ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
- ספריה
- בבא מציעא - פרק ראשון
- הודאה במקצת ושעבוד קרקעות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
"דאמר רבי חייא: 'מנה לי בידך', והלה אומר: 'אין לך בידי אלא חמישים זוז, והילך' - חייב. מאי טעמא - 'הילך' נמי כמודה מקצת הטענה דמי, ... ורב ששת אמר: 'הילך' פטור. מאי טעמא - כיון דאמר ליה 'הילך', הני זוזי דקא מודי בגוייהו - כמאן דנקיט להו מלוה דמי, באינך חמשים - הא לא מודי, הלכך ליכא הודאת מקצת הטענה. ...
מיתיבי: 'סלעים, דינרין (שטר שכתוב בו: פלוני לוה מפלוני סלעין, ולא פירש כמה, וכן שטר שכתוב בו דינרין סתם; רש"י). מלוה אומר: חמש, ולוה אומר: שלש. רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה - ישבע, רבי עקיבא אומר: אינו אלא כמשיב אבידה, ופטור.' קתני מיהת רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה - ישבע. טעמא - דאמר שלש, הא שתים - פטור, והאי שטר דקמודי ביה - 'הילך' הוא, ושמע מינה: 'הילך' פטור! - ... אלא, לעולם שתים פטור, ו'הילך' חייב. ושאני הכא - דקא מסייע ליה שטרא. אי נמי, משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות - ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות. איכא דמותיב מסיפא: ..."
מיתיבי: 'סלעים, דינרין (שטר שכתוב בו: פלוני לוה מפלוני סלעין, ולא פירש כמה, וכן שטר שכתוב בו דינרין סתם; רש"י). מלוה אומר: חמש, ולוה אומר: שלש. רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה - ישבע, רבי עקיבא אומר: אינו אלא כמשיב אבידה, ופטור.' קתני מיהת רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה - ישבע. טעמא - דאמר שלש, הא שתים - פטור, והאי שטר דקמודי ביה - 'הילך' הוא, ושמע מינה: 'הילך' פטור! - ... אלא, לעולם שתים פטור, ו'הילך' חייב. ושאני הכא - דקא מסייע ליה שטרא. אי נמי, משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות - ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות. איכא דמותיב מסיפא: ..."
הסוגיה מחדשת יסוד שהיא לא ידעה אותו מתחילה. - "אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות". כלומר, אין נשבעים על כפירה של טענה שכרוכה בשעבוד קרקעות. השטר משעבד את קרקעות החייב לפרעון החוב. כאשר החייב כופר בחוב שקשור לשטר הוא כופר גם בשעבוד הקרקעות; והתורה פוטרת אותו משבועה שקשורה לקרקעות.
התוספות הקשו על היסוד הזה. קיימת שיטה הסבורה, שקרקעותיו של החייב משועבדות לפירעון חובותיו - מדין תורה. מאידך, התורה חייבה את המודה במקצת החוב להישבע. ולכאורה מדוע הוא צריך להישבע, והרי קרקעותיו משועבדות לפירעון החוב - והוא צריך להיות פטור. וזו לשון התוספות שם בבבא-מציעא דף ד' ע"ב:
" אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות - ואם תאמר למאן דאמר בפרק גט פשוט (ב"ב דף קעה:) שעבודא דאורייתא, מודה מקצת הטענה - למה נשבע? הא כופר שעבוד קרקעות? ויש לומר, שמחל לו השעבוד, או שאין לו כלל קרקעות אפילו משעבדי ..."
התוספות תירצו שם, שדין התורה קיים רק במקרים יוצאי דופן: כשהתובע מחל לנתבע על שעבוד הקרקעות, או כשאין לנתבע קרקעות. אך במקרה רגיל שיש לנתבע קרקעות - התורה פוטרת אותו משבועה.
תרוץ נוסף יש בתוספות בבבא-בתרא דף קע"ה ע"א ד"ה "המלוה", וזו לשונו:
"והקשה ה"ר יעקב מקורבי"ל אם כן האיך נשבעין במודה במקצת הטענה, והא אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות, ואומר רבי כגון שמחל שעבודו, אי נמי בדליכא עדים . דהא דשעבודא דאורייתא היינו על פי עדים , אבל על פי עצמו לא וכו'".
היסוד שבתרוץ הנוסף הוא, שלשון "מִלווה על-פה" הוא מדויק - המִלווה דומה מאד למִלווה בשטר; ורק מפני שהמִלווה לא נכתב בשטר, הוא נקרא בשם "מִלווה על-פה"; ואם הוא נעשב בפני עד אחד - הוא נקרא מִלווה בעד אחד. אולם במצב שאין עדים נקרא המִלווה - "הודאה", שהרי אין לנו אלא הודאתו (וכן מצאנו בכמה סוגיות את הלשון "הודאות והלוואות").
