ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- נסיונות, קשיים והתמודדויות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
שנים, שנים אני נושא בליבי את זכר האירוע הנורא ההוא. פעמים רבות, הזרים הפצע המדמם שבליבי גלים של צער, כאב, וזעם נורא על מי שבגללו אני סובל כל כך.
היום, מול עיניו המבינות של הרב וידיו המלטפות, פרקתי סוף סוף את אשר על ליבי. כשסיימתי לדבר וביקשתי עצה מהרב, הוא הביט בי באהבה בעיניו הטובות ואמר: כדאי לך לסלוח.
אבל למה? שאלתי. מה 'ארוויח' מהסליחה?
היום, מול עיניו המבינות של הרב וידיו המלטפות, פרקתי סוף סוף את אשר על ליבי. כשסיימתי לדבר וביקשתי עצה מהרב, הוא הביט בי באהבה בעיניו הטובות ואמר: כדאי לך לסלוח.
אבל למה? שאלתי. מה 'ארוויח' מהסליחה?
והלכת בדרכיו
הרב ראובן הילר שליט"א - רב בהוד השרון
ב'תפילה זכה', שבכניסת יום הכיפורים, אנו מצהירים הצהרה מיוחדת מתוך ההתרגשות הגדולה שלפני תחילת היום הקדוש: 'הִנני מוחל במחילה גמורה לכל מי שחטא נגדי. בין בגופו ובין בממונו, או שדיבר עלי לשון הרע, ואפילו הוצאת שם רע, וכן לכל מי שהזיק לי בגופי או בממוני. ולכל חטאת האדם אשר בּין אדם לחברו... ולא ייענש שום אדם בסבתי'.
למעשה אין בתפילה זו חידוש, כי מידי לילה בלכתנו לישון אנו אומרים בקריאת שמע שעל המיטה כמעט את אותם המילים: "הריני מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותי או שחטא כנגדי בין בגופי בין בממוני... ולא ייענש שום אדם בסבתי". כנראה, שמקורם של תפילות ואמירות אלו הוא בדברי מר זוטרא (מגילה כ"ח) שצריך אדם לומר כשהולך לישון: "שרי לכל מאן די צערן", כלומר, 'מוחל אני לכל מי שציער אותי'.
אולם בפועל, אמירות אלו אינן פשוטות, כי בדרך כלל יש לנו טינה בלב כלפי זה שפגע או פוגע בנו. מהיכן לקוחה מידה זו לסלוח לכל?
לעניות דעתי, יש כאן הליכה בדרכיו של הקב"ה שרוצה להיטיב לכל ומוחל לכל, כפי שנאמר: "הטוב, ומטיב לרעים ולטובים" ו "הצופה לרשע וחפץ בהצדקו". הסליחה נובעת מההסתכלות האלוקית, שהחטא אצלנו הוא רק מקרה שאיננו חלק מטבע הפנימי שלנו (מהר"ל דרוש לשבת תשובה), ועל כן בפנימיות - השעירים ועיצומו של היום מכפרים עלינו גם אם לא עשינו תשובה. לפיכך, אם נידבק במידת בוראנו ונסלח לכל מי שפגע בנו, ואפילו למי שלא ביקש ממש מחילה מאיתנו, הרי גם בורא העולם ינהג עימנו במידה כנגד מידה.
וכך הוא לשון הזהב של השל"ה (שער אותיות ע' ענווה חלק א' עמ' שט"ז) בעניין זה: "הענווה ניכרת במי שיש בו מדת הסבלנות. כי הסבלן אשר יש לו יכולת לנקום ויש לו כוח לעשות רעה למי שעשה לו רעה, ואינו עושה... על כן אם אותו אדם הוא עניו וסבלן, ואף על פי שלפעמים יעשה דבר נגד ה', מודד לו ה' מדה כנגד מדה. מאחר שהוא מוחל וסולח למכעיסיו, גם ה' מוחל לעוונותיו".
ויהי רצון שנזכה כולנו להתרומם למדרגת הסליחה זה לזה, וריבונו של עולם ינהג עימנו במידה כנגד מידה ויסלח לעם ישראל כולו ויחיש את גאולתנו.
יש דין ויש דיין
הרב שי גרין שליט"א - ראש מדרשת 'אלוני שילה', קרני שומרון
מהותם של הימים הללו - ימי חודש אלול והימים הנוראים, היא כפולה ומיוחדת. ראשית, אלו הימים בהם "המלך בשדה" ויש לנו את הזכות לפגוש את השראת השכינה בעוצמה רבה, ובנוסף, אנו עוברים (או צריכים לעבור) תהליך רוחני שמרומם אותנו כלפי ה' ומאפשר לנו לנסות לזכות לדבקות אלוקית.
הימים הנוראים נקראים כך הן מצד הנוראות של יום הדין, ימים שספרי חיים ומתים נפתחים לפני בורא עולם, והן מהצד של הנוראות והנשגבות של פוטנציאל ההתגלות האלוקית שטמון בהם.
לפיכך, מחנכים ומכוונים אותנו חז"ל והפוסקים לבקש סליחה בימים אלו, הן ברובד שבין אדם למקום והן ברובד שבין אדם לחברו. עובדה זו דוחפת כל אדם שרוצה לזכות בדין, להתעלות מעל עצמו ובעיקר לוותר על "כבודו" המדומה ולבקש סליחה. הסליחה יוצרת נקיות וטהרה המזככת אותנו בדין.
