^ 1 תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לז עמוד ב "היינו דכתיב: ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח, ממחרת הפסח אכול, מעיקרא לא אכול, אלמא אקרוב עומר והדר אכול".
^ 2 כמו שקיימו מיד עם כניסתם לארץ מצוות מילה, ואמרו חז"ל שבזכותה אנו יורשים את הארץ.
^ 3 יש מפרשי, מפי שהמשנה מתיחסת לקדושת המקדש, ולכן הזכיר את קדושת ארץ ישראל במצוות שמביאים לקרבן, ולא תו"מ שהן קודשי הגבול.
^ 4 חז"ל אומרים ש"האבות קיימו את התורה על שלא ניתנה", ברוב המצוות אי אפשר לפרש זאת כפשוטו אלא מבחינה רעיונית.
^ 5 וכך גם בסגנון אחר בפסיקתא דרב כהנא שם "א"ר יניי בנוהג שבעולם אדם לוקח לו ליטרה אחת בשר מן השוק, כמה הוא יגיע בה, כמה צער הוא מצטער עליה עד שלא יבשלה, והבריות ישינים על מיטותיהם והקב"ה משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים ומגדל צמחי' ומדשן פירות, ואין את נותן לו את העומר. א"ר פינחס בנוהג שבעולם אדם מכבס את כסותו בימות הגשמים, כמה הוא יגיע בה, כמה צער הוא מצטער עליה עד שלא ינגבה, והבריות ישינים על מיטותיהם והקב"ה משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים מגדל צמחי' ומדשן פירות, ואין את נותן לו את העומר".
^ 6 חז"ל הזכירו שלושה קלי עולם והשוו אותם לאבירי עולם (תלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה פרק ב דף נח טור ב /ה"ח) "וישלח יי' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ירובעל גדעון בדן שמשון יפתח זה יפתח הגלעדי הקיש שלשה קלי עולם לשלשה אבירי עולם ללמדך שבית דינו של גדעון ושל יפתח ושל שמשון שקולין כנגד משה ואהרן ושמואל", וגדעון הוא כנגד משה. הצד השווה ביניהם שלמדו זכות על ישראל, וכן שניהם סרבו בהתחלה לשליחות בטענה שאינם ראוים, והקב"ענה להם שיהיה עמם. וכן שניהם מבקשים אות מאת ה' שיוכיח להם ולעם שה' שלחם ויהיה עמהם.
^ 7 "וכן דבורה אומרת לברק קום ברק ושבה שביך וכי שבי של ברק הוא הרי דבורה אומרת לו ותאמר דבורה אל ברק קום מהו קום קום ולא תעשה מלחמה המלחמה של הקב"ה היא שנאמר כי זה היום אשר נתן ה', וכן הוא אומר מן השמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא, וכן דוד כשירד לגלית וידעו כל הקהל הזה וגו' וכתיב הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, אמר דוד לפני הקב"ה אתה עושה המלחמה ולך הנצחון שנאמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח, אמר לו הקב"ה לדוד נתת לי הנצחון אף אני נותן לך הנצחון למנצח לעבד ה' לדוד".
^ 8 נחום איש גם זו - דכל מילתא דהוה סלקא ליה אמר גם זו לטובה. זימנא חדא בעו לשדורי ישראל דורון לבי קיסר, אמרו: מאן ייזיל? ייזיל נחום איש גם זו , דמלומד בניסין הוא. שדרו בידיה מלא סיפטא דאבנים טובות ומרגליות. אזל, בת בההוא דירא. בליליא קמו הנך דיוראי, ושקלינהו לסיפטיה ומלונהו עפרא. (למחר כי חזנהו אמר: גם זו לטובה). כי מטא התם [שרינהו לסיפטא, חזנהו דמלו עפרא] בעא מלכא למקטלינהו לכולהו. אמר: קא מחייכו בי יהודאי! [אמר: גם זו לטובה]. אתא אליהו, אדמי ליה כחד מינייהו, אמר ליה: דלמא הא עפרא מעפרא דאברהם אבוהון הוא, דכי הוה שדי עפרא - הוו סייפיה, גילי - הוו גירי, דכתיב +ישעיהו מ"א+ יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו. הויא חדא מדינתא דלא מצו למיכבשה, בדקו מיניה וכבשוה, עיילו לבי גנזיה, ומלוהו לסיפטיה אבנים טובות ומרגליות ושדרוהו ביקרא רבה. כי אתו ביתו בההוא דיורא. אמרו ליה: מאי אייתית בהדך דעבדי לך יקרא כולי האי? אמר להו: מאי דשקלי מהכא אמטי להתם. סתרו לדירייהו ואמטינהו לבי מלכא, אמרו ליה: האי עפרא דאייתי הכא - מדידן הוא, בדקוה ולא אשכחוה, וקטלינהו להנך דיוראי.