ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
כל שנה, החגיגה בתקשורת חוזרת על עצמה. התקציב מובא לדיון, ובכנסת ובממשלה מתחוללת מלחמת עולם בין פקידי האוצר והח"כים החברתיים. את האש מלבה התקשורת, שהופכת את העניין למלחמת מעמדות. מחד - הלב היהודי תומך באופן טבעי בעזרה לנזקקים, מאידך - העולם המעשי דורש, לעיתים, מבט מורכב וארוך טווח. מהי המדיניות הכלכלית היהודית - מדיניות קפיטליסטית או מדיניות רווחה?
תפקיד הממשלה לנהל מדינה ולא לחלק צדקה
הרב דוד חי הכהן שליט"א - רב שכונה בבת-ים וראש הישיבה
אין זו חובת הממשלה לגבות מיסים לצורכי צדקה ולהגביל את העשירים מלהתקדם בגלל נטל המיסים, כדי לדאוג לעניים. זוהי חובת הציבור בכל מקום לתת צדקה
בהלכה מצאנו חלוקה בין מצוות המלך - הכללים המנחים מדינה יהודית ובין המצוות המוטלות על הקהילה היהודית.
במצוות המלך, התירה התורה למלך ישראל לאסוף כסף וזהב לצרכיו, אך אסרה עליו להרבות כסף וזהב מעבר לצרכיו. וכתב הרמב"ם, שהצרכים המותרים הם: תשלום המשכורות לעבדיו, צורכי הביטחון, וכן כספים לאוצר בית ד' ולצורכי הציבור. לא נזכר שמותר למלך לגבות מיסים כדי לתת צדקה לעניים או לתמוך בתלמידי חכמים.
לעומת זאת כתב הרמב"ם, שחייבים בכל עיר מישראל להעמיד גבאי צדקה, וגובים מכל אחד מישראל מה שראוי לתת לפי כוחו, ומעולם לא ראינו קהל מישראל שאין להם קופות צדקה. לאמור, אין זו חובת הממשלה לגבות מיסים לצורכי צדקה ולהגביל את העשירים כדי לדאוג לעניים. זוהי חובת הציבור בכל מקום לתת צדקה.
הבדלים נוספים יש בין הממשלה הגובה מיסים, שאותם לא גובים לצורך צדקה, ובין חובת הציבור בכל מקום לתת צדקה. בקהילה - הצדקה תלויה בנדבת הלב ובה יש הזדמנות מוסרית וחינוכית לגלות את טבעם של ישראל שהם רחמנים וגומלי חסדים. אמנם, בעת הצורך כופים על הצדקה, כגון לתת לצורכי קרובי המשפחה או השכנים, שאז נראים הקושי והדוחק והם דורשים תיקון.
בנוסף, גבאי הצדקה מכירים את הנצרכים בסביבתם ונותנים לכל אחד כפי צרכיו, למי שצרכיו מרובים נותנים בהרחבה ולמי שיכול להסתפק במועט ויש בידו לעזור לעצמו נותנים רק לפי הצורך, ולא מחלקים לכולם באופן שווה כפי הנוהג בחוקים ממשלתיים.
פיקוח מחירים - ההלכה קובעת, שצריכים בתי הדין לפקח על צורכי אוכל נפש, שלא יופקעו המחירים ושיהיו המצרכים מצויים בקלות לכל דורש, וזה כולל: צורכי גוף כגון - לחם, בשר ושמן, צורכי בריאות כמו - מרחצאות וחימום הבית, וצורכי נפש כגון - ספרי קודש, תפילין, מזוזות, מצה לפסח וארבעה מינים לסוכות וכדומה.
אולם, אל לממשלה להתערב בעסקי מותרות, נושאים אלו יש להשאיר לבחירת הציבור. (כמובן, על החכמים לחנך את העם שלא להוציא הוצאות מרובות על פאר והדר וסעודות גדולות, אך לא בכפייה והבוחר יבחר).
אפשר להקל ב דרישות המס מאומללים למיניהם: חולים, יתומים, אלמנות וגרים, אך אסור להטיל מיסים גבוהים, מפני שמיסים אלו עלולים להרוס את רצון המשקיעים להגדיל את התעשייה והמסחר בישראל. עיננו הרואות, שמדינות שלחצו את הציבור גרמו להרס הכלכלה.
למסקנה - יש לחלק בין הרשות הממשלתית הכופה שעליה להגביל את כוחה בתחומי המיסים והקצבאות, ובין רשויות הציבור המקומיות העובדות לפי קני מידה של צדקה וחסד. עבודה כפולה זו היא המבריאה הן את הציבור והן את היחידים.
