ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- נושאים שונים
- ספריה
- שונות
- מסכת החיים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
"למה הולד דומה במעי אמו?... ומלמדין אותו כל התורה כולה... וכיון שבא לאויר העולם, בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה" (נדה ל, ב).
כיון שהתינוק עתיד לשכוח את כל אשר למד - שואל הגאון מוילנא - מדוע מלמדים אותו את כל התורה, ומה תועלת יש לו בלימוד זה?
אכן - מיישב הגאון - לימוד התורה בעולם הזה הוא למעלה מן הטבע, שכן גוף גשמי וחומרי לעולם לא יוכל להשיג את התורה הקדושה שהיא רוחנית.
מסיבה זו - אומר הגאון - עוד בטרם צאתו לעולם הגשמי והחומרי, בעודו היולי, מלמדים את התינוק את התורה. לימוד זה אינו רק לשם ידיעה, אלא לשם קביעת המהות בתורה.
על כן, אף אם שוכחה לאחר מכן, כיון שכבר קנאה בהיותו ברחם אמו, יכול הוא להחזירה.
העובר מביט מסוף העולם ועד סופו
"למה הולד דומה?... ונר דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו...
ומלמדין אותו כל התורה כולה... וכיון שבא לאויר העולם, בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה" (נדה ל, ב).
מקשה בעל "דברי יואל": מובן מדוע התינוק היוצא מרחם אמו אינו יודע ללמוד, שכן בא מלאך וסוטרו ומשכח ממנו את כל מה שלמד, אך מדוע אין התינוק ממשיך להביט מסוף העולם ועד סופו, והלא מעלה זו לא ניטלה ממנו?
אלא - מסיק ה"דברי יואל" - מכאן שמעלת "מביט מסוף העולם ועד סופו" אינה מעלה עצמית נוספת, אלא היא נובעת מכח התורה שלמד ברחם, שעל ידה מאירים עיניו באספקלריה רוחנית להביט מסוף העולם ועד סופו. ומכיון שבא מלאך ומשכח את מה שלמד, שוב אין לו יכולת להביט מסוף העולם ועד סופו.
הנהגות האשה בזמן הריונה מכריעים את גורל הנולד
מסופר שבהיות הגר"א מוילנא ילד כבן שש שנים, שאלוהו אם יכול למצוא שייכות וקשר בין המקרא האחרון שבפרשת שמיני: "להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל", ובין הפסוק הראשון בפרשת תזריע: "אשה כי תזריע וילדה זכר".
התמהמה הילד כרגע, אחר ניגש אל הארון נטל מסכת יומא, והחל לצטט (דף פב, א): מעשה באשה מעוברת שהריחה דבר מאכל ביום הכיפורים, ובקשה כי יאכילוה.
משהביאו את השאלה לפני רבי, השיב: לחשו לה באזנה כי יום הכיפורים היום. לחשו לה ונרגעה, וסופה שהילד הנולד גדל והיה לרבי יוחנן. מעוברת אחרת היתה שלחשו לה ולא נענתה, עד שהאכילוה ביום הכיפורים, ויצא ממנה "שבתאי אצר פרי"
הרשע.
אמר הגר"א, בזה טמון הקשר בין שני המקראות הנ"ל: "להבדיל בין הטהור ובין הטמא", היינו בין ר' יוחנן ושכמותו, ובין שבתאי אצר פרי ושכמותו, על-ידי הבדלה "בין החיה הנאכלת", ביום כיפור, או כל מאכל אסור, ובין החיה אשר לא תאכל. הכל תלוי בידיה של ה"אשה כי תזריע וילדה זכר", כי במעשיה תכריע את גורל הילד הנולד.
לידה קלה בזכות לימוד תורה
בעירו של רבי אריה לייב זצ"ל, בעל "קצות החושן", גרו בשלוה ובנחת זוג יהודים.
אך דבר אחד העיב על אושרם, הם לא נפקדו בפרי בטן. זה שתים עשרה שנה לנישואיהם מצפים הם לשמוע צהלת תינוק ובכיו, מחכים הם שהסדר בביתם יופר על ידי עולל חמוד, אך תקוותם לשווא. מה לא עשו כדי להיוושע? תרמו צדקה לעניים, עזרו לאומללים ואירחו עוברי אורח בביתם. היא הרבתה בדמעות, ואף הוא נשא תפילה והתחזק בלימוד התורה, אבל נראה שנסתמו שערי שמים.
