ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- אור חדש
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
העדפנו (בינתיים) שלא להתייחס למעלליה המצחיקים של הצנזורה ביחס לבית הכנסת 'החורבה' בירושלים. כוונתנו לעיתון 'המבשר' וחבריו, אשר צוירה בהם 'החורבה' כמקום משכנה מימים-ימימה של 'העדה החרדית' ורבניה - הרב דיסקין זצ"ל והרב זוננפלד זצ"ל.
כל הבקיא בהיסטוריה של 'החורבה' יודע כי מעולם לא היה לציבור זה ולרבנים אלו קשר ל'חורבה'. הרב זוננפלד אף התבטא כי מאז שהחלו לדרוש ב'חורבה' בשפה העברית, הוא אינו מסכים לדרוך בה. הנכון והאמיתי הוא כי ה'חורבה' הייתה שייכת לרוב החרדי המתון, אשר בראשותו עמד הגאון ר' שמואל סלנט, ולאחמ"כ מחליפו מרן הראי"ה.
נוסף לעובדות ההיסטוריות, הרי שאופיו של בית הכנסת, כמרכז לאומי וציוני, המסמל את ה'אתחלתא דגאולה', לא התאים להשקפת אנשי ה'עדה החרדית'.
על האמת ההיסטורית בתולדות ה'חורבה' ניתן לקרוא בספר החדש 'חורבת ריה"ח בנשיאות מרן הראי"ה קוק זצ"ל' (ראה להלן עמ' 7).
מנחם פרוש ז"ל
גם בכתבות השונות והמשונות שהתפרסמו אודות מנחם פרוש ז"ל וקורות חייו, בימים שלאחר פטירתו, נמצאו שיבושים היסטוריים מכוונים.
הגדיל לעשות השבועון 'משפחה', אשר מילא דפים ארוכים בסיפורים ועובדות מתולדות חייו של הנפטר, מעורבים בבלבולים היסטוריים מוזרים ביותר.
בעיתון אחר הופיעה כתבה שלימה על משחק הפורים בו התאמנו מספר נערים, ובתוכם המנוח, לרצוח את מרן הראי"ה קוק, ר"ל. בכתבה זו הושמו רבני ירושלים דאז ורבני הבד"ץ, לקלס ולביזיון נוראיים.
פירוט השקרים והביזיונות האמורים ימתין מעט, משום שאנו מחכים להוצאת הספר הביוגראפי על תולדות חייו של פרוש. מן הסתם, כמנהג "ההיסטוריונים החדשים", יופיעו בספר זה בדיות ושברי סיפורים, ומאידך יושמטו פרטים ועובדות אחרות, ואנו מצידנו נוכל להגיב בצורה שלמה ומפורטת על שלל הסילופים.
"כל העדה כולם קדושים"
אמנם, כתבה אחרת הגדישה את הסאה בצורה מחפירה, ועל כך לא נוכל שלא להגיב. באופן אחר, יכולה לשמש כתבה זו כבנין-אב ומדגם מייצג לתופעת שכתוב ההיסטוריה והטיוח ולמגמתיות הזולה הרווחת בקרב אותם ה"היסטוריונים".
בעיתון 'משפחה' מס' 948, ג' ניסן תש"ע, הופיעה כתבה מאת "א. נתנאל" על פרשיה היסטורית כאובה. מדובר במותו של אדם תימהוני בשם יעקב ישראל דה-האן, אשר נהרג לפני 86 שנה, ככל הנראה בידי אנשי 'ההגנה'.
כאן שוב מופיעה לנגד עינינו תופעת הצנזורה במלבושיה ומחלצותיה המפוארים: הפיכת אדם טמא ושנאוי ל"קדוש", העלמת דעת גדולי
ישראל ודמגוגיה זולה בסגנון היסטורי. והכל, כמובן, בשם ה'חרדיות'.
טרם ניגש לברר את תוכן הדברים, נציין כמה מהתארים שמזכה בהם בעלת הכתבה, את מושא כתבתה - יעקב דה-האן:
"קדוש", "רבי", "הרב", "יהודי חרדי".
ומהם דעותיו של אותו דה-האן? מסופר לנו בקצרה בשתי מילים: "התנגד לציונות". כנראה שזה כבר מעניק לו אישור כניסה ל"עולם התורה'".
ומה מסופר לנו בכתבה?
שיעקב דה-האן התמים, נהרג בלכתו לתומו ברחוב, לאחר שיצא מתפילת ערבית.
הקורא הפשוט שאינו מכיר מקרוב את פרטי הפרשה, וסומך על אמינות העיתון, מקבל את הרושם כאילו מדובר ברצח אכזרי כלפי יהודי קדוש וטהור, שביקש לעבוד את ה' בשקט ובשלווה, ולפתע באו אכזרים וקיפדו את פתיל חייו.
