ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ספירת העומר
- עניני ספירת העומר
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
שהנה הקדוש ברוך הוא נקרא מושל ונקרא מלך, שכך נאמר (תהלים כד, כט) "כי לה' המלוכה ומושל בגויים". שמשמע, שעתה הקדוש ברוך הוא מלך ומושל. ואילו בעובדיה (א, כא) נאמר, "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה". והיתה לה' המלוכה, משמע שעתה אין כביכול מלכות לה', כי אם לעתיד. לפיכך מפרש הגר"א (בפרושו למשלי כז, כז) שיש הבדל בין המושג מושל למושג מלך. שמושל, הוא מי שתפס את השלטון בכוח, ולא קבלוהו הציבור עליהם. ואילו מלך, משמעו, שהציבור השליטוהו עליהם מרצונם. עם ישראל שקיבל את הקדוש ברוך הוא עליהם למלך, נתנו לקדוש ברוך הוא כתר מלכות. אך אומות העולם עדיין לא קיבלו עליהם מלכותו יתברך, ולכן אנו אומרים (בסוף עלינו לשבח), "לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך... יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי לך תכרע כל ברך... ויקבלו כולם את על מלכותך ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד". פירוש, מלכות באה מתוך שיכירו וידעו ויקבלו עֹל מלכותך ואז יהיה, ותמלוך עליהם. לאחר שיקבלו את מלכות הקדוש ברוך הוא, יהיה ה' מלך על כל הארץ.
נמצא, שכאשר מדברים על ישראל, הקדוש ברוך הוא מלך עליהם כבר היום. אך לגבי אומות העולם הקדוש ברוך הוא יהיה מלך עליהם רק לאחר שיקבלו מלכותו, דבר שיקרה כאשר יבוא המשיח וילמד העולם כולו לדעת את ה' ולהכיר במלכותו יתברך לעד.
אולם מושל, הקדוש ברוך הוא כבר מבריאת העולם על כל ההוויה, בין אם מקבלים אותו ובין אם לא מכירים אותו כלל. ואחד הגילויים הברורים לכך, מה שנאמר במסכת אבות (פרק ד, משנה כט) "על כרחך אתה חי ועל כורחך אתה מת ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון". אין אדם שולט על חייו, אלא הם מכוונים מלמעלה לפי רצונו יתברך, בורא העולם ומקיימו.
מוסיף הגר"א, זה שאמרו האחים ליוסף כאשר סיפר להם את חלומו, ש"קמה אלומתו וגם נצבה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי... המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו" (בראשית לז, ז-ח). שקימת אלומתו מורה שהוא בא להשתלט עליהם גם כנגד רצונם. ואילו, תסובינה אלומותיכם להשתחוות לאלומתו, פירושו שהם מקבלים עליהם את מלכותו, בלא שהוא מכריחם לכך הן משתחוות לו. (וכן פירש שם אבן עזרא שכתב, אנחנו נשימך מלך, או אתה תמשול בנו בחזקה).
ובאמת במעמד קבלת התורה מוצאים אנו שני דברים אלו. שמצד אחד, קיבלו ישראל את מלכותו יתברך עליהם באומרם נעשה ונשמע שמשמעו, אנו עומדים לרשות ופקודת מלכנו, ונעשה כל שיצוה עלינו. ולכן אין צורך לשמוע תחילה מה המצוה, כי בלאו הכי יקיימו הכל. לא כאומות שאמרו מה כתוב בה, כי אינם מקבלים לקיים מצות הבורא בלא סייג, אלא תחילה רוצים לשמוע מה המצוה, ולשקול אם כדאי לקבל. ודבר שמקשה על החיים הגופניים, אינם חפצים בו. לפי שאינם מעמידים את עבודת ה' במרכז חייהם, אלא את תועלתם האישית. נמצא, שהם עובדים את עצמם ולא את בוראם. ובכל זאת דרשו חכמים (שבת פח, א) את הנאמר (שמות יט, יז):
"וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית, ואמר להם, אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו כאן תהא קבורתכם.
ללמדך שקבלת התורה נעשתה מתוך הכרח וכפיה, כפי ששליט עושה שכופה את קהלו לקבל את דבריו. ואף על פי שכבר הביעו הסכמתם לקבלת התורה בצורה הנפלאה ביותר כמבואר (שם בגמרא) שאמרו מלאכי השרת מי גילה לבני ישראל לומר נעשה ונשמע, לשון שמלאכי השרת משתמשים בה. כלומר, ישראל הגיעו לקבלת מלכות הקדוש ברוך הוא עליהם, בשלמות שמלאכי השרת ממלאים תפקידם לפני בורא עולם. אולם כדי שקבלת התורה ושעבודנו לבוראנו לא תנבע רק מפני שקיבלנו אותו, כי יכול להיות מצב שיאמרו, מכאן ואילך איננו חפצים בכך. לכך כפה עליהם הר כגיגית ולקחם הקדוש ברוך הוא גם אם לא נחפוץ בכך. ולמרות שאנו עמו מפני שכפה עלינו ממשלו, קיבלו עליהם ישראל את מלכותו, כי היו חפצים בכך, ביודעם שלכך נברא כל העולם, למלא רצון הקדוש ברוך הוא כל הימים שחיים על פני האדמה.
