ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- שונות
- באהל אברהם
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב אברהם שפירא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב שפירא זצ"ל
כבר כתבתי בספר "בדרך התורה הגואלת" ואחזור שוב - משום חשיבות הענין - על סיפור ההתייחסות של מורנו ורבנו מרן הרב צבי יהודה זצ"ל, אל השעור הכללי של מורנו ורבנו מרן הרב שפירא זצ"ל.
שמעתי מאחד הרבנים: שבוע אחד ביום שלישי, פורסמה הודעה, שר' אברום עסוק מאוד בבית הדין ולא יוכל להגיע לשעור ועל כן הוא נדחה ליום רביעי בשעה שתים עשרה. למחרת שוב פורסמה הודעה, שר' אברום לא יכול להגיע גם היום, והשעור נדחה ליום חמישי. ביום חמישי ניגשו אלי התלמידים של שעור א' בישיבה, ואמרו לי שביום חמישי יש להם עם הר"מ שעור בספר אורות בשעה הזאת והם לא מוכנים לותר על השעור הזה. אמרתי להם, שהם חייבים להיכנס לשעור הכללי ואין אפשרות אחרת. הם אמרו שהם בכל מקרה לא יכנסו לשעור הכללי כי ממילא הם לא מבינים ופשוט חבל שהשעור בספר אורות שהוא חשוב להם מאוד - יתבטל. שוב אמרתי להם, שהם צריכים להיכנס לשעור הכללי ואין שום אפשרות אחרת.
ביום חמישי בשעה שתים עשרה, נכנסתי לשעור הכללי, התבוננתי וחיפשתי את תלמידי שעור א' והם אינם. התחיל ליבי נוקפי. מה עושים? התלמידים לא נכנסו לשעור הכללי, זו עובדה, וגם השעור בספר 'אורות' שהוא בונה בהם יסודות אמונה גם הוא לא יתקיים, ובעצם אני נושא באחריות.
התלבטתי מאוד והחלטתי, שעלי לצאת, לאסוף את הבחורים ולתת להם שעור כפי התוכנית הקבועה, וכן היה.
למחרת, קרא לי ר' אברום אליו, ואמר שהוא שמע שנתתי שעור בזמן השעור הכללי. אישרתי את הדבר ואז ר' אברום אמר, שהוא מקפיד עלי. הסברתי מה שהיה אבל הוא בשלו, הוא מקפיד. 'אין דבר כזה, שבזמן שעור כללי ינתן שעור אחר'.
ממשיך הרב ומספר: נפגעתי מאוד מכך שר' אברום מקפיד, הייתי בטוח שנהגתי כפי שצריך היה לנהוג. החלטתי לגשת אל מורנו ורבנו הרב צבי יהודה ולספר לו את הענין, על מנת שיחזק אותי. הרב צבי יהודה הגיב מיד: "ר' אברום נותן שעור, ואתה באותו זמן נותן שעור?" הסברתי שלא היתה ברירה וכו' והרב צבי יהודה חזר שוב: "בזמן שר' אברום נותן שעור אתה גם נותן שעור?"
אנו לומדים מסיפור זה שני דברים:
א. ר' אברום ידע היטב את ערך השעור שלו ולא הסכים בשום אופן שיפגעו בו.
ב. אנו רואים איך הרב צבי יהודה העריך את ר' אברום. אם נדייק בלשון הסיפור, הרי שר' אברום נימק את התנגדותו משום סדרי הישיבה, המעמד של שעור כללי בישיבות. אבל הרב צבי יהודה לא התיחס בכלל למעמד השעור הכללי בישיבות, אלא לר' אברום מצד עצמו. בזמן שתלמיד חכם כמו ר' אברום נותן שעור בישיבה, איך מעיז מישהו אחר לתת שעור ויהיה הנושא שלו חשוב ככל שיהיה וכפי שאנו יודעים כמה היו יקרים וחשובים לרב צבי יהודה שעורים בספר אורות בפרט ובכתבי מרן הרב זצ"ל בכלל. ואף-על-פי כן.
מורנו ורבנו, הגאון העצום, שכבר בגיל צעיר מאוד היה הש"ס כולו, 'כמאן דמנח בכיסיה', היה - למרות זאת - מתיגע יגיעות עצומות בהכנת השיעור הכללי. בישיבה היה ידוע, שאפשר תמיד לבוא אל הרב, חוץ מימי שלישי. ביום שלישי הרב לא יכול להיפגש עם אף אדם, יהיה מי שיהיה, הוא חייב להכין את השיעור הכללי. כך גם סיפר מרן הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו שליט"א, שכאשר שניהם נתמנו לרבנים ראשיים, ר' אברום אמר לו: "תוכל להיכנס אלי מתי שתרצה חוץ מימי שלישי, בימי שלישי אני לא עוסק בשום ענין חוץ מהשעור הכללי".
מספר בנו הגאון הרב יעקב שפירא שליט"א: "ביום שלישי כל הבית היה הפוך. מלא ספרים פתוחים על המיטות ועל השולחן. הרב היה הולך קילומטרים רבים בהכנת השעור. מסתובב בבית מפינה לפינה, חושב על סברא, והופך אותה מצד אל צד. היו תקופות, שהיה לוקח אקמול לקראת הכנת השעור. היה זה יום של מלחמה ממש".