אמרו חכמים - בזכות הצדקה נגאלים ישראל ולא בזכות המיסים . וצור ישראל ישמור את מנהיגי בניו מטעות ויעזרם להנהיג את ישראל בשובה ונחת.
כלכלה חופשית שמחנכת לנתינה
הרב שלמה אישון שליט"א - ראש מכון 'כתר' ורב שכונה ברעננה
דווקא מדיניות קפיטליסטית, בה קיימים גם פערי מעמדות, היא המאפשרת לאדם להוציא לפועל את רצונו לעשות צדקה וחסד, עם זאת, בצד הכלכלה החופשית יש צורך גם במדיניות רווחה. חובת הצדקה המוטלת על היחיד אינה משחררת את הציבור כציבור מן הדאגה לחלשים
מדיניות קפיטליסטית אינה עומדת בסתירה ליהדות. התורה מתירה לאדם לצבור רכוש פרטי, לסחור ולהפיק רווחים מכספו, ואף אינה מצפה לשוויון כלכלי מוחלט ולביטול הפערים הכלכלים בחברה . מציאותם של הלוי, הגר, היתום והאלמנה הנזקקים לתמיכה הינה עובדה קיימת בחברה, כפי שקבעה התורה: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ".
אכן, התורה לא מתעלמת מהחסרונות שבמדיניות הקפיטליסטית : בניית הכלכלה על בסיס של תחרות חופשית ולא על בסיס של סולם ערכים עלולה להביא להתעלמות מצורכיהם של החלשים, לעידוד צבירת הממון וההתעשרות, ולהתפתחותה של חברה אגואיסטית בה עשיית הרווחים קודמת לכל.
על כן קובעת התורה כללים, שתכליתם לנטרל את החסרונות שבשיטה זו: איסור הלוואה בריבית, דיני אונאת מחירים, הפקרת הקרקע אחת לשבע שנים וחזרת הקרקעות ביובל, הגבלות מסוימות על תחרות עסקית לא הוגנת וכמובן מצות צדקה. שמירת כל אלו נועדה להבטיח את השמירה על מוסריותה של החברה גם בכלכלה קפיטליסטית.
מבחינה זו ניתן לומר, שדווקא מדיניות קפיטליסטית, בה קיימים גם פערי מעמדות, היא המאפשרת לאדם להוציא לפועל את רצונו לעשות צדקה וחסד. כידוע, לא רק הדאגה לעניים עומדת בשורשן של המצוות ה"חברתיות", אלא גם הדאגה לחינוכו של בעל היכולת - לחסד ונתינה. חינוך זה לא היה מתממש אילו הייתה המדינה לוקחת על עצמה באופן מוחלט את הטיפול בחלשים ומסירה בכך את האחריות לנושא זה מן האזרחים.
עם זאת, בצד הכלכלה החופשית יש צורך גם במדיניות רווחה. חובת הצדקה המוטלת על היחיד אינה משחררת את הציבור כציבור מן הדאגה לחלשים. על כך כותב הרמב"ם: "כל עיר שיש בה ישראל חייבין להעמיד מהם גבאי צדקה ולוקחין מכל אחד ואחד מה שהוא ראוי ליתן ודבר הקצוב עליו, והן מחלקין המעות מערב שבת לערב שבת ונותנין לכל עני ועני מזונות המספיקין לשבעה ימים ... מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה".
אם כך, מדיניות רווחה על פי היהדות צריכה לאפשר קיומם של שרותי רווחה מקומיים, שיספקו את צרכי המחיה הבסיסיים- המינימאליים לנזקקים מתושבי המקום .
זאת ועוד, המעלה העליונה בצדקה היא הדאגה מראש לכך שאדם לא ייפול למעגל העוני, אם על ידי סיפוק תעסוקה ואם בדרכים אחרות. בעניין זה חייבת להיות מדיניות רווחה אשר תעודד יצירת מקומות תעסוקה, וכן תתחשב בשכבות הנמוכות בעת הטלת "גזירות כלכליות". מדיניות המביאה להכנסת משפחות נוספות אל מתחת לקו העוני מנוגדת לחובת הצדקה הציבורית.
לסיכום: היהדות משלבת בתוכה הן כלכלה קפיטליסטית והן מדיניות רווחה. הכלכלה הקפיטליסטית מציבה אתגר בפני היחיד לקיום מצוות צדקה וחסד, ולניהול עסקיו באופן מוסרי. מדיניות הרווחה מוציאה אל הפועל את חובת עשיית החסד המוטלת על הציבור.
