ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- זבחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת מזל
הקדמה:
במשנה בדף עא יש שני חלקים: 1. עירוב קרבנות פסולים עם כשרים (על זה דיברנו עד כה – ביטול ברוב וכו'). 2. עירוב קרבנות כשרים מאותו סוג/מסוגים שונים – בזה נתמקד היום.
א. במשנה - עירוב קרבנות מסוג זהה של בעלים שונים - מקריב שניהם – כל אחד למי שהוא.
ומה עם סמיכה של הבעלים? (אמנם לא מעכב, אך עדיף).
תשובת רב יוסף – מדובר בקרבנות נשים (אינן סומכות). ואכן בגברים – לא יקריב אלא ירעו עד שיסתאבו.
[מקשה אביי על התשובה – ברייתא שמדברת על עירוב קרבנות שונים (יחיד/ציבור), והדין כמו במשנה שמקריבים , וכמו שקרבן ציבור הנו גם זכרים , גם קרבן היחיד.
תשובת רבא – הברייתא עוסקת בעירוב הדם (אחרי שכבר סמכו).
הראיה – הברייתא מחלקת לגבי זריקת הדם בין אם התערבו חיים או שחוטים (שכוסות הדם התערבו): חיים – יזרוק דם מכל בהמה בפנ"ע, שחוטים – יזרוק יחד. וזה משובש – הרי למה שלא יזרוק מכל כוס בנפרד?! אלא –שחוטים – הכוונה שהדם עצמו נבלל בכוס אחת – וזורק הכל יחד (="יש בילה"), וחיים – הכוונה שחוטים כעין חיים (שהם עדיין בכוסות נפרדים).
(א 4-)
[דיון פנימי בברייתא – שיטת רבי
במקרה שהכוסות נבללו, רבי מצריך שיעור זריקה לשניהם.
ומקשים – והתניא – מי חטאת שנתערבו בו מים שאובים, ר"א סובר שזה עדיין כשר (וחכמים פוסלים, פרה ט,א), ומסביר רבי – כי מספיק שיעור כלשהו (+ אין בעיה שמחצה כשר ומחצה פסול).
תשובות: 1. אמר לשיטת ר"א. 2. יש לחלק בין מי חטאת לזריקת הדם.
(ב 4+)
ב. דיני תמורת בכור, ובכור בעל מום
[ A. במשנה – נתערבו קרבנות מסוגים שונים – ירעו עד שיסתאבו וימכרו. אך בעירוב עם בכור ומעשר (אותם לא ניתן לפדות) – אחרי שיפול בהם מום – יפדה את הקרבן האחר על כסף, ויאכלו את כולם כבכור/מעשר.
אגב זה נביא דיני תמורת בכור, ובהמשך נקשר את זה למשנה.
B. הקדמה לגבי בכור - בבכור יש קדושה עצמית (ולא ע"י אדם), ולכן לא ניתן לפדותו .
הוא ניתן לכהן ומוקרב ונאכל בירושלים , אך אם נפל בו מום – ניתן לכהן ונאכל בלי להקריבו ולא פדיון , אך עם הקפדה על קדושה מסוימת (לא נשחט בבית המטבחיים, לא נשקל בליטרא ונמכר בשוק, ולב"ש גם לא נאכל לנידה (טומאה שיוצאת מגופו)).
C. שאלות רמי בר חמא –
משנה בתמורה (כא.) – אינה קריבה, אלא תרעה עד שתסתאב ונאכלת כבכור בעל מום לבעליה .
1. האם יש בתמורה את שאר דיני בכור בעל מום?
(משנה בתמורה (כא.) – אינה קריבה, אלא תרעה עד שתסתאב ונאכלת כבכור בעל מום לבעליה ).
a. האם נאכל לנידה לב"ש?
b. האם נפדה? (אין נפק"מ לפדיון עצמו, אלא הכוונה היא – האם חייב פדיון (לחומרא) או שלא צריך כמו בבכור) .
c. האם נשקל בליטרא?
תשובה – "בכור ומעשר שהוממו, תמורתם כיוצא בהם ".
ג. הקדיש בכור בעל מום לבדק הבית-
האם נשקל בליטרא? (מצד אחד – לא מכובד, מצד שני - זה על חשבון ההקדש). (בשאר פסולי המוקדשים, מוכרים וקונים קרבן אחר במקומו, שם שווה לנו לזלזל בקרבן כדי שהקרבן לא יפסיד. אך כאן – ממילא לא מביא קרבן, אלא רק לבדק הבית).
A. תשובת ר' יוסי בר זבידא ממשנתנו – לא .
הראיה - אחרי שפודים את הבהמות האחרות, את הכל אוכלים כבכור – גם לעניין שלא נשקל בליטרא, והרי כאן ספק מי הבכור ומי לא, ופודים מספק ולא משתמשים בליטרא כדי לא לזלזל בבכור, יוצא שבשביל הבכור ההקדש מפסיד!
דחיית רב הונא ור' חזקיה – שם זה לזלזל בבכור בשביל להרוויח מקרבן אחר.
B. תמיהה על עצם השאלה
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
