושואל הזוהר - מהיכן היא נובעת? ומבאר, ש'נר ה' נשמת אדם', ותכונתו של נר היא שלעולם אין לו מנוחה - תמיד יש לאש תנועה. רש"י 6 אומר ששני דברים נמשלו לנר, תורה ונשמה. הנר המושלם הוא בפגישתם של שני הדברים, ואז מתגלה תכונת הנר שבנשמה והיא מתנועעת.
לפי הרמב"ם, עיקרון זה של ריבוי הנרות הוא המרכזי במצוות ההדלקה, ולכן גם ב 'מהדרין מן המהדרין' מדליקים לא רק כנגד מספר הימים, אלא גם כנגד בני הבית. אכן לפי התוספות, ב 'מהדרין מן המהדרין' ההידור מתבטא רק בכך שיש היכר לאותו היום.
^ 1 כב ע"ב.
^ 2 שבת כג ע"א.
^ 3 הלכות חנוכה ד, א.
^ 4 שבת כ"ג ע"א.
^ 5 כמבואר במסכת בבא מציעא דף מו ע"ב.
^ 6 מסכת מועד קטן.
^ 2 שבת כג ע"א.
^ 3 הלכות חנוכה ד, א.
^ 4 שבת כ"ג ע"א.
^ 5 כמבואר במסכת בבא מציעא דף מו ע"ב.
^ 6 מסכת מועד קטן.
הרה"ג אשר וייס
ראש בית המדרש 'דרכי תורה' ואב בית דין 'דרכי הוראה'.

שיעורים נוספים ברפואה קדימות בטיפול רפואי
<a rel='nofollow'' target='_blank' href='http://www.medethics.org.il/siteheb/ChinuchForm3.asp'>כנס רפואה והלכה, מכון שלזינגר</a>
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.









