ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- מדורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בבוקר, עת באו ראשוני המתפללים לתפילת שחרית, מצאוהו שעדיין עומד הוא אחוז במחשבותיו. ובאותו ליל שימורים, הלחין הרבי את הניגון החב"די הנפלא על המילים - "אנעים זמירות ושירים אארוג, כי אליך נפשי תערוג. נפשי חמדה בצל ידיך לדעת כל רז סודך".
המילים הללו הם גם עומק התשובה לשאלה - לאן אנו הולכים במוצאי יום הכיפורים. השאלה היא נוקבת מאד, הן במישור הפרטי והן במישור הלאומי. בפרטי: ביום הכיפורים - צמנו, התפללנו, התנקנו, והבטחנו לעצמנו להיות טובים יותר. במישור הלאומי: וודאי, התלהב בשבוע שעבר כל אחד מקוראי שורות אלו מהסקרים שפורסמו בהרחבה עצומה בכלי התקשורת השונים, על החיבור של עם ישראל לתורה ומסורת. בלטה שם מאוד העובדה, שגם הציבור המסורתי וה'חילוני' שומר על זיקה לבית כנסת וחגים. (באופן אישי, אנו בנתניה, זכינו לראות את המראה המפעים ביום הכיפורים, עת התנועה שובתת לחלוטין בכבישים הסואנים, והמונים המונים גודשים את בתי הכנסיות, בפרט בתקיעת השופר בסיום תפילת הנעילה).
וכאן צפה השאלה - למחרת כיפור היום הקדוש, מה נשאר מכל התרוממות הרוח הזו? אפשר לענות, ובצדק, יש חשיבות עצומה ביום הקדוש הזה גם בלי המשכיות. אך הרבי מחפש תשובה עמוקה יותר. נפשו עורגת לא-ל חי והוא מבקש להישאר ברוממות זו.
התשובה נעוצה במילים - "נפשי חמדה בצל ידיך". מיום הכיפורים, יהודי הולך לסוכה, לצל של הקדוש ברוך הוא. בסוכה, התרוממות הרוח החד פעמית של יום הכיפורים הופכת למציאות קבועה של חיים, מפני שביום הכיפורים כדי להתקרב לה' התנתקנו מהחיים הגשמיים של עולם הזה ואי אפשר להתמיד בכך, אך בסוכות אנו חיים את כל חיינו החומריים כמצוה.
בכך מנחה אותנו ההלכה באופן מאוד מדוקדק - "כיצד מצוות ישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה וישן ומטייל, ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום ובין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה, וכל שבעת הימים אדם עושה את ביתו עראי ואת סוכתו קבע..." (שו"ע תרל"ט). יש שחושבים שיש מצוה רק לאכול סעודות קבע או לישון בסוכה, אך זה לא כך, המצוה היא להיות כל הזמן בסוכה. אמנם, כשם שמהבית יוצאים לעיתים לצרכים שונים, כך אפשר לצאת מהסוכה, אולם מעבר לאותם יציאות בשאר הזמן נמצאים בסוכה. כך הקשר לה' הופך למציאות של כל החיים.
יתרה מזו - גובה הסכך נלמד מגובה כנפי הכרובים, שהיו סוככים בכנפיהם בקודש הקודשים. ללמדך, שהסוכה רומזת לקודש הקודשים. אם ביום הכיפורים, נכנסנו לרגע עם הכהן הגדול לקודש הקודשים ויצאנו, הרי בסוכות אנו חיים בפנים. וכאן רומז הרבי - "לדעת כל רז סודך". בסוכות אנו בחדר של ה'. בחוץ - אפשר לעשות הצגות ולהסתיר סודות מכל העולם, אולם כשחיים עם מישהו באותו חדר, יודעים עליו הכול. לכן בסוכות מתגלים לנו כל הסודות של הקדוש ברוך הוא.
ובמישור המעשי, חשוב שנלמד מסוכות שלושה לקחים . הראשון - להיות אנשים שחיים בצורה מלאה את המצוות (ובהידור) ולא להשאירם ב'פינה' צדדית. השני - למצוא כל דרך להפוך את הזיקה העונתית של המוני בית ישראל למציאות חיים קבועה. והשלישי - בסוכות הקרוב מסתיימת בעז"ה תקופת ההקפאה. המקפיאים יודעים את הסוד שלימדנו הגר"א, שתי מצוות אדם נכנס אליהם אפילו עם הנעליים - סוכות וארץ ישראל. שתי מצוות אלו מבטאות את מציאות החיים השלמה בקשר קבוע עם ה'. נצא לבניה רחבה, בניה שתקבע את קשר החיים של עם ישראל לארצו ואלוקיו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