אולם נשאלת השאלה: למרות הקושי הרב הכרוך בדבר, מובן הצורך של האדם הפוגע לבקש סליחה. אך מדוע האדם שנפגע, זה שהולבנו פניו צריך לסלוח? מדוע עלינו להתעלות ולסלוח?
ישנם מספר רבדים של תשובות:
ברובד הפשוט - מדוע לא לסלוח? מה נרוויח מעקשנותנו? האם העקשנות שלא לסלוח תשנה את המציאות? אדרבה, חברה שיודעת לוותר ולסלוח יוצרת בסופו של דבר רגישות ואכפתיות, ומציאות זו גם אם לא תמנע את הפגיעה הבאה הרי שהיא תיצור מחויבות לרגישות יתר ולמוכנות פנימית להתנצל ולנסות לתקן את אשר קלקלנו. אם כי חייבים לציין, שיש אנשים ומצבים מסוימים, שבהם חייבים להתעקש ולא לסלוח, עד שהאנשים הפוגעים יעברו תהליך חינוכי-נפשי של שינוי ותיקון, כי אם לא כן הם יחזרו לסורם וימשיכו וינצלו את המוכנות לסלוח.
ברובד הרוחני - לא לסלוח, זה לא להיות מוכן לשינויים, ובאיזשהו מקום לא לסמוך על ה'. רגש הנקמה שמתלהט ומונע ממני לוותר ולסלוח, הוא רגש המנותק מהתובנה והזכירה שיש שופט בעולם. מי שצריך לקבל רע - יקבל, אני צריך לחיות ברמה אחרת. אני צריך להדמות להקב"ה וכמו שהוא רחום אף אתה היה רחום, וכמו שהקב"ה הוא אב המוכן לסליחה כך כל אחד צריך להיות יהודי המוכן לסליחה. בחז"ל ובחסידות מדגישים, שבבית דין של מעלה דנים ומתייחסים לאדם כפי שהוא מתייחס לאחרים, מי שסולח לאחרים - זוכה בעצמו ליחס של סליחה ואמון מחדש על ידי ריבונו של עולם.
ברובד הנפשי - המוכנות לסליחה יוצרת אצל הסולח תהליך של עבודה על המידות. כך זוכה הסולח לסבלנות, ענווה, וכוח להתגבר על קנאה ושנאה.
לאור זאת, נמצא שהסולח הוא המרוויח העיקרי ממוכנותו לסלוח. בדרכו זו הוא בונה את אישיותו ומידותיו, גורם לזיכויו בדין, והופך לשותף בבניית חברה בריאה ותקינה.
ניקוי פנימי
הרב יחזקאל ליפשיץ שליט"א - מרצה ומאמן (קאוצ'ינג) יהודי
לפני שנתייחס לשאלה - מה מרוויח הסולח מסליחתו, עלינו לזכור, כמובן, שבמקרים רבים החובה ההלכתית-מוסרית לסלוח היא גדולה כל כך עד שמצד אחד: "זה שלא מחל הוא החוטא" (רמב"ם הלכות תשובה ב', ט') ומצד שני: "כל הממהר למחול הרי הוא משובח ורוח חכמים נוחה הימנו" (רמב"ם הלכות חובל ומזיק ה', י'). תארים אלו מלמדים אותנו, שמלבד הרווח הנקי שיש לסולח בכך שהוא עושה חסד עם מבקש הסליחה, הרי גם מעלתו גדולה מאוד (כמובן, לא מדובר על דברים שאסור לסלוח עליהם).
מהרמב"ם בהלכות תשובה ניתן לדייק שלוש תכונות שיש לסולח:
א . הוא נוח לרצות וקשה לכעוס - להבדיל מן האכזרי שעברתו שמורה לנצח.
ב . הוא בעל לב שלם ונפש חפצה - להבדיל ממי שנוקם ונוטר.
ג . הוא מגלה את הנפש הישראלית שהיא בעלת לב נכון - להבדיל מהגויים שהם ערלי לב.
ונבאר בקצרה :
א . הכעס מבטא את שורש המידות הרעות. אני כועס מתוך הסתכלות של גאווה ומתוך הרגשה שאני תמיד צודק והכול מגיע לי. יש בהסתכלות זו קטנוניות של כבוד ורצון לשליטה על השני, בין אם זה מול חברים לעבודה ובין אם זה בבית מול בן/ת הזוג. לעומת זאת, כשאני סולח אני מכיר בכך שאף אחד לא מושלם, לא אתה ולא אני. מותר לטעות ולתקן. אני מסוגל לקבל את השני עם החסרונות שלו. אני מסוגל לקבל גם את עצמי עם החסרונות שלי, לסלוח לעצמי ולהמשיך אל היום הבא...
ב . כשאני נוקם ונוטר חלק ממני נשאר תקוע באיזשהו מקום בעבר. לא השתחררתי מאותה תקרית ולכן אינני יכול להתקדם הלאה בלב שלם. לסלוח פירושו - לא להשאיר את הבעיה פתוחה, אלא לסגור דברים ולהמשיך הלאה. כשאני סולח אני לא עסוק כל הזמן בעבר אלא מסתכל קדימה ובונה את העתיד.
ג . ולבסוף, לסלוח זו עבודת ניקיון. ניקינו יחד את אותו דבר רע שהיה בינינו. כשאני סולח אני נקי והנפש הישראלית שלי מתגלה. אני מידמה לקב"ה במידותיו ומתוך כך משפיע שפע טובה לעולם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
