ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
ביראה ובשמחה עלינו לגשת לימי התשובה, לימים שבהם נתייצב לפני ה' אלוקינו, אשר בידו נפש כל חי, לקבל ממנו חיים לשנה החדשה.
כשאנו יודעים כי הברכה שיעניק לנו ה' לשנה החדשה תלויה במעשינו, הננו מתמלאים ביראה גדולה, שהרי מי יודע מה יעלה בסוף החשבון. שמא יתברר שלמרות כל המעשים הטובים שעשינו - לעומת מה שצריכים היינו לעשות, התרשלנו בתפקידנו. שמא יתברר כי עסקנו בדברים צדדיים, ואת העיקר שהיה מוטל עלינו הזנחנו. והרי ברכת השנה החדשה תלויה במצבנו, ומי יצדק לפניו בדין.
אך יחד עם זאת, יש גם שמחה פנימית בעמידה המחודשת, השנתית, לפניו יתברך. העמידה הזו לפניו מעוררת אותנו לתשובה, ואין אושר פנימי עמוק יותר מהחזרה וההתחברות אל הנשמה הטהורה שלנו. ברוך ה' שזיכנו להגיע אל ימי הרחמים והסליחות, שבהם נוכל לעמוד לפני ה', להתבונן על מהלך חיינו במבט כולל, ולבקש ממנו שיעזור לנו לסדרם מחדש בצורה נכונה ומאוזנת. ומתוך כך לבקש גם שיעביר פשענו וחטאותינו מנגד עיניו, כדי שנוכל לעובדו בלבב שלם. זוהי תשובה מאהבה. תשובה אל הטוב מפני שהוא טוב, ולא בגלל הפחד מהעונש.
מובטח לנו שאם נערוך חשבון נפש אמיתי, אם ניזכר בכל השאיפות הטובות שלנו ונחשוב כיצד להגשימן בשנה הבאה, נזכה לתשובה אמיתית שתתקבל לפני הקב"ה. ומתוך כך גם נזכה לחיים טובים בשנה הבאה.
יום המלכת השם והתפילות הגדולות
למרות שימי ראש השנה הם הימים שפותחים את עשרת ימי התשובה, אין מתוודים בראש השנה על חטאים, אלא עוסקים ביסודות האמונה הכללים ביותר - בבריאת העולם, בהשגחתו של ה' על כל ברואיו, ובתפילות שתתגלה מלכותו בעולם, וכל מלכויות הרשע והזדון כעשן יכלו.
ומתוך כך מתעלים אנו בתפילות גדולות, שנזכה כי בשנה הבאה עלינו לטובה יותר ויותר יהודים יעסקו בתורה, ואורה הגדול יתפשט בכל ישראל, ונזכה להמשך קיבוץ הגלויות ויישוב הארץ והקמת משפחות והרחבתן, ותרבה אהבה בין איש לחברו, ותיכון חברתנו בצדק ובמשפט כפי הדרכת התורה, ונזכה לקדש שם שמים לעיני העמים. ומתוך כך נמשיך בשאר עשרת ימי התשובה וביום הכיפורים לברר את אותם החטאים והעוונות שדורשים תשובה ותיקון פרטי.
בכי בראש השנה
אמר האר"י הקדוש, שכל מי שאינו בוכה בראש השנה אין נשמתו שלמה. ואין הכוונה לבכי של חרטה על עוונות מסוימים שעשה במשך השנה, שהרי ידוע שאין מתוודים בראש השנה. אלא מבאר האדמו"ר הזקן (ליקוטי תורה, דרושים לר"ה נה, ד) שמתוך שאדם מתבונן בראש השנה על נשמתו, ששורשה בעליונים, למעלה ממדרגת המלאכים, ואיך שהיא ירדה לעולם הזה, להתפלש בענייני החומר, לעסוק בתאוות וקטטות, ושכחה את גדולתה, הוא מתמלא געגועים לקרבת אלוקים ובוכה.