ויהי היום, והנה עבר בעיר יהודי תלמיד חכם אשר לא מצא מקום ללון. תושבי העיר הפנו אותו לבית הזוג, והם אירחוהו בכל הכבוד. אותו תלמיד חכם שראה את מסירותם, רצה להעניק להם ברכה ותודה מעומק הלב, וכשנודע לו שהם חשוכי ילדים, ברך אותם שיזכו להיפקד בזרע של קיימא. לאחר שברכם נפרד מהם בלבביות והלך.
והנה לתקופת הימים נשאה ברכתו פרי, וימלאו ימיה ללדת. ולפתע צרה צרורה, לפתע התברר שהיא מקשה לילד. טובי הרופאים הוזעקו לטכס עצה, אך אף אחד מהם לא ידע כיצד לפתור את הסיבוך. בני העיר התאספו לתפילה בבית הכנסת, פתחו את ארון הקודש והזילו דמעות כמים, אך מאומה לא הועיל.
בעלה של האשה שראה שהישועה מתעכבת, רץ לבית הכנסת, פנה למקומו של רבי אריה לייב בעל "קצות החושן", שנשא תפילה עם הקהל המתחנן על נפש היולדת וצעק: "רבי, אנא, הושיענו". רבי אריה לייב שכאב את כאבו של אותו יהודי, פנה אליו ברכות ואמר לו: "נותרה רק עצה אחת". ואז נעמד על רגליו ואמר: "אני אריה לייב בן הר"ר יוסף נותן זכות של חצי שעה מלימודי היום לרפואת האשה רייזל בת חנה". כל הקהל עמד מרותק ונדהם במקומו.
לא עברה שעה קלה, ואחת המיילדות קראה לבעלה בהתרגשות ובקשה שימסור לציבור, שבשעה טובה ומוצלחת האשה חובקת בת במזל טוב, ולאם ולבת שלום. אז ראו כל העם העומדים בבית הכנסת את גודלה של "זכות התורה".
"במצב שכזה צריך זכויות במזומן"
יהודי נכנס פעם אל ה"חפץ חיים" בבכי ובתחנונים וסיפר שאשתו מקשה לילד
וביקש שהחפץ חיים יתפלל עליה שתיוושע במהרה.
אמר לו רבי ישראל מאיר: עכשיו, במצב חרום שכזה, כשאשתך במצב קשה, צריך זכויות. האם יש לך כאלו?
היהודי השיב בהבטחה שישתדל יותר בשמירת השבת. אבל הכהן הגדול מראדין אמר לו שבמצב שכזה לא די בהבטחות, צריך זכויות ב'מזומן'. "האם זכור לך מעשה טוב שעשית כבר בעניין שבת שיוכל לסנגר עליך עכשיו?" - שאל.
עמד שם יהודי נוסף, תלמיד חכם, ואמר שיש לו זכות כזו, כאשר שיכנע פעם ספר יהודי לסגור חנותו בשבת, והוא מוכן לתת את הזכות לאשתו של היהודי הזקוקה לרחמים. ואכן כך היה. מיד לאחר מכן התרפאה האשה וילדה את בנה בשעה טובה ומוצלחת.
"את עומדת ללדת ילד בריא"
לאשה מעוברת שחלתה במחלה מתישה, נאמר ע"י רופא שעליה להפסיק את הריונה, שאם לא כן היא מסכנת את חייה ואת חיי העובר.
בעלה התיעץ עם רב והלה השיבו: "שאלה זו אינה בשבילי. זוהי שאלה עבור רבי משה פיינשטיין".
תוך זמן קצר הגיעו בני הזוג לחדר האוכל בדירתו הצנועה של ר' משה. הוא ביקש מהאשה שתחזור מילה במילה על דברי הרופא. הוא חקר בנוגע לכמה נקודות, כדי להבהיר את העובדות לאשורן. ואז קבע את עמדתו: "אל תחששי, את עומדת ללדת ילד בריא. גם במצב בריאותך יחול שיפור. אין מקום לדאגה".
לאחר חודשים אחדים, התגשמו דבריו של ר' משה. האשה ילדה תינוק בריא.
