ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- זבחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גרשון יוסף בן משה צבי
הדעות השונות במשנה לגבי לשמה
חלק א - ר"א פוסל באשם, שלושת המקורות של ר"א
א. המקור השני - "אשם הוא"
דחייה - כיוון שנאמר אחרי האימורים (שלא מעכבים) לא ייתכן שבא ללמד שמעכב.
ב. המקור הראשון - בניין אב מחטאת שמכפרת
בעקבות פירכא - לומד מחטאת + פסח (חטאת נזרקת על החצי העליון, ופסח זמנו קבוע).
שאלות:
1. למה ר' יהושוע לא מקבל את הצד השווה ? כי בשניהם יש חומרא שקשורים לכרת .
2. למה ר' יהושוע פרך רק מכך שדם החטאת נזרק על החצי העליון ולא מפירכות נוספות?
שתי גישות לתשובה:
A. אין באמת חומרות נוספות כי נדחה את כל החומרות . החומרות והדחיות: 1. יש חטאת שזורקים את דמה בקה"ק (דחייה - ר"א לומד מחטאות החיצוניות). 2. דם חטאת שנכנס להיכל פוסל את הקרבן (דחייה - ר"א אומר זאת גם באשם). 3. חטאת מכפרת על שגגת כרת (דחייה - קרבן עולה ויורד לא קשור לכרת). 4. בחטאת זורקים על ארבע פינות (משא"כ באשם שזורקים על 2 פינות (או 2 זריקות או 4). לחומרא זו אין לגמרא תשובה . B. אכן יש עוד חומרות בחטאת , אך ר' יהושע הסתפק באחת מהן (הראיה שיש עוד חומרות שלא הזכיר: 1. בטאת זורקים עם אצבע. 2. בחטאת זורקים על חוד/דופן הקרן).
C. אולי גם דם האשם נזרק על החצי העליון?
לא יכול להיות, שני מקורות:
1. קל וחומר מעולה (בצירוף חטאת העוף) שבה הדם נזרק למטה. דחייה - באשם יש חומרא של מחיר מינימלי.
2. "המחטא אותה" - דווקא בחטאת נזרק למטה (ואילו מה שכתוב "ושחט אותה" לא בא לאפוקי אשם, שהרי ממילא פסח גם נפסל ב"לשמה").
ג. המקור השלישי - היקש לחטאת "כחטאת כאשם".
שני דיונים:
A. דם שנכנס להיכל - ר"א לומד מהיקש שגם דם האשם שנכנס פוסל (ר"ע לומד מ"וכל חטאת" שבכל הקרבנות).
למה חכמים חולקים על ר"א וסוברים שלא פוסל באשם?
שלושה מקורות שדם האשם שנכנס לא פוסל:
1. קל וחומר מעולה בצירוף עם מנחת חוטא. דחייה - באשם יש מחיר מינימלי.
2. "וכל חטאת אשר יובא מדמה " - ולא דם של קרבן אחר.
B. מה רבנן לומדים מההיקש? שגם אשם צריך סמיכה .
ד. מה לומדים מההיקש של מנחה לחטאת ולאשם?
1. מנחת שלא לשמה - במנחת חטא פסולה (חטאת) ובמנחת נדבה כשירה (כאשם). (זה לא טוב לר"א פוסל גם באשם, ואת זה הדין של מנחת חוטא לומדים מ"חטאת היא").
2. יד ימין או שמאל - שאם קמץ ומחזיק ביד צריך ביד ימין (כמו בחטאת) אך אם שם בלי אפשר ביד שמאל (כמו באשם).
חלק ב - הדין של יוסף בן חוני ור"א קרבנות אחרים שנשחטו לשם פסח וחטאת
הדעות: יוסף בן חוני פוסל, ר"א - רק ב"לשם פסח" .
הוויכוח בין ר"א ור' יהושע:
א. הנתונים הברורים:
בשאר ימות השנה - פסח לפסח - פסול, פסח לאחר - כשר, קרבן אחר לפסח - כשר.
בערב פסח - פסח לקרבן אחר - פסול. המחלוקת - קרבן אחר לשם פסח - ר"א פוסל ור' יהושע מכשיר .
ב. המקור של ר' יהושע
פסח לפסח - בשאר הימים פסול ובערב פסח כשר
ר' יהושע - מכאן שטוב יותר לכוון לפסח בערב פסח , וממילא - כיוון שאחרים לשם פסח בשאר הימים כשר, קל וחומר שבערב פסח.
דחיית ר"א - א. אפשר לדייק שמכאן שערב פסח טוב יותר , ואז יצא: כיוון שבשאר הימים פסח לשאר כשר, קל וחומר שבערב פסח - פסח לשאר כשר! וזה לא ייתכן! ב. ר"א מוסיף - אם כבר ללמוד משאר ימות השנה: כמו שבשאר הימים פסח לשאר והשאר לפסח כשר, גם בערב פסח - פסח לשאר והשאר לפסח - פסולים.
ג. קושיית ר' יהושע לר"א
לשיטתך יוצא ששלמים חמורים מפסח ! (שהרי פסח לשלמים בזמן של שלמים (שאר הימים) כשר, אך שלמים לפסח בזמן של פסח פסול).
התשובה במקור הבא (ששלמים לפסח פסולים לא בגלל החומרא של שלמים אלא בגלל החומרא של פסח ).
ד. המקור של ר"א
אפילו שמותר פסח הולך לשלמים, פסח שנעשה לשם שלמים פסול, אז קל וחומר ששלמים לשם פסח פסולים.
קושיית ר' יהושע - לכאורה תאמר כך -
אפילו שמותר חטאת הולך לעולה, חטאת לשם עולה פסולה, אז לכאורה כל שכן שעולה לשם חטאת פסולה!
תירוץ ר"א - פסח חמור מחטאת (כי בשאר הימים פסח לפסח פסול).
[הצעת הסבר - רק בפסח יש בסיס לומר ש"לשם פסח" בכלל פסול - מפסח לפסח בשאר הימים].
חלק ג - שמעון אחי עזריה - אם העלו - כשר, אם הורידו - פסול
א. מקור - " ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו ".
ב. ר' זירא - האם חולק רק על הירידה (שפוסל) או גם על העלייה (שכשר לגמרי) או שהכוונה כמו רבנן שכשר ולא מרצה?
ניסיון ראיה - כמו שבכור לא מרצה, כך הכוונה גם בשאר. דחייה - הדוגמא של בכור לא הובאה בשביל זה אלא בשביל ללמד שגם בתוך "קדשים קלים" יש היררכיה.
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
