ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חושן משפט
- נזקי שכנים
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- עסקאות, חוזים והסכמים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
חברי ואני החלטנו להקים יחד חברת 'סטרט אפ'. כבר שנה שאנחנו עסוקים בתכנון ובפיתוח, ופתאום לקראת הגמר חברי רוצה לפרק את השותפות בינינו ולפרוש. אני מאד הייתי רוצה שימשיך יחד עמי, אך מבחינתו מנוי וגמור לעזוב. השאלה שלנו היא היאך מפרקים שותפות כזו, וכיצד יש לאמוד אותה בשלב זה כל עוד אין התוכנה מוגמרת, ואין ממנה רווחים?
תשובה:
א. המובן משאלתך הוא שהחברה שלכם לא ניתנת לחלוקה לשתי חברות נפרדות ועל-מנת שתתקיים עליה להיות לחברה אחת.
כאשר שני אנשים בעלים על חפץ שאין יכולת לחלקו ביניהם, הדין הוא שעושים "גוד או איגוד", כלומר: כל אחד אומר לחברו 'קנה את כל החפץ, או מכור לי את כולו'.
במסכת בבא בתרא (דף י"א ע"א) דנה המשנה בדיני חלוקת רכוש, וזו לשונה:
"אין חולקין את החצר - עד שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה... ולא את הטרקלין, ולא את המורן, ולא את השובך, ולא את הטלית, ולא את המרחץ, ולא את בית הבד, ולא את בית השלחין - עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה. זה הכלל - כל שיחלק ושמו עליו - חולקין, ואם לאו - אין חולקין".
בהמשך (י"ג ע"א) מבארת הגמרא:
"ולא את הטרקלין... אין בהן כדי לזה וכדי לזה, מהו? רב יהודה אמר: אית דינא ד'גוד או אגוד', רב נחמן אמר: לית דינא ד'גוד או אגוד'... ת"ש: כל שאילו יחלק ושמו עליו - חולקין, אם לאו - מעלין אותו בדמים... אמר אמימר, הלכתא: אית דינא ד'גוד או אגוד'".
ופירש רש"י: גוד או אגוד: זה שרוצה לחלוק אומר לזה שאינו רוצה לחלוק – 'או קוץ לי בדמים וקנה לך חלקי, או אני אקוץ בדמים ואתן לך בחלקך, שאי אפשי בשותפותך'. לפי זה "גוד" הוא מלשון "גודו אילנא" (דניאל פרק ד' פסוק י"א) כלומר קוץ דמים וקנה, או אקוץ דמים ואקנה.
ב. הדברים האמורים עוסקים בחלוקה בין יורשים או בין לקוחות. אמנם לגבי שותפים נחלקו הפוסקים אם שייך דין זה.
דעת הר"י הלוי והראב"ד, רבינו יונה (מובא בנמוקי-יוסף) והרא"ה שאין דין גוד איגוד בשותפים שקנו.
את הסברא בשיטה זו ביאר הרשב"א בתשובה (סימן תתקי"ג) וזו לשונו:
"דברים אלו שכתב ה"ר אברהם (שלא אמרו דין 'גוד או איגוד' אלא בירושה ומתנה) אין להם עיקר בגמרא אלא שהדעת נוטה להם, שאם עמדו שניים וקנו מאחד מה שאינו ראוי לחלוק - אם לא שנתרצו בכך מתחלה לדור בו או שלא לכוף זה את זה בדינא ד'גוד או אגוד', מי הזקיקם לקנות בשיתוף? ולפיכך אם קנו או שכרו ביחד הוברר הדבר כי מתחלה שיעבד כל אחד חלקו לחבירו להיות עומד כן לעולם בשיתוף. אבל כשיירשו, או ניתן להם במתנה, או שזכו בו מן ההפקר שלא ירדו הם מתחלה על דעת השיתוף - אית דינא ד'גוד או אגוד'".
אולם הרמב"ם והרא"ש בהביאם דין איגוד לא חילקו בין יורשים, לקוחות ומתנה לבין שותפים, ומדבריהם מתבאר שבכולם שייך דין זה.