אולם, הסיפור לא תם. שנה לאחר הולדת התינוק, בערב שבת, צילצל הטלפון בביתה של אותה משפחה.
ר' משה הציג את עצמו, התעניין בשלום האשה והתינוק ולאחר מכן הוסיף להפתעתם הרבה: "היום יום ההולדת של התינוק. ישלח ה' בריאות והצלחה לכל המשפחה
$כדי להעריך נכונה עד כמה מופלא מקרה זה, יש לזכור - כפי שהתבטא אחד האנשים שהיה קשור מאוד אל ר' משה - ש"ראש-הישיבה היה האדם העסוק ביותר בעולם".
"תנו לו שם מפרשת השבוע שבה יוולד"
לאחד מבתי המדרשות בירושלים ניכנס, לפני כששים שנה, יהודי בר אוריין שעלה זה עתה ארצה, וכששאלוהו מהיכן הגיע, השיב שמוצאו מהעיר אוסטרובצה בפולין.
בעיר זו התגורר כידוע הצדיק המפורסם שלאחר שחזה בצרות שתתרגשנה על עמו, צם במשך ארבעים שנה רצופות. ביקשו ממנו יושבי בית המדרש בירושלים שיספר משהו על האוסטרובצ'ר.
ליד האיש עמדה בתו כבת השבע. "הנה ראו נא גם ראו, בת זו היא אחד מניסיו ונפלאותיו של הצדיק שהתגורר באוסטרובצה", אמר.
רבה של רחובות, הגר"א בר שאול זצ"ל, שנכח באותו מעמד, חזר על סיפורו של האיש: צרות רבות עברו עליו ועל ביתו, כאשר כל ילדיו ניפטרו ימים מספר לאחר הלידה, ולא עברו אפילו את יום השלושים ללידתם. לאחר שילד נוסף שבק גם הוא חיים, התפרצה אשתו בבכי ניסער וקורע לב לחדרו של הרבי מאוסטרובצה וזעקה בקול יללה ותחנונים: "לא אצא מכאן עד שהרבי יבטיח לי שבפעם הבאה אלד זרע של קיימא".
במשך דקות ארוכות בכתה האשה ובכתה, וכניראה שזעקה מעין זו של אם בישראל המכניסה את עצמה לחדרו של צדיק ומבקשת את עזרתו, בוקעת שבעה רקיעים. אמר לה האוסטרובצ'ר: יש לי עצה עבורכם. אם הינכם רוצים שהילד הבא יחיה, תנו לו שם מפרשת השבוע שבה יוולד.
ויהי כתקופת השנה ילדה האשה בת. פרשת השבוע היתה "נשא", והפעם התפרץ הבעל לחדר הרבי ואמר שהוא ורעייתו עברו על כל פרשת השבוע מתחילה ועד סוף ולא מצאו בפסוקים שם של אשה, שבו יקראו לבתם שנולדה זה עתה.
ביקש ממנו הרבי לצאת מחדרו. "אסתגר מעט לבדי, ואמצא לכם שם מתאים", אמר. לאחר כמה דקות יצא הצדיק ואמר להורי הבת: "ייתכן שהשם שעלה בחכתי לא ימצא חן בעיניכם, אבל אם הילדה תיקרא בשם זה, היא תחיה".
השם שהציע הרבי היה הצללפונית, שהיתה אימו של שמשון, המוזכרת בהפטרת השבוע, וכמובא בגמרא (בבא בתרא צא, א), והמהרש"ל שם אומר: "נ"ל הצללפונית היא אימו של שמשון בדברי הימים בסוף יחס יהודה, והוא טוב מפני רוח רעה, מצאתי".
"הילדה העומדת כאן לצידי היא בתי הקרויה בשם הצללפונית ואכן התקיימו דבריו של הרבי והילדה חיה וקיימת", סיים היהודי מאוסטרובצה את סיפורו, בירושלים.
"עוד מעט קט הוא ישלים את לימודיו"...
מעשה שהיה בבית החולים "לניאדו" בנתניה עם יולדת שתקפוה צירים חזקים
ומרוב כאביה הרעישה האשה את כל המחלקה. לפתע ניגשה אליה המיילדת ולחשה דבר מה באוזנה, ולמרות שהצירים נמשכו פסקה האשה מלזעוק, ולאחר זמן קצר עברה הלידה בשלום.