סיפרו בישיבה, שפעם אחת, אמרה לו הרבנית: "מה קרה? זה פעם ראשונה שאתה נותן שעור? הרי כבר ארבעים שנה אתה מלמד?" הרב ענה: "כל פעם אני מתחיל את הכל מחדש".
כשנתים לפני פטירתו, בט"ז אלול ה'תשס"ה, ביום ג', הלך ר' אברום לשעור הכללי. בכביש שבין ביתו לישיבה, הוא מעד ונפל ארצה. בנו, הרב ר' יעקב, רצה להביא כסא מהבית ושהרב ינוח קצת ויחזור לביתו. הרב לא הסכים בשום אופן. הוא אמר: 'עכשיו יש שעור כללי'. ר' יעקב אמר: 'אבל צריך שיבוא הרופא ויבדוק מה קרה ואם הכל בסדר'. הרב לא הסכים בשום אופן. 'עכשיו צריך להיות שעור כללי, ולא שום דבר אחר'. הרב נכנס לישיבה והחל ללמד. לקראת סוף השעור, הרגשתי שמשהו לא בסדר אצל הרב. במעריב הייתי שליח צבור - הייתי בשנת אבל על אבי מורי זצ"ל - הרב התפלל כדרכו, בחשק ובהתלהבות, כולל גם שלושה פרקי תהילים, שהנהיג לומר אחרי כל תפילה בישיבה. כשסיימתי הוא לא שכח לומר לי, כדרכו: "יישר כח!!". הוא התחיל ללכת הביתה עם בנו הרב ר' יעקב ואז ראיתי שהרב צולע. בדרך, ר' יעקב אמר לרב שראה באיזה מקום, שמביאים שר' חיים אומר, שכהן גדול שעובד בכל ימות השנה יכול לעבוד עם בגדי כהן הדיוט. ר' אברום הגיב מיד בחדות: "אני לא מאמין! זה לא יכול להיות". ר' יעקב אמר לו: "הוא אומר שיש דין מיוחד של בגדי כהן גדול ביום הכפורים". ר' אברום: "נכון, זה דין מיוחד של בגדי כהן גדול, אבל בכל השנה". מיד אחר כך שאלתי את ר' יעקב והוא סיפר לי מה שקרה, הוא אמר שראה שהרב יש לו כאבים, ולכן אמר לו את דברי ר' חיים, כדי להסיח את דעתו מהמכאובים. ר' יעקב הוסיף שרק לאחר תפילת ערבית, הרב אמר לו שיש לו כאב ברגל, אז הזמינו רופא והוא בדק אותו, וברוך השם נתקיים בו מה שכתוב: "רגלי חסידיו ישמור".
זהו עוד סיפור שמלמד עד כמה ר' אברום החשיב את השעור הכללי, וכמה אהבת תורה היתה לו, שהערה כל שהיא בדברי תורה, מסיחה דעתו מכאביו.
כבר כתבנו בהקדמה לספר, שבכל שעור, ר' אברום היה מחדש חידושים נפלאים ובודאי היה גורם בזה הארות גדולות מאוד במציאות בכלל, ומכאן גודל האחריות למסירתו. אצטט בענין זה כמה שורות מהספר הנפלא 'נפש החיים' שודאי היה שגור על לשונו של רבינו:
"וכל שכן חידושין אמיתיים דאורייתא המתחדשין על ידי האדם, אין ערוך לגודל נוראות נפלאות ענינם ופעולתם למעלה. שכל מילה ומילה פרטית המתחדשת מפי האדם, קודשא בריך הוא נשיק לה ומעטר לה, ונבנה ממנה עולם חדש בפני עצמו, והן הן השמים החדשים והארץ החדשה שאמר הכתוב" (נפש החיים שער ד', פרק י"ב, ועיין שם עוד ועוד דברים נפלאים בערכו של לימוד התורה וקל וחומר חידושי תורה). חידושי תורה אמיתיים בונים עולמות עליונים!
אעתיק עוד כמה שורות מהספר הקדוש 'נועם אלימלך': "דהנה השם יתברך, ברוך הוא, ברא ועשה את עולמו ועושה בו כרצונו: ולעומת זה ברא השם יתברך הצדיק, שיכול לבטל גזרותיו. והנה איך אפשרי שיבטל הגזרות שכבר נגזרו בשמים, בעולמות עליונים? אך הוא כאשר כתבנו כמה פעמים: 'בדבר ה' שמים נעשו' דהיינו: הצדיק, על ידי עסקו בתורה לשמה ומחדש בה חידושים, נעשו שמים חדשים ועושה מעשה בראשית, ונמצא ממילא הגזרות בטלין, שלא היו באותן העולמות שנבראו מחדש". (פרשת כי תצא ד"ה כי יקרא קן צפור וכו').
לאחר אחד השעורים הכלליים הרגשתי בעצמי הארה גדולה ופני הרב האירו ממש באור הגנוז לפי ציורי. אמרתי לרב: 'אני בטוח שיש היום שמחה גדולה בשמים בעקבות השעור של הרב'. הרב מיד ענה בחיוך: 'לא ראית כמה מלאכים היו כאן?' הרב היה מחיך וכאילו מתבדח. כך היתה דרכו כמעט תמיד, אבל מאחורי הדיבור והחיוך, הסתתרה עמקות פנימית גדולה מאוד.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.