כדבריהם כן פסק השו"ע (חו"מ סימן רע"א סעיף ו'):
"אחד מהשותפין שאמר לחבירו במקום שאין בו דין חלוקה או בדבר שאי אפשר שיחלוקו, כגון שפחה או כלי: מכור לי חלקך בכך וכך או קנה ממני חלקי כשער הזה, הדין עמו, וכופין את הנתבע למכור לחבירו או לקנות ממנו".
לענייננו, יש לייעץ שאחד מן השותפים יקנה את דמי החברה מן השותף האחר, היינו שהלה ישלם לו את מחצית שווי החברה.
במידה ואין הסכמה ביניכם מי יקנה את החברה ממי, יש למוכרה לאדם שלישי ולחלוק בדמיה (שו"ע שם סעיף ז').
כיצד יש לאמוד את שווי החברה?
כל דבר הוא בעל ערך ממוני, ובכלל זה חברה שעומדת בשלבי פיתוח מתקדמים.
שיעור השווי נאמד על-פי המחיר שהיו אנשים חיצוניים משלמים עבור קנייתה במצבה הנתון.
ג. יש לציין שאפשרות פירוק השותפות תלויה בסוג ההסכם שנעשה בין השותפים:
שותפות שזמנה לא נקבע מראש – ביד כל אחד מן השותפים לפרקה בכל עת שירצה (שו"ע סימן קע"ו סעיף ט"ז).
אמנם שותפות שנקבע לה קץ ידוע מראש, או תחנות יציאה – לא ניתן לפרקה קודם אותו זמן ידוע.
יסוד הדבר מבואר בגמ' (גיטין ל"א ע"ב): "תניא ר' יהודה אומר, בשלושה פרקים מוכרין את התבואה... למאי הלכתא? אמר רבא ואיתימא רב פפא - לשותפין".
וכתב הרא"ש (שם פרק ג' סימן י"ב):
"ורבינו חננאל פירש וכן נפקא מינה לכי הא דאמר בריש המקבל (דף ק"ה ע"א) 'הני בי תרי דעבדי עיסקא ואמר חד לחבריה 'תא וניפלוג', ואמר אידך 'נרווח טפי' - דינא דמעכב, ועד הזמן הזה יכולין לעכב זה על זה, ובהגיע זמנים הללו ימכרו ויחלוקו".
בדבריו מזכיר רבנו חננאל את הגמרא במסכת בבא מציעא (דף ק"ה ע"א):
"אמר רבא: הני בי תרי דעבדי עיסקא בהדי הדדי ורווח, ואמר ליה חד לחבריה: 'תא ליפלוג', אי אמר ליה אידך 'נרווח טפי' - דינא הוא דמעכב. ואי אמר ליה: 'הב לי פלגא דרווחא', אמר ליה: 'רווחא לקרנא משתעבד'. ואי אמר ליה: 'הב לי פלגא רווחא ופלגא קרנא', אמר ליה: 'עיסקא להדדי משועבד'! ואי אמר ליה: 'נפלוג רווחא ונפלוג קרנא, ואי מטי לך פסידא דרינא בהדך', אמר ליה: 'לא, מזלא דבי תרי עדיף!'".
מן הדברים עולה ששותפות בהקמת חברה איננה נתונה לפירוק אחד מן הצדדים טרם פיתוחה המושלם, שהרי ההסכם כלל בתוכו יעד מסוים – עד שעת הפיתוח הגמור, וזו לא הגיעה עדיין.
אמנם באופן שלמרות הכל מעוניינים השותפים לפרק את השותפות, יש לנהוג כך:
ראשית יש לחשב בכמה היה עולה לקנות בשוק חברה כזו במצבה הנתון. את הסכום הזה יש לחלק לשניים, להפחית ממנו את ערך הנזק שגרם השותף הפורש לחבירו. את המותר יטול השותף היוצא.
הסכום שהתקבל הוא סך הכסף שיטול עמו השותף היוצא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
