ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
- ספריה
- בבא מציעא - פרק ראשון
- הודאה במקצת ושעבוד קרקעות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
"דאמר רבי חייא: 'מנה לי בידך', והלה אומר: 'אין לך בידי אלא חמישים זוז, והילך' - חייב. מאי טעמא - 'הילך' נמי כמודה מקצת הטענה דמי, ... ורב ששת אמר: 'הילך' פטור. מאי טעמא - כיון דאמר ליה 'הילך', הני זוזי דקא מודי בגוייהו - כמאן דנקיט להו מלוה דמי, באינך חמשים - הא לא מודי, הלכך ליכא הודאת מקצת הטענה. ...
מיתיבי: 'סלעים, דינרין (שטר שכתוב בו: פלוני לוה מפלוני סלעין, ולא פירש כמה, וכן שטר שכתוב בו דינרין סתם; רש"י). מלוה אומר: חמש, ולוה אומר: שלש. רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה - ישבע, רבי עקיבא אומר: אינו אלא כמשיב אבידה, ופטור.' קתני מיהת רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה - ישבע. טעמא - דאמר שלש, הא שתים - פטור, והאי שטר דקמודי ביה - 'הילך' הוא, ושמע מינה: 'הילך' פטור! - ... אלא, לעולם שתים פטור, ו'הילך' חייב. ושאני הכא - דקא מסייע ליה שטרא. אי נמי, משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות - ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות. איכא דמותיב מסיפא: ..."
מיתיבי: 'סלעים, דינרין (שטר שכתוב בו: פלוני לוה מפלוני סלעין, ולא פירש כמה, וכן שטר שכתוב בו דינרין סתם; רש"י). מלוה אומר: חמש, ולוה אומר: שלש. רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה - ישבע, רבי עקיבא אומר: אינו אלא כמשיב אבידה, ופטור.' קתני מיהת רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה - ישבע. טעמא - דאמר שלש, הא שתים - פטור, והאי שטר דקמודי ביה - 'הילך' הוא, ושמע מינה: 'הילך' פטור! - ... אלא, לעולם שתים פטור, ו'הילך' חייב. ושאני הכא - דקא מסייע ליה שטרא. אי נמי, משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות - ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות. איכא דמותיב מסיפא: ..."
הסוגיה מחדשת יסוד שהיא לא ידעה אותו מתחילה. - "אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות". כלומר, אין נשבעים על כפירה של טענה שכרוכה בשעבוד קרקעות. השטר משעבד את קרקעות החייב לפרעון החוב. כאשר החייב כופר בחוב שקשור לשטר הוא כופר גם בשעבוד הקרקעות; והתורה פוטרת אותו משבועה שקשורה לקרקעות.
התוספות הקשו על היסוד הזה. קיימת שיטה הסבורה, שקרקעותיו של החייב משועבדות לפירעון חובותיו - מדין תורה. מאידך, התורה חייבה את המודה במקצת החוב להישבע. ולכאורה מדוע הוא צריך להישבע, והרי קרקעותיו משועבדות לפירעון החוב - והוא צריך להיות פטור. וזו לשון התוספות שם בבבא-מציעא דף ד' ע"ב:
" אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות - ואם תאמר למאן דאמר בפרק גט פשוט (ב"ב דף קעה:) שעבודא דאורייתא, מודה מקצת הטענה - למה נשבע? הא כופר שעבוד קרקעות? ויש לומר, שמחל לו השעבוד, או שאין לו כלל קרקעות אפילו משעבדי ..."
התוספות תירצו שם, שדין התורה קיים רק במקרים יוצאי דופן: כשהתובע מחל לנתבע על שעבוד הקרקעות, או כשאין לנתבע קרקעות. אך במקרה רגיל שיש לנתבע קרקעות - התורה פוטרת אותו משבועה.
תרוץ נוסף יש בתוספות בבבא-בתרא דף קע"ה ע"א ד"ה "המלוה", וזו לשונו:
"והקשה ה"ר יעקב מקורבי"ל אם כן האיך נשבעין במודה במקצת הטענה, והא אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות, ואומר רבי כגון שמחל שעבודו, אי נמי בדליכא עדים . דהא דשעבודא דאורייתא היינו על פי עדים , אבל על פי עצמו לא וכו'".
היסוד שבתרוץ הנוסף הוא, שלשון "מִלווה על-פה" הוא מדויק - המִלווה דומה מאד למִלווה בשטר; ורק מפני שהמִלווה לא נכתב בשטר, הוא נקרא בשם "מִלווה על-פה"; ואם הוא נעשב בפני עד אחד - הוא נקרא מִלווה בעד אחד. אולם במצב שאין עדים נקרא המִלווה - "הודאה", שהרי אין לנו אלא הודאתו (וכן מצאנו בכמה סוגיות את הלשון "הודאות והלוואות").
