ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- שונות
- באהל אברהם
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב אברהם שפירא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב שפירא זצ"ל
כבר כתבתי בספר "בדרך התורה הגואלת" ואחזור שוב - משום חשיבות הענין - על סיפור ההתייחסות של מורנו ורבנו מרן הרב צבי יהודה זצ"ל, אל השעור הכללי של מורנו ורבנו מרן הרב שפירא זצ"ל.
שמעתי מאחד הרבנים: שבוע אחד ביום שלישי, פורסמה הודעה, שר' אברום עסוק מאוד בבית הדין ולא יוכל להגיע לשעור ועל כן הוא נדחה ליום רביעי בשעה שתים עשרה. למחרת שוב פורסמה הודעה, שר' אברום לא יכול להגיע גם היום, והשעור נדחה ליום חמישי. ביום חמישי ניגשו אלי התלמידים של שעור א' בישיבה, ואמרו לי שביום חמישי יש להם עם הר"מ שעור בספר אורות בשעה הזאת והם לא מוכנים לותר על השעור הזה. אמרתי להם, שהם חייבים להיכנס לשעור הכללי ואין אפשרות אחרת. הם אמרו שהם בכל מקרה לא יכנסו לשעור הכללי כי ממילא הם לא מבינים ופשוט חבל שהשעור בספר אורות שהוא חשוב להם מאוד - יתבטל. שוב אמרתי להם, שהם צריכים להיכנס לשעור הכללי ואין שום אפשרות אחרת.
ביום חמישי בשעה שתים עשרה, נכנסתי לשעור הכללי, התבוננתי וחיפשתי את תלמידי שעור א' והם אינם. התחיל ליבי נוקפי. מה עושים? התלמידים לא נכנסו לשעור הכללי, זו עובדה, וגם השעור בספר 'אורות' שהוא בונה בהם יסודות אמונה גם הוא לא יתקיים, ובעצם אני נושא באחריות.
התלבטתי מאוד והחלטתי, שעלי לצאת, לאסוף את הבחורים ולתת להם שעור כפי התוכנית הקבועה, וכן היה.
למחרת, קרא לי ר' אברום אליו, ואמר שהוא שמע שנתתי שעור בזמן השעור הכללי. אישרתי את הדבר ואז ר' אברום אמר, שהוא מקפיד עלי. הסברתי מה שהיה אבל הוא בשלו, הוא מקפיד. 'אין דבר כזה, שבזמן שעור כללי ינתן שעור אחר'.
ממשיך הרב ומספר: נפגעתי מאוד מכך שר' אברום מקפיד, הייתי בטוח שנהגתי כפי שצריך היה לנהוג. החלטתי לגשת אל מורנו ורבנו הרב צבי יהודה ולספר לו את הענין, על מנת שיחזק אותי. הרב צבי יהודה הגיב מיד: "ר' אברום נותן שעור, ואתה באותו זמן נותן שעור?" הסברתי שלא היתה ברירה וכו' והרב צבי יהודה חזר שוב: "בזמן שר' אברום נותן שעור אתה גם נותן שעור?"
אנו לומדים מסיפור זה שני דברים:
א. ר' אברום ידע היטב את ערך השעור שלו ולא הסכים בשום אופן שיפגעו בו.
ב. אנו רואים איך הרב צבי יהודה העריך את ר' אברום. אם נדייק בלשון הסיפור, הרי שר' אברום נימק את התנגדותו משום סדרי הישיבה, המעמד של שעור כללי בישיבות. אבל הרב צבי יהודה לא התיחס בכלל למעמד השעור הכללי בישיבות, אלא לר' אברום מצד עצמו. בזמן שתלמיד חכם כמו ר' אברום נותן שעור בישיבה, איך מעיז מישהו אחר לתת שעור ויהיה הנושא שלו חשוב ככל שיהיה וכפי שאנו יודעים כמה היו יקרים וחשובים לרב צבי יהודה שעורים בספר אורות בפרט ובכתבי מרן הרב זצ"ל בכלל. ואף-על-פי כן.
מורנו ורבנו, הגאון העצום, שכבר בגיל צעיר מאוד היה הש"ס כולו, 'כמאן דמנח בכיסיה', היה - למרות זאת - מתיגע יגיעות עצומות בהכנת השיעור הכללי. בישיבה היה ידוע, שאפשר תמיד לבוא אל הרב, חוץ מימי שלישי. ביום שלישי הרב לא יכול להיפגש עם אף אדם, יהיה מי שיהיה, הוא חייב להכין את השיעור הכללי. כך גם סיפר מרן הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו שליט"א, שכאשר שניהם נתמנו לרבנים ראשיים, ר' אברום אמר לו: "תוכל להיכנס אלי מתי שתרצה חוץ מימי שלישי, בימי שלישי אני לא עוסק בשום ענין חוץ מהשעור הכללי".
מספר בנו הגאון הרב יעקב שפירא שליט"א: "ביום שלישי כל הבית היה הפוך. מלא ספרים פתוחים על המיטות ועל השולחן. הרב היה הולך קילומטרים רבים בהכנת השעור. מסתובב בבית מפינה לפינה, חושב על סברא, והופך אותה מצד אל צד. היו תקופות, שהיה לוקח אקמול לקראת הכנת השעור. היה זה יום של מלחמה ממש".
סיפרו בישיבה, שפעם אחת, אמרה לו הרבנית: "מה קרה? זה פעם ראשונה שאתה נותן שעור? הרי כבר ארבעים שנה אתה מלמד?" הרב ענה: "כל פעם אני מתחיל את הכל מחדש".