בין סוציאליזם לקפיטליזם - מדריך תורני לנבוך
הרב שי סמינובסקי שליט"א - קדומים
למדינת הרווחה הסוציאליסטית ישנו חזון גדול של שוויון כלכלי לכלל האזרחים. אולם, בפועל דווקא מדינה זו יצרה משק לא יעיל, ובנוסף שחיתות עצומה של פקידי המנגנון הממשלתי. לעומת זאת לשוק החופשי יש יתרון גדול ביעילות הכלכלית, אך התעלמות כמעט מוחלטת ממצוקות העניים והחלשים.
כידוע, שתי הגישות נכשלו. הסוציאליזם לפני מספר עשורים והקפיטאליזם בשנה החולפת. שורש הבעיה נעוץ בכך, שהגישה הסוציאליסטית זיהתה נכון את הבעיה החריפה שבגישת השוק החופשי ללא גבולות, אך טעתה במציאת הפיתרון. הסוציאליסטים חשבו, שאם שיטה כלכלית אחת גרמה לבעיה, גישה כלכלית אחרת תביא לפיתרון. אך למעשה הם יצרו עיוות מסוג חדש, מפני שמשק ללא תחרות ויוזמה סותר את הטבע האנושי, ומזמין ניסיונות בלתי פוסקים לגרוף רווחים שלא ביושר. מאידך גישת השוק החופשי, שלמעשה ניתקה את הפעילות הכלכלית מכל שיקול ערכי ומוסרי וסברה כי תפקידה של המדינה מסתכם ביצירת משק הפועל בחופשיות, איפשרה לנצל את החלשים תוך גריפת רווחים על חשבונם, כאשר שום גורם רשמי אינו מסייע להגנתם או לחילוצם מהמצוקה. וכך העשירים מתעשרים ומתעשרים והעניים מתרוששים בהתאם.
מהי אם כן הגישה הנכונה?
בסוף ספר ויקרא ישנם מספר ציוויים הנוגעים לחיי הכלכלה והמסחר, כאשר במרכזם עומדים:
א. איסור הונאה ועושק. ב. החיוב להלוות. ג. איסור ריבית. ד. החיוב לתמוך בחלש לפני נפילתו והצורך לעזור לקרוב במצוקה (גאולת קרקע שנמכרה). ה. הגבלה על מכירת קרקע לצמיתות. בנוסף - מדגישה התורה: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", כלומר העוני הוא מצב טבעי ונורמאלי בחיי החברה.
מציוויים אלו ניתן לגזור מספר עקרונות בניהול חיי משק וכלכלה:
א. מציאותם הטבעית של פערים בחיי החברה. פערים אלו לא ייעלמו, ואדרבה מציאותם מחייבת אותנו לפעולה בהתאם, כמו שאמרו חכמים: "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית", שהרי בזכות העני, יכול העשיר להיטיב ולגמול חסד עמו וזו זכות גדולה עבורו.
ב. התמודדות עם פערים. הדרך להתמודד עם פערים אינה בשינוי השיטה הכלכלית אלא בחינוך והפנמת ערכים מוסריים נכונים, המאזנים ומרסנים את כוחות השוק ויצר האדם במרכזם. לדוגמא - יושר והגינות (הונאה ועושק), האחריות והחיוב לסיוע במצוקה ובפרט לקרובו (תמיכה בחלש, גאולה בקרקע, הלוואה), מניעת רווח הבא ממצוקת הזולת (ריבית, מכירת קרקע לצמיתות).
ג. חובת הפרט. עיקר החובה לסייע לצרת הזולת מוטלת על הפרט. מי ששפר עליו גורלו הכלכלי חייב לקחת אחריות ולסייע לכל הנמצא במצוקה ולראות בכך חלק מתכלית עושרו.
ד. מקומה של החברה. בדברי חכמים אנו מוצאים, שחובת הדאגה לעניים מוטלת על הציבור. לפיכך, כופים על גביית צדקה וקיום קופה ותמחוי בעיר ועוד.
לסיכום - הבסיס לקיום חיי הכלכלה הוא שוק חופשי, שמטבע הדברים יש בו עשירים ועניים אך הוא מתנהל על פי ערכים מוסריים הנובעים ממצוות התורה. בשוק זה, יש מקום להוסיף תמיכה ציבורית מאורגנת לאותם מקרים שלא קיבלו מענה בדרך הרגילה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