להוסיף חיים
בראש השנה הקב"ה בורא את החיים של השנה החדשה, ואנו מתפללים לפני אבינו שבשמים שיזכור אותנו לחיים, ויכתוב אותנו בספר החיים. ומתוך כך יש מקום שכל יהודי יתבונן כיצד הוא עצמו יוסיף חיים בשנה החדשה. כיצד יוסיף בלימוד התורה, שהתורה נקראת חיים. וכיצד יוסיף בצדקה וחסד, שנקראים חיים. וכיצד יוסיף ביישוב הארץ, שארץ ישראל נקראת ארץ החיים. וכיצד יוסיף במצוות פרו ורבו, שבמידה מסוימת מבטאת יותר מכל את השותפות של האדם בהוספת חיים בעולם.
שאלה מזוג מבוגר
שאלה: אשתי ואני בשנות החמישים לחיינו, יש לנו שלושה ילדים נפלאים. כיום אנו מצטערים מאוד על כי בזמן שהיה ביכולתנו, מנענו עצמנו מלהוליד עוד ילדים. היו לנו כל מיני חששות ושיקולים. כיום במבט לאחור אנו יודעים שטעינו. אנו מרגישים שאם נעודד את ילדינו להוליד יותר ילדים נתקן זאת. האם הדבר ראוי? האם זה נאה לומר לילדינו לעשות את מה שאנו עצמנו לא עשינו?
תשובה: אדרבה, טוב שתדברו על כך עם ילדיכם. אין דבר שמועיל יותר מאשר דיבורים כנים היוצאים מהלב ומבוססים על ניסיון חיים. ובמיוחד כאשר הדברים באים מההורים. אך כמובן שהדיבורים צריכים להיות בנעימות, בפתיחות ובאהבה, ובשום פנים לא מתוך לחץ. כמו כן, אתם מצדכם תדברו על זה פעם אחת בלבד, כמין גילוי לב ולא יותר מזה, כי אינכם יודעים עם אילו בעיות ילדיכם מתמודדים ועל אילו מוקשים רגשיים אתם עלולים לעלות.
בנוסף לכך, אם יש ביכולתכם, תוכלו לעודדם בפועל על ידי שתעזרו להם לטפל בילדיהם-נכדיכם. במידה ואפשר, בהשתתפות כספית בהוצאות גידול הילדים. ישנה סבירות גבוהה שגישה כזו תסייע להם שלא לחזור על טעותכם, ונמצאתם שותפים ממש בהמשך גידול משפחתכם לתפארת התורה העם והארץ.
רחצה במקלחת בראש השנה
שאלה: האם מותר לאדם שרגיל להתרחץ בכל יום להתרחץ בראש השנה, ובמיוחד בשנה זו, שיש לנו שלושה ימים רצופים של יום טוב ושבת.
תשובה: מותר להתרחץ בראש השנה ובשבת במים פושרים, היינו במים שחומם כחום הגוף או פחות מחום הגוף. ואמנם גזרו חכמים שלא לרחוץ את הגוף במים חמים בשבת, משום שהיו אנשים שמרוב להיטותם להתרחץ במים חמים, חטאו וחיממו את המים בשבת ועברו על איסור הבערה ובישול, וכשהוכיחו אותם, טענו שמים אלה חוממו מערב שבת. לפיכך גזרו חכמים שלא לרחוץ את הגוף גם במים שהתחממו בערב שבת בהיתר (שבת מ, א; שו"ע שכו, א). ויש אומרים שאיסור זה קיים גם ביום טוב (רמ"א תקיא, ב).
אבל כל האיסור הוא דווקא במים חמים, אבל במים פושרים, היינו במים שחומם כחום הגוף או פחות, מותר לרחוץ בשבת, וקל וחומר ביום טוב. ומי שמצטער מאוד מכך שלא יתרחץ, וגם מצטער מאוד לרחוץ בפושרים, רשאי להתרחץ במים חמים (עיין שו"ע תקיא, ב; רע"א באו"ה שכו, א).
