ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- משעבוד לגאולה
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- ספר מלכים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
"...חזקיהו בן אחז מלך יהודה בן עשרים וחמש שנה היה במלכו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלים... ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו. הוא הסיר את הבמות ושבר את המצבות וכרת את האשרה וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה, כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחשתן. בה' אלוקי ישראל בטח ואחריו לא היה כמהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו... " (מלכים ב' פר' יח)
"תנו רבנן ששה דברים עשה חזקיהו המלך על ג' הודו לו ועל ג' לא הודו לו... גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו, כיתת נחש הנחשת והודו לו, גנז ספר רפואות והודו לו" (ברכות י:).
נחש הנחושת
המציאות שעמדה בפני חזקיהו המלך הצעיר היתה קשה. העם שטוף בעבודה-זרה שעשה אחז אביו, בית-המקדש נעול ומלא בעבודה זרה.
חזקיהו פתח בתנופת ביעור עבודה-זרה, והרס את שכיות החמדה האליליים שבנה אביו. אבל הבין שהדבר האמיתי עדיין לא נעשה. שורש המשבר הרוחני היה הפיכת האמצעי למטרה. העם התרחק מהקשר לאלוקים ופנה לעסוק בעיקר באמצעים שהיו אמורים לקשור אותו לה'.
אחד הבולטים שבהם היה נחש הנחושת, שהעם ראה בו קדושה ותפש את הפולחן אליו כדבר לגיטימי. את הנחש עשה משה בדבר ה' כדי שהעם יביט עליו ויתרפא, ומי כמשה הנאמן לה' ?! אמנם כשעשה משה את הנחש ראו בו הכל אמצעי בלבד לעבוד דרכו את ה'. אך לאחר סיום המגפה השאיר משה את הנחש כדי להזכיר לדורות שלא הנחש ממית אלא החטא ממית, כפי שהשאירו את צנצנת המן ומטה אהרון.
אלא שההבדל בין פולחן הנחש כשלעצמו לראייתו כפנייה כלפי מעלה בלבד - קשה לתפישה, והגבול דק מאוד. המתבונן מהצד לא היה מסוגל לראות את ההבדל, והכל היה תלוי בכוונה: אם היא לשם שמים, הצליחו. ואם היו חושבים שהנחש עצמו מציל - לא הצליחו!
ברבות הימים הלכו הדברים והיטשטשו, וכבר היה קשה להסביר את עומק ההבדל בין פולחן הנחש לפולחן הקוברה המצרית. מתישהו החל העם לסגוד לו, ובבתי-המדרש התפלפלו בשאלה האם הנחש שומר עדיין על הקדושה מימי משה או לאו. היו מי שהעזו וטענו שכעת הכל הושחת והקדושה הפכה לטומאה ועבודה-זרה. אבל נושאי הדגל השמרני טענו בלהט שאין הדבר כן, וגם אם יש טעויות, אסור לבטל את פולחן הנחש שהיה מעשי ידי משה בדבר ה', ומי יעז לגעת בנחש וניקה? כך, מי שהיה חולה היה הולך אצל הנחש ומתבונן בו כדי להתרפא. בייחוד בתאריך הידוע בשנה שבו עשה משה את הנחש - היו יוצאים המונים רבים ובראשם כהני הנחש, לבושים בגלימותיהם המיוחדות, להסתכל בנחש ולומר תפילות לישועה ורפואה. מי שלא יכול היה להגיע - היה שולח מכתב (ועימו סכום כסף עבור הטרחה) ובו רשומים שמות המבקשים כדי שיתפללו עליהם.
ברבות הימים התגבשה בבתי-המדרש הדעה שפולחן הנחש הידרדר לשפל שאין לו תקנה ואסור להמשיך אותו, ומגיני-הנחש נצטננו אל מול גלי-ההריסות הרוחניים ההולכים ומתרבים. אפס, גם החכמים לא העזו לומר לחזקיהו לכתות את הנחש כיוון שחששו מה יאמרו הבריות, ושמא ייפגם בכלל בניין האמונה המיוסד מימות משה ועד הנה.