לפי התרוץ שנוסף שם בתוספות. רק כאשר המִלווה בעל-פה נעשה בפני שני עדים קיים שעבוד על קרקעות החייב; ורק אז לא יהיה חיוב בשבועה מטעם עדות העדים, מפני שעדותם כוללת עדות על שעבוד קרקע. לשיטתם, התורה חייבה שבועה רק בהודאת החייב, כאשר אין שני עדים; וכן כאשר קיימת רק עדות של עד-אחד.
נראה לעניות דעתי, שגם הרמב"ם מודה באופן עקרוני לסברה זו של התוספות - שעבוד קרקעות קיים רק על פי שני עדים. וזו לשון הרמב"ם בתחילת פרק י"א מהלכות מלוה ולווה:
"המלוה את חבירו בפני עדים , או שאמר לעדים היו עלי עדים שאני חייב לזה מנה, או אתם עדי שאני חייב לזה מנה; - זו נקראת מלוה על-פה ואין צריך לפורעו בעדים".
גם הרמב"ם מגדיר מלוה על-פה - כמלוה בשני עדים דווקא.
לענין הנאמר בהלכה שם אין נפקא-מינה בהגדרה זו - שהרי קל-וחומר שאם לא היו כלל עדים בהלוואה אין צריך לפורעו בעדים - אלא שיש נפקא-מינה במקומות אחרים.
בהמשך פרק י"א מהלכות מלווה ולווה בהלכה ד' כתב הרמב"ם - "ומלוה על פה גובה אותה מן היורשין". ולפי מה שהקדים לעיל מיניה מבואר, שדין זה נאמר דווקא אם היתה המִלווה (או ההודאה) בפני שני עדים.
מדברי הרמב"ם משמע, שאם האב הודה לבנו - שלווה מפלוני, ואפילו בא עד והעיד על כך, אך לא היו ' שני עדים ' בהלוואה; אין זה מִלווה על-פה, ולא ירדו לנכסים שירש הבן. 1
^ 1 ונראה, שנפקא-מינה נוספת קיימת לענין גביה שלא בפניו; וזו לשון הסוגיה בכתובות דף צ"ו: - "בעי ר' יוחנן: יתומים אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי, על מי להביא ראיה? נכסי בחזקת יתמי קיימי, ועל אלמנה להביא ראיה, או דלמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי, ועל היתומים להביא ראיה". ומשמע שם, שהנאמנות לטעון פרעתי בלא עדים, תלויה בשאלה מי מוחזק בנכסים, דהיינו למי הם משועבדים. ונמצא שדווקא לאשה שיש לה עדים (או שאנן סהדי) שהייתה אשתו משועבדים הנכסים. זהו מִלווה בע"פ מיוחד - שחובת הוכחת הפרעון מוטלת בו על החייב.
וזו לשון הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות אישות הלכה י"ח: יש מן הגאונים שהורה שאין פוסקין מזונות לאשה שהלך בעלה או שמת בעלה עד שיהא שטר כתובה יוצא מתחת ידה, ואם לא תוציא שטר כתובה אין לה מזונות שמא נטלה כתובתה מבעלה או מחלה לו כתובתה שאין לה מזונות כמו שיתבאר. ויש מי שהורה שפוסקין לה מזונות בחזקת שלא נטלה ולא מחלה ואין מצריכין אותה להביא כתובה, ודעתי נוטה לזה במי שהלך בעלה הואיל ויש לה מזונות מן התורה, אבל אם מת בעלה אין לה מזונות עד שתביא כתובה מפני שהיא אוכלת בתקנת חכמים, ועוד שניזונת מנכסי יורשים ולעולם טוענין ליורש".
וזו לשון הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות אישות הלכה י"ח: יש מן הגאונים שהורה שאין פוסקין מזונות לאשה שהלך בעלה או שמת בעלה עד שיהא שטר כתובה יוצא מתחת ידה, ואם לא תוציא שטר כתובה אין לה מזונות שמא נטלה כתובתה מבעלה או מחלה לו כתובתה שאין לה מזונות כמו שיתבאר. ויש מי שהורה שפוסקין לה מזונות בחזקת שלא נטלה ולא מחלה ואין מצריכין אותה להביא כתובה, ודעתי נוטה לזה במי שהלך בעלה הואיל ויש לה מזונות מן התורה, אבל אם מת בעלה אין לה מזונות עד שתביא כתובה מפני שהיא אוכלת בתקנת חכמים, ועוד שניזונת מנכסי יורשים ולעולם טוענין ליורש".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