מהיכן המים החמים
למי שיש דוד שמש, המים היוצאים מהדוד מותרים בשימוש ביום טוב. ולגבי שבת נחלקו הפוסקים, יש מתירים ויש אוסרים, והרוצה להקל יש לו על מה לסמוך.
ומי שאין לו דוד שמש אלא רק דוד חשמל. אם יש לו אפשרות להפעיל את הדוד על שעון שבת, יוכל לכוון שבכל יום הדוד יתחמם למשך כשעה, וכך יהיו לו מים פושרים. ואם המים יהיו חמים, יוסיף להם מים קרים כדי שיהיו פושרים. ומי שאין לו שעון שבת להפעיל את דוד המים - אין דרך שבה יוכל לחמם את המים ביום טוב, ורק אם יישארו לו מים חמים מערב יום טוב, יוכל לרחוץ בהם.
ובשבת, כל זמן שהמים שבדוד הפועל על חשמל אינם רותחים, מותר להשתמש בהם. אבל אם הם רותחים, אסור לפתוח את זרם החמים, כי בעוד המים החמים זורמים, נכנסים לדוד במקומם מים קרים, והם מתבשלים, ובישול אסור בשבת.
הסבון
מותר להשתמש בשבת ויום טוב בסבון נוזלי. אבל בסבון קשה או סמיך, נהגו רבים להחמיר, ושני טעמים לדבר: האחד, שהשימוש בסבון קשה או סמיך נראה כעין 'ממחק', שהרי בעת השימוש בסבון הקשה מחליקים את פניו, ובעת השימוש בסבון סמיך מורחים אותו על היד והגוף (מ"ב שכו, ל). והטעם השני, שהשימוש בסבון נראה כהולדה של דבר חדש, שהסבון הקשה או הסמיך הופך להיות נוזלי כמים (בא"ח ש"ש יתרו טו). ואף שמעיקר הדין לדעת הרבה פוסקים אין בזה איסור, נהגו רוב ישראל להחמיר שלא להשתמש בסבון קשה וסמיך. והנוהגים להקל יש להם על מי לסמוך.
וסבון שאם מניחים אותו על משטח יתפשט לצדדים נחשב כנוזלי, ולכל הדעות מותר להשתמש בו. וגם כשיש ספק בדבר, אפשר להקל.
חפיפת השיער וניגובו
כעיקרון מותר לחפוף את שיער הראש ולהשתמש בשמפו ומרכך. אלא שההוראה היא, שאישה שיש לה שיער ארוך והיא רגילה להסתרק תמיד אחר הרחצה, צריכה להיזהר שלא לשטוף את שערה בשבת או יום טוב, כדי שלא תיכשל אח"כ באיסור סירוק.
ונבאר יותר: באופן טבעי, בכל יום נושרות מן הראש עשרות שערות. וכל אדם מעדיף שהשערות ששורשן נחלש ייתלשו בעת הסירוק, שאם לא כן הן ינשרו במשך היום על בגדיו ועל המאכלים. ולכן המסרק שערו באופן שבוודאי ייתלשו שיערות, עובר על מלאכת 'גוזז' (ריב"ש שצ"ד; שעה"צ שג, עב). וכיוון שאסור להסתרק, המסרק מוקצה ואסור לטלטלו (שו"ע שג, כז).
ולכן מי שרגילה להסתרק תמיד אחר חפיפת שיער, לא תחפוף שערה ביום טוב או שבת. ומי שמרגישה שהיא מוכרחה לכך, והיא יודעת בוודאות שלא תיכשל בסירוק אחר החפיפה, תוכל גם ביום טוב לשטוף את שערותיה.
עוד צריך להיזהר אחר חפיפת הראש שלא לסחוט את השיער בידיים. אבל מותר לנגב את השיער במגבת, שהואיל ואין מעוניינים במים שיוצאים מהשיער ונבלעים במגבת, אין בזה איסור סחיטה (שש"כ יד, כב).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