חזקיהו ידע שזה המבחן הגדול. אם לא יכתות את הנחש תימשך תופעת העבודה-זרה, כיוון שכבר אי אפשר להבחין בין הדברים.
הוא גם ידע שעליו להפריך דעה קדומה אחרת טרם שיגע בנחש. העם רואה במלכות בית דוד וביושב על כיסא המלך, קדושה שאין להרהר ולערער אחריה. דבריו אם-כן, הם פקודה אלוקית שיש לקיימה. לכן קל היה למלכי יהודה הרשעים להכניס עבודה-זרה ליהודה, שמתחילה לא נסחפה בזרם העכור הבא מעמי האזור ומלכות ישראל הסמוכה. כדי לזעזע את הציבור לקח חזקיהו את עצמות אביו ועשה מעשה שהחריד את הרואים ואף את השומעים שלא ראו - הוא רתם סוס למיטה עשויה חבלים שעליה שם את עצמות אביו אחז וסובב את המיטה הזו סביב ירושלים עד שהביא את העצמות לקבורה, שלא בקברי המלכים. רבים הביעו סלידה ממעשה כזה שלא נעשה מעולם ע"י בן לאביו, והיו שטענו שהיתה זו נקמה באביו שניסה לשרפו למולך בילדותו. מכל-מקום, העם הפנים את המסר - ככה יעשה לאיש אשר הכניס עבודה זרה לתחום ישראל ואשר טימא את בית המקדש. המסר הסמוי היה אף חזק יותר - אין קדושה לעצמותיהם של מלכי בית דוד, הרשע ייענש והצדיק יקבל שכרו, והכל לפי המעשה.
לאחר שהמחסום הראשון והעמוק ביותר נשבר - פנה חזקיהו לשלב הבא וכיתת את נחש הנחושת (מלכים ב' פר' יח).
תוך שהוא בתנופה של שינוי, גנז חזקיהו את ספר הרפואות שעבר במסורת הדורות, ויש אומרים שנכתב בידי שם בן נח. ספר זה היה חשוב במיוחד כיוון שלא היתה מחלה שלא היה לה בו פיתרון רפואי. כיוון שכך, לא סברו החולים שעליהם לבקש רחמי-שמים, ולא שבו מחטאיהם. כך התפוגגה מסגרת שכר ועונש, שנועדה להחזיר אדם בתשובה מחטאיו. משנגנז הספר - לא נותרה לחולים ברירה אלא להתפלל לה' שיצליח מעשיהם של הרופאים שאינם בטוחים ברפואתם.
חלק מהעם בא בטרוניה לחזקיהו הפוגע בקודשי האומה: הנחש המשעבד את ליבם של ישראל לאביהם שבשמים ומציל אותם מן הפורענות, ספר הרפואות המציל חיי-אדם, וכבוד מלכות בית דוד הנרמס בגרירת עצמות המלך.
חזקיהו נזקק אז בדחיפות לתמיכה. בדיעבד, שלחו לו חכמים דברי חיזוק ועידוד על שלושת המעשים גם יחד.
ביניים: הממלכתיות שהכזיבה
הממלכתיות הינה ביטוי של העם לשלטון עצמי ומהווה מרכיב חשוב בביטול הגלות ובואה של גאולה. אלפיים שנה התפללנו "ושבור עול הגויים מעל צווארנו". כשהוכרזה המדינה היה בזה חידוש ופלא, ותופסי התורה שהבינו את משמעותה הרוחנית ראו בה עניין יקר וקדוש. יישוב יהודי בארץ-ישראל כבר היה, אבל ריבונות ושלטון עצמי התחדשו רק בהקמת המדינה. מכאן היחס החיובי לכל הקשור לשלטון: צבא, משטרה, שרים, חברי-כנסת, ראש-ממשלה ולסמלים שבראשם הדגל. מראשית הדרך היה ברור שיש לציבור המאמין הסתייגויות מדרכה של המדינה, בעיקר בשלושה תחומים: משפט - שאינו מבוסס על דיני תורה אלא על חוקים חילוניים; חינוך ותרבות - שאינם קשורים למורשת ישראל, ופעמים רבות הפוכים ממנה לחלוטין; משרד הדתות - המממן נוצרים ומוסלמים.
