בית המדרש

  • מדורים
  • בימה תורנית
קטגוריה משנית
  • משפחה חברה ומדינה
  • החופש הגדול
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
5 דק' קריאה
פעם, בסוף הקיץ, פגשתי אדם אחד ושאלתיו - נו, עשית חופש? חופש? הוא ענה לי בתמיהה, זה משהו של ילדים, לא? בימים הקרובים יוצאים בהדרגה תלמידי הישיבות התיכוניות והאולפנות, תלמידי בתי הספר ותלמודי התורה לחופשה. האם אכן חופש הוא משהו ילדותי או שמא יש דרכים להפוך את החופש למנוף של חוויה וצמיחה?

רשימת מצרכים להצלחת החופשה
הרב זאב קרוב שליט"א - ראש ישיבת השומרון
נער ונערה יקרים ואהובים. בימים אלה אתם יוצאים לחופשה הנמשכת כחודשיים וחצי.
כן כן, חודשיים וחצי, שהם כשבעים ימים. זו תקופה משמעותית ובכלל לא קצרה.
סוף סוף בידך להחליט - כיצד ייראו ימי חייך, מתי תקום, מה תעשה בבוקר ומה תעשה בערב, והאם תשב בטל ולא תעשה דבר.
לשלוט על חייך
בראש וראשונה, המשימה העומדת לפניך היא לשלוט על חייך. לא לתת לשעות ולימים לברוח לך "בין האצבעות". אל תעמוד בסוף החודשיים וחצי ותאמר: 'לא עשיתי דבר' או 'עשיתי מה שהחבר'ה עשו'.
כדי שזה לא יקרה עליך להכין תוכנית לימי החופשה. תנהל אתה את חייך. פשוט קח עט ונייר ורשום מה אתה חפץ לעשות בחופש. בהחלט אפשר להשאיר גם זמן למנוחה ו"בטלה" אך שהדבר יהיה מתוכנן. כמו כן, רשום תוכנית לסדר היום שלך.
ברור שיכולים לחול שינויים בתוכניות, אבל כך אתה נער רציני שמנהל את חייו ולא אדם נגרר, שמגלה אחרי חודשיים וחצי שנתנו לו לנהל את עצמו והזמן חלף ללא משמעות.
הכן כבר עכשיו את רשימת הדברים שאתה מתכנן לעשות בחופשה ואת מבנה היום שלך. הכן כבר היום את הדף, שתמלא לעצמך בסוף החופשה, ובו תיתן לעצמך דין וחשבון מה עשית מכל מה שתכננת.
דברים שחייבים
בסדר היום ובסדר השבועי של כל ילד יהודי גם אם הוא בחופשה חייבים להיות כמה דברים. ראשית - תפילות. תחליט מתי אתה רוצה להתפלל האם מוקדם או מאוחר, היכן וכיצד, אבל תחליט. אולי זה גם הזמן לעשות "ניסויים" ולבדוק לאיזו תפילה אני מתחבר יותר. האם מוקדם בבוקר או מאוחר, האם בקצב כזה או אחר, האם מתוך סידור כזה או אחר.
שנית - לימוד תורה. כל אחד חייב לקבוע עיתים לתורה. האם ללמוד משנה או תנ"ך, אמונה או גמרא בידך ההחלטה. וכך גם ההחלטה האם חמש דקות ביום או שעתיים. אבל חשוב מאד שייקבע זמן קבוע, למשל - מהשעה 8 ועד 8:05 לומדים. לא להשאיר את הדבר למקריות, כשיהיה זמן או כשאתפנה. עדיף 5 דקות בזמן קבוע מאשר שעה מזדמנת. מובן שכל המרבה הרי זה משובח.
שלישית - גמילות חסדים. כל יהודי חייב לגמול חסדים. גמילות חסדים להורים, לנזקקים, לארץ ישראל. בסדר היום השבועי חייב להופיע מתי ולמי אני נותן מתנדב ומסייע, עזרה להורים בבית, למאחזים כאלה ואחרים ועוד.