מוזר מאד הוא שהרקע לסיפור אינו מוזכר כמעט, וגם המעט שנכתב - מטושטש ביותר. אין פלא בדבר, שהרי לפי דעת הכותבת: "היסטוריה היא דבר רציני מכדי שיניחו אותו להיסטוריונים" (ציטוט מתוך הכתבה). אכן, משפט נאה לכתבה המתעלמת מכל החומר ההיסטורי הקשור לפרשה.
בדברים שלהלן לא ניכנס לויכוחים הפרטניים שדשו בהם כבר רבים בנוגע למקרה המוות של דה-האן, מבצעיו וסיבותיהם. זו אינה הנקודה החשובה בהקשר זה. החשוב הוא לברר את יחסם של גדולי ישראל לאיש זה, ולהציג את הפרטים ההיסטוריים לגביו כפי שהם וללא השמטות וצנזורים.
מי באמת היה דה-האן?
בגוף הכתבה מופיעים בקיצור קורות חייו של דה-האן, אשר שימש כאחד ממנהיגי 'העדה החרדית', ומדמויות ההוד שבראשה. כמובן, מושמטים מתוכם מספר פרטים מביכים, אשר ניתן למוצאם כתובים שחור על גבי לבן בכל אנציקלופדיה שהיא. לולא היו משכתבי ההיסטוריה מאלצים אותנו להזכירם, היינו מוותרים על כך, אך יש גבול לתעלולי הלבלרים, ולנו אין רשות לשתוק למול זיוף חמור כל כך.
"וחוב קדוש מוטל על כל מי שיראת ה' נוגעת ללבבו, לגלות קלונו למען הרים מכשול מדרך עם ה' ילדי צאן קדשים והמון הפשוטים שדעתם קלה, כי היכי דלא לגררו אבתריה, ולא יתגאלו בספרי המינות ולא ישתו מהמים המאררים בשירי תועבותיו" [מדברי הגאון ר' משה פריצקר, המובאים להלן].
והנה הפרטים שהושמטו בכתבה:
א. דה-האן היה נשוי לנוצרייה (גם בעת שהיה ממנהיגי הקנאים).
ב. הוא סבל ממחלות נפשיות נוראיות.
ג. הוא היה שטוף בעבודה זרה ובכפירה.
ד. הוא כתב כמה ספרי שירים, מלאים בזימה ועבודה זרה.
את הספרים הללו הקדיש דה-האן לידידיו ד"ר וולך והרב זוננפלד. כאשר פורסמו השירים ברבים, נבהלו אנשי 'אגודת ישראל', ונאלצו לפרסם את הסתייגותם מהם. מלבד אחד מראשי 'אגודת ישראל' שהעיז ללמד סנגוריה על שירי התועבה אלו. וכלפי וידויו של י' רוזנהיים - מנהיג 'אגודת ישראל' שהביע צער על השירים, יצא הוא ואמר ש"עוד ימים יבואו והחברה "אגודת ישראל" תקים מאתה איש אשר רוח בו להורות לעם את טיבם ויופיים של השירים האלה".
קדוש או מבזה ת"ח ורודף העם?
ובכן, יעקב דה-האן היה חבר באותה קבוצת מתפרעים, המכונים 'קנאים',
אשר אמללה את חיי רבני ירושלים, ובראשם מרן הראי"ה קוק. במשך שנים ארוכות בצעו הקנאים פגיעות נוראיות ברבני ירושלים, ממש בלי רחמים. פגיעות אלו הקימו כנגדם מחאות חריפות ביותר, עד אשר הקנאים הוחרמו ונודו מתוך הציבור, כולל מוסדותיהם ועיתונם 'קול ישראל'. חלק מאותה כנופיה לא הסתפק בביזוי הרבנים ובהפצת קלונם באמצעות שקרים משונים, אלא שלח את ידו גם ברדיפת האומה הישראלית בדרכים שונות ומשונות, למול מחאת הישוב היהודי בארץ על כל פלגיו, ונגד דעת גדולי ישראל בארץ.
פעילותו של דה-האן בתוך אותה כנופיה כתובה כולה בעיתוני התקופה. הוא גם זכה להיכתב בפרוטוקולים של המשטרה ובתי הסוהר, כשותף לקנאים שנאסרו בעוון פגיעתם במרן הראי"ה ורבני ירושלים, וכן בתביעה ממונית שהגיש בבית המשפט כנגד מרן הראי"ה... והדברים נגישים לכל המתעניין בהם.
