^ 1 השגות הרמב"ן לספר המצוות, עשה ד'
^ 2 ראה באור שיטתו לקמן.
^ 3 דהגדר הוא: 'בסוכות תשבו' – דרשו חז"ל: תשבו כעין תדורו. ולשון רש"י בסוכה כו. ד"ה 'הולכי דרכים ביום': 'כעין ישיבת ביתו, כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך לסחורה, כך כל ימות החג שאינו יו"ט לא הצריכו הכתוב למנוע'.
^ 4 הלכות מלכים פ"ה ה"ט. פאת השולחן בסימן א' פסק כמו הרמב"ם.
^ 5 בתוס' ע"ז יג. ד"ה 'ללמוד תורה ולישא אשה' מובאת דעת השאילתות שמותר לכל דבר מצווה. ודעת התוס' שרק לדברים המסוימים שם. למעשה נוהגים היום להקל כשאילתות לכל דבר מצווה, אך לא לטיול.
^ 6 ויקרא כו, לב
^ 7 וראה הרחבה לקמן.
^ 8 סוכה לו: וכן 'תורת משה ' לפרשת שופטים
^ 9 בבא בתרא יז:
^ 10 חידושי רמב"ן בבא בתרא כו:
^ 11 כתובות קיב.
^ 12 בבא בתרא צ:
^ 13 בבא קמא קא.
^ 14 כתובות קי:
^ 15 'המרדכי' (בפרק המדיר במסכת כתובות) אומר שכל זמן שהאישה אינה פוגעת בדברים הבסיסיים עליהם מושתת הבית היהודי (כהלכות טהרת המשפחה או כשרות) אלא עושה לעצמה מלאכות שיש בהם חילול שבת, למשל, אין עילה לפרק את הבית, אף שזו ודאי עבירה, כל זמן שאינה מכשילה את בעלה באיסורים ששייכים אליו.
^ 16 גיטין ח:
^ 17 או"ח שז ס"ה
^ 18 מובא בתוס' בבא קמא פ: ד"ה 'אומר לנכרי ועושה'.
^ 19 עיין רמ"א או"ח רעו ס"ב
^ 20 חידושי הרמב"ן שבת קל:
21לראב"ד, מובא ב'תמים דעים' סימן קעה בשם הירושלמי וב'אגלי טל' מלאכת טוחן אות לח או"ק ו, יש הסבר אחר: אנחנו מוצאים בעוד הלכה אחת שמותרת אמירה לגוי באיסור דאורייתא. הגמרא בשבת קכט. אומרת שלצורך חולה שאין בו סכנה מותרת אמירה לנוכרי אפילו באיסור דאורייתא. מסביר הראב"ד שחז"ל הסתכלו על המצווה כך: אם כשהיא מתקיימת במלא תוקפה, בעיקרה, אזי הדין הוא שהיא נעשית על ידי ישראל ודוחה שבת, אז כשהיא בדרגה אחת פחות מותרת אמירה לגוי. פיקוח נפש של אדם מישראל דוחה שבת. [הרי הט"ז בהלכות שבת סימן שכח סק"ה סובר (חולק על הרמ"א שם) שאם יש רופא יהודי ורופא גוי מקדימים את הרופא היהודי למרות שהרופא הגוי גם יודע לרפאות, מפני שהגוי יודע את הצד הטכני אך אין לו את הלהט הנפשי והמוטיבציה להציל נפש אדם מישראל. את המוטיבציה אי אפשר ללמוד באוניברסיטה לכן עדיף רופא יהודי. אונקלוס רצה ללמוד תורה ואמר זאת לטיטוס, אמר לו טיטוס ללכת ללמוד ב'פקולטה לתיאולוגיה' ברומא. אבל אונקלוס ידע שאפשר ללמוד שם רק את ההיסטוריה של היהדות, את הפנימיות אי אפשר להבין אלא אם כן שייכים לזה ולכן הלך והתגייר]. כיוון שפיקוח נפש לאדם מישראל דוחה את השבת על ידי ישראל, בדרגה אחת פחות - חולה שאין בו סכנה - מותרת אמירה לגוי. בדומה לזה, מלחמה על ארץ ישראל מותרת בשבת, הירושלמי אומר שיריחו נכבשה בשבת, אם כן בדרגה אחת פחות ממלחמה -התיישבות ורכישת בעלות - מותרת אמירה לגוי בשבת. משמע שהראב"ד אינו סובר כהרמב"ן שהסיבה היא תועלת לכלל ישראל אלא סברתו היא שההתיישבות היא דרגה אחת פחות מהעיקר, ולכן התירו.
^ 22 כדברי הרמב"ם בעשה קנג, מובאים לקמן בביאור שיטתו; וכן בהוריות ג: שרק יושבי ארץ ישראל איקרו קהל לעניין פר העלם דבר של ציבור; וכן ב'זוהר' פרשת אמור על הפסוק 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' שרק בארץ ישראל הם גוי אחד.
^ 23 יומא פה:
^ 24 לא רק מותר לחלל את השבת או את יום הכיפורים עבור חולה מסוכן אלא יש חיוב לחלל, והחמרה בזה אינה חסידות. אדם שלא יחלל כי הוא מחמיר בשבת, הרי הוא מזלזל בפיקוח נפש ונקרא חסיד שוטה. אם הרופא אומר לאדם: 'אתה חייב לאכול ביום הכיפורים' והוא יגיד לרופא: 'לא!', או אם כל חולה מסוכן אחר צריך לקחת איזשהו טיפול ויחמיר על עצמו שלא לקחת, זו אינה צדקות אלא חסידות שוטה.