דברים שכדאי
יש דברים שכדאי מאד לעשות בחופש. ראשית - טיולים בארץ ישראל. לטיול כמה וכמה מעלות. הכרת הארץ והדרכים בה, האתגר שבמאמץ, ההתחברות אל הטבע, וכמובן שיש אזורים שלטיול בהם יש גם מידה מסוימת של כיבוש הארץ. שנית - בריכה וים. לשחייה במים ולשהות במים יש מעלה מלבד היותה ספורט בריא. המים מרגיעים את הנפש וגורמים לתחושה של התחדשות.
שלישית - תחביבים. החופשה היא הזמן המתאים להתעסק בתחומים שאנו אוהבים, ואין לנו זמן אליהם בתקופת הלימודים.

סור מרע ועשה הרבה טוב
הרב יצחק סבתו שליט"א - סגן ראש ישיבת 'נתיבות יוסף', מצפה יריחו
ראשית - עצם השאלה היא כבר בסיס לחוויה נכונה ובונה של 'החופש'.
פעמים רבות נכנס אדם לתוך החופש ללא השאלה הזו, וממילא לא מתקדם בכיוון שהוא חפץ בו באמת, וכך חולף לו החופש, ובמקום להנות בו ולצמוח עימו אנו עלולים להשתעמם בו ולרדת איתו.
שנית - כבר נאמר "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך". עבודת ד' יש לה גוונים שונים: וכמו שישנה עבודת ד' של חול וישנה של שבת, כך ישנה עבודת ד' של זמן הלימוד הסדיר, וישנה עבודת ד' של ה'חופש'.
בעבודת ד' של חופש יש גיוון ורענון, המסגרת משתנה, ואדם בוחר לעצמו כיצד למלא את יומו.
בחופש יש את החלק של טיולים בארץ, ים ובריכה, משחק והתעמלות, קריאה והתעשרות בספרות משמעותית (להוציא ספרים שמורידים רוחנית). ויש את החלק של חיבור לתורה ותפילה שלא תלוי במסגרת או במקום, אלא הוא המזון היסודי של נשמה יהודית.
אמנם, רצוי בחופש לגוון את הלימוד הרגיל אך הקביעות בתורה היא חיונית וחשובה מאין כמוה לצמיחה ולשמחה של החופש.
בעבודת ד' של החופש ישנו גם 'סור מרע' ייחודי, שפחות מצוי בזמן המסגרת הרגילה. לדוגמא - נושא הבטיחות, סיכונים הקיימים בטיולים לא זהירים או בטרמפים בעיתיים וכדומה. וכך גם במישור הרוחני של טהרת האדם וקדושתו. צריך האדם להיות ערני, חד ועומד על שלו, בכדי שלא למעוד וליפול לפיתויים הסובבים ביתר שאת בזמן החופש.
אחתום דברי בשתי עצות ל'סור מרע' ובשלוש ל'עשה טוב' :
העצה הראשונה 'לסור מרע' היא תפילה. פשוט עלינו להתפלל לד' שייתן לנו כוח וחכמה בכדי לא להיכשל פיזית ורוחנית בתקופה זו. וכדאי לבקש זאת בלשון שלך, בפשטות ובחן.
העצה השנייה היא לחשב את דרכינו מראש ולא להיכנס למקום של ניסיון. תמיד בשלב מוקדם יותר היכולת שלנו לעמוד בניסיון היא גבוהה לאין שיעור מהשלב המאוחר. גם אם בפועל המציאות מאלצת אותנו להיכנס לניסיון, אזי עלינו להשתדל לצמצמו עד כמה שניתן ולא לזלזל בחיסכון אפילו של ניסיון אחד.
ומכאן ל'עשה טוב' בתקופה זו:
א. לחבר את הלימוד היומי למוקדים קבועים ביום כמו תפילות בייחוד שחרית וערבית. לפני התפילה או אחריה (כמובן מעלה עליונה לשוקד על לימודו יומם ולילה בבריאות הגוף והנפש לצד הימים והשעות של הנופש).