פסח הינו הזמן שאנו מציינים, שהקדוש ברוך הוא בכוחו שולט על העולם, לקח אותנו להיות בניו עמו, והוציאנו ממצרים בכוחו הגדול ובפרסום לעיני כל העולם. ומבאר מהר"ל (בגבורות ה' פרק ס) שלכן אוכלים מצה בפסח ולא חמץ, כי מצה מורה על מהירות, ללמד שממד הזמן וההשתהות, שהוא שייך לפעולות האדם אינן קיימות כאשר הקדוש ברוך הוא גאל אותנו ממצרים. בזה נבין מדוע דוקא בחג השבועות מקריבים במקדש שתי לחם חמץ ביכורים לה', שמתירים מיום זה והלאה להביא מנחות מתבואה חדשה, בעוד כל המנחות הבאות במקדש בדרך כלל הינן מצה ולא חמץ, כנאמר (ויקרא ב, יא), כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. אלא שחג השבועות עיקרו קבלת ישראל את הקדוש ברוך הוא למלך עלינו ולכן עיקרו של החג הוא מצדנו והדבר בא לידי ביטוי בשתי הלחם שהן חמץ, שמורות על מימד הזמן וההשתהות.
נמצא שחג הפסח עיקרו שהקדוש ברוך הוא שולט ומושל בעולמו. ואילו חג מתן תורה, עיקרו מלכות הקדוש ברוך הוא על עמו ונחלתו בני ישראל. לפי זה מובן שספירת העומר שמורכבת מספירת הימים והשבועות באה לאחד את שני עניינים אלה, ממשלתו של הקדוש ברוך הוא ומלכותו. כי הימים הנספרים מורים על עולם הטבע והאדם, שכך נברא העולם הגשמי. אך השבוע, שהינו איחוד ימות החול עם קדושת השבת, בלא פירוט לימים היחידים מבטא את התלות של העולם הגשמי בהוייתו הרוחנית העליונה של בורא העולם. דהיינו הימים הנפרדים מורים על האדם, ומשמעות ספירת הימים, שהסופר מתכונן לקבל את התורה ומכין את עצמו לקבלת עול מלכות שמים. לעומת ספירת השבועות, המבטאת את ממשלתו של הקדוש ברוך הוא על האדם. ספירת העומר שבאה לקשר בין פסח שעיקרו, שהקדוש ברוך הוא מושל העולם, ושבועות שעיקרו, מלכותו של הקדוש ברוך הוא, מהווה את שתי מציאויות אלה, בספירת הימים ובספירת השבועות.
ומה שנאמר ביחזקאל (כ, לג), "חי אני נאם ה' אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". הרי שיש מלכות הנובעת מיד חזקה, זרוע נטויה וחמה שפוכה. שכבר פירש רד"ק (שם) בהמשך דבריו, כי אף על פי שתהיו ימים רבים בגלות בין הגויים, לא תשבתו מהיות גוי. כי אפילו יצאו מועטים מהם מן הכלל, כללם יהיה לפני גוי כל הימים ובחזקה אמלוך עליכם ואצרוף אתכם בהוצאי אתכם מן הגלות וברותי מכם הפושעים והמורדים. כלומר, הקדוש ברוך הוא יעשה בזרועו הנטויה ובחמה שפוכה שתתקיים מלכותו בישראל, על ידי שהוא יעביר מישראל את הפושעים והמורדים במלכותו, וישארו אלה שמקבלים את מלכותו יתברך. זה שאמר רב נחמן (סנהדרין קה, א) על פסוק זה, כל כעס מסוג זה שיכעוס עלינו הקדוש ברוך הוא ויגאלנו. פירוש כעס זה מביא אותנו להכיר במלכותו ולכן הגאולה באה בעטין. לאמור, אנו מבינים פן נוסף בזה שהקדוש ברוך הוא כפה עליהם הר כגיגית במעמד קבלת התורה, שגם אם יחזרו בהם לומר נהיה כגויים (יחזקאל שם, פסוקים כט, לא) הכפיה תחזיר אותם לקבל מלכות ה' ברצון.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