^ 25 מנחת חינוך, מצווה תרד סק"ד: 'כי ידוע דהתורה לא תסמוך דינים על ניסים כמבואר ברמב"ן כמה פעמים, והתורה ציותנו להלחם ומסכנים נפשות במלחמה, א"כ גזירת הכתוב היא דאפילו בסכנת נפשות מחויב במצוה זו'.
^ 26 משפט כהן, סימן קמד
^ 27 עיין שו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן נז, תשובה העוסקת בשאלה האם חייל מחויב או רשאי במלחמה להניס את עצמו בספק סכנה כדי להציל את חברו החייל מסכנה, כגון שמוטל פצוע בשטח מסוכן וחשוף לאויב וכדומה.
^ 28 לגבי חילול שבת במלחמה נפסק גם בשו"ע או"ח סימן שכט סעיף ו: 'עכו"ם שצרו על עיירות ישראל, אם באו על עסקי ממון - אין מחללין עליהם את השבת. באו על עסקי נפשות ואפילו סתם – יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללים עליהם את השבת. ובעיר הסמוכה לספר – אפ' לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת. הגה: ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבוא'. ומבאר המשנ"ב בסקי"ד את הטעם: 'חיישינן שאם ילכדוה, משם תהא נוחה ליכבש לפניהם'. לגבי גדר 'עיר ספר' במצב הבטחוני של היום עיין בשו"ת 'דבר חברון' חלק ב' על או"ח העתיד לצאת לאור בעתיד הקרוב, בע"ה, בדעת מו"ר הרב ליאור בעניין זה.
^ 29 המלבי"ם היה גם מגדולי הפוסקים, חיבר את 'ארצות החיים' על אורח חיים, הוא מתרץ וזו לשונו: 'הנכון כמו שכתב הרב יצחק אברבנאל, ששלמה לא נתן לחירם הערים לחלוטין, להוציאם מקדושת הארץ, רק באשר התחייב לתת לחירם מידי שנה בשנה עשרים אלף כור חיטים ועשרים אלף כור שמן וכו'.
^ 30 גיטין נו.
^ 31 הרב משה צבי נריה זצ"ל כתב ('צניף מלוכה' עמוד 196) שאותם אשר התאבדו במצדה לאחר חורבן בית שני לא פעלו לפי דין תורה. הברירה שעמדה בפניהם הייתה או לחיות כמו יהודים ולהיות משועבדים לרומא או להתאבד, ולפי דין תורה עדיף שאדם יחיה בעולם הזה אפילו אם הוא משועבד מאשר להתאבד כי אסור להתאבד.
^ 32 הרמב"ם כותב בהלכות מלכים פי"א ה"ב שרבי עקיבא היה מנושאי כליו של בןֿכוזיבא, וזו לשונו: 'שהרי ר"ע חכם גדול מחכמי המשנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות'. זאת אומרת, זו לא הייתה איזושהי טעות אלא דעת תורה של רבי עקיבא הייתה לתמוך במלחמה בהנהגת בןֿכוזיבא כי ראה שיש סיכוי ואף החזיקה המלכות מעמד שנתיים וחצי עד שגרמו העוונות מה שגרמו.
^ 33 ירושלמי סוכה פרק ה סוף הלכה א
^ 34 בגלות עם ישראל היה כעצמות יבשות כפי שכותב ריה"ל בספר 'הכוזרי' מאמר שני ל, על פי נבואת יחזקאל.
^ 35 הרב קוק זצ"ל ראה את הניצנים לכך כבר במלחמת העולם הראשונה בגדוד נהגי הפרדות.
^ 36 כגון: מצווה שאינה לדורות או מצווה כללית אין הרמב"ם מונה על פי י"ד השורשים שייסד.
^ 37 כגון: עשיית שאר כלי המקדש. הארון או המנורה, למשל, אינם נמנים בפני עצמם אלא כלולים במצוות עשה של בניין המקדש, אף שוודאי שחיוב עשייתם גם הוא מהתורה.
^ 38 אור החיים על התורה, דברים ל, כ
^ 39 שו"ת אבני נזר, יו"ד סימן תנד סעיף ו
^ 40 'ארץ חמדה', ספר א, סימן ה וסימן ט
^ 41 פאת השולחן, סימן א
^ 42 מגילת אסתר על השגות הרמב"ן לספר המצוות, עשה ד
^ 43 קונטרס 'מצוות ישיבת ארץ ישראל', עמוד רכז
^ 44 הרב טייכטל הי"ד היה בתחילה מהחוגים של החסידים שהתנגדו לציונות, אבל בתוך כדי מלחמת העולם השנייה ראה את המציאות, חזר בו, תמך בכל המהלך הציוני ובעלייה לארץ, וחיבר ספר חשוב על נושאים אלו: 'אם הבנים שמחה'.
^ 45 עמ' קנג
^ 46 ספר המצוות עשה קנג
^ 47 כפי שכותב הרמב"ם בפירוש המשניות למסכת בכורות פרק ד משנה ג וז"ל: 'וכבר ביארנו בתחלת סנהדרין שאין נקרא בית דין בסתם אלא סמוך בארץ ישראל, בין שהיה סמוך מפי סמוך או בהסכמת בני ארץ ישראל למנותו ראש ישיבה, לפי שבני ארץ ישראל הם אשר נקראין קהל, וה' קראם כל הקהל ואפילו היו עשרה אחדים, ואין חוששין למי שזולתם בחוצה לארץ כמו שבארנו בהוריות'.
^ 48 רש"י, במדבר כו, ח
^ 49 הלכות מלכים, פ"ה הי"ב
^ 50 ספרי, דברים יב
^ 51 כפתור ופרח, פרק י ופרק יא
^ 52 ברכות י.
^ 53 פרק קכ
^ 54 שבת יט.
^ 55 מלך ירדן
^ 56 אבן עזרא, במדבר יד, מא