ב. לקבוע לנו ספר אותו אנו לומדים רצוף (אמונה, גמרא, הלכה, וכו') ולא קרעים קרעים. ספר קבוע יוצר חיבור והתקדמות.
ג. לנסות לקבוע לימוד משותף עם חבר או חברים. הכוח של חבר וחבורה הוא גדול תמיד ובמיוחד בתקופת החופש והוא מחדיר חיות וברכה בלימוד.
יהי רצון שנזכה לנפוש מתוך שמחה ובריאות והתעוררות חדשה לעבודתו יתברך.

הכול במידה
הרב שם שרפר שליט"א - מנהל בית ספר 'למרחב', פתח תקווה
שמחתי בשאלתכם שנשאלה, דווקא השנה, שכן עד עתה הייתי מתייסר בפער שבין השאלה, לכל תשובה שהייתי נותן. בהמשך דברי תובן כוונתי.
בשאלה - שני "מוקשים":
האחד - המקבל את המקובל לצאת לפגרה ארוכה ומייגעת, והשאלה מתעסקת רק במתן תשובה לאיכות הגיונית יותר ל"צרה" הזו ששמה חופשה.
והשני, שמכנה את החופש כחוויה. חוויה מוגדרת במילון: "מאורע שרישומו רב על האדם". בדרך כלל, אנו משתמשים בביטוי 'חוויה' להגדיר חוויות טובות ונעימות, אך לעניות דעתי בדרך כלל אכן הפגרה היא מאורע שרישומו רב על האדם, אולם בדרך השלילית, לצערנו.
כשיגדלו ילדינו ויצטרפו למעגל העבודה אזי ימי חופשה השנתית שלהם לא יעלו על שלושים יום! (למעט אם הם יהיו מורים...). להזכירכם, ימי הלימוד בפועל בבתי ספר היסודיים עומד על 220 ובתיכוניים כמאתיים!
אולם יש גם דרך אחרת. בתלמודי התורה בשיטת הרב זילברמן ימי החופשה בשנה הם בודדים. ובתלמודי תורה רבים אחרים, החופשה מסתכמת בשלושה שבועות שבין ט' באב לראש חודש אלול. מצד האמת, זה די והותר!
בתלמוד תורה למרחב בפתח תקווה הנהגנו אשתקד, ברוך ה', את הארכת שנת הלימודים בשלושה וחצי שבועות נוספים של לימודי קודש עם מחנכי הכיתות, וראה זה פלא, הילדים שמחו בהארכה זו, וקול התורה שנשמע מבעד לקירות המוסד חימם את הלב. גם חזרתם ללימודים שלאחר החופשה הייתה "חלקה" ורגועה ובאמת בבחינת "וקווי ה' יחליפו כוח".
השנה זכינו, ברוך ה', וגם בבית הספר של הבנות ילמדו לימודי קודש עד ב' מנחם אב. תיקון קל לעיוות גדול.
הפחד משינויים מכתיב לנו השלמה עם דברים שכל כך היינו רוצים לשנות.
"אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל (פיהם) של תינוקות של בית רבן". וזהו רק אחד מתוך הרבה גמרות ומדרשים אודות המעלה העצומה של לימוד הילדים. וזה עוד מבלי לגעת בחלל ובריק שטומנת בחובה הבטלה שבחופשה.
במכתבנו להורים, המבשר על הארכת שנת הלימודים סיימנו וחזקנו בדברי המשנה: "כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ" (אבות ג').
ב"ה ישנן מסגרות רבות לא פורמליות, שמארגנות ומדרבנות לפעילות תורנית ל"בין הזמנים" לתלמידים, יבורכו כולם, המְעשים והעושים הפועלים לצמצום נזקי החופשה הגדולה, ונזכה להרגיש את נעימות התורה בבחינת: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il