משנגשו אליה לאחר מכן ושאלו אותה מה גילתה לה המיילדת, התברר שלחשה באוזניה דברים הידועים לכל אחד. "תראי", אמרה לה, "חז"ל אומרים שבשעה שהעובר נמצא במעי אמו מלמדים אותו את כל התורה כולה. הילד שלך אינו רוצה לצאת כי מן הסתם חסרים לו עוד כמה דברים קטנים שלא הספיק ללמוד... עוד מעט-קט הוא ישלים את לימודיו, והכל יבוא על מקומו בשלום".
"יען כי סבלה את ציריה בדומיה"...
בימי שבתו של ה"שאגת אריה" בוולוזין, היתה פרנסתו בדוחק גדול. העניות שיוועה מכל פינה בבית, ומחוסר אמצעים הוכרח ה"שאגת אריה" ללבוש אותה חליפת בגדים גם בשבת וגם ביום חול. ספרי לימוד הצריכים לו, לא היו כלל בהישג ידו, ולאושרו הרב מצא בין בעלי הבתים בוולוזין, איש חשוב מאד בשם רבי יצחק, אביו של רבי חיים מוולוזין. בביתו של רבי יצחק נמצאו ספרים רבים, ורגיל היה ה"שאגת אריה" לסור לשם מזמן לזמן, ולעיין בספרים.
פעם, בעת שישב ה"שאגת אריה" שקוע בעיונו, תקפו חבלי לידה את אשתו של רבי יצחק. בידעה שה"שאגת אריה" שוהה בביתה ועוסק בתורה, התגברה על עצמה מלגנוח במשך כל הזמן כדי שלא להפריעו בלימודו, וסבלה את ציריה בדומיה.
לאחר מכן, כשנודע הדבר ל"שאגת אריה", התרגש עד מאד ממסירות נפש שכזו לכבוד התורה, הוא נשא את כפיו לשמים ולחש תפילה: "רבונו של עולם, יען כי התאפקה האשה מלצעוק בשל כבוד התורה, ברכנה בזכות זו בבן, שתורתו תכריז עליו בעולם כולו!"
וברכתו של אותו צדיק התקיימה בבן שנלד אז, שנקרא שמו זלמן, אשר שמע גדולתו בתורה הדהד אח"כ בכל העולם, בשם ר' זלמ'לה מוולוזין.
כל המשפחה מתברכת
אמרו חז"ל: "בא זכר וככרו בידו". מדוע - שואל ה"ברית ציון" - לא נאמר "בא זכר ולחמו בידו", וכי התינוק זקוק לככר שלם למאכלו?
אלא בלשון "וככרו בידו" רוצים חז"ל ללמדנו, שעם לידת התינוק הקב"ה שולח מחיה ומזון לכל המשפחה כולה.
מערכת המזל משתנה עם הלידה
מסופר על חסיד אחד דל ומטופל בילדים רבים שבא לתנות את דוחק פרנסתו להרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא, ולרש אין כל לזון את עולליו הרעבים. השיב לו הרבי בברכה, שתזכה להוליד עוד בן... ותמהו כל החסידים על ברכה זו המוסיפה לכאורה על מצוקתו ואינה ממין הבקשה כלל. ואמנם במלאות שנה נולד לו בן ומאז התהפך הגלגל וזכה לעשירות.
לאחר זמן הסביר הרבי: כאשר בא החסיד לפני, ראיתי שלפי מזלו ומערכת מזל בני משפחתו אינו יכול לזכות בברכה ועשירות. ולכן ברכתי אותו בבן נוסף, שעל ידו השתנתה כל מערכת מזלו, והיה אפשר להמשיך לו הצלחה ועשירות.
קידוש להודיה על לידת הבת
סיפר הגאון רבי שמחה הכהן קוק שליט"א: בת נולדה לאברך, שנה לאחר החתונה. בא לפני מרן הרב שך זצ"ל ושאל האם לערוך קידוש להודיה.
נענה מרן ואמר: "אילו היתה נולדת בת לאחר שמונה שנות נשואין, לא היית שואל - מבין היית שיש להודות ולהלל. וכשהקדוש ברוך הוא עוזר וחוסך שנות עגמת נפש, האם משום כך פחותה חובת ההודאה?...
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