"השבועון לבית היהודי"?!
הספרים עליהם התבססה הכתבה (ואף מוזכרים בה בפירוש) נכתבו ע"י גורמים קיצוניים-קנאיים, השייכים (לפחות בחלקם) לחוגי נטורי קרתא. מלבד שאלת מהימנותם, יש לזכור כי רוח הציבור החרדי כיום רחוקה מאוד מהשקפותיהם. חבל שעיתון מכובד כמו 'משפחה', המדמה לייצג את הצבור החרדי הכללי (כפי הרמוז בשמו: "השבועון לבית היהודי"), הדרדר לדעות קיצוניות שכאלו.
ונדון כאן בכמה ציטוטים מתוך הכתבה:
"הציונים השתיתו את כל הקיום שלהם כאן על אלימות בצורה הכי קיצונית שלה, אפס סובלנות, אפס הידברות, שלושה כדורי אקדח בראש לאדם שבעצם הקדים את זמנו"
מספר בדרמטיות מר יהודה משי-זהב לעורכת הכתבה.
מר משי-זהב הנכבד, הרשה לנו להטיל ספק קל בקביעתך: האמנם כל הקיום של הציונים היה בנוי על אלימות בצורה הכי קיצונית?! האם לא הגזמת?!
"לא רק על דה-האן איימו, אלא גם על הרב זוננפלד עצמו - מוסיף משי-זהב פרטים על אותה תקופה". אכן פרטים מעניינים, אך לאן נעלמו פרטי הפגיעות הממשיות (לא רק "איומים") מצד קבוצת
הקנאים במרן הראי"ה, אשר לקבוצה זו השתייך גם דה-האן בעצמו? זריקות אבנים, דחיפות מהגג, 'משחק הפורים' של פרוש וחבריו, ועוד. את הדברים האיומים הללו מנסה משי-זהב להשכיח. כנראה שהם אינם נחשבים בעיני הכותבת "פרטים מאותה תקופה".
לאחר מכן מובא צילום מעיתונות התקופה, ובו מדווח על הרצח. משום מה הצילום הוא מתוך עתון שיצא בחו"ל. להיכן נעלמו עיתוני הארץ? כיצד הם ראו את הדברים? מה חשבו תושבי הארץ על אישיותו המסוכנת של דה האן?
"אנחנו נמצאים בשיא השפל של המפעל הציוני", מודיע משי-זהב בידענות. "בקיץ האחרון מתו בחודש אחד 22 אנשים באמצעות רציחות אכזריות". ואנו שואלים, עד מתי יבלבלו אנשי נטורי קרתא בין אנשים רשעים לבין ציונים?! מה הקשר בין המפעל הציוני לבין אנשי פשע?! ליהודה משי-זהב פתרונים.
עד מתי אתם פוסחים?
כפי שכבר כתבנו, תמיהתנו על העיתון 'משפחה' גדולה במיוחד, משום שהוא מתיימר לייצג את הקהל החרדי המתון והחושב. שהנה, בתוך אותו גיליון עצמו, מופיעה כתבה מרכזית על מי שישב על כסאו של מרן הרב קוק - "מרן הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, רבה של ירושלים ועמוד ההוראה בדורו"!
אין לנו הסבר אחר להפכפכנות זאת מלבד צביעות: מצד אחד מעניקים כבוד לרבני ירושלים, ומצד שני מגדלים את ערכם של מבזיהם ופוגעיהם!
כמובן, זהו לא דבר חדש בעיתון 'משפחה', וגם לא 'חידוש' שלהם. לא נדיר למצוא בעיתונות החרדית כתבה אחת הכוללת גם את "מרן הגרצ"פ פראנק רבה של ירושלים", וגם את עמיתו "מרן הגרי"ח זוננפלד מרא דארעא דישראל"... מעניין לחשוב כיצד היו מגיבים הרב פראנק ושאר רבני ירושלים ביחס לפרסום כתבה מכבדת-מכוערת על אותו האיש המתועב יעקב דה-האן.
גדולי ישראל הביעו בגלוי את דעתם הנחרצת נגד אותו האיש דה-האן. הם חזרו והתריעו, במאמרים ובמכתבים, נגד אותם קנאים שהתהדרו בשמו. כדוגמא לכך, נביא להלן מכתב נדיר שפרסם אחד מגאוני ירושלים, אשר השתייך בעברו ל'אגודת ישראל': הגאון ר' משה פריצקר זצ"ל, 'הרב מברדיטשוב'.
חשוב לציין, כי מכתב זה שיקף את דעתם של כל רבני ירושלים בנוגע לאותו אדם.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.









