ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- נסיונות, קשיים והתמודדויות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
חכמי התלמוד לימדו אותנו שאין אדם עוזב את העולם הזה וחצי תאוותו בידו, שאפילו חצי מהתקוות והמאוויים שלנו לא מתגשמים במלואם. האמירה הזאת מתייחסת לא רק לתאווה ולחמדנות שלנו שלא יודעות שובעה. היא נותנת ביטוי גם לעובדה שנגזר עלינו להתאכזב בחיים, שתחושות התסכול והאכזבה רווחות בכל היבט בחיינו. היא מתייחסת גם לאכזבה העמוקה יותר שאנחנו מאוכזבים מעצמנו על שגיאות שהיו בעברנו, על דברים שעשינו ודברים שנמנענו מלעשות. תחושת האכזבה שקיימת בנפשנו בנשמתנו היא זאת שיוצרת את תחום בריאות הנפש והופכת אותו לחיוני כמעט לרבים מאתנו. אכזבות מולידות דיכאון מצד אחד, וכעס ותוקפנות ואלימות מצד שני.
בגלל העובדה הקודרת הזאת המשימה הגדולה של כל אחד מאתנו היא להתמודד עם האכזבות, וזה נכון בכל פן בחיים, בתוך המשפחה, במקום העבודה, בשלטון, ביחסים בינלאומיים. מלחמות הן תוצר של אכזבה מהסטאטוס-קוו, אכזבה שלא רוסנה. ראו, למשל, את המחדלים של מלחמת העולם הראשונה ואת החורבן שהיא המיטה על האנושות. לפעמים תחושת האכזבה מוצדקת, אבל ברוב המקרים התסכול והאכזבה דוחפים אנשים ואומות להתנהג בצורה פסולה, ובסופו של דבר, גם הרסנית.
מניסיוני כרב במשך עשרות שנים, שמתי לב כמה ילדים מתאכזבים מהוריהם, הורים מאוכזבים מילדיהם, בעלים מנשותיהם, נשים מבעליהן, חברי בית-הכנסת מתאכזבים מהרב שלהם, ורבנים מתאכזבים מבני קהילתם, מחותנים מאוכזבים מחתניהם... והרשימה נמשכת ונמשכת. אחת הסיבות לתחושה האכזבה הרווחת כל-כך היא הציפיות הגבוהות שקיימות בנו מלכתחילה. כשייעצתי לזוגות צעירים שניסו להתגבר על תקופות קשות בנישואיהם, תמיד שמתי לב לכך שקיומן של ציפיות גבוהות ולא סבירות הוא שורש הבעיה. צריך לגשת לחיים במידה של אופטימיות, אבל גם עם ציפיות מזעריות. גם בתלמוד כבר נאמר שאין לאדם סיבה להתאכזב ולהתלונן. הוא צריך לשמוח שהוא חי ודי.
המציאות לא פעם מתנגשת עם התקוות והתוכניות ותחושת ה"מגיע לי" שיש לנו. הביטוי העברי הנהדר "זה מה שיש" שרווח היום הוא אבן פינה להישרדות ולהישגים של העם היהודי בכל הדורות.
אם יש בכלל עם שזכאי, כביכול, להרגיש מרומה ומאוכזב זה בוודאי העם היהודי ששנוא ורדוף כבר מאות שנים בלי הפוגה. עם זאת, היהודים מעולם לא הרשו לתחושת האכזבה מאי הגשמת ייעודם כעם ומהמצב הכללי בעולם לקנות אחיזה בחייהם. ההתנגדות הזאת, שמונעת מרגש האכזבה להשתלט לנו על החיים, קיימת גם בתחום הבית והמשפחה. היהודי נולד עם שאיפות ותקוות להשיג גדולה רוחנית יחד עם רמת ציפיות נמוכה בעניינים גשמיים.
גירושים היו עניין נדיר בחברה היהודית הרבה יותר מכפי שהם היום, אך אין זאת אומרת שכל הנישואים היו מאושרים ונעימים. ובכל זאת, צמצום הציפיות עזר להקים בתים ומשפחות על יסודות איתנים. גם הדחף להשיג עושר מופלג רוסן, ולמרות שהעוני מעולם לא נחשב ביהדות למעלה טובה. רמת החיים היתה מתונה גם כאשר היו לאדם האמצעים לחיות בפאר ובהדר. בחברות יהודיות תמיד השתדלו לצמצם את ההבדלים בעושר ובפאר. הכלל ביהדות שאומר "כל המוסיף גורע" נכון בכל תחומי החיים. אין ספק שגישה כזאת מצמצמת את מידת האכזבה שאנחנו חשים, שעדיין קיימת, דרך אגב, מפני שכאלה החיים.
חודש אלול הוא זמן מתאים להתמודד עם האכזבות שלנו ולעזור למזער אותן, אם לא לסלק אותן כליל. בקשת סליחה מהזולת ומעצמנו גם היא שער לחזרה בתשובה אמיתית, לבריאות הנפש ולישועה. מחילה היא דרך טובה להתמודד עם אכזבה. היא לא מבטלת את ההרגשה לגמרי, אך היא מאפשרת לאדם להמשיך הלאה ולהתמודד איתה בצורה חיובית יותר. זה רעיון חשוב שכדאי לנו לזכור בחודש אלול וליישם בחיינו כל השנה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