אבל על הכל כיסתה האהבה הגדולה וההתפעמות מהחידוש, שלאחר גלות ארוכה יש לנו שלטון עצמי. האהבה היתה כה גדולה עד שאפילו משברים עצומים כמו חוק החינוך הממלכתי המונע מילדי ישראל קשר למסורת, והעלאתם של יהודי המזרח תוך כפייה להפסקת שמירת תורה ומצוות, לא פגעו באהבה ובמחויבות של הציבור הדתי-לאומי למדינה. אלא שעם השנים הולכת המדינה והופכת ערך כשלעצמו, כביכול בלי קשר לערכים אותה היא מאמצת ולפיהם היא פועלת. נוצרה זהות בין העצמאות והמדינה כמוסד, לבין האנשים המנהיגים אותה, המנסחים את חוקיה, ומתווים את דרכה בפועל.
קרה לאידיאולוגיית הממלכתיות מה שקרה לנחש. במשך כשני דורות היוו ערכי הממלכתיות אבן יסוד בבניינו הרוחני של הצעיר המתחנך בבית המדרש הציוני. בצורתה הנוכחית היא כבר לא משעבדת את ליבם של ישראל לאביהם שבשמים, אדרבא - היא מרחיקה אותם. הידרדרנו לטשטוש ערכים כללי עד כדי איבוד הולך ומחריף של הצלם הציוני-יהודי של המדינה, ואנו ניצבים בפתחה של תקופה שיש בה סממנים חריפים של פשיזם דתי, המקדש את המדינה והמוסדות הלאומיים. מה שישעיהו וירמיהו אמרו אפילו על בית המקדש שהפך למקום שאין לה' עוד חפץ בו ובקרבנות שמקריבים בו - לא יעזו חלקים בקרבנו לומר ביחס לממלכתיות. זאת, למרות דברים מפורשים של הרב קוק זצ"ל על הלאומיות החילונית והאפשרות הסבירה של היטמאות חמורה שלה
"באוויר מעופש זה נולדה גסות הכפירה בצורתה המנוולת שאנו רואים אותה בימינו. וכשזו נזקקת אל הלאומיות בוררת היא ממנה דווקא את חלקיה היותר רעים העלולים לשחת את כל הוד שבצלם האדם הפרטי אשר נוכח אלקים דרכו... ומאצלת עליהם מהזוהמה של טומאת שוליה..." (אורות עמ' קלד).
אם לא נכתות את ערך הממלכתיות הקיצונית היום - ההרס עלול לגדול יותר ויותר. קשה לצפות את עצמת השבר הנורא שיתרחש כשהממדים יהיו בלתי נסבלים לגמרי לרובו של הציבור המאמין בתורה מן השמים, ורואה בתקופתנו ראשית צמיחת גאולה. במקומו של ערך זה תיבנה מערכת נכונה של יחס חיובי אוהב לעצם קיומה של המדינה, ונכונות למסירות-נפש להגנתה, יחד עם שלילת כל התופעות השליליות כולן, בלא לגיטימציה אף לאחת מהן, גם לא בשם הממלכתיות. בלשון בריסקאית ניתן לומר שלא נייחס קדושה ל'גברא', המאייש משרה זו או אחרת, או לדעותיו והחלטותיו, אלא ל'חפצא' של המדינה בלבד.
מי שיכתת את נחש-הממלכתיות יזכה אף הוא לכך שחכמים עתידים להודות לו, ובעקבותיהם האומה כולה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
