ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- זבחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת מזל
מבוא והמשנה
א. הפסוקים (ויקרא א)
יד וְאִם מִן-הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַה' וְהִקְרִיב מִן-הַתֹּרִים אוֹ מִן-בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת-קָרְבָּנוֹ. טו וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל-הַמִּזְבֵּחַ וּמָלַק אֶת-רֹאשׁוֹ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְנִמְצָה דָמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. טז וְהֵסִיר אֶת-מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ קֵדְמָה אֶל-מְקוֹם הַדָּשֶׁן. יז וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל-הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל-הָאֵשׁ, עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'.
סיכום ההבדלים בין חטאת העוף (סד:) לעולת העוף (סה.).
|
| חטאת העוף | עולת העוף |
המליקה | הבדלת הראש, ומספר סימנים | לא מבדיל, סימן אחד (ונראה פירושים שונים אם מעכב) | מבדיל, שני סימנים |
מקום | בכל מקום בעזרה (עדיף ליד קרן דרומית-מערבית) | על המזבח (עדיף – על הסובב ליד קרן דרומית-מזרחית, אם אין מקום – על גג המזבח ליד דרומית-מערבית). | |
הדם | הוצאת הדם | הזאה + מיצוי (מח' אם המיצוי מעכב) | רק מיצוי |
מיקום | למטה | למעלה | |
הבשר | למי הולך | הכל לכהן | הכל למזבח |
מה מסירים? | לא מסירים | מסירים מוראה ונוצה. | |
כללי | שלא לשמה | פסול | כשר, ולא עלה לבעלים |
ב. תיאור הקרבת עולת העוף, בשילוב הגמרא
A. המליקה - על הסובב + מבדיל – ""ומלק – והקטיר" (ההקטרה למעלה, וגוף וראש בנפרד). לפי המשנה ההבדלה מעכבת.
B. המיצוי - ממצה מהגוף, ואח"כ מהראש.
C. ההקטרה – קודם ראש (וממצה לפני כן ושם במלח), ואח"כ הגוף (ומסיר המוראה ונוצה, ומשסע, ושם במלח).
כאן לא מעכב (עצם ההקטרה לא מעכבת, וגם לא המליחה והסרת המוראה וכו').
גמרא - חלק א – דינים ומקורות בעולת העוף
א. ברייתא – דרשות על פרשיית עולת העוף – עד הקטרת הראש
(יש דינים מיוחדים לעולת העוף ויש שנכונים גם לחטאת העוף).
1. והקריבו – גם אחד ולא שניים.
2. הכהן... ומלק –
ת"ק - שדווקא כהן מולק (ולא עושים קל וחומר מקרבן בהמה שלא צריך כהן מזה שלא צריך צפון).
ר"ע - הכהן מולק בגופו (ולא עושים קל וחומר מקרבן בהמה שצריך כלי, שגם כאן נצריך כלי כי צריך כהן). (ר"ע – הכהן מיותר, שהרי ברור שזה רק כהן, לכן בא ללמד כנ"ל, וצריך עיון מהשורה הקודמת).
3. ומלק – ממול ערפו (נלמד ממליקת חטאת העוף, שם מפורש "ממול ערפו ולא יבדיל". ואולי גם לא יבדיל? ראה שורה בהאה.
4. ומלק... והקטיר – שימלוק כמו שמקטיר: 1. מליקה בראש המזבח (בעולת העוף). 2. שמבדיל . (ומניין שמקטיר ראש וגוף בנפרד – פשט – והקטיר "המזבחה... והקטיר אותו הכהן המזבחה"). בסוף השיעור נראה שר"א בר"ש לומד שמבדיל מ" והקריבו ".
5. ונמצה דמו על קיר המזבח – כולו , ולא כבש/היכל. ומניין שעל חצי עליון? היקש מיצוי להקטרה ומלק והקטיר ונמצה דמו (מכתיבת המיצוי אחרי ההקטרה). (ההו"א - לכאורה קל וחומר מבהמה, שם החטאת למעלה והעולה למטה, אז בעוף שהחטאת למטה, אולי גם העולה) האם יכול להתכופף ולעשות מתחת לחוט? (כשעומד על הסובב): ת"ק – כן (אם עושה מערכה על הסובב עצמו), ר' נחמיה ור"א ב"י – לא (לא יכול לעשות על הסובב).
ב. לגבי מיצוי הדם - ברייתא (סו. בסוף) – "עולה הוא" – עולה גם בלי מיצוי (הראש), "הוא" – המיצוי מעכב (בגוף, שם רוב הדמים).
ג. הכנת גוף העוף
A. הסרת המוראה והנוצה מוראה=זפק (שק עיכול). נוצה – אבא יוסי בן חנין – קורקבן. ת"ק ותנא דבי רי"ש – נוצה ממש שמעל הזפק (לת"ק – לא מקדיר, לרי"ש – מקדיר – ולוקח במדויק רק מה שמול הזפק).
B. שיסוע – ביד (כמו בשמשון).
חלק ב – האם אי ההבדלה בחטאת העוף מעכבת?
בעולת העוף – חייב להבדיל, ומעכב לפי כולם.
בחטאת העוף – לא מבדיל. ואם הבדיל?
משנתנו – פסולה. ר"א בר"ש – "שמעתי שמבדילים ".
ביאור המחלוקת:
(לפי ה-3 הראשונות אין בעיה בעצם ההבדלה , אלא הבעיה היא בעשיית "מעשה עולה" בקרבן חטאת, והמחלוקת היא האם מה שעשה דומה למעשה הכשר בעולת העוף):
1. רב חסדא – מדובר שהבדיל ועוד לא מיצה, והמחלוקת אם חייב למצות ,
ת"ק – חייב למצות, ויוצא שמבדיל + מיצה , שזה כמו מעשה העולה ופסול. ר"א בר"ש – יכול לא למצות, וכך זה לא מעשה עולה וכשר.
(שני ההסברים הבאים – כדי להכשיר צריך לומר: 1. בעולה אסור לשהות. 2. מדובר שבחטאת שהה. המחלוקת היא, רבא: 1. האם אכן בעולה אסור לשהות. 2. אביי – האם שהה בעולה).
2. רבא – מדובר שבחטאת העוף הבדיל ושהה בין סימן לסימן (רש"י – אין אפשרות בלי לשהות), ואז מיצה , ומחלוקת אם מעכב בעולת העוף : ת"'ק – בעולה השהייה לא מעכבת, ולכן דומה לעולה ופסול. ר"א בר"ש – השהייה מעכבת (בעולה), ולכן לא דומה לעולה וכשר.
3. אביי – (שהייה בעולה מעכבת ) והמחלוקת אם חייב לשהות בחטאת (אם חייב לחתוך רוב בשר – חייב לשהות) – וממילא – האם שהה? ת"ק – לא חייב לשהות, ולא שהה, ופסול. ר"א בר"ש – חייב לשהות, ושהה, ולא פסול כי בחטאת שהייה פוסלת.
בניגוד ל-3 ההסברים, להסבר הבא המחלוקת האם יש בעיה בעצם השהייה:
4. ר' ירמיה – האם אכן יש איסור הבדלה? (מה פירוש "ולא יבדיל"?) ת"ק – אסור להבדיל. ר"א בר"ש – לא צריך להבדיל, אך יכול.
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