כשנתים לפני פטירתו, בט"ז אלול ה'תשס"ה, ביום ג', הלך ר' אברום לשעור הכללי. בכביש שבין ביתו לישיבה, הוא מעד ונפל ארצה. בנו, הרב ר' יעקב, רצה להביא כסא מהבית ושהרב ינוח קצת ויחזור לביתו. הרב לא הסכים בשום אופן. הוא אמר: 'עכשיו יש שעור כללי'. ר' יעקב אמר: 'אבל צריך שיבוא הרופא ויבדוק מה קרה ואם הכל בסדר'. הרב לא הסכים בשום אופן. 'עכשיו צריך להיות שעור כללי, ולא שום דבר אחר'. הרב נכנס לישיבה והחל ללמד. לקראת סוף השעור, הרגשתי שמשהו לא בסדר אצל הרב. במעריב הייתי שליח צבור - הייתי בשנת אבל על אבי מורי זצ"ל - הרב התפלל כדרכו, בחשק ובהתלהבות, כולל גם שלושה פרקי תהילים, שהנהיג לומר אחרי כל תפילה בישיבה. כשסיימתי הוא לא שכח לומר לי, כדרכו: "יישר כח!!". הוא התחיל ללכת הביתה עם בנו הרב ר' יעקב ואז ראיתי שהרב צולע. בדרך, ר' יעקב אמר לרב שראה באיזה מקום, שמביאים שר' חיים אומר, שכהן גדול שעובד בכל ימות השנה יכול לעבוד עם בגדי כהן הדיוט. ר' אברום הגיב מיד בחדות: "אני לא מאמין! זה לא יכול להיות". ר' יעקב אמר לו: "הוא אומר שיש דין מיוחד של בגדי כהן גדול ביום הכפורים". ר' אברום: "נכון, זה דין מיוחד של בגדי כהן גדול, אבל בכל השנה". מיד אחר כך שאלתי את ר' יעקב והוא סיפר לי מה שקרה, הוא אמר שראה שהרב יש לו כאבים, ולכן אמר לו את דברי ר' חיים, כדי להסיח את דעתו מהמכאובים. ר' יעקב הוסיף שרק לאחר תפילת ערבית, הרב אמר לו שיש לו כאב ברגל, אז הזמינו רופא והוא בדק אותו, וברוך השם נתקיים בו מה שכתוב: "רגלי חסידיו ישמור".
זהו עוד סיפור שמלמד עד כמה ר' אברום החשיב את השעור הכללי, וכמה אהבת תורה היתה לו, שהערה כל שהיא בדברי תורה, מסיחה דעתו מכאביו.
כבר כתבנו בהקדמה לספר, שבכל שעור, ר' אברום היה מחדש חידושים נפלאים ובודאי היה גורם בזה הארות גדולות מאוד במציאות בכלל, ומכאן גודל האחריות למסירתו. אצטט בענין זה כמה שורות מהספר הנפלא 'נפש החיים' שודאי היה שגור על לשונו של רבינו:
"וכל שכן חידושין אמיתיים דאורייתא המתחדשין על ידי האדם, אין ערוך לגודל נוראות נפלאות ענינם ופעולתם למעלה. שכל מילה ומילה פרטית המתחדשת מפי האדם, קודשא בריך הוא נשיק לה ומעטר לה, ונבנה ממנה עולם חדש בפני עצמו, והן הן השמים החדשים והארץ החדשה שאמר הכתוב" (נפש החיים שער ד', פרק י"ב, ועיין שם עוד ועוד דברים נפלאים בערכו של לימוד התורה וקל וחומר חידושי תורה). חידושי תורה אמיתיים בונים עולמות עליונים!
אעתיק עוד כמה שורות מהספר הקדוש 'נועם אלימלך': "דהנה השם יתברך, ברוך הוא, ברא ועשה את עולמו ועושה בו כרצונו: ולעומת זה ברא השם יתברך הצדיק, שיכול לבטל גזרותיו. והנה איך אפשרי שיבטל הגזרות שכבר נגזרו בשמים, בעולמות עליונים? אך הוא כאשר כתבנו כמה פעמים: 'בדבר ה' שמים נעשו' דהיינו: הצדיק, על ידי עסקו בתורה לשמה ומחדש בה חידושים, נעשו שמים חדשים ועושה מעשה בראשית, ונמצא ממילא הגזרות בטלין, שלא היו באותן העולמות שנבראו מחדש". (פרשת כי תצא ד"ה כי יקרא קן צפור וכו').
לאחר אחד השעורים הכלליים הרגשתי בעצמי הארה גדולה ופני הרב האירו ממש באור הגנוז לפי ציורי. אמרתי לרב: 'אני בטוח שיש היום שמחה גדולה בשמים בעקבות השעור של הרב'. הרב מיד ענה בחיוך: 'לא ראית כמה מלאכים היו כאן?' הרב היה מחיך וכאילו מתבדח. כך היתה דרכו כמעט תמיד, אבל מאחורי הדיבור והחיוך, הסתתרה עמקות פנימית גדולה מאוד.
הרב חיים אביהוא שוורץ
ר"מ בישיבת בית אל.
מאמר שני חשיבות לימוד האמונה, דברי השפת אמת על קדושת הארץ
לימוד בספר הכוזרי - שיעור 109(מאמר שני פיסקא י"ד)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