לפי התרוץ שנוסף שם בתוספות. רק כאשר המִלווה בעל-פה נעשה בפני שני עדים קיים שעבוד על קרקעות החייב; ורק אז לא יהיה חיוב בשבועה מטעם עדות העדים, מפני שעדותם כוללת עדות על שעבוד קרקע. לשיטתם, התורה חייבה שבועה רק בהודאת החייב, כאשר אין שני עדים; וכן כאשר קיימת רק עדות של עד-אחד.
נראה לעניות דעתי, שגם הרמב"ם מודה באופן עקרוני לסברה זו של התוספות - שעבוד קרקעות קיים רק על פי שני עדים. וזו לשון הרמב"ם בתחילת פרק י"א מהלכות מלוה ולווה:
"המלוה את חבירו בפני עדים , או שאמר לעדים היו עלי עדים שאני חייב לזה מנה, או אתם עדי שאני חייב לזה מנה; - זו נקראת מלוה על-פה ואין צריך לפורעו בעדים".
גם הרמב"ם מגדיר מלוה על-פה - כמלוה בשני עדים דווקא.
לענין הנאמר בהלכה שם אין נפקא-מינה בהגדרה זו - שהרי קל-וחומר שאם לא היו כלל עדים בהלוואה אין צריך לפורעו בעדים - אלא שיש נפקא-מינה במקומות אחרים.
בהמשך פרק י"א מהלכות מלווה ולווה בהלכה ד' כתב הרמב"ם - "ומלוה על פה גובה אותה מן היורשין". ולפי מה שהקדים לעיל מיניה מבואר, שדין זה נאמר דווקא אם היתה המִלווה (או ההודאה) בפני שני עדים.
מדברי הרמב"ם משמע, שאם האב הודה לבנו - שלווה מפלוני, ואפילו בא עד והעיד על כך, אך לא היו ' שני עדים ' בהלוואה; אין זה מִלווה על-פה, ולא ירדו לנכסים שירש הבן. 1
^ 1 ונראה, שנפקא-מינה נוספת קיימת לענין גביה שלא בפניו; וזו לשון הסוגיה בכתובות דף צ"ו: - "בעי ר' יוחנן: יתומים אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי, על מי להביא ראיה? נכסי בחזקת יתמי קיימי, ועל אלמנה להביא ראיה, או דלמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי, ועל היתומים להביא ראיה". ומשמע שם, שהנאמנות לטעון פרעתי בלא עדים, תלויה בשאלה מי מוחזק בנכסים, דהיינו למי הם משועבדים. ונמצא שדווקא לאשה שיש לה עדים (או שאנן סהדי) שהייתה אשתו משועבדים הנכסים. זהו מִלווה בע"פ מיוחד - שחובת הוכחת הפרעון מוטלת בו על החייב.
וזו לשון הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות אישות הלכה י"ח: יש מן הגאונים שהורה שאין פוסקין מזונות לאשה שהלך בעלה או שמת בעלה עד שיהא שטר כתובה יוצא מתחת ידה, ואם לא תוציא שטר כתובה אין לה מזונות שמא נטלה כתובתה מבעלה או מחלה לו כתובתה שאין לה מזונות כמו שיתבאר. ויש מי שהורה שפוסקין לה מזונות בחזקת שלא נטלה ולא מחלה ואין מצריכין אותה להביא כתובה, ודעתי נוטה לזה במי שהלך בעלה הואיל ויש לה מזונות מן התורה, אבל אם מת בעלה אין לה מזונות עד שתביא כתובה מפני שהיא אוכלת בתקנת חכמים, ועוד שניזונת מנכסי יורשים ולעולם טוענין ליורש".
וזו לשון הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות אישות הלכה י"ח: יש מן הגאונים שהורה שאין פוסקין מזונות לאשה שהלך בעלה או שמת בעלה עד שיהא שטר כתובה יוצא מתחת ידה, ואם לא תוציא שטר כתובה אין לה מזונות שמא נטלה כתובתה מבעלה או מחלה לו כתובתה שאין לה מזונות כמו שיתבאר. ויש מי שהורה שפוסקין לה מזונות בחזקת שלא נטלה ולא מחלה ואין מצריכין אותה להביא כתובה, ודעתי נוטה לזה במי שהלך בעלה הואיל ויש לה מזונות מן התורה, אבל אם מת בעלה אין לה מזונות עד שתביא כתובה מפני שהיא אוכלת בתקנת חכמים, ועוד שניזונת מנכסי יורשים ולעולם טוענין ליורש".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
