ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
בכל כוחי
הרב אהרן אייזנטל שליט"א, רב היישוב חיספין
יעקב הוא השכיר הראשון בתנ"ך. כל פרשת יחסיו עם לבן עומדת בסימן מתח מתמיד בין עובד לבין מעבידו, בין פועל שעובד בנאמנות שאין למעלה הימנה לבין מעביד נבל (היפוך אותיות לבן) שזכה ביושר בכינוי רמאי (היפוך אותיות ארמי). בשל קוצר המצע נלקט מעט מהתמונות שהפרשה מציגה בנושא זה.
כבר במפגש הראשון שלו עם רועי חרן, מתגלה מוסר העבודה הגבוה של יעקב. הוא פוגש את הרועים ליד הבאר. המדרש – שהובא ברש"י – שם דברים בפיו: "אמר להם... אם שכירים אתם לא השלמתם פעולת היום, ואם הבהמות שלכם - אף על פי כן לא עת היאסף המקנה". זו בהחלט התנהגות מפתיעה מצד מי שבורח מפני אחיו ומבקש להתאקלם במקומו החדש, אך יעקב השונא שקר ורמייה אינו יכול להתייחס באדישות למראה שכירים הגוזלים את מעבידם, גם אם הדבר יגרום לו נזק.
יעקב היה לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים. עשרים שנה רעה יעקב את צאן לבן. על זהירותו המופלגת בגזל מעבידו אנו שומעים בתוכחתו ללבן. קבלות שקיבל על עצמו הן מידת חסידות, מעבר לשורת דיני תורה.
אף על פי כן, חז"ל למדו ממנו להלכה כיצד על פועל לנהוג: "כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני (=פועל) ולא יעכבנו כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה"ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן... וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן, לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר 'ויפרץ האיש מאד מאד'" (הלכות שכירות לרמב"ם י"ג).
המדרש מתאר את נאמנותו של יעקב לכללי היושר שקבע לעצמו, גם אחרי שהתברר לו שלבן רימהו בשכר עבודתו שסוכם מראש, והחליף את רחל בלאה: "א"ר יהודה בר סימון: בנוהג שבעולם פועל עושה מלאכה עם בעל הבית שתים ושלש שעות באמונה ובסוף הוא מתעצל במלאכתו, ברם הכא מה הראשונות שלימות אף האחרונות שלימות מה הראשונות באמונה אף האחרונות באמונה" (בראשית רבה ע').
הפרשה מתארת מעביד נצלן וערמומי, שניצל את יעקב עד תום, והחליף תנאי משכורתו מאה פעמים (רש"י בראשית ל"א). אך בעיקר עולה ומשתגבת דמותו של יעקב שלא התפתה להתיר לעצמו לתקן עוול בעוול, ולא סטה מדרכי היושר שקבע לעצמו.
עובד יכול להפסיק עבודתו אצל מעביד שעושק אותו, הוא יכול לתבוע אותו על עוול או לשנות את תנאי העסקתו אך כל עוד הוא עובד אצל מעבידו אסור לו לגזול כתגמול את מעבידו.
מצוה דאורייתא – מחוייבות כפולה
הרב אריה שטרן שליט"א – ראש מכון הלכה ברורה
בפרשת השבוע אנו קוראים על פרשת היחסים הסבוכה שבין יעקב ללבן, מן הבחינה המשפחתית וגם מן הבחינה של יחסי עובד – מעביד.
יעקב אומר לבנותיו בסוף הפרשה את אשר הן בודאי ידעו, שהוא עבד בכל כוחו את אביהן, ומדברים אלו לומד הרמב"ם וכותב בסוף הלכות שכירות, שהפועל חייב לעבוד את המעביד בכל כוחו, ועל כך הוא נוטל שכר אף מעבר למוסכם עם בעל הבית, כמו שנאמר אצל יעקב: "ויפרוץ האיש מאד מאד".
רוצה לומר שכאשר אדם נוהג כראוי בכל הנוגע ליחסים שבין אדם לחברו, מקבל על כך שכר גם משמים, ומתקיים בו מה שכתוב: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו אף רוח המקום נוחה הימנו".
רעיון זה שמתברר מתוך מילוי התחייבותו של הפועל, נכון שבעתיים כשלומדים את ההלכות העוסקות בהתחייבויותיו של בעל הבית. בראש ובראשונה בעל הבית המעביד חייב לשלם את השכר וכשמלינו עליו, נאמר שעובר על חמישה איסורים: משום "בל תעשוק", משום "בל תעשוק שכר עני", משום "בל תלין", משום "ביומו תיתן שכרו" ומשום "לא תבוא עליו השמש".
אלה כמובן דברים ברורים, ואולם מתוך עיון מתברר שההתחייבות הזו קיימת אפילו אם הפועל אינו תובע את שכרו, ואף-על-פי שהמעביד אינו עובר אז על האיסורים החוב נשאר במקומו. אין זאת אלא מפני הרגישות הרבה שיש בהלכה כלפי הצורך בתשלום שכר עבודה, שאין זה כתשלום של חוב רגיל שאין צורך לשלמו ללא תביעה, אולם כאן בעל הבית מצידו צריך להרגיש את החובה לשלם לפועל שהשקיע את כל כוחו בעבודה עבורו, והרי זה כאילו מוטלת עליו מצווה שבין אדם למקום, והגענו אם-כן להשוואת המחויבות של בעל הבית למחויבותו של הפועל.
להבנת המעמד של הפועל יש לנו לעיין במה שנאמר עליו לעומת מה שנאמר על עבד עברי. ידוע מאמר חז"ל על הקונה עבד עברי שכאילו קונה אדון לעצמו, וזה מתאים במיוחד כלפי העבד שאיבד את חירותו ומצבו נחות, ועל-כן ציותה תורה את האדון שידאג לו ממש כאילו היה בנו.
הפועל, לעומת זאת, יכול להשתחרר בכל זמן שירצה, כמאמר הגמרא שיכול הפועל לחזור בו אפילו בחצי היום, ואפילו קיבל את שכרו מראש כמו עבד. אולם עצם הדבר שהגמרא לומדת זאת בדרך של דרשה: "כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים", הרי זה מוכיח שיש על הפועל סוג מסוים של קניין לטובת בעל הבית.